לקוראי היקרים שלום, יש לי שאלה אליכם, בנושא הפיתוח של דמוקרטיה דיונית, והאם לפנות להקמת עמותה או להקמתו של עסק. אשמח לשמוע דעתכם (גם אם אין לכם ניסיון בתחום).
רקע:
יש לי חלום. חלום בן עשר שנים, שיום אחד תהיה כאן דמוקרטיה אמיתית. דמוקרטיה כזאת שבה הציבור באמת ישפיע. דמוקרטיה כזאת שבו צרכיהם של אוכלוסיות הולכות ומתרחבות ילקחו בחשבון, ובד בבד, פתרונות מבריקים יצמחו, מתוך חוכמת ההמון ותבונת החכמים.
מאז 2008, הייתי פעיל בתנועה לדמוקרטיה ישירה, בה חשבנו רבות כיצד ניתן לקדם דמוקרטיה ישירה, איך דמוקרטיה ישירה צריכה לפעול וגם למדנו רבות על דמוקרטיות ישירות בעולם (אתונה ז"ל, שוויץ וחלק ממדינות ארה"ב). לאט לאט התבהר לי כי כדי לקדם דמוקרטיה ישירה, יש צורך לשפר את תרבות הדיון, ובכלל יש לבנות תהליכי דיון שיאפשרו למאות, אלפים ואף מאות-אלפים להשתתף בדיון ולקבל החלטות מושכלות, נבונות וטובות לטווח הקצר ולטווח הארוך. לשם כך, יחד עם אזי לב-און, ראש בית הספר לתקשורת באריאל, ארגנו בין 2011 ל- 2012, שישה מפגשים של מומחים וחוקרים בתחום הדיון בקבוצות גדולות. לאחר המפגשים שהיוו עבורי בסיס לסיעור מוחות מדהים, התחלתי לחקור יותר לעומק את תהליכי הדיון, ופיתחתי ויקי שעוסק בתחום הדמוקרטיה הדליברטיבית. במקביל, גם עזרתי לעיריית רעננה לקדם תהליכי דיון פנים ארגוניים שיאפשרו לעובדים ליזום וליצור מיזמים בתוך העירייה. ההתנסות בעיריית רעננה סייעה לי להבין את המורכבות שבקבלת החלטות בתהליכי ממשל. תהליכים שאינם תמיד "נוחים" לקבלת החלטות רציונלית לגמרי (ולפעמים דווקא כן). מה גם שלאחרונה לאור ספריהם של דן אריאלי, ג'ונתן הייט ודניאל קאהנמן, אני יותר ויותר נוטה להניח שיש לגשר בין "החשיבה הלא-רציונלית" שבה אנו פועלים רוב הזמן (כן, גם הרציונליסטים שבינינו), לבין יכולת לקבל החלטות מושכלות לטובת הכלל. בקיצור גילתי אתגר מרתק.
אבל האתגר הגדול עוד לפני, וכאן אזדקק את עזרתכם.
השאלה:
השאלה שאני עומד לפניה היא מה לעשות. בעוד כמה שבועות נגמר החוזה שלי בעיריית רעננה, ואני פנוי לדרך חדשה. נראה שעומדות לפני כמה אפשרויות לקדם את חזון הדמוקרטיה-הדיונית. האחת היא להקים עסק פרטי, בו אספק סיוע בשיפור קבלת החלטות לקהלים גדולים, לגופי ממשל וחברות עיסקיות. האפשרות השניה היא לנסות להקים עמותה, וחברי אורי אמיתי, הציע שאקים עסק חברתי, אך אינני בטוח שקל להקים עסק כזה.
הנה האופציות שאני רואה כרגע (ואם יש לכם/ן אחרות, אשמח לשמוע). לכל אחת מהאפשרויות יש יתרונות וחסרונות.
עסק: לעסק כלכלי יש יתרון, שאם הוא מצליח הוא מאפשר לזכות בהכנסות יפות, ובמקביל הוא מאפשר לשפר את הידע בתהליכי קבלת החלטות אמיתיות (שאינן דומות להחלטות שמתקבלות במעבדות המחקר לתהליכי דיון). מצד שני עסק יגרום תחרות עם מומחים אחרים בתחום, וימנע את שיתוף הידע הכ"כ חשוב לפיתוח התחום. וכיוון שמטרתי היא פיתוח התחום, חשובה היכולת לשתף פעולה בצורה נקיה ופתוחה ככל האפשר.
