אני חבר בקבוצה של מתנחלים ושמאלנים, המנסים לפתח ביחד חברה, הבנויה על כבוד הדדי וחברות. עד כה הקבוצה נפגשה כמה פעמים ואף נטעה חרובים ביחד בט"ו בשבט. טוב לנו ביחד.
הפרויקט הקרוב שאליו אנו מתארגנים היא שבת משותפת בקדומים, שבה נאכל טשולנט ונראה את אחת הפריחות היפות ביותר שניתן לראות בארץ. כל פרויקט משותף כזה עולה ומציף דילמות הקיימות בין שתי הקבוצות. אחת הדילמות היתה כיצד יכולים אנשי שמאל המאמינים שיו"ש היא שטח כבוש, יכולים לבוא לבקר בקדומים. הדילמה השניה שהתגלתה הגיעה מכיוון המתנחלים, שהם גם דתיים.
כאשר נרי בר-און ואני ישבנו לתכנן את תוכנית השבת, חשבנו על כך שנזמין את גרעין הפעילים לכל השבת, וכן נזמין קבוצות רחבות יותר רק לחלק מהשבת, לטיול-פריחה, ולדיונים קבוצתיים לאחר הטיולים. אלא שהדתיים העירו כי תהיה בכך בעיה. מבחינת הדתיים, אין בעיה להזמין חילונים לשבת, ואלו יחליטו אם להגיע לכל השבת, או רק לחלקה. הדתי, מבחינתו פטור בכך שהזמין את החילוני לכל השבת ולא גרם ביודעין חילול שבת. אבל במקרה של הזמנה מפורשת לחלק מהשבת של חילונים, הופכת את הדתי למסייע בחילול שבת.
העלנו את הסוגיה לדיון קבוצתי ביום חמישי האחרון. אחד החילונים הציע שהוא זה שיזמין את החילונים לחלק-השבת, ובכך יהיו הדתיים פטורים. הפתרון גרם לתזוזה של חוסר נוחות אצל הדתיים, ואז נאמר שאם יופיעו פתאום, בישוב בעל אופי דתי, עשרות רכבים באמצע השבת, הדבר יצור אנטגוניזם.
הדתיים הציעו שהם יתארגנו להגעה של קבוצה גדולה ככל שהם יוכלו לארח לכל השבת, והחילונים יגיעו מתי שהם רוצים. רוב החילונים קיבלו זאת בהבנה, וציינו לטובה את המוכנות הגדולה של הדתיים להתפשר למען קרוב לבבות.
אחד החילונים עמד על דעתו שמניעת הגעה פתוחה של עשרות חילונים במהלך השבת, היא סוג של כפיית דעה, ולכן הוא אינו מוכן לקחת חלק בארוע כזה. הוא הרגיש שהוא מייצג את כלל הציבור החילוני. למרות שרוב החילונים לא תמכו בדעתו, יש לציין כי היתה זאת דעה עקרונית שיש להתמודד איתה.
וכאן אנו נכנסים למקורות הקונפליקט. אם נבין את מקורות הקונפליקט, נוכל אולי למצוא דרך להתמודד עם הקונפליקט ואף לפתח את אותה חברה שאנו מעוניינים להקים.
למעשה, הדתיים מקיימים מערכת של כללים תורניים-הלכתיים, שמבוססים על מסורת שעברה בדורות, ומקורה על פי טענת המסורת, בהתגלות האמת בהר סיני. על פי מערכת ידע זאת, המסורת היא חיבור ישיר לעולם האמת, ולכן על המאמינים במסורת לבצע את הוראותיה.
מבחינת החילונים, מסורת זאת אינה עומדת במבחן המציאות. מעמד הר-סיני, אינו מבוסס. ההלכות הרבניות הן מוזרות, ומייצגות רק את אחד הזרמים היהודים של בית שני ששרד. את האמת מחפש החילוני ביכולת ההבנה האישית שלו, או במדע.
ולכן נוצרות כאן שתי מערכות ידע שאינן ישובות בקלות אחת עם השניה. בהינתן התהליך הזה נוצר שיח של חרשים. ואחת הדרכים להתמודד עם הבעיתיות הזאת, היא לכבד את התפיסות של הצד השני ולחיות איתן מבלי לערער עליהן. כלומר לפתח סוג של פלורליזם. אחד הדתיים הציע שהחילונים יראו בדתיים נכים, הכבולים במערכת חוקים מוזרה, שעליהם לציית לה. יש לציין כי אמר זאת, מתוך תפיסה יהודית שההולכת ומתקבלת באזורונו, המדגישה את הענווה. כלומר, אם אדם אינו מבין אותך, אל תנסה להראות לו את האמת, אלא אמור שאתה המוגבל, ואתה רק מבקש שיתחשבו בכך. מי שירצה להבין מדוע יש לגישה זאת יתרון, ילך וילמד על עבודת המידות.
אני אציע גישה שלישית שאולי יכולה לחבר באופן מלא יותר בין העולמות.
כאדם החיי שנים רבות בחברה דתית, אך בעל יסודות ידיעה חילוניים, המבוססים על המדע, על ההתנסות ועל הפילוסופיה (אני אגנוסטיקן), למדתי שאותה הלכה ומסורת יהודית, אינן סתם קביעות שהתורה וחז"ל קבעו, אלא ישנו הגיון בשגעון. רבות מהמצוות וההלכות אכן נועדו להבטיח אריכות ימים, אושר ושגשוג חברתי ואישי, כפי שהתורה ציינה. לא את כל המסורה אני מקבל. מצאתי גם מיקרים שבהם התורה, כפי שהיום היא מפורשת על ידי רבנים רבים, מביאה לשחיתות וחורבן.
הדבר שאני מציע לנו כחברה, המבקשת לשפר את עצמה, הוא לבחון את האמירות התורניות ולנסות להבין מתוכן כיצד ההוראות הללו ישפרו את חיינו כאן על פני כדור הארץ (בתנ"ך אין אמונה בעולם הבא. כל התגמול על מעשי האדם מתואר לעולם הזה בלבד. אלו היו חכמי בית שני שככל הנראה אימצו אמונות זוראיסטריות והכניסו ליהדות את האמונה בעולם הבא ושכר ועונש בעולם הבא). אולי נוכל לפתח תובנותץ שיסיעו לנו.
כיוון שעסקינינו היה בשבת, הבה ננסה להבין את פשר כוונת התורה, ואולי נחכים ונלמד משהו על חיינו אנו. התורה מבקשת שנשבות מכל מלאכה (שמות כ', ח'). כמי שחי בשני העולמות, אחד ההבדלים הניכרים בין השבת החילונית לבין השבת הדתית, היא שהמנוחה והשיחות בשבת, המנותקות מכל מעשי החול, מאפשרת למוח להירגע, להתעורר ולשפר את היצרתיות. אדם שעובד ללא הפוגה, אינו מאפשר להבנתי, למוח שלו לנוח ולהתארגן מחדש. ובכך, לטווח הרחוק פוגע ביכולת היצרתית שלו. ניסתי לחפש מאמרים שיחזקו את דעתי, אך לא מצאתי, אך התחושה של מנוחת הגוף והנפש, קשה שלא להרגיש בה.
שבת היא גם זמן משפחה וקהילתיות. זהו זמן בו אנו מתכנסים לארוחות משותפות, אם בקרב המשפחה ואם בתוך הקהילה. בכך אנו מחזקים את החוסן החברתי שלנו, ואת החוסן המשפחתי שלנו. אינני אומר שהדברים חלקים. לפעמים יש מתחים סביב שולחנות שבת. לפעמים הילדים אינם מוצאים את עצמם בשבת. בני נוער, בטמפרמנט שלהם, מעדיפים לחמוק לפעמים מפעילות השבת. אך כאשר מפתחים את השבת, לא פעם מוצאים אותה כמטען מצויין להמשך עבודת השבוע. זהו יום מנוחה שמאפשר להגיע לשבוע החדש עם הרבה כוחות.
חבריי החילונים אומרים כי בשבת הם מעדיפים לטייל או לבקר חברים. בעיני יש בכך יתרון של חיבור לארץ, אם אכן הולכים לטייל, ולבקר חברים. הבעיה היא שלפעמים הולכים לטייל במרכזי קניות ובמקומות בילוי. כך יוצא שכאשר חילוני אחד יוצר לבלות בשבת, הוא מעביד אדם אחר שחייב לעבוד בשבת. גם כשאדם מיוצא לבקר את חבריו, הוא עלול להזדקק לתחנות הדלק וחנויות המתנות.
ולכן מבחינתי מנוחה בשבת היא תפיסת עולם חברתית, שמאפשרת לכולם לנוח, להיפגש ולחזק את עצמם ואת החוסן החברתי.
כיצד אתם רואים את השבת ומטרותיה?
ועכשיו, נחזור לדילמה שהקבוצה עמדה לפניה. האם עלינו להזמין חילונים לחלק מהשבת?
אני חושב שלא. לא כי זאת כפיה, אלא כי אני מאד נהנה מהשלווה של השבת כאן. אני נהנה מהשקט, ומכך שאני ומשפחתי יכולים לטייל בשבת על הכביש, בלי לשמוע רעש מכוניות (משהו שהחילונים מכירים מימי הכיפור). החילונים שבאים אלי לכל השבת, אינם גורמים לנערים ונערות לעבוד בתחנות דלק ובחנויות כדי לשרתם בשבת, ואינם מרעישים ברכביהם את שלוות השבת. אני מעדיף חברה שלווה בשבת, כדי שהמנוחה תהיה מלאה, והנפש תתמלא אנרגיות לשבוע חדש.
האם זאת כפיה? לפי דעתי, לא. אני מזמין את חבריי החילונים לשבת, כדי שנוכל לפתח את החוסן החברתי שלנו. אני לא כופה עליהם את תפיסת עולמי. צדיק באמונתו יחיה. אבל אני מסייע ביצירת סביבה שקטה וסוציאלית בשבת.
מה דעתכם?
ואני מתריע שפרסמתי תגובה עם לינקים והיא ממתינה לאישור, כדי שלא תאבד באיזו תיקיית ספאם נסתרת
מורדי,
שם העם שלנו:
מורדי, כידוע לך מקור היהודים בעיקר בשבט יהודה, ועל כך אנו נקראים יהודים. מחקרים מהתקופה האחרונה מראים, שיתכן גם שבחלקנו (לפחות האשכנזי), אנו אולי גם כוזרים. מחקרים גנטים מראים ששיש חלקי בעם היהודי שאין בינהם קשר גנטי. כלומר, יתכן מאד שאיננו "יהודים" כלל.
מה שאתה מחשיב כיהודי, הוא אחד הזרמים ששרד מימי בית שני. היו שם גם האייסים, וגם הצדוקים (שהיוו את הבסיס לכהני המקדש). ולא נדבר על גולת יהודה שהתפזרה בגלות מצרים ובבל. ואפילו "יהודי" בית ראשון, ידוע לנו מתוך התנ"ך, שעבדו בעיקר אללים. אז על אילו "יהודים" אנו מדברים?
הזרם שהגדרת כיהדות הוא הזרם הפרושי של בית שני. זרם שהלך והתבסס כהגמוני ביהדות. אלא שהנוצרים (כנראה מצאצאיהם הרעיוניים של האיסיים), גם הם טענו להיותם "בני ישראל".
זאת אומרת שמדובר בזרם אחד שראה בעצמו יהודי, ושרד 2000 שנות גלות.
הזרם הזה הלך והתקבע, ואיבד מכוח היצירה שלנו. במשך 2000 שנה התפללו אנשי הזרם המסורתי, לגאולה. והנה פרץ זרם חדש, שהשליך מעליו את המצוות, והחל לפעול, וראה זה פלא, היום יש לנו מדינה בגלל הזרם היוצר הזה, שרואה עצמו יהודי. לא עשיית המצוות עשתה אותו יהודי, אלא תחושות הפנימית, ותחושת השייכות שלו למהלך בן אלפי שנה. גם כיום, הזרם שהשליך מעליו את ההלכה, הוא הזרם שמנהל את המדינה. מהזרם הזה יצאו גאוני עולם, ששינו את המדע, ואת החשיבה האנושית. האם הוא פחות טוב מההלכתיים? האם הקב"ה פחות מעוניין בהם מאשר בהילכתיים?
ואוסיף ואומר, מדוע הזרם ההלכתי כל כך מתקשה להסביר את מעשיו בעולם מודרני? בכל השאלות שדיברנו עליהם, אנשים ההלכתיים, לא הצליחו לבסס את ההגיון שמאחורי דבריהם. נכון, אנשי הזרם ההלכתי (ואני שממלא חלק מההלכות) מרגיש שיש משהו נכון בדרך בה אנו חיים. אך רוב אנשינו אינם יודעים להסביר את דרך חייהם, והם פונים לרבנים שיסבירו.
ואגיד לך דבר מה. אני פילוסוף בהכשרתי (וגם איש מדע בהכשרה), ויצא לי לדבר עם לא מעט רבנים הנחשבים חכמים, בעיני תלמידיהם. דבריהם אינם מסוגלים לעמוד במבחן הגיוני בסיסי. אני מזמין אותך לקרוא ביחד את הכוזרי. ההגיון שלו היה אולי טוב למאה ה-12, אבל במאה ה-20 וה-21, הוא פשוט לא עומד בשום מבחן. וראה זה פלא, עדיין מלמדים אותו בישבות, כאילו הוא כלי להתמודד עם הפילסופים (שממשיכיהם במאה ה-21 הם המדענים). מי שמכיר את ההיסטוריה של ההגות המערבית, יודע שאין לכוזרי יכולת להתמודד עם דבר במאה ה-21, ועדיין בישיבותינו מלמדים את הספר הזה כהוכחה.
ולא אכביר על מעשי חסימת המחשבה החופשית אותם ראיתי מבצעים הרבנים בתלמידיהם. האם "יהדות" ההלכתית, אינה יכולה להיות ענף מחשבה יבש שסר לחו?
ולרגע אל תחשוב שאינני רואה את העוצמה של היהדות המסורתית. אבל כדי שהעוצמה הזאת תפרח, צריך לנערה מאבק , ולנער אותה היטב. עליה לנסות להבין את הסיבות למצוותיה. להבין את טעמי המצוות. להתנער מאבק, ולחפש את מקורותיה, ואת האמת.
התנ"ך מצווה עלינו דברים שונים לחלוטין ממה שהרבנים מלמדים אותנו. כיוון שהקהל המסורתי אינו לומד את הנ"ך, הוא רואה רק את התורה, ולכן מתקשה להבין את כוונותיה. התנ"ך מדבר רבות על צדק. אפשר לומר שבעיני מי שכתב את התנ"ך, הצדק בא לפני החסד, והנה ביהדות הרבנית, החסד הוא העיקר והצדק נזנח (ואפשר לראות זאת במקרה הרב שסיפרתי עליו, ובמקרים של רבנים אחרים שהצדק רחוק מהם). ראה כמה רבנים מש"ס, יושבים בכלא על שחיתות.
גם "העולם הבא" אינו חלק מתורת הנביאים והכתובים, ולא סתם. אם הצדק נעשה בעולם הבא, אי אפשר לעשות צדק בעולם הזה. ספר איוב, הוא למעשה קריאה היוצאת נגד דפוסי העולם הבא.
וכאן אני מצטרף לקריאתו של עוז. יתכן מאד שהיהדות הרבנית ירדה מהמסילה אליה כיוון שהקב"ה, רק דיון פתוח, שנעדרת ממנו מידת הגאווה, כאילו מישהו מאתנו יודע את האמת יותר מחברו, יוכל להחזיר את היהדות לנתיבה.
הגיע הזמן לנסות להסביר את מעשינו. אנו אנשים נבונים כולנו, והייתי ממליץ להלכתיים שבנינו לנסות להבין למה הם עושים את מה שהם עושים. מדוע שלוש תפילות ולא ארבע (ואינני מתכוון לבית המקדש, אלא להשפעת התפילה על האדם)? מדוע הפרדת בשר וחלב? מדוע כשרות? מדוע שבת? מדוע פרה אדומה? כן, גם אותה עלינו לנסות להבין.
כאשר הרבנים אומרים שאין לפרה אדומה פתרון, זאת גאווה. כאילו יודע האדם אילו פתרונות קיימים מעבר לפינה.
בקיצור, בואו נתעזר בענווה, ונתחיל תהליך ברור של מעשינו.
טל –
שכויח גדול ~
חתמתי.
*** ******* ****
מורדי –
מטרידה אותי התפיסה שלך את התרבות העברית החילונית. נכון שיש בה שׂיאים של רדידות, אבל יש גם תהומות של יצירה. לפי הרושם העולה מדבריך מסתכמת המהות החילונית בצפייה בריאליטי ולגימת קולה בקניון. עצוב לי שאתה לא מכיר יותר מזה, אבל לא מפתיע.
אנא שׂים לב לרשימת המצליחנים שהבאת. ראשית, אין בה נשים. שנית, היא מוגבלת לגמרי לתחום הדת (דיין, 3 ראשי ישיבה, 1 מומחה לתלמוד ירושלמי). הדברים מהדהדים היטב עם טענתך שאינני מכיר את מאורות היהדות הרבנית של ימינו. זה נכון. אין להם שום רישום על החברה החילונית. הם סגורים בד' אמות. אתמצת עבורך את הסיבה: הם לא יכולים לאכול אצלי, מבלי שאעשׂה שמיניות על הראש, וגם אז אולי לא יספיק.
והנה הצעה לי בשבילך, בעניין כשרות וגדוּלה בתורה.
מראש אני מוותר על בישול גדי בחלב אמו. גם בישול גדי בחלב אם של גדי אחר לא דחוף לי.
צ'יזבורגר אני אמצא לי הזדמנות אחרת לאכול. כשנפגש שנינו אסתפק בקציצה עסיסית עם הרבה קטשופ וטבסקו.
אתה בבית תמשיך לשמור על מערכת כלים כפולה, וכל כמה שעות שתרצה בין בשׂר לחלב.
רק כשתבוא להתארח אצלי, תכבד אותי ותאכל מכלי ביתי, ולא מחד"פים רעי-מראה ומזיקים לסביבה.
לא יותר מידי לבקש, נכון?
הזכרת את הרב שרלו. יש לי כבוד עצום אליו. בדור המדבר שלנו, הוא בעיני אחד משני צדיקים. (השני הוא הר' פרומן, אל נא רפאה נא לו). הבה ניגש אליו (הרי בשביל מה זימן אתכם הקב"ה יחד לטירונות?) וננסה לשכנע אותו לפסוק הלכה שכזו, למען קירוב לבבות בעם ישׂראל.
מה דעתך?
אורי, נראה לי שלשכנע רב לפסוק הלכה למען קירוב לבבות בישראל זה כמעט כמו לשכנע פיזיקאי לפרסם מחקר לפיו בטריה AAA יכולה להניע מכונית כי זה יחסוך באנרגיה ויוריד את הזיהום.
כמעט ולא בדיוק, בגלל שקירוב לבבות זו אכן מצווה, אבל זו לא בהכרח התשתית להלכה שלפניה מתבטל הכל.
נראה לי שצריך קודם לשכנע שהאור של ההשכלה הוא אכן אור השכינה.
שההשכלה לא היתה ירידה רוחנית, לא התרחקות מהתורה ולא התרחקות מאלוהים.
עוז –
אינני בטוח שהבנתי עד הסוף את הטיעון מן הבטריא.
אין גם בכוונתי "לבטל הכל", כפי שאני מקווה שהבהרתי. אני מבקש רק ליצור אי של שיתוף פעולה, שיתקיים בנסיבות מסויימות, שמטרתו קירוב לבבות. ובכלל, הרי הררים של חומרות בענייני חלב-בשׂר כמעט שאינם בחזקת הלכה, אלא יותר בחזקת מנהג, מצוות אנשים מלומדה. רבות ורבים בציבור הדתי שמעתי מתבטאות/ים בעד האפשרות שחומרות אלה תוקלנה משהו. כששאלתי מדוע באמת אין מקלים, קבלתי תשובה אחת תמיד: אין בדורנו גדול בתורה המסוגל.
אז אדרבא – אם המשבר הרבני אינו חמור כמו שאני טוען, הבה נמצא את הגדוילים שיסכימו להקל במקצת בחומרות הללו, לטובת ערבות הדדית, שתוף פעולה וקירוב לבבות בעם ישׂראל.
שבוע טוב לכולם
אורי, (43 וגם 53), שאלת אותי "ואיזה ענקי רוח היא מעמידה?" – ועניתי לך, מתוך חרך קטן היכול להצביע על התמונה הכוללת. בין האנשים שהזכרתי (ללא שמם) יש שסיימו דוקטוראט זה או אחר באקדמיה. אחד מהם, ראש הישיבה בעתניאל, מעודד את תלמידיו ליצירה בכל תחומי האמנות. ויש באלו לא מעט בקרב תלמידיו. גם הישיבות התיכוניות הרבות המתאפיינות כ"ישיבות מוסיקליות" או "אומנותיות" מעידות על תנועה רחבה ועמוקה קיימת חייה ונושמת, שכנראה אינך מכיר אותה.
היות והעולמות שלנו מתנהלים, לצערי, כשני עולמות מקבילים, איני טורח כלל ל"השוות" אותם לענקי הרוח והתרבות שלך. אבל יש הרבה! כנס, לדוגמא, לחנות דיסקים במאה שערים או בבני ברק, וראה את המגוון האדיר בתחומי היצירה המוסיקאלית. חלקם, אגב, מוכֵר במספרים שמשאירים מאחור הרבה מ"ענקי השירה" הישראלים. פתח את העיתונות הדתית. לא חסרות מודעות על תיאטרון דתי (לא, לא אחד…) ופעילויות אחרות. אין לאיש אצלנו שום שאיפה ל"הידמות" לתרבות החילונית, לא למימדיה, ובוודאי לא לתכניה. אבל יש תרבות. מי שרוצה לא חייב להישאר בבית. ויחד עם זאת, אני בוודאי מקנא בעולם התרבות החילוני. הוא מגוון יותר, עשיר יותר, ואכן מצביע על נורמאליות של חיים. אבל, כמו שכותב הרב קוק, האם תפקיד האמנות להוציא את הטוב שבנפש, או את הזוהמה שבה? ובנפש יש את זה ואת זה. ולצערי, חלק לא קטן מהתרבות החילונית מתאפיין בהוצאת הרפש. ומכאן ההתנתקות המעשית והמנטאלית של הציבור הדתי מהתרבות הזוף איני יכול להגיע לערב קליל עם סטנדאפיסיט, כי אחוז ברור וגדול של הבדיחות יעסוק בהוויה וחוויה סקסיסטית שדוחה אותי, או בהשפלת אנשים פרטיים, עדות, וציבורים שלמים על מזבח הבדיחות. ושלא יהיה ספק, אני נגעל באותה המידה, כשאני פוגש תופעה זו אצל "דתיים". (כן, במרכאות!) הייתה תקופה שהאזנתי בביתי לערוצי הקודש החרדיים הפיראטיים. חדלתי מכך משום שחלק נכבד משידוריהם מולאו בתכנים מקוממים של זלזול והוצאת לשון הרע על ציבורים שלמים, חילוניים או "מזרוחניקים" (כיפות סרוגות).
אז אני מקנא במה שיש לך, אבל אני ער לשינויים בחברה שלי (גם בחרדית) המתחוללים בשנים האחרונות. ושינויים אלו לא פוסחים על תחום מעמד האישה.
אורי, (47) אני לא מכיר אישית את פרופ' ורד נועם, אולם שמעתי וקראתי עליה וגם חלק מספרה על מגילת תענית. כבוד גדול אני רוחש לכל מי שכותב דברי טעם , מבלי לחקור את מניעיו, ומבלי לבדוק בציציות ראשו, אם יש כיפה ומה צבעה. האם אתה בדקת כמה חיבורים אקדמאים מפיקה הפקולטה המדוברת בבר אילן?
ליאור, (49) – הרי אנחנו מסכימים. אין לי מונופול על (החכמה ולא על) היהדות, ולא רמזתי על כך, ובהחלט מוסכם אצלי שכולנו יהודים. ובוודאי ברור לי שההוייה של הציבור הישראלי הלא דתי משפיעה על המהות היהודית, ממש כמו שקרה בכל הדורות עד היום. וברור כי השתייכות לעם היהודי אינה מותנית בקיום מצוות (למעט אצל גרים, וזה סיפור אחר). אך באותה מידה אני מבקש שתסכים, כי לא יתכן מצב בו "כל אחד" יבוא ויתן הגדרה חדשה (ואפילו הוא קורא לה "חדשה") למשהו שאינו המשך איטגראלי ישיר של ההוייה היהודית עד היום. ואפילו הוא חבר טוב ישר ואמיץ דרך…
טל, (52) היהדות זוכה להגדרה מכיוונים שונים. ואם אלך לכיוון המחקרי בו עסקת – אזי אני מסכים כי "מדובר בזרם אחד שראה בעצמו יהודי, ושרד 2000 שנות גלות." כבר ציינתי קודם, שהיו זרמים אחרים, רפורמים לדוגמא, שהתמוססו. במילים אחרות, אני רואה חשיבות רבה ביותר לשרידות של הקבוצה המוגדרת. הגדרה מעולה שמתפרקת אחרי שנתיים או מאתיים שנה – שווה לקליפת השום בעיני.
את מה שקרה וקורה עדין בתהליכי שיבת ציון, בעיניים של אדם מאמין – ניתן לקרוא ולהבין בכתבי הרב קוק. מדובר בתהליכים הסטוריים, שקשה להבחין בהם במבט קצר. נדרשת פרספקטיבה רחבה. בהחלט, יציאת העם מהגלות מחייבת תהליך הבראה, כי הגלות היא מחלה. המחלה היא – דווקא ביצירה רוחנית חד מימדית, גם אם אמנם ענקית, שהתקיימה והתפתחה והתחדשה שם. היא התפתחה תוך דיכוי (בד"כ לא ברצון) של רבדים לאומיים אחרים. עם בריא מסוגל לקיים את עצמו במסגרת מדינית, פוליטית, כלכלית, צבאית וגם תרבותי רחבה – ולא רק "רוחנית דתית". ומשום כך, מצא חן בעיני המשפט "…כדי שהעוצמה הזאת תפרח, צריך לנערה מאבק , ולנער אותה היטב. עליה לנסות להבין את הסיבות למצוותיה. להבין את טעמי המצוות. להתנער מאבק, ולחפש את מקורותיה, ואת האמת.". אבל מה אפשר לצפות, שמחלה בת אלפיים שנה תסתלק תוך "שנתיים"? ושלא לדבר, שב"שנתיים" הללו אנו מוטרדים בעוד כמה וכמה עניינים קיומיים, הקמת מדינה, קליטת עלייה, מאבקים פוליטיים אזוריים ועוד… לדעתי מה שאתה מייחל יקרה, לדעתי זה קורה היום, אם כי בממדים זעירים ולא ניכרים לחלוטין, אבל זה קורה. (דיני צבא, דיני מדינה, ספרות מתפתחת המתמודדת עם הכלכלה המודרנית, ועוד). וגם צריך להודות, שהמצב הוא תוצאה של "מאמץ כפול": מאמץ של הדתיים לאמץ חזק לחזה את העקרונות והפילוסוליות שלהם, ומאמץ של החילוניים להרחיק כל סממן דתי יהודי מחוץ לתחום המושב שלהם. אז נצטרך יותר מ"שנתיים"…
גם מקוממת אותי התובנה שלך על מקומו של הנ"ך. א – לומדים אותו. לומדים אבל אחרת. ב – הרי הנ"ך הוא עדות לכך, שהתורה לא הספיקה, והיה צריך לשלוח נביאים. זה קרה, שכשחברה לוקה בתחום מסויים – ואז – זהו תחום ראשוני לטיפול. זו המשמעות הראשונית הכי פשוטיה של הנ"ך, ולא שהוא מבטל את סדרי העולם שהובאו בתורה, ומכריז על סדרים חדשים. ועל כן, ה"נך" של ימינו צריך להיגזר מהחוליים של ימינו, ולא בשיטת "העתק הדבק" מהנ"ך המקורי. והבעיה היא שאנחנו, לדעתי, איננו מסוגלים לזהות את מומי עצמנו. אז כל הדיבורים על צדק וחסד, וכל ההתרפקות על הנ"ך לא במקומה. אגב, אני מעביר שיעור ל"בעלי בתים" בנ"ך, מדי שבת לפני תפילת מנחה. אנחנו עכשיו בתחילת מלכות דוד, שמואל ב' פרק ג'…
אורי, (53) אתה בהחלט מאתגר אותי, אולם אני לא מבין למה לי כל המשחק הזה. הפער הקיים ביני לבינך (הסטריאוטיפיים) הוא עצום. אני מאד רוצה לצמצם אותו. הלוואי (!!!) ויקום רב גדול שימחק כמה שיותר חומרות מיותרות. אבל הויכוח ביננו לא מצטמצם בכח"פ או שבת. אני מרגיש די קטן לנסות לקבוע נורמות (ושלא לומר הלכות) בתחומים אלו, למשל. אני יכול לקבל על עצמי, באחריותי, לעשות כך או אחרת. אולם כללי המשחק שנוצרו באלפיים השנים האחרונות (ויותר) מדברים על שיטת יצירת שינויים. ועד שהזה יקרה, אני שאיש הלכה, אצרך להמתין. אולם אם זו כל כך משאלת לבך, מה יותר פשוט מלתמוך בפרופ' הלל וויס, ובסנהדרין שהוא מקים / מבקש להקים? הרי זה הפיתרון האמיתי לשאלות שלך: יקום סנהדרין, ויוכל לקבוע מחדש את כל כללי המשחק…
שבוע טוב לכולם
מורדי
אין לי "דרישה" או "בקשה" מאף אחד לעשות משהו שהוא לא רוצה (וזה הבדל בן התפיסות שלי לבין דתיות).
עם זאת, אם רוצים להתקרב, לחוות אחד את השני, *אפשר* גם לעשות משהו לקראתו. ברור שאם יש בקשה מחיולנים לשמור על כשרות או שבת, יכול לבוא רעיון שכזה גם מהצד השני.
המינימום שזה יעשה, הוא שזה יראה (שוב) עד כמה אתם לא גמישים או מוכנים להתקרב.*
*טל, אני מסכים עם ההערה שלך לגבי פייסבוק – זו אכן התקדמות
תומאסו,
אינני מבין את ערך ההתגמשות כשלעצמו.
הרי מורדי הסביר, וגם אני הסברתי שיש לנו הגבלות מוסריות ששמנו על עצמינו. אני גם הסברתי את הסיבות (שלוות הנפש). שמנו את המגבלות הללו, כדי לשפר את חיינו ואת חיי קהילתנו.
מאחר שהסברנו, הייתי מבין לו הייתי טוען כנגד הסקת המסקנות ההגיוניות שלנו, ומנסה בדיון לשכנענו כי גם בלא מגבלות מוסריות אלו, יהיו חיינו טובים ומאושרים באותה מידה ואף יותר. את זה הייתי מבין.
אבל מה הטעם להתגמש לצורך ההתגמשות?
הרי אם נקביל זאת לשיחה בין צמחוני לאוכל בשר, יבוא אוכל הבשר ויתגמש ויאכל אוכל צמחוני, ולאחר מכן יבקש מהצמחוני לבוא ולאכול בשר. האם הצמחוני יכול להתגמש כמו אוכל הבשר? לא, כי הצימחוני הגביל את עצמו, בגלל הרצון שלו שלא לפגוע בבעלי החיים, בעוד אוכל הבשר הגביל את עצמו לארוחה אחת מתאוות הבשר.
אפשר ורצוי ששניהם ידונו על המניעים, ואולי ישתכנעו מהטיעונים, אבל התגמשות לצורך התגמשות? אינני מבין את טעמה.
לדעתי עלינו לזכור, שהעיקר כאן הוא לראות איך חיים ביחד, וגם איך דנים על העקרונות שלנו ועדיין להישאר חברה מגובשת. מה תפקידה של ההתגמשות כאן?
מורדי,
אלך עם שיטתך ואומר, הנה בקבוצתנו הקטנה\ אנו פועלים בדיוק כדי להסיר את אותו "מאמץ כפול". וכיוון שאנו הקטנים לקחנו על עצמנו לעשות זאת, נראה שאנו נאלץ לברר דרך חדשה לחיזוק האומה ולהגשמת יעודה. אולי רצוי להוסיף לחבורתינו תלמידי חכמים ורבנים שיכולים לשאת ביחד איתנו בעול, ובכך לחזק את כוח הפעולה של הקבוצה בהסרת ה"מאמץ הכפול".
לגבי הנ"ך, תמיד נדהמתי, שאני עוד בהיותי נער חילוני, ידעתי יותר נ"ך מכל הדתיים שפגשתי. והמצב רק החמיר, כאשר הלכתי ובגרתי, ואהבתי לתנ"ך התחזקה, והתחלתי לפגוש תלמידי חכמים ורבנים, שידעתם את התנ"ך היתה דלה משלי בהרבה. אולי חוץ מבודדים כמו ראש המועצה שלנו, שהיה חתן תנ"ך, לא פגשתי רבים כמעט שיכולתי לנהל איתם שיח על התנ"ך.
ישר כוח על לימוד הנ"ך את בעלי הבתים, כן ירבו.
לגבי הנ"ך, אני מסכים איתך שעלינו לעדכן את מסר הנ"ך לימינו אלו. אני חושב שהדרך לעשות זאת, היא בפתיחת חברותות תנ"ך של כלל עם ישראל. ברור לי שגם שם יהיו מהמורות שעלינו להתגבר עליהם. אבל הרי דרכנו ממילא כבר מלאה אתגרים מרתקים. מדוע שלא נוסיף עוד כמה 🙂
ומורדי,
לגבי היהדות:
הציונות החילונית כבר חיה ובועטת מעל 130 שנים. בכל זאת משהו. וגם כוחה רב לה עדיין. איך נכריע בינהן מי היא היהדות הנכונה? אם אכן יש יהדות נכונה?
טל, לגבי השאלה האחרונה:
האם ניתן להצביע על זהות ערכית, אידיאולוגית, תרבותית בין ה"חילוניים" לאורך 130 השנים הללו? האם היחס לתנ"ך בחברה החילונית היום מתקרב במשהו לקרבה אז? האם היחס ללשון העברית? לעבודת האדמה, לאדמה? למולדת, ל"ערש התרבות"? כמה חילוניים מוכנים היום לאמץ בחום בתום ובאמת את השורות הראשונות של מגילת העצמאות? ובכלל, האמנם כל המתנחלים הראשונים של אז היו חילוניים? מקימי פתח תקווה, ראשון לציון – חילוניים?
הדבר היחיד שאולי מחבר את כל 130 השנים הללו הוא הרצון לקיים כאן את העם באופן שונה מזה שבגולה. רצון לתחייה לאומית מלאה. פעם זה הוגדר כחיבור לשורשים מחד, וגם כמיהה להתחדשות מאידך. והבעיה היא שהיום נותרנו רק עם הכמיהה. החיבור לשורשים (בקרב הציבור החילוני הרחב) רופף ביותר.
מורדי
מורדי,
אתה בהחלט צודק, שאנשי עליה ראשונה היו בעיקר מסורתיים, ואילו אנשי עליה שניה ושלישית היו בעיקר סוציאליסטים-כופרים-בהלכה, ולפעמים גם בקב"ה. הרבעית היתה פולנית, והחמישית יקית-ליברלית, השישית בלתי-לגלית, והשביעית, מקבץ-כל-נדכי-ישראל. היה שוני בין כל עליה לעליה. הן היו שונות, ומניעהן היו שונים, אבל היה חזון אחד משותף, לקומם את עם ישראל בארצו. איך בדיוק לקומם, על כך אנו עד היום חלוקים. אנו עד היום מחפשים את הדרך לקומם ולהרים את עם ישראל, והשמאלנים שבינינו גם את גריו.
אינני מחשיב את הקיבעון כדבר מה שיש להעריכו. דווקא אני חושב שהדרך לחפש את דבר השם, היא על ידי חיפוש האמת הקהילתי-ישראלי-אוניברסלי, בו אין זרם אחד האומר "האמת בידי", אלא כולם אומרים "הבה נלמד מחברינו, שמא יש דבר שהחסרנו"
בעיני היהודים תמיד היו מחפשי האמת (שהיא צימצומו של הקב"ה). וכאשר מחפשים אמת, כל אחד מחפשה על פי דרכו. אני חושב שגם כיום משותף לחלקים רבים בעם חזון הגאולה של נביאנו. כל אחד רואה אתו אחרת קצת, אבל השאיפה ל"לא ישא גוי אל גוי חרב", וחברת צדק וחסד, היא עדיין מכנה משותף רחב שאמור להיות אופייני ליהודים.
לדעתי, יש לבחון את השאלה "מי הוא יהודי", על פי דבקותו בניסיון לקרב את הגאולה שניבאו נביאי ישראל בארץ זאת לפני למעלה מ- 2700 שנים. כל אחד כזה, נראה בעיני יהודי, ולא אם הוא מפריד בין בשר לחלב. ואני מניח שתגיד לי שהרי הכשרות מקורה בתורה, והיא מהגדרות היהודי. ואז אומר שממילא אין היהודים ההלכתים פועלים על פי התורה, אלא על פי מנהגם של הפרושים, לפרש את התורה. אם הינו פועלים על פי התורה, הרי שהיינו קראים או שומרונים.
וידוע כי בפועל ביטלו הפרושים חלק מהלכות התורה (למשל הפרוזבול, וההמתה על כל עברה שדינה מיתה, והבן סורר וכיוב').
לכן, הייתי אומר, אל תקרא "יהודי" מהיום, אלא "יהודי, המפרש את התורה על דרך הפרושים", ואל תקרא מהיום "שמאלני", אלא תקרא "יהודי המפרש את חברת הצדק והחסד, על פי מרקס או שכלו הישר (שגם זה וגם זה יהודי הוא)".
מורדי –
ישר כח על התשובה המפורטת ~ (על הרפורמים עוד נדבר, ויש הרבה על מה).
אני רוצה לחזור, ברשותך, לשאלה שהעליתי בתגובה43# : "מי הוא גדול תלמידי הדור, גאון וחכם שהיהדות כולה מתבשׂמת מאורו?"
הדיון זלג איכשהו לאקדמיא. למען הגילוי הנאות אומר שיש בי הרבה הערכה כלפי הלמדנות במקרא ובמדעי היהדות בדורות האחרונים. לדעתי העמידו לרשות דורנו מצע עשיר ביותר לסיפור סיפורים מרתקים ומרחיקי לכת במסקנותיהם, לעבר ולעתיד כאחת. עוד גילוי נאות: גם אני הקטן משתדל לשׂאת תרומתי בתחום.
אבל הכוונה שלי לא היתה לאקדמיא, שהיא מעצם מהותה לא-יהודית (ובאותה נשימה, בל נשכח את התרומה הכבירה של הגוים למדעי המקרא והיהדות). וגם לא לתאטרון (מיוונית, כן?) כשר לדתיים – שאני שׂמח מאד לקרוא על שׂגשׂוגו. משׂמח מאד לשמוע גם על הישיבות המוסיקליות (אולי "ישיבות ניגון"?). כל אלה דברים נפלאים, ואשׂמח לראות את תפוצת פירותיהם בציבור הרחב.
אבל אני שאלתי מי הוא התלמיד החכם, גאון הדור, והבה נקראה לילד בשמו – פוסק ההלכה – המוביל בימינו?
היהדות שלך, הרבנית, אכן משלה בכיפה אלפיים שנה. בדורותיה הראשונים עמד חכם כהלל וביטל את שמיטת החובות. חכמים אחרים ביטלו את "עין תחת עין". רבותיו של אונקלוס דרשו את הגדי ואמו לחלב ובשׂר בכלל. חכמים בשלהי ימי-הביניים הסירו את איסור הנשך. כל אלה הפרות ברורות ובוטות של הוראות מאורייתא.
גם בדורות פחותים עמדו חכמים כבירים וקבעו הלכות לרבים. היו מי שכתבו וחתמו את התלמוד, והיו מי שהעמידו שולחן ערוך. גאונים עצומים שלחו שאלות ותשובות, ודבריהם חוק בקהילות רבות קרובות ורחוקות.
והיום מה?
מדוע לך ההרפתקה אתה שואל. למען השם – לשמה שהתכנסנו: מציאת מסילות הלב שתי וערב בישׂראל. העניין הזה של האוכל מטריד. מאד. ומעליב.
שוב ושוב אנו חוזרים לשאלת הסמכות. הסמכות לה נשמע הציבור הדתי היא רבנית. אני מוכן לוותר עליה, כמובן, בשם העקרון הדמוקרטי. אם נוכל להנהיג בחוגנו המצומצם שהגענו להסכמה חדשה בנושׂא, ולפרסם זאת ברבים, דיינו. ואם תוכל לרתום למהלך שכזה את הר' שרלו – די דיינו.
הי אורי,
גדול הדור נמצא בכל עדה. זו תשובה ממשית, לא מתפלספת. אבל, היות והעולם התורני מפוצל עדתית (ספרדים אשכנזים ליטאים וחצרות שונות ומשונות, והיום כבר יש גם פיצול לפי ישיבות) – לכל עדה יש את הגדול בתורה שלה. בעוונותי הרבים, ולבושתי הגדולה, טרם בשל הציבור הדתי, לעמוד מאחרי גדול אחד ומיוחד. כנראה בשביל זה המציאו את המושג "משיח", שזוהי מהותו: ליכוד העם אחרי מנהיג ראוי. ומבכלל זה "גדול בתורה"? יש סף IQ? יש רזומה נדרש? מי שלמד ומכיר על בוריים את המקורות הקלאסיים (תנ"ך, תלמודים, רמב"ם שו"ע) מספיק? הרי שלא זה עושה את האדם "גדול בתורה". מבלי להזדקק למאמר חז"ל "יפתח בדורו כשמואל בדורו", ברור שנדרשת גם יכולת הנהגה, הובלה, קבלת אחריות. , באמת שיש בדורנו הרבה גדולים. יש בהם גם יכולת הנהגה, אבל מצומצמות מאד. יש בהם תום וענווה, והכרה במצב הרוחני הירוד של הדור, בעיק ה"דור הדתי". במצב זה, אנו במילכוד. המסורה ההלכתית לא מתירה שיחרור עבותות אלא בנסיבות חריגות ביותר. ואלה טרם התרחשו. ה"אחד הבודד" יצטרך לעמוד מול העם כולו, דתיים וחילוניים, כדי להסביר את פסיקתו. ראה מה קרה לרב עובדיה יוסף, בהתקפלות שלו מפסיקתו בנושא הגיור הצבאי.
וזו הסיבה שהניסיון הנואל של פרופ' וייס, להקים את "הסנהדרין החדשה" – לא מצליח. ומשום כך, זה שמצפים ממני "לתפוס יוזמה" – עבורי זה הרבה יותר מיוהרה, זה טימטום. אין קיצורי דרך.
אם ב"תפקידנו" עסקינן, אזי אנו נדרשים לתת את הדחיפה להכשרת הלבבות. צריך בשלות של העם. צריך מוכנות גדולה יותר ויכולת הכלה אדירים, למרות השוני, ולמרות שעדין כל אחד אוחז בעקרונותיו. איננו אמורים, להבנתי, להוצא אל הפועל את ה"אחדות האמיתית" בינינו או בעם. אנו אמורים להכריז שזה נדרש ביותר. קריטי לקיומה של האומה בארצה. להפגין יכולת הכלה, תוך כיבוד הזולת ומבלי להציב דרישות כאלו ואחרות. (זו הסיבה שכל כך התקוממתי נגד הדרישה הראשונית, אם זכור לך, "רק אם תתנערו מ'תג המחיר' נסכים לדבר אתכם"…) אנחנו לא בוחרים כאן שותפים עסקיים. אנחנו יוצרים קשר בין אחרים. ומשפחה, כידוע, לא בוחרים.
ולמען הסר ספק, יש להבנתי סימטריה: כל קו אדום שאתה או "חבריך מהצד השני" תציבו – חובתי לקבלו. ואם הקו הירוק אדום עבורכם, נחפש מקום אחר למפגשים, מקום אחר לשבתות.
מורדי
הרבי אורי אמיתי, למה שלא תפסוק אתה הלכה ותקיים אותה? אף שוטר לא ייעצור אותך. מה מבדיל בינך לבין הרב שרלו? אם אני לא טועה, אין הגדרה לרב ביהדות. אני גם לא חושב שיש משהו שמונע מציבור לפסוק הלכה באופן דמוקרטי. בהתחלה ילכו אחרי ציבור כזה רק חילונים או דתיים אקצנטריים יותר ממורדי, אם זה יעבוד ויראה משכנע, יבואו גם דתיים פחות אקצנטריים.
עוז –
(א) אינני רב, מעולם לא הייתי רב, ובעזרת השם גם לא אהיה.
(ב) אני פוסק הלכות ומקיימן כל הזמן. למעשׂה, יש לי גוף הלכות (לא גדול) עצמאי משלי, שאני נוהג בד' אמותי. כיון שכך, אני מעיד מנסיון שהערכתך לגבי הסיכוי להתערבות המשטרה נכונה ביותר. מעולם לא ראו שלטונות החוק והאכיפה סיבה להתערב בקביעת ההלכה שלי.
(ג) מה מבדיל ביני לבין הר' שרלו? שאני פוסק הלכה לעצמי, והוא פוסק הלכה לרבים. לו יש ציבור, לי אין. להבדיל ממנו ומשאר הרבנים, אני מייעץ בעניינים הלכתיים פה ושם (אפילו לחברים דוסים, שומו שמיים), אבל לעולם לא ביזמתי, ולעולם בגדר הצעה. איש אינו מחוייב להלכה שלי, ואינני מצפה מאף אחד להתחייבות כזו. היא לא נגלתה למשה רבנו בהר סיני, ולא דרשתי אותה על-סמך קוצין וכתרין בספר התורה. מי שמעוניינ/ת בהלכה שלי מוזמנ/ת לשאול, ואם היא נושׂאת חן, גם לקיים. ומי שלא מעוניינ/ת, שלא ת/ישאל, ואם לא נושׂאת חן, כל מה שאמרתי דברים בעלמא.
דכתיב: יהודית ודמוקרטית.
מורדי –
אני מרגיש שתהום של אי-הבנה פעור בינינו (מה שנותן תקווה שאולי בכל זאת יש סיכוי שהדיון הזה יוביל לתוצאה חיובית).
גדול הדור:
להערכתי, טעות בידך לסבור שהעדתיות בעם היא זו שמונעת אפשרות לגדול הדור להתיר את המלכוד. בכל דור ודור היתה עדתיות והיו ריבים וחרמות. הלל התקין את הפרוזבול בתקופה בה הפילוגים הפנימיים ביהדות גורמים לאלה של ימינו להראות כקטטה בגן-ילדים. גם תנורו של עכנאי לא עבר, כזכור לי, בשקט.
שנית, אתה צודק בשאלתך היכן טמונה הגדוּלה. מבחינת הלמדנות, תנ"ך, תלמודים, רמב"ם ושו"ע אינם מספיקים בעיני כלל וכלל. מה עם המדרשים הגדולים והקטנים? התוספתות? המסכתות הקטנות? שאלות ותשובות? ועוד לא אמרנו דבר על הספרות החיצונית ועל ר' יוסף בן-מתתיהו ופילון איש-אלכסנדריא. ובכלל, ממי שאמור לפרש את מעשׂה בראשית, לא ראוי לצפות גם לידע (לפחות בסיסי) במדעי החיים? אלמנטרי.
אבל אני מסכים אתך שהגדולה אינה נמצאת רק בלימוד, אלא גם, ואולי בעיקר, בהנהגה. לכן הר' שרלו מועמד ראוי וטוב בעיני, שכן להערכתי מדובר באדם שמסוגל להנהיג, ושיש ציבור משמעותי שישמע לו. התבטאויותיו הפומביות נותנות אפילו מקום לקוות שיסכים ליוזמה כמו זו שהצעתי לעיל.
עוד כתבת:
לגבי פרופ' וייס, להערכתי הכשלון שלו נובע מדעותיו המדיניות הקיצוניות, המרחיקות ממנו רבים וטובים אפילו במחנה הרבני. אבל לא הוא הנושׂא כאן.
לדבריך, ההצעה שלי לך, שבאין גדוּלה בהנהגה בימינו, ובהתחשב במצבו הירוד של הדור, נתגייס אנחנו כדי לשפר את המצב, היא לא רק יוהרה, אלא גם טימטום.
אם כן, ביוהרתי ובטמטומי, אני חולק עליך. אם צריך להבשיל את העם, הבה נעשׂה אנחנו את המלאכה, ונזכור את משנתו של ר' טרפון. לא נורא אם לא נשלים את התהליך, אך אין לנו החירות להבטל ממנו.
סימטריא:
במחילה, אל נא תתקזק ותתגזל. אזכור "תג מחיר" הגיע מלכתחילה לאחר שנשמעו דרישות מ(א)נשי קדומים להתנער מהצהרות לוחמניות ופוגעניות בספרון הכחול של השׂמאל הלאומי. ביטוי אחד ש(א)נשי קדומים התקשו להכיל תוך כיבוד הזולת עסק בבעילה חרמנית של הארץ, או משהו כזה. התשובה (לא היוזמה!) היתה שתתנערו אתם ממעשׂים אלימים, הנעשׂים גם בשמכם (או לפחות למענכם, כדי להסיר גם מכם את עול הקפאת הבניה), ושבכל זאת הם חמורים יותר ממילים מתלהמות ולא-צנועות. נאה דורש, נאה מקיים, הלא כן?
אבל אני לא עצרתי בכך. גם לאחר חוסר הנכונות להתנער בפומבי ובקול מ"תג מחיר" כתבנו, ירון ואני, מסמך חדש, מהוגן ומכיל. הוא לא התקבל על הנהגת השׂמאל הלאומי, ובעקבות פרשיה זו הפסקתי באופן חד-צדדי את פעילותי במסגרת זו (ירון כנ"ל). מתוך היכרות עם טל, והתרשמות שטחית מגרעין קדומים, נראה לי הצעד הזה כהימור נכון. הימרתי שאמצא בקרבכם (א)נשים זקופי/ות גו, שיהיו מוכנות ומוכנים לצעוד איזו כברת דרך לקראתי, ולהשתתף בחיפושׂ משותף אחר עמק שווה לכולנו.
אז את הקו הירוק כבר חציתי (ואני זוכה לקיתונות של ביקורת על כך, שלא תחשוב שלא. הר' יוסף אולי התקפל, אני בשבת אצלכם).
מהשׂמאל הלאומי התנתקתי.
ומה אני מבקש ממך בסך הכל?
(א) שכשתגיע בפעם הבאה לביתי, אוכל להגיש לך בייגלה ודאג מלוח בצלחת, שתלך אח"כ למדיח הכלים ולא לפח האשפה.
(ב) שנפרסם את ההסכמה הזו שלך ברבים, ונציע אותה כדפוס התנהגות לציבור הרחב.
ומדוע אני מבקש? כדי להביא לקירוב לבבות ולהסיר מכשולים, שאני אומר לך שהם קשים ומרים ומעליבים, ואם נשאיר אותם על מכונם, חבל על הזמן והמאמץ של כולנו.
כעת אמור לי אתה: האם היטבתי להמר?
טל, למה באמת להתגמש? למה לבוא לקראת? למה לראות/לחוות את הצד השני ? בזבוז של זמן
היי חברים,
ראשית, את תג מחיר ושאר הפעולות האלימות, בין אם מצד אזרחים ובין אם מצד נציגי הממשל – כולנו שללנו. לא הסכמנו להתוויה שכל מתנחל "מתוייג", שכל משפט שלו צריך להתחיל במילים "אני מתנצל על תג מחיר". שנית, אני מאמין שכל אחד מאיתנו ביצע "ניהול סיכונים" קודם שניכנס להרפתקאה הזו. ומעבר לכך – אני לא אנסה להפיל על מצפונו של איש את מעורבותי כאן בקבוצה, ואבקש שלא "יפיל עלי" מעורבות הפוכה. יש בי הערכה עצומה לשותפות הזו ולכל שותפיה. כל אחד מאיתנו סוטה מ"דרך המלך" הסטנדרטית שלו, והולך בארץ לא זרועה, באמונה שיחדיו נגיע לארץ המובטחת.
אורי, אני נכון לפשרות בתחומים שלכבודם "התכנסנו" – הם התחומים הפוליטיים. הזעתי המון, וחששתי עוד יותר קודם שכתבתי בבלוג שלי שאני "מוותר" על שיטחי C. (אגב יש היום הרבה תוכניות מקבילות של הימין, ואיש לא מציע זאת במפורש כמוני!) ובכ"ז – יצאתי וכתבתי. אני מסכים לדעתך, שהמחלוקת הפוליטית היא בהחלט נגזרת משסע חברתי רחב יותר. אני מסכים שאין די בפיתרונות הפוליטיים, וכי נהייה חייבים להתמודד גם עם השסעים בחברה הישראלית. אני בהוקרה רבה מוריד בפניך את הכובע על עיקשותך להמשיך ולהציף את הפן הזה של המפגשים שלנו, עם כל אי הנוחות שזה גורם לי…
אשר על כן, לכשאגיע לביתך, אכבדך בכל דרך שאוכל. דרישה אולטימטיבית ל"שותפות מטבחית" – תכבד אותך מאד, על חשבון כבודי העצמי. אני לא ביקשתי ולא עומד לבקש ממך דבר שכזה. אנא, אל תעלב. לדעתי אתה יודע, שקשת הדברים שאתה יכול להציע לי ללא כלים ח"פ, וללא שמץ הסתייגויות מצידי – היא די רחבה.
תם, אם בכל השיח המתנהל כאן אינך רואה התגמשות, אז – צר לי.
מורדי
מורדי
מורדי –
קודם כל, התכנית המדינית שלך אכן נועזת! יותר מזה, עד כמה שידיעתי מגעת, היא אכן המפורשת ביותר מכל מתחרותיה, שהחלו לצוץ לאחרונה. (הבעיא שלה, לדעתי, היא שאינה לוקחת בחשבון את ביתור שטחי A ו-B. זה לא ילך כך. יהיה צריך ליצור רצפים טריטוריאליים. אבל זה דיון לפעם אחרת. בינתיים הציבור מוזמן לעיין במפה).
מה שכן, אם אני זוכר נכון, אתה רוצה לוותר על שטחי A, ולהשאיר את C, ולא כפי שכתבת לעיל.
באשר לסיבות שלשמן – אני מעולם לא צמצמתי זאת לתחום המדיני. נהפוך הוא – זה אחד התחומים הפחות חשובים בעיני. לא שאינו חשוב כשלעצמו, כמובן, רק שלנו אין מה לעשׂות בנידון. אני רוצה למשוך את הדיון למקומות בהם אתה ואני כן יכולים להביא שינוי.
באשר לשותפות המטבחית, זה לא מה שאני מציע. ולא מטעמי כשרות, חלילה, אלא כיון שאינני רוצה לסבך אותך בהקפדות שלנו על מזון (הנובעות מרגישויות שונות לאלרגנים ומהרצון לאכול בריא באופן כללי). האמן לי – בכלל לא בטוח שאתה הבעייתי יותר מבינינו. לכל הפחות צפויה לך תחרות הוגנת.
מה שאני כן מציע לך הוא להאמין בי, שאם אני מבטיחך שכל המזון המוגש לך כשר, ושהכלים יצאו ממדיח הכלים (בטמפרטורא גבוהה!) ולא נעשׂה בהם שימוש אחר לפני אירוחך, הרי שאינני מרמה אותך, והכל כשר.
ואם אורח חייך אינו מאפשר לך לקבל החלטה כזו בעצמך, אני מציע שנחפשׂ את הרב שיאשר זאת. הדעת אינה נותנת שאין ולו רב ישר-דרך אחד בארץ, שירשה לך לאכול אצלי מכלים רגילים, כדי להתניע תהליך של קירוב לבבות.
הי אורי,
כתבתי (64) "הזה שמצפים ממני 'לתפוס יוזמה' – עבורי זה הרבה יותר מיוהרה, זה טימטום. אין קיצורי דרך." ומזה הבנת "לדבריך, ההצעה שלי לך, … היא לא רק יוהרה, אלא גם טימטום." – ואני מבקש לדייק: ח"ו שאייחס טימטום למי מחברי. זה עושה לא טוב שם שלי… הבהרתי שעבורי, כלומר בעיני הבקשה שלך מעמידה אותי בעמדת יוהרה או טימטום, ולא שאני רואה אותך שכזה… ואם לא הבהרתי עצמי כראוי – הנה אני מקווה שתיקנתי.
ועוד תיקון: אכן התבלבלתי בין A ל-C.
לגבי הסיפא: הפעם הבנתי את דבריך טוב יותר. באופן שהגדרת – צומצמו הבעיות (כמעט) לחלוטין. וגם את "כמעט" כתבתי בעיקר בשביל תום, שיוכל להמשיך לקטר על חוסר הגמישות שלי. 🙂
אז בהזדמנות הקרובה – אצלך, ולשובע!
מורדי
מורדי,
זוכרת היטב את תוכניתך והראיה שלך את המצב אכן נתנה לי תקווה,
אלא שכמו אורי, אני חושבת שהפוליטיקה היא המטרה הרחוקה יותר.
אין לי כרגע הארות לגבי הדרך (בין היתר כי איני בקיאה כמו אורי וירון בדרכי האמונה והמצוות)
אבל נצטרך כולנו להמשיך להתאמץ ללכת את חצי הדרך כך או אחרת
ולהוסיף להציף את הכפתורים שנלחציפ בסיטואציות כאלה ואחרות.
בינתיים משמח אותי שאנחנו מצליחים לשמור על הומור למרות העצבים החשופים…
התחלה.
אגב, צירוף הרב שרלו לדיון נשמע לי כמו רעיון משובח. יש איך לשלוח לו את הדיון הזה?
ליאור.
אוֹ, זו התקדמות!
ובעניין הבהרות – חו"ח שאפיל את בחירותי הפוליטיות על מצפונם של אחרים. עלי ועל ראשי בלבד.
כתבתי מה שכתבתי גם כדי להפגין רצינות, אבל בעיקר כדי להבהיר את המבט שלי על הסיבה שלשמה. במקרה זה, דחיקת המדיני מפני הפרטי והעממי. הבה נשפיע היכן שביכלתנו.
חוץ מזה, אולי יעניין את הציבור כאן לקרוא טור קצר של שושי בלוך, על משנת הרב קוק ביחס להפרדת דת ומדינה בישׂראל. נקודת מבט מרעננת, שיש נקודות בהן אני אפילו מסכים אתה.
היי ליאור,
אני חייב להודות שההצטרםות שלי נבעה מהמפגש הראשוני בבית משפ' ירון בקדומים, עם נציגי השמאל החדש, בו נטען שקודם כך צריך למצוא פיתרון ל"בעיה הבוערת" של הסכסוך הישראלי פלסטיני, ואח"כ לצעוד לבניית חברת מופת. מנקודת מבטי הצרה, ברור כי הסכסוך הפוליטי יכול להמתין. מהרבה סיבות, (נכונות ושגויות) הימין תמיד חשב שהזמן פועל לטובתו. תנו לי עוד שנתיים, ואכפיל את מספר האוכלוסין היהודיים כאן וכך ארחיק הרבה מהאופציות השרירות וקיימות כיום. אני "קיבלתי על עצמי" לבעוט במוסכמה הימנית הזו, ולראות את הבעיה כבעיה אמיתית הדורשת פתרון אמיתי, ויפה שעה אחת קודם. (מה גם ואיני משוכנע שבנושא זה הזמן פועל לטובתנו). אני לא נסוג מכך, אולם ברור שהחשיבות העצומה שאני הענקתי לפני כן לרוב החברתי ישראלי – לא פחתה. אז הנה הצלחנו כולנו להתכנס גם לתובנה חשובה ביותר, שהשלום בינינו חשוב לפחות כמו השלום עם שכנינו.
הרב שרלו עונה לשאלות באתר כיפה (http://www.kipa.co.il/ask/) ניתן להפנות אליו שאלות בנושאים שלנו. אדרבה – הרימי את הכפפה.
מורדי
מורדי,
לקחתי 🙂
כבר משחררת שם "שאלת רב".
טל – ברשותך משתמשת בפתיחת הפוסט שלך להציג את הענין.
ליאור.
מסתבר שהרב שרלו עמוס כרגע, אצטרך לחכות קצת…
הי ליאור,
איזה כבוד 🙂
כל התוכן באתר הזה הוא תחת רישיון CC, כלומר, קחי ותעשי עם התוכן מה שתרצי, בלי לבקש ממני רשות, ובתנאי שתצייני את מקור הטקסט. ואם לא ציינת, גם יסלח לך 🙂
טל – מעולה,
הייתי בכמה ימי עבודה בצפון, אנסה שוב ביום ראשון.
השאלה נשלחה לרב שרלו.
עכשיו מחכים….
שחל (24)
ידידי,
אני חושב ש"שבת ישראלית" יכולה להיות מהפעיליות של הקבוצה הזאת. לא ידוע לי על שום קבוצה שעוסקת בשאלה הזאת. הרעיון צריך להיות ישראליבאופן שיכיל אותי שאיני יהודי במנהגי וגם כל אזרח של ישראל שאינו יהודי. ובעזרת השם יהיו לנו בכל פתרון אפשרי רבים מהם, אזרחים איתנו במדינת ישראל.
וכאן גם אפשר לחשוב על אתגר קטן, אולי נערב גם את ערכנו הסוציאלים המודרנים ונדבר על שינוי בהרגלי העבודה במדינה ולבנות שבוע עבודה עם שלושה ימי שבתון כך שיתאים לתרבויות השונות המרכיבות את החברה הישראלית.
אני חושב ששבת ישראלית יכול להיות יצירה ישראלית, כזו החורגת מהשבת המסורתית. כך למשל אפשר לתמוך כחברה בפעילות לימודית בימים אלו. מצד שני לאפשר שירותים עסקיים גם בימים אלו.
נרי
נרי היקר,
נראה לי שאנחנו מחפשים כל הזמן איזו דרך פרקטית ליצירת שבת משותפת.
האם זו המטרה שלשמה התכנסנו?
אני בטוח שכיחידים נוכל למצוא את הפשרה המתאימה לשבת כזו או אחרת במקום זה או אחר באופן שכולנו נהנה יחד משבת תרבותית משותפת וכל משפחה תשמור על צביונה.
השאלה היא: מהי השבת הלאומית? – התשובה, בראש ובראשונה, איננה במובן הפרקטי-המעשי. איננו מתכוונים ליצור פשרה בין כל הרעיונות וההתפשרויות שהתפתחו במשך השנים. יחד עם זאת, מובן שאיננו מוכנים להיצמד לתכתיבים כלשהם של דעה כזו או אחרת.
הפתרון הוא ברור משותף של מהות השבת, במובן הרעיוני הלאומי.
כפי שכתבתי – בירור זה דורש פתיחות של כולנו. הפתיחות איננה רק פתיחות לידע חדש אלא לחיבור למהות האמיתית שתתברר לנו מהבירור העמוק המשותף.
אם נצא מהנחה ראשונית (שאינני בטוח שאנחנו בשלים לה, כל אחד ואחת מאיתנו) שנגיע לבירור עם מוכנות לקבל באופן אישי את תוצאותיו הכלליות, יהיו אשר יהיו, נצטרך להשלים לא רק עם שינוי בהבנה של חלק מאיתנו (או רובנו) לגבי מהות השבת, כי אם עם שינוי מהותי בחיינו (לפחות של חלק מאיתנו, כשיתברר לנו שהשבת היא לא מה שחשבנו שהיא …).
אבהיר שמדובר בכניסה לבירור מתוך מוכנות של ה"דתיים" לגילוי שהשבת היא לא מה שהם חשבו עד היום ומוכנות של ה"כלליים" לגילוי שהשבת היא לא מה שהם חשבו עד היום.
כאמור, אני לא בטוח שאנחנו אמיצים מספיק לבירור כזה ובמיוחד – לתוצאות שלו!
שחל (81),
מה שאנחנו יכולים לעשות יחד, זה לפתח רעיון ולחשוף את הרעיון של שבת ישראלית. אני חושב שזה אתגר מהנה.
אני מציע שהשבת הישראלית תהיה גדולה יותר ומכילה את הציבורים כולם, את הציבור הדתי שעבור לשבת חשיבות גדולה ואת הציבור הלא דתי שמכבד את המנהג הזה וגם לציבורים הרחבים שיש להם יחסים שונים עם הדת כולל אנשים בעלי אמונה דתית לא יהודית אזרחי ישראל. אני מציע שהשבת הישראלית תהיה כזו תגדיל את ימי השבתון השבוע העבודה כך שחיינו יוכלו להיות מתונים יותר.
איך לממש את הרעיון? זה שלב אחר, אולי מתוכנו ואולי מפעילים אחרים. אבל לחשוב שאנחנו יכולים ליצור את העתיד שלנו ולא רק לרשת אותו מהעבר הוא חלק משמעותי בעיני ביצירה של "שבת ישראלית" על ידי ישראלים.