בדיון שהתחיל מקס הזועם, והמשיך אגם ירוק, עולה תמונה כאותית של השמאל. שני הכותבים מחפשים את התשובה לבעיות השמאל בהנהגה הפוליטית. להערכתי הבעיה של השמאל אינה בפוליטיקה. הבעיה הפוליטית היא תוצר של אובדן דרך. כפי שמקס ציין, תגובות השמאל הן תגובות אינסטנקטיביות של "סמולנים" יפי נפש, המעדיפים את הומניסטיות על פני הפרקטיות.
התגובות הללו מבוססות על מסורת אינטלקטואלית שמקורה במאה ה-18 וה-19, שמגבשיה האינטלקטואלים האחרונים פסקו לנשום אי שם במאה ה-20. התיאוריות הללו התאימו לכינונן של הדמוקרטיות האירופאיות והאמריקאית, אך הן אינן עונות על הבעיות של סוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21. הן התאימו כאשר המעצמות האירופאיות היו אימפריות ששלטו על עמים בקצווי תבל, אך הן לא תוכננו לפתרון בעיות כמו בבלקן, בעירק, או בישראל/פלסטין, בהן עמים וקבוצות אתניות נאבקות לחיים ולמוות על פיסת אדמה אחת. התיאוריות הדמוקרטיות-ליברליות לא נועדו לפתור את הבעיה שהאיסלאם הקיצוני מציב למדינות אירופה ולישראל.
גם הסוציאליזם סובל מבעיות קשות של ניוון וסיאוב (מומלץ לקרוא על הניוון של הסוציאליזם בפרק הראשון בספרו של עמוס עוז, כל התקוות). הניוון נוצר, על פי עמוס עוס, ממדיניות רווחה שמאפשרת לאזרחים לא לעבוד (או לפחות לא לדווח שהם עובדים) ועדיין לקבל כסף. בנוסף, מוסדות בהן העובדים מקבלים קביעות, הופכים למנוונים. במיוחד קשה להתווכח עם ההצלחה של היי-טק, המבוסס על כלכלה חופשית ופראית. נכון, לקפיטליזם יש נקודות שחורות, ואפילו שחורות מאד, אבל בסה"כ, כל אדם נורמלי יעדיף לעבוד בארה"ב, מאשר ברוסיה שלפני הפריסטרויקה.
הבעיה היא שלשמאל אין הוגים רציניים, שיגדירו מחדש את אידאות השמאל מול עולם מסובך. רוב השמאלנים שפגשתי, עדיין ממשיכים לדגול באידאות ישנות, מבלי להבין שאבד עליהן הכלח. עד שלא נבין שיש כאן בעיה רעיונית, נמשיך לצעוק סיסמאות ולא להבין מדוע האזרח הנורמלי ימשיך לראות בשמאל, הוזים יפי נפש.
אתה בהחלט צודק, פחות או יותר בהכל.
אני רק רוצה להוסיף שגם האידיאולוגיות המתחרות, ובראשן הניאו-ליברליזם השלטת וספיחיה, לא מציעות פתרון לאתגרים של העולם היום מעבר ל"הכל יסתדר בטווח הרחוק".
לשמאל דהיום דווקא יש בשורה חדשה, והבשורה היא שעצם הרעיון של אידאולוגיה מוגדרת שמספקת את כל התשובות הוא הרסני.
קשה לנו לקבל תפיסה שלא באה ב-10 נקודות שכתובות על מניפסט אלא מקיימת דיאלוג עקרוני ופרקטי בין עשרות גורמים שונים שמה שמאחד אותם זה התנגדות למצב הקיים, אבל מבחינות רבות, הדרך הזאת נכונה יותר.
כן, בהחלט יש עדיפות ל"דיאלוג עקרוני ופרקטי", על פני תפיסה אחידה ומוגדרת.
אך השאלה מה הם העקרונות שעל פיהם אנו דנים אם גורמים אחרים בחברה? איך מתיישב הומניזם עם קבוצה מורדת שמבצעת פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות (פגיעה מכוונת בנשים וילדים הם פשע נגד האנושות). האם הומניזם במלחמה נותן פתרונות ריאלים, שמפחיתים את כמות הקורבנות, או האם ברוטליות היא זאת שמפחיתה את כמות הנפגעים?
האם יש פתרון יעיל יותר מסוציאליזם, שיאפשר שיגשוג כלכלי מחד ורווחה לעובד מאידך? (בסופו של דבר, כיום רמת הסוציאליזם נקבעת על ידי מאזן הכוחות בין המעסיק לעובד, ולא על פי רווחת העובד, ושיגשוג המפעל).
העקרונות שעלפיהם אנו מבקשים לדון אם הגורמים השונים, מבוססים על תובנות של המיסדים שעיצבו את הדמוקרטיה והסוציאליזם לפני מאות שנים (לוק – 310 שנים; מונטסקויה – 280 שנים; רוסו – 250 שנים; מרקס – 160 שנים). הם התבססו על הבנה מוגבלת של טבע האדם. כיום מדעי הפסיכולוגיה והחברה מעניקים לנו בוננות עמוקה לעין ערוך, מהבוננות של המיסדים. ניתן להערכתי, על פי התובנות הללו לבנות תורות מורכבות יותר וטובות יותר שיתנו קוים מנחים יעילים יותר לבעיות שבהן אנו נתקלים.
תקרא את זה. אולי זה יעניין אותך. משהו שכתב איש חכם מאוד, שלא מת כל כך מזמן.
http://www.monthlyreview.org/598einst.htm
ואגב – סקנדינביה.
לא רק סקנדינביה.
קל להתעלל בגופה של הקומוניזם. אבל השאלה הנכונה היא לא איפה עדיף לחיות, ארה"ב או רוסיה בשנת 1989 – כי בשנת 1917 הפער היה גדול בהרבה. תשאל את עצמך איפה עדיף לחיות – רוסיה 1989 או רוסיה 2006. רוב הרוסים יגידו 89', וזה לא מפתיע בהתחשב בנתונים – ירידה של 15 שנה (!) בתוחלת החיים, לדוגמא.
כלומר, אני לא קומוניסט, ולשיטה הזו יש המון מגרעות. אבל להציג אותה כדבר איום ונורא שאין לו שום יתרון זה פשוט עיוות של ההיסטוריה.
כוסית ודרומי (כוסית, יש לך כינוי קצת יותר נוח להגייה?)
כוסית –
אני קורא את המאמר, ואשיב בהקדם (בינתיים המאמר בהחלט מעניין)
דרומי –
נכון, קפיטליזם, ודמוקרטיה, ובעצם כל שיטת שלטון, הינם מערכות מסובכות. מה שקרה ברוסיה היה דמוקרטיה וקפיטליזם שיצא משליטה. המאפיה והשחיתות השתלטו על רוסיה, וגרמו להתדרדרות רוב המערכות השילטוניות. גם בעירק הדמוקרטיה לא בדיוק משגשגת.
לכן בדיוק, חשוב להבין את חוקי החברה, כדי שנוכל לבנות חברה מתוקנת לכל עם שירצה בכך.
הקומניזם פשט את הרגל כמעט בכל מקום בו הוקם. הסוציאליזם לעומתו, דווקא מצליח יותר במדינות העשירות של צפון אירופה.
אינני רואה בקומוניסזם דבר רע, רק מערכת שלטונית שלא עובד, ובסה"כ יוצר חברה דיקטטורית בכל מקום שקם.
כן. יונית.
יונית,
קראתי את המאמר של אלברט אינשטיין, והוא אכן מדהים. אולי אחד המאמרים החכמים ביותר שראיתי בסוציולוגיה. להערכתי הוא יכול להוות אבן יסוד לדיון על פיתוח הסוציאליזם.
כפי שאינשטיין כותב לקראת סוף המכתב, על מנת שנוכל לייסד כלכלה סוציאליסטית עלינו לפתור עוד בעיות רבות
"The achivment of socialism requires the solution of some extremely difficult socio-politcal problems"
כדי לפתור בעיות אלו, עלינו לדון ולפתח פיתרונות ישמים. הבעיה היא שההוגים הסוציאליסטים המודרנים נמצאים בדיון פנימי, וכפי שכל פילוסוף של המדע יודע, כאשר יש חברה רעיונית סגורה, לא ניתן להגיע לפתרונות. כדי להגיע לפתרונות, יהיה עלינו ליצור דיון פתוח.
אינשטיין גם כותב כי הסיבות להשתלטות האולגירכיה הקפיטליסטית על הדיון הציבורי, היא בכגלל יכולתה לשלוט בתקשורת. כיום, תודות לאינטרנט, אנו יכולים ליצור תקשורת שאינה תלויה בבעלי ההון. רק שעלינו לשפר אותה, כך שתניב כוח רעיוני ופוליטי.
אני מאמין שהבלוג-דבייט, הוא צעד נכון בכיוון זה (ועל כך יבורך מקס הזועם, ומי שבנה את בלוג-דבייט)
אה, יונית, עוד משהו שכחתי.
נכון, המדע אינו מעניק לנו את המטרה. אבל, הוא כן מעניק לנו מפת דרכים, שמאפשרת לנו לנווט את עצמנו, מבלי שנתרסק, אל המטרה שאנו בוחרים.
אני לא בטוחה לגבי הבלוג דיבייט. הפלטפורמה לא ממש מדברת אלי. אני דווקא מחבבת את הקטע הזה של בלוגים בודדים מצד אחד ושמתקשרים זה עם זה בתוך עצמם ומחוצה להם (לינקים וכו') מצד שני. קצת מזכיר לי את החברה האמיתית… אבל אני בהחלט רואה באינטרנט מקור לא מבוטל של תקווה.
לגבי המדע, בתנאים הקיימים היום, כשההון שולט ומכוון לא רק את התקשורת, אלא גם על ה-R&D – בחברות ובמוסדות אקדמיים, וכששיקולים זרים ל"מפת הדרכים" נמצאים כבר בתוכם בצורה העמוקה ביותר, גם המדע לא נחלץ ממשבר האמון הכללי.
זה כל כך מרענן לקרוא דברים שכותב אדם כל כך חכם כמו איינשטיין, שאיכשהו, למרות שהוא לא בענייני הפילוסופיה – סוציולוגיה כתחום עיסוק מרכזי, מצליח לקלוע בצורה כל כך מדוייקת ולנסח בצורה כל כך בהירה דברים כל כך חשובים ואמיתיים.
הסמיילי הזה לא היה בתגובה המקורית שלי.
🙁
זה לא משנה שR&D עושה מחקרים שהמטרה שלהם אינה להועיל לאנושות, המדע עדיין מספק את התשובות ההגיוניות ביותר לשאלות שמציבים בפניו ולכן אין בו בעיה.
רובים לא הורגים אנשים, אנשים הורגים אנשים.
הבעיה היא כשהמדע לא מצליח לענות על שאלות, או מספק תשובות באיכות פחותה או איטית יותר משיטה אחרת.
מסכים עם עוז 🙂
Pingback: מבט פילוסופי » ארכיון בלוג » על רעיונות נפיצים