עמותה: לעמותה קיים היתרון של היכולת לפעול ביחד, מומחי התחום, למען פיתוח דמוקרטיה דיונית. מצד שני העמותה היא כלי שקשה להתפרנס ממנו, לפחות בשנים הראשונות. וכיוו שכבר אמרנו שיש צורך בלחם, גם להוזים וחולמים, אינני יודע אם עמותה אפשרית מבחינתי. אבל אולי אני טועה.
עסק חברתי: וואלה, לא יודע. למישהו יש ניסיון מוצלח עם עסק חברתי?
מה עצתכם? כיצד לדעתכם אוכל לסייע בפיתוח דמוקרטיה דיונית? כיצד נוכל ליצור כאן דמוקרטיה מהותית יותר, ויחד עם זאת, לאפשר להוזים ולממשים לחיות בשלום עם מנהל הבנק שלהם?
מה הייתם ממליצים?
ההגדרה של עסק חברתי היא מעורפלת מאוד, ומבחינה פורמלית אין הבדל בין עסק חברתי לעסק רגיל. ההבדל הוא במטרות שלשמן הוקם העסק – האם הוא נועד רק לייצר רווחים כספיים עבור מקימיו, וזו מטרתו היחידה, או שיש לו מטרות אחרות – חברתיות, סביבתיות וכו'.
עמותה לעומת זאת דורשת הזרמה שוטפת של תרומות, מה שיוצר באופן כמעט בלתי נמנע תלות בתורמים ומחייב השקעה של המון אנרגיה בניסיון לגייס כספים מקרנות ותורמים. גם עמותה נמצאת במצב של תחרות תמידית – הרי גם תורמים ותרומות הם משאב מוגבל (מאוד), וגם במסגרת של עמותה לא תהיה ברירה אלא להתחרות עם ארגונים ועמותות אחרות הפועלות באותו התחום או בתחומים משיקים, ומנסים להשיג מקורות תקציביים מאותן הקרנות או מאותם התורמים.
לדעתי, כל עסק שתקים יהיה עסק חברתי, גם אם לא תגדיר אותו ככזה. ההחלטה אם להיות במצב של תחרות עם גורמים שפועלים באותה הזירה או בשיתוף פעולה יכולה להיות בידיך, ועל פי כל מקרה לגופו. בכל מקרה ההתנהלות שלך תהיה על המתח שבין הרצון לשיתוף פעולה ולתרומה הדדית ובין הצורך ליצור הכנסות שמבוססות על הידע הייחודי שלך, והאתגר יהיה לשמור על איזון בין שני הקצוות האלה.
בכל מקרה, שיהיה בהצלחה!
תודה אהרון 🙂
חשבתי שעסק חברתי, זאת איזו שהיא הגדרה מיוחדת. תודה על החידוש.
לגבי התחרות, אני מקווה שאתה צודק. אני לפחות מבחינתי אשתדל לשתף פעולה.
לדעתי אתה צריך לבחון הקמת עסק ולא הקמת עמותה. ה"חברתיוית" היא במסגרת מערכת הערכים של העסק שתקים כך תבחר את השותפים לעשייה אבל חשוב לשמור על התזרים ההוצאות וההכנסות ולפעול כך שהפעילות שלך תוכל להמישך. תוכל להציע פרוייקטים דומים לאלו שעשית ולפתח פרוייקטים אחרים ברוח דומה
מקובלים על בהחלט דבריו של אהרן בפסקתו הראשונה. עסק חברתי, לצורך העניין, הוא כזה שמעבר לתשלום משׂכורות בסיסיות לצוות מצומצם, מפנה את כל הרווחים חזרה לצמיחה ולקידום הפעילות שלשמה הוקם העסק. זה להבדיל מעסק רגיל, שמטרתו (כשהוא גדול מספיק) לספק רווחים לבעלי-מניות בעד השקעתם הראשונית, מה שקרוי בלע"ז דיווידנדים.
כדי לשכנע בחברתיות עסק חברתי צריך להיות שקוף בתקציבו ובפעילותו הכספית.
http://www.radicalsocialentreps.org/theory/conscious-capitalism/
http://holacracy.org/
הלינקים האחרונים הם כמובן החלומות שלי 😉 )
טל, אני שמח לשמוע שאתה ממשיך עם החלום.
בקיצור: מה שאהרן אמר.
בהרחבה קלה: עמותה זה הרבה כאב ראש ומעט תועלת, בעיקר בתחום שאתה מתאר ושאין בו נזקקים ברורים.
בפירוט: אתה מוזמן להתקשר אלי ואשמח לתרום מניסיוני בשלושת המודלים.
בהצלחה רבה!
תומר
עוד על "עסק אחראי"
אורי, כה פשוט? 🙂
תכל'ס אני מתחיל לחשוב שעסק חברתי יכול להיות פתרון הגיוני. במיוחד שאין לי כוונה להעסיק עובדים בתנאי ניצול. המטרה היא באמת ליצור שינוי חברתי. צריך גם לחשוב על דבריו של אילן ג'ונס שאומר שעסק משלם המון מיסים (בעיקר על העסקת עובדים).
תומר, כבר מתקשר לברר.
נרי, תודה. חלומותינו דומים. מקווה ששניהם יתגשמו.
טל,
אם הבנתי את הרו"ח שלי, מיסים תשלם בכל מקרה.
גם בעמותה אתה משלם מיסים דרך המשכורות.
לכל מודל יש גם תדמית שונה.
עסק – נתפס כבעל אג'נדה רווחית
בעוד שעמותה לא נתפסת ככזאת.
מצד שני, בעסק, אתה הבעלים
אתה יכול מחר גם למכור אותו (או חלקים ממנו)
בעמותה – אתה לא הבעלים, זה לא שלך
ומחר גם יכולים לבחור אותך החוצה..
נקודות למחשבה
קדימה הצלוח'ס
מיקי
על קואופרטיב חשבת?
על פניו זו צורת ההתאגדות הכי דמוקרטית
אין לי ידע רחב בנושא, אבל אם זה עוזר, לדעתי עסקים משפיעים יותר מעמותות. אמנם אני שותף להעדפה שלך של שיתוף על פני יריבות אך מצד שני גם תחרות היא סוג של דיאלוג. ואם התחרות היא על התנהלות אזרחית טובה אז שהטוב ביותר ינצח.
להלן סיכום הדברים עד כה:
נראה שלעסק יש יתרונות רבים. העסק מאפשר התנהלות מהירה, וכן מאפשר לקדם מטרות חברתיות, אם הוא מתנהל כעסק חברתי. חסרונותיו העיקריים הוא מיסוי כבד, ואולי העדר שיתוף רחב של פעילים בתחום.
לעמותה יש יתרון של מיסוי נמוך יותר. אבל המודל הרווחי של העמותה, שמיעודת גם לספק שרותי דיון לארגונים, עלול לגרום לכך שמס-הכנסה יחליט שמדובר על עסק. בנוסף עמותה תתקשה לפעול בצורה יעילה כספקית שרותים, לפחות בשלביה הראשונים.
נראה אם כך שכדי ללכת לכיוונו של עסק חברתי.
תודה לכם על העצות הטובות.
לא שאני מבין בזה משהו, אבל מה לגבי מלכ"ר שאיננו עמותה? אתה גם מקבל את התדמית של מי שעוסק לשמה, המיסוי כנראה נמוך יותר מאשר בעסק, והדרישות המשפטיות פחותות מאשר בעמותה.
שלום מיקי,
מלכ"ר הוא סוג של עמותה. מהתחקיר שערכתי ובסיוע של חבר'ה שעברו את זה, נראה שעמותה אינה פתרון טוב. אני צריך להתפרנס מהעיסוק בתחום ההתמחות שלי, ומעמותה קשה להתפרנס, אלא אם כן מכופפים את הכללים, ויוצרים עמותת דמה. נכון שהמיסוי נמוך יותר, אבל הקומבינות הנדרשות, לא מתאימות ללגישה שלי לחיים.