Blog

זאת חזרתי מההפגנה.

אין לי זמן לפוסט ארוך. אני בדרך לארוע משפחתי.

קצת תמונות למי שאל היה.

להתראות,

טל

גם אתמול שלחתי מכתב להסברה של מכון ויצמן, ותרם קיבלתי תגובה.

בינתיים, כתבה בערוץ 1 על האלימות, ששלח אריק בתגובה בבלוג של דובי.
[gv data="zsQKfEV4jyY"][/gv]

חברים ערב טוב,

קודם כל אני רוצה להזכיר לכם שמחר (יום ה' 20-11-2008) בשעה 14:00 תהיה הפגנת תמיכה בעובדים מול מכון ויצמן. המכון קרוב מאד לתחנת הרכבת. תיזכרו שהבלוגוספירה היא מקום נחמד להביע את דעתכם, אבל בסוף צריך להגיע ולהביע את הזדהותכם עם הרעיון או האידאה. רק מראה עיניים משכנע את מקבלי ההחלטות שמולם עומדים אנשים נחושים.

אני הולך כנראה להגיע עם שתי בנותי. זה יהיה שיעור בדמוקרטיה עבורם. נראה לי קצת יותר חשוב מהשיעורים הרגילים בבית הספר. בואו בהמוניכם!

עידכון קצר:

עד עכשיו הביעו את דעתם שני גולשים בנושאים של תעדוף הזכויות שיש לאדם בדמוקרטיה.

להלן התוצאות:העדפות של זכויות דמוקרטיות:

האם מכון ויצמן פוגע בדמוקרטיה?

בואו להביע גם אתם את דעתכם

טוב, החקירה של סיפור המעשה בין עובדי המכון למכון וויצמן מעלה עוד ראיות.

דובי קננגיסר יצר קשר עם הדובר וקיבל את תגובותו:

להלן התגובה של הדובר

1. מנהלי מכון דוידסון נפגשו עם העובדים, שמעו את טענותיהם, קיימו בירור ומצאו שחלק ניכר מטענותיהם נכונות ומוצדקות. נקודות אלה מתוקנות בימים אלה. עובדות אלה הובהרו לעובדים.
2. דלתה של ההנהלה פתוחה לפני העובדים, אך הם אלה שמסרבים להיפגש בטענות סרק פרוצדורליות.
3. שני עובדים פרצו ביום ראשון למכון כשהם… (המשך תוכלו לקרוא אצל קננגיסר)

עמי וטורי, יו"ר כוח לעובדים שלח לי תגובה לדברים הללו. אני אשתדל לפרסם אותם בהמשך.

אבל בינתיים עולה דיון מהותי ביני לבין דובי: מדוע משפט ציבורי.

דובי כותב:

ואני חייב לציין שאין לי מושג מה הקטע האדיוטי הזה של "משפט ציבורי" (כך דובי בד"כ מתבטא  כשמישהו לא חושב כמו דובי; ט.י). יש דיני עבודה בישראל, ויש בית דין לעבודה. לכו לשם. מה עניין הציבור לכאן?

אריק: פרסמתי קישורים לטקסטים המקוריים, ושם יש גם תגובות לתגובות. אני לא רואה הרבה סיבה לחזור על הדברים במלואם כשהם זמינים לכל במרחק קליק.

 התשובה שלי היא:

דובי,

חוקי המשפט של ישראל, נכתבו על ידי חברי כנסת. הללו אינם בדיוק מומחי משפט, ובוודאי אינם מאורות הדור. הם בני אדם שכתבו את החוקים בגלל מיליון ואחד אינטרסים סמויים, שאינם בהכרח תורמים לטובת הציבור.

בית המשפט כבר מזמן איבד את אמונו של כל מי ששה בין כתליו. תכחים, אג'נדות פרטיות ואינטרסים אישיים הם החורצים גורלות.
אם תסתכל בספרי המשפט, תראה שכבר בפרקים הראשונים אומרים לתלמיד המשפטים, שאם הוא בא לחפש צדק, אז הוא הגיע למקום הלא נכון. הם בד"כ מסבירים שלא ניתן למצוא את הצדק.

לעומת זאת, באתונה היה מקובל שבמשפט לא יושבים שופטים מיקצועים. האתונאים, האמינו שלציבור גדול מאד, יש יכולת טובה ושכל ישר לברר את העובדות ולקבל החלטות בעצמו (ללא עזרתם של מניפולטורים, תככנים וחורשי טובת-עצמם), ולקבל החלטות צדק. הם כנראה התבססו על חוכמת ההמונים.
אני מבין שאתה מבקש שנסמוך על חברי כנסת ושופטים?
אז אתה מבקש שבעצם נסמוך על דיקטטורה.
סלח לי שאני מעדיף דמוקרטיה וההגיון הבריא.
תסלח לי

שלך,
טל

 ודובי מגיב (כהרגלוכשמישהו  לא חושב כמהו ומעצבן אותו)

טל, כבר היינו בדיון הזה מספיק, ואין לי שום כוונה להכנס אליו שוב, בטח שלא איתך. אני דואג לזכויותיהם של העובדים, לא לאג'נדה הפרטית (כך!) המטופשת הזו שלך.

 

מה אתם אומרים. האם אתם מסוגלים לקבל החלטות בעצמכם, או שאתם רוצים שחברי כנסת, שופטים ועורכי דין יקבלו החלטות עבורכם?

 

 

טוב,

עד זמן כתיבת שורות אלו, מנהלי מכון וויצמן לא טרחו להגיב לבקשות לברור ציבורי.

בינתיים העדויות על האלימות של מכון וויצמן כנגד השובתים הולכות ומתחזקות. שתי התמונות הבאות שנלקחו מהאלבום של טל גלילי(שקיבל אותן מ – סילבי הוניגמן). מעידות על ארוע מאד בעייתי בלשון המעטה.

שומר משתלט על יוני וינרב

קצת קשה לראות, אך  אם תסתכלו טוב, הברך נפוחה מאד.

יש כאן כמה בעיות דמוקרטיות. האחת היא באיזו זכות אדם פרטי מכה אדם פרטי אחר? האם מוסד אקדמי או כל גוף מוסמך להפעיל גופי ענישה אלימה? האם על פי חוק, אין כאן עבירה שעונשה מאסר? האם מכון ויצמן לא צריך לפצות את יוני וינרב?

הבעיה השניה היא הזכות לרכוש מול הזכות לשבות ולהתאגד. התמונות אינן מספרות סיפור מלא. בא נניח שיוני וינרב וחבריו חדרו לשטח מכון ויצמן. האם הזכות הבסיסית בדמוקרטיה, לשבות, והזכות לשלמות הגוף, פחותות מהזכות לרכוש פרטי של מוסדות המעסיקים בני אדם?

זאת נקודה שאין עליה תשובה פשוטה לדעתי. בסוגי דמוקרטיות שונות, היחס בין הזכויות הבסיסיות הללו משתנה. אבל גם אם ניקח דמוקרטיה בה הזכות לרכוש עולה על הזכות לשבות, עדיין למיטב ידעתי עצם ההמצאות של הפעילים בתוך שטח מכון וויצמן, לא סיכנה את רכוש מכון וויצמן, ולכן יוני וינרב וחבריו מכוח לעובדים, יש לדעתי זכות מלאה לשבות ולהיכנס לתוך שטח מכון ויצמן. ובוודאי ובוודאי שיש להם הזכות לשלמות הגוף.

כמו כן נראה שהזכות לרכוש של גוף ציבורי או כל גוף מעסיק, שמעסיק עובדים , אינה כמו של אדם פרטי. אדם שמעסיק עובדים, צריך לדעת שהעובדים שלו יכולים ואף זכאים לשבות. זאת היא זכות אנושית בסיסית. מי שרוצה שהרכוש שלו לא יפגע בשביתה, שלא יעסיק בני-אדם.
האם לדעתכם מכון וויצמן אשם בפגיעה בזכויות דמוקרטיות בסיסיות? (משאל. יתכן צורך בהרשמה קצרה)

ושוב אני קורא להנהלת מכון ויצמן להתייצב למשפט ציבורי.

וכמובן:

 אנו קוראים לכולם להגיע ולמחות איתנו מול האלימות הקשה שמופעלת נגד העובדים והתומכים. אנו ניפגש ביום חמישי בשעה 14:00 מול השער הראשי של מכון ויצמן ברחוב הרצל ברחובות (5 דקות הליכה משער הרכבת)

ובנוהל, גם היום שלחתי מכתב לראשי מכון וויצמן:

חברי הנהלת מכון וויצמן שלום,
עד כה לא קיבלנו מכם שם תגובה להזמנה למשפט ציבורי.
נשמח אם תציגו את עמדתכם. אני מבטיח להציג את עמדתכם בצורה הוגנת, ובתנאי שתענו לשאלות הגולשים: http://talyaron.blogli.co.il/archives/75

בברכה,
טל ירון
—
חבר בתנועה לדמוקרטיה ישירה (http://kol1.org)

חברים שלום,

במהלך החודשים האחרונים עובדי מכון ויצמן מנהלים מאבק על זכויותיהם. נראה כי המאבק גלש בימים האחרונים לפסים אלימים, ואחד העובדים הותקף ופיקת הברך שלו נשברה.

אינני מאמין בעליהום. כל הבלוגים שבהם אני קורא על המאבק, מדווחים באופן חד-צדדי. אני מאמין שבחברה דמוקרטית, היכולת לעשות עליהום על אדם או אירגון, פוגעת בדמוקרטיה בטווח הארוך. לכן, אני מזמין את הצדדים למשפט הוגן אצלי בבלוג.

שלחתי מכתב הזמנה להנהלה להביע את דעותיהם. במידה והם יענו, אני אזמין גם נציגים של העובדים, כך שאנו כקוראים נוכל לשפוט את הארוע, ונקבל החלטות נבונות יותר.

להלן נוסח המכתב ששלחתי להנהלה:

חברי הנהלת מכון ויצמן שלום,

בחודשים האחרונים, אני עוקב אחר מאבק העובדים במכון וויצמן. בכל התקופה הזאת לא הצלחתי לשמוע את עמדתכם בצורה ברורה. אני מזמין אותכם להתמודד מול טענות העובדים אצלי בבלוג. התנאי הוא שתקיימו דיאלוג עם הקוראים דרך הבלוג. אני כמובן אבקש מנציגי העובדים להציג את טענתם. כך יוכל הציבור הרחב לשפוט ולהחליט בצורה מיטבית, לגבי פשר הסיכסוך.

אשמח לתגובתכם,
בברכה,
טל ירון, חבר בתנועה לדמוקרטיה ישירה.

וחוץ מזה, אני עדיין חושב שאנו צריכים להביע תמיכה במאבק העובדים ולהגיע ולמחות ביחד מול מה שמסתמן כאלימות קשה שמופעלת נגד העובדים. אנו ניפגש ביום חמישי בשעה 14:00 מול השער הראשי של מכון ויצמן ברחוב הרצל ברחובות (5 דקות הליכה משער הרכבת)

בהצלחה

אתמול פירסם סינטיפיק אמריקן כי מגילת מתקופת דויד המלך התגלתה באזור בית שמש. במגילה יש חמש שורות שמתוכן הצליחו לפענח עד עכשיו שלוש מילים "מלך, עבד ושופט". אם הפרסום שהופיע בסיינטיפיק אמריקן נכון, אזי יש לנו עדות מתקופתו של דוד המלך שיכולה לשפוך אור על תעלומת מלכות בית דוד.

מוזר עוד יותר שבעיותנות בארץ לא מצאתי עדות למידע הזה. האם מישהו מכם מכיר את הסיפור הזה?

שבוע טוב,

טל

בתקופה האחרונה אני פעיל בשני ארגונים חברתיים (שקוף והתנועה לדמוקרטיה ישירה). בשני הארגונים אני נתקל בבעיות ההנעה, ולכן  עולה הצורך להבין כיצד ארגון שבנוי אך ורק על מתנדבים יכול לפעול ביעילות.

בזמנו אורי אמיתי טען כי ישנם שלושה אלמנטים עיקריים המניעים אדם. שני האלמנטים החשובים ביותר הם,השתיכות חברתית והגשמה עצמית. האלמנט השלישי הוא שכר כספי. ארגונים מסחריים, מניעים את האדם קודם כל באמצעות שכר, ורק לאחר מכן באמצעות השתייכות חברתית והגשמה עצמית. לנו, כארגוני מתנדבים אין אפשרות להציע שכר (לפחות לא בשלב הראשון), ולכן אנו שמחים להציע שיוך חברתי והגשמה עצמית.

בשני הארגונים בהם אני פעיל, יש הגשמה עצמית בשפע, אבל הבעיה היא בהשתייכות החברתית, או בפעילות החברתית. כאן הבעיה היא שבשני הארגונים הללו, החברים פזורים ברחבי הארץ. כל התארגנות של קבוצות הפעילים דורשת נסיעות ברחבי הארץ בין תל–אביב, חיפה וירושליים. ולכן רוב המפגשים האפשריים מתבצעים בעולם הווירטואלי, או בשיחות טלפון. אלא שלאמצעים אלו כוח הנעה נמוך בהרבה. אולי ניצול נכון של המשאבים הווירטואליים העומדים לראשותנו יכול להביא לקידום היכולת שלנו לפעול כארגונים למען מטרות חברתיות חשובות. מתוך הניסיון שרכשתי למדתי שלכל אמצעי יש כוח הנעה אחר, וכדאי לאפיין אותו, אם רוצים לעשות בו שימוש יעיל.

כוח ההנעה בנוי למעשה משני אלמנטים. האחד הוא שיוך חברתי ופעולה על פי קודים חברתיים, והשני הוא הרצון החופשי. את השיוך החברתי אנו מעבירים על ידי רגשות. את הרצון החופשי אנו בונים על ידי העברת אינפורמציה, שמאפשרת למקבל את החופש להחליט האם הפעולה שאנו מציעים לו תתרום לאירגון ולמשימתו בארגון.

למרשל מקלוהן היתה שיטה לדרג את אמצעי התקשורת על פי מידת האינפורמציה שהם העבירו ל"חם" ול"קר”. אני מבקש לנסות לסדר את האמצעים השונים על פי מידת ההנעה שהם יכולים להעביר באמצעות שני האלמנטים. באופן כללי, ככל שנצליח להשתמש במדיומים המעבירים יותר רגשות ויותר אינפורמציה, כך נוכל ליצור התחברות חברתית גדולה יותר, ולענות על הצורך בשייכות חברתית, הדרושה להנעה חברתית.

את האמצעים השונים אדרג על פי מידת היעילות שלהם להעביר רגשות ומידע. מתחת לכל מוצר אשים איקון המסמל את התחום, ואת מידת היעילות שלו בסולם 1- 10, כאשר 1 זה הכי פחות יעיל ו-10 הכי יעיל. אשמח לשמוע את דעתכם והשגותיכם.

דואר אלקטרוני – דואר אלקטרוני הוא מדיום מצוין להעביר מידע. אך היכולת שלו לשדר חום חברתי, הדרוש להנעה חברתית היא נמוכה יחסית. לכן הוא יעיל ככלי ניהול שגרתי, אך לא ככלי מניע. ניתן שלפר במידה מסוימת את האינפורמציה הרגשית על ידי הכנסת ריגשונים.

9 2

שיחת טלפון/סלולר – שיחת טלפון יכולה להעביר הרבה רגשות, ולכן היא כלי הנעה חשוב. יש לה חסרון ביכולת העברת מידע מדויק, ולכן היא כלי שאינו מתאים ליום יום, אלא רק להנעת תהליכים כללים. לפעמים הוא גם כלי שניתן להשתמש בו כאשר ישנו מידע לא ברור, וקל לקיים על המידע הלא–ברור שיחה ולפתור את הבעיה במהירות יחסית. כמו כן, בגלל שהוא יכול להעביר רגשות, הוא כלי חשוב בשימור קשרים חברתיים באופן רציף. ההמלצה היא לכן, לשמור על קשר טלפוני רצוף לאנשי מפתח באמצעות שיחת טלפון או סקייפ, אחת לשבוע עד שבועיים.

5 7

סקייפ/גוגל–טולק – מבחינת רגשות ומידע, הם דומים לשיחות הסלולר והטלפון, אלא שהוא אינו עולה אגורה, ולכן אין לחץ של הוצאות כספיות. הסקייפ והגוגל–טולק מאפשרים לנהל כך את הקשרים החברתיים, ללא עלות וללא ניפוח חשבון הסלולר והטלפון. בנוסף, אתם יכולים להעביר מידע עשיר יותר דרך הצ'ט. לכן סקייפ הוא כלי עדיף על הסלולר. הבעיה שלו היא ששני המשוחחים צריכים להיות ליד מחשב. לאחרונה בעולם יש שיפורים ברשת הסקייפ וניתן להתקשר דרך סלולרי בעלות אפסית לבעלי סקייפ אחר. אולי זה גם יגיע אלינו יום אחד. אין לי מושג לגבי תוסף הווידאו. מן השימוש המועט שעשיתי בתוסף הזה, נראה שהוא מאפשר להעביר עוד קצת אינפורמציה רגשית ויוצר יותר חיבור. אני חושב ששווה לנסות להגביר את השימוש בווידאו.

5 8, (9 עם וידאו?)

תוכנות ממסר מידיים – למרות שיש בהן הכל, השיחות בהן מיגעות יחסית, ודורשות זמן רב יחסית לכמות האינפורמציה הריגשית והמידעית שהן מעבירות. נראה לי שזה מתאים יותר לבני נוער משעוממים, מאשר לעבודה סדירה באירגונים. יחד עם זאת, מידי פעם כאשר אני רואה שיש מישהו שאני צריך אותו והוא זמין, אני יכול לקרוא לו ולשאול אותו מספר שאלות קצרות. יתרונו שהוא קצת יותר מידי מדוא"ל.

5 5

טוויטר/פייסבוק/פליקר – לאחרונה נחשפתי לטוויטר ולפייסבוק. תוכנות מידע מידיות. לקח לי הרבה זמן להבין את התועלת האפשרית שלהן, עד שאישתי , בת הקיבוץ, ראתה את התוכנות האלו בפעולה. היא ישר אמרה לי "הי, זה כמו בקיבוץ…. כולם יודעים על כולם… כולם מיודעים". לאחר זמן מה, למדתי שאכן יש אנשים שאני בקשר רצוף איתם, אך אינני יודע על חייהם מספיק. הטוויטיר מאפשר לכל אחד לחשוף את כמות המידע שהוא מעוניין לחשוף, ולשתף בכך את חבריו. המידע הזה, בסיכומו של דבר יוצר קשרים חברתיים טובים יותר. או לפחות כאלו שנראים קשרים טובים יותר. הבחורה היחידה שרשומה אצלי בטוייטר היא פעילת זכויות אדם הפועלת דרך האינטרנט. לאורך כל הדרך, אני יודע מה היא עושה, אצל מי היא ביקרה. היא מזמינה אנשים לצפות באלבומים שלה בפליקר. לאחר תקופה מסויימת שