02 מרץ 2010
זכות הקניין – בין סוציאליזם לקפיטליזם
בעקבות הדיון הזה, התעורר הצורך להגדיר מחדש את השמאל והימין במדינת ישראל. בדיון שניהלנו, ירדן, ניצן ואני, הסתבר שישנם כמה צירי מחלוקת בין ימין ושמאל. אחד הצירים הללו, שהייתי שמח לבחון איתכם, הוא ציר הקפיטליזם-סוציאליזם. זהו ציר כלכלי, שבו נחלקים המחנות.
בדיון עם ברי-פלוגתא, נראה כי אין בעולם קפיטליזם טהור, או סוציאליזם טהור. ההבדלים בין הגישות השונות הוא מידת ההשפעה שאנו מעניקים לכוח הכסף ולכוח החברתי לעצב את המשק.
בקצה הסוציאליסטי, תהיה נטיה לנסות לתכנן את המשק כך שיענה הן על צרכי הכלכלה של הציבור, והן על
הצורך ליצור שיוויון כלכלי גבוהה ככל הניתן בין חברי הקבוצה. את התכנון מבצעים באמצעות הממשלה. בסוציאליזם היוזמה החופשית הכלכלית, תדחק לטובת התכנון הממשלתי, או ההתערבות הממשלתית בניהול חלוקת משאבי העסק (שכר מינימום, קיום וועדי עובדים, זכויות סוציאליות וכיוב').
בקצה הקפיטליסטי, תהיה נטיה לתת לכוחות השוק לעצב את המשק. תהיה נטיה להחליש את השפעת הממשל, ואף להקטינו עד כמה שניתן. תהיה נטיה למנוע מחדש חלוקה של הון על ידי מיסים פרוגרסיביים, או מיסים בכלל. יהיה דגש על היכולת של הפרט לפעול בעצמאיות בכל החלטלותיו הכלכליות, ללא קשר למדינה.
אין מערכת שהיא רק קפיטליסטית או רק סוציאליסטית. מערכות קפיטלסיטיות קיצוניות נוטות לייצר חוסר יציבות חברתית , פערי מעמדות ענקיים, והשתלטות ההון על הממשל. בקצה הסוציאליסטי נוצרת חוסר יעילות כלכלית, והשתלטות של הבירוקרטיה על הממשל, והיווצרות סיאוב אירגוני משתק. ולכן במדינות שונות ובגישות שונות מנסות לייצר איזון בין השפעת הכסף להשפעת החברה.
מנגנוני איזון
בגלל המאפייים השונים של של דרכי ההשפעה של הכוח החברתי והכוח ההון על הממשל יש צורך לייצר מנגנוני איזון שונים לאזן את כל אחד מהכוחות.
יכולים אירגונים שקמו על בסיס הון, המסוגלים לפעול ביעילות יטיבו לנצל את יתרונם בחברה בה האזרחים נמצאים במצב אינדיווודיאוליסטי. כך ניתן להשתלט בקלות על אמצעי השפעה כמו התקשורת והממשל, ללא התנגדות יעילה של הציבור. ניתן להשתמש בתקשורת כדי להפוך את הציבור לציבור צרכן. ניתן להגדיל את רמת הסיכון בשוק, על ידי מתן הלוואות מסוכנות לציבור, המאפשרות צמיחה זמנית. יתן להריץ בועות בורסה, המבוססות על מידע חלקי הניתן לציבור. ניתן לבצע מניפולציות שלטוניות, מבלי שהציבור יוכל דעת ולפעול ביעילות כנגד המניפולציות הללו. במצבי קיצון, בהעדר פעילות ציבורית יעילה, יכול ההון להשתלט על המדינה (ראו את המצב ברוסיה כיום).
לכן הדרך להגביר את השפעת החברה, היא על ידי יצירת תנועות פוליטיות שיצרו אחדות פעולה בציבור. הנטיה במאה ה-20, היתה לייצר מפלגות המונים סוציאליסטיות, שיקבלו מהציבור לגטימציה לרסן את ההון. הריסון נעשה באמצעות חקיקה סוציאלית, הטלת מיסים פרוגרסיביים, הטלת רגולציה, יצירת כלי תקשורת ציבוריים וכיוב'.
אלא שגם למערכות הסוציאליסטיות יש את הבעיה שלהן. מרגע שמפלגות אלו מתחילות לרכז כוח גדול בידהן, ובגלל כלל הברזל של האוליגרכיה, המפלגות מפסיקות לשרת את רצון בוחריהן, ומשרתות אינטרסים פנימיים, או אינטרסים של בעלי השפעה חיצונים. ניתן לפתור את הבעיה על ידי דמוקרטיזציה של המערכות החברתיות, ואני אכן מקווה כי במהלך המאה ה-21, נצליח בכך. בעיה נוספת של מערכות סוציאליסטיות היא שהן יוצרות מערכות שבהן נוצרה השפעה גדולה מידי לכוח החברתי, ולכן הן נוטות לאבד מהכוח הכלכלי. כתוצאה מכך, המערכות הללו הופכות לעיתים ללא יעילות כלכלית, ביחס למערכות המונעות על בסיס כלכלי בלבד. אם אלו מערכות המתחרות בשוק החופשי, אז הן עלולות להיסגר מחוסר יעילות. במקרה בו הממשלה היא מקור משאבי הארגון, הארגון עלול להתדרדר לחוסר יעילות כלכלית מוחלט, אשר מלווה לא פעם (בהעדר דמוקרטיה משמעותית) בהסתאבות. בכך הוא הופך לנטל על הציבור, ותועלתו לציבור נמוכה.
באופן כללי, מערכות חברתיות עלולות לפגום ביכולת היוזמה הפרטית, ההמצאה וההתפתחות הטבעית של המשק. יתר השפעה חברתית, לכן עלולה להביא לקפיאת המשק, אובדן יכולת התחרותיות שלו, וגרירת המדינה כולה לפשיטת רגל (כמו שקרה למדינות הקומוניסטיות).
זכויות חברתיות
תחום נוסף שנוצר בעקבות ההבדלים בין הגישות, הוא הופעת הזכויות החברתיות. זכויות חברתיות הן זכויות שהמדינה מעניקה לאזרחיה ולפעמים גם לתושביה. זכויות כמו הזכות לחינוך, הזכות לבריאות, הזכות לחיים בכבוד, הזכות לפרנסה וכיוב'. ככל שנוטים לכיוון הקפיטליסטי, תהיה נטיה לצמצם את הקופה הציבורית, ומתוך כך נטיה לבטל את הזכויות החברתיות.
צדק טבעי וצדק חלוקתי
עוד אחד מהתוצרים של הבדלי הגישה הוא סוג הצדק המיושם במערכת. במערכת קפיטליסטית, הצדק הקיים הוא צדק סביב רכוש של האדם הפרטי. בעוד שבמערכות סוציאליסטיות יהיה צדק סביב חלוקת משאבי המדינה, או "צדק חלוקתי", כפי שהוא נקרא.
"הצדק הטבעי", הוא צדק שבו לכל אדם קיים הרכוש לו, והוא יכול לסחור בו בצורה הוגנת, תמורת הערך המתאים שיראה נכון בעיני שני הצדדים. בצדק החלוקתי, יהיה ניסיון לבדוק כיצד ניתן לחלק את משאבי המדינה בצורה צודקת בין כל החברים.
אשמח לשמוע דעתכם,
טל
בעקבות הדיון הזה, התעורר הצורך להגדיר מחדש את השמאל והימין במדינת ישראל. בדיון שניהלנו, ירדן, ניצן ואני, הסתבר שישנם כמה צירי מחלוקת בין ימין ושמאל. אחד הצירים הללו, שהייתי שמח לבחון איתכם, הוא ציר הקפיטליזם-סוציאליזם. זהו ציר כלכלי, שבו נחלקים המחנות.
בדיון עם ברי-פלוגתא, נראה כי אין בעולם קפיטליזם טהור, או סוציאליזם טהור. ההבדלים בין הגישות השונות הוא מידת ההשפעה שאנו מעניקים לכוח הכסף ולכוח החברתי לעצב את המשק.
בקצה הסוציאליסטי, תהיה נטיה לנסות לתכנן את המשק כך שיענה הן על צרכי הכלכלה של הציבור, והן על הצורך ליצור שיוויון כלכלי גבוהה ככל הניתן בין חברי הקבוצה. את התכנון מבצעים באמצעות הממשלה. בסוציאליזם היוזמה החופשית הכלכלית, תדחק לטובת התכנון הממשלתי, או ההתערבות הממשלתית בניהול חלוקת משאבי העסק (שכר מינימום, קיום וועדי עובדים, זכויות סוציאליות וכיוב').
בקצה הקפיטליסטי, תהיה נטיה לתת לכוחות השוק לעצב את המשק. תהיה נטיה להחליש את השפעת הממשל, ואף להקטינו עד כמה שניתן. תהיה נטיה למנוע מחדש חלוקה של הון על ידי מיסים פרוגרסיביים, או מיסים בכלל. יהיה דגש על היכולת של הפרט לפעול בעצמאיות בכל החלטלותיו הכלכליות, ללא קשר למדינה.
אין מערכת שהיא רק קפיטליסטית או רק סוציאליסטית. מערכות קפיטלסיטיות קיצוניות נוטות לייצר חוסר יציבות חברתית , פערי מעמדות ענקיים, והשתלטות ההון על הממשל. בקצה הסוציאליסטי נוצרת חוסר יעילות כלכלית, והשתלטות של הבירוקרטיה על הממשל, והיווצרות סיאוב אירגוני משתק. ולכן במדינות שונות ובגישות שונות מנסות לייצר איזון בין השפעת הכסף להשפעת החברה.
מנגנוני איזון
בגלל המאפייים השונים של של דרכי ההשפעה של הכוח החברתי והכוח ההון על הממשל יש צורך לייצר מנגנוני איזון שונים לאזן את כל אחד מהכוחות.
יכולים אירגונים שקמו על בסיס הון, המסוגלים לפעול ביעילות יטיבו לנצל את יתרונם בחברה בה האזרחים נמצאים במצב אינדיווודיאוליסטי. כך ניתן להשתלט בקלות על אמצעי השפעה כמו התקשורת והממשל, ללא התנגדות יעילה של הציבור. ניתן להשתמש בתקשורת כדי להפוך את הציבור לציבור צרכן. ניתן להגדיל את רמת הסיכון בשוק, על ידי מתן הלוואות מסוכנות לציבור, המאפשרות צמיחה זמנית. יתן להריץ בועות בורסה, המבוססות על מידע חלקי הניתן לציבור. ניתן לבצע מניפולציות שלטוניות, מבלי שהציבור יוכל דעת ולפעול ביעילות כנגד המניפולציות הללו. במצבי קיצון, בהעדר פעילות ציבורית יעילה, יכול ההון להשתלט על המדינה (ראו את המצב ברוסיה כיום).
לכן הדרך להגביר את השפעת החברה, היא על ידי יצירת תנועות פוליטיות שיצרו אחדות פעולה בציבור. הנטיה במאה ה-20, היתה לייצר מפלגות המונים סוציאליסטיות, שיקבלו מהציבור לגטימציה לרסן את ההון. הריסון נעשה באמצעות חקיקה סוציאלית, הטלת מיסים פרוגרסיביים, הטלת רגולציה, יצירת כלי תקשורת ציבוריים וכיוב'.
אלא שגם למערכות הסוציאליסטיות יש את הבעיה שלהן. מרגע שמפלגות אלו מתחילות לרכז כוח גדול בידהן, ובגלל כלל הברזל של האוליגרכיה, המפלגות מפסיקות לשרת את רצון בוחריהן, ומשרתות אינטרסים פנימיים, או אינטרסים של בעלי השפעה חיצונים. ניתן לפתור את הבעיה על ידי דמוקרטיזציה של המערכות החברתיות, ואני אכן מקווה כי במהלך המאה ה-21, נצליח בכך. בעיה נוספת של מערכות סוציאליסטיות היא שהן יוצרות מערכות שבהן נוצרה השפעה גדולה מידי לכוח החברתי, ולכן הן נוטות לאבד מהכוח הכלכלי. כתוצאה מכך, המערכות הללו הופכות לעיתים ללא יעילות כלכלית, ביחס למערכות המונעות על בסיס כלכלי בלבד. אם אלו מערכות המתחרות בשוק החופשי, אז הן עלולות להיסגר מחוסר יעילות. במקרה בו הממשלה היא מקור משאבי הארגון, הארגון עלול להתדרדר לחוסר יעילות כלכלית מוחלט, אשר מלווה לא פעם (בהעדר דמוקרטיה משמעותית) בהסתאבות. בכך הוא הופך לנטל על הציבור, ותועלתו לציבור נמוכה.
באופן כללי, מערכות חברתיות עלולות לפגום ביכולת היוזמה הפרטית, ההמצאה וההתפתחות הטבעית של המשק. יתר השפעה חברתית, לכן עלולה להביא לקפיאת המשק, אובדן יכולת התחרותיות שלו, וגרירת המדינה כולה לפשיטת רגל (כמו שקרה למדינות הקומוניסטיות).
זכויות חברתיות
תחום נוסף שנוצר בעקבות ההבדלים בין הגישות, הוא הופעת הזכויות החברתיות. זכויות חברתיות הן זכויות שהמדינה מעניקה לאזרחיה ולפעמים גם לתושביה. זכויות כמו הזכות לחינוך, הזכות לבריאות, הזכות לחיים בכבוד, הזכות לפרנסה וכיוב'. ככל שנוטים לכיוון הקפיטליסטי, תהיה נטיה לצמצם את הקופה הציבורית, ומתוך כך נטיה לבטל את הזכויות החברתיות.
צדק טבעי וצדק חלוקתי
עוד אחד מהתוצרים של הבדלי הגישה הוא סוג הצדק המיושם במערכת. במערכת קפיטליסטית, הצדק הקיים הוא צדק סביב רכוש של האדם הפרטי. בעוד שבמערכות סוציאליסטיות יהיה צדק סביב חלוקת משאבי המדינה, או "צדק חלוקתי", כפי שהוא נקרא.
"הצדק הטבעי", הוא צדק שבו לכל אדם קיים הרכוש לו, והוא יכול לסחור בו בצורה הוגנת, תמורת הערך המתאים שיראה נכון בעיני שני הצדדים. בצדק החלוקתי, יהיה ניסיון לבדוק כיצד ניתן לחלק את משאבי המדינה בצורה צודקת בין כל החברים.
אשמח לשמוע דעתכם,
טל
מאת טל ירון נושאים 
כללי 
33 תגובות »
ההכשרה הנלוזה הזאת גורמת לי גם לעשות רדוקציות (ברר… עבור מדעי הרוח זה ממש כמו שיהודי יאכל שנקיין עם גבינה צהובה באמצע שכונת מאה שערים)… והכי גרוע, אני חושב ש
. כתוצאה מכך, גם הקבוצה, שהיא מכלול של בני אדם, תנסה להגדיל את המשאבים שלה, בכמה שפחות עבודה. ארגון בנוי מקבוצות שונות. בעקרון, ככל שקבוצה ממוקמת במעלה ההירכיה, וככל שהיא מצומצמת יותר, כך היא יכולה לנכס לעצמה יותר משאבים. זאת אחת הסיבות שבקפיטליזזם המנהלים מקבלים משכורות ענק, ובסוציאליזם, מזכירה חיננית והרבה התרפסות (כמו כן, תהיה נטיה להתעסק בפוליטיקה אכזרית, כי זה מאד משעשע, ומעביר את הזמן יופי (זה אפילו יותר מעניין מ-GTA כי כאן הדם הוא אמיתי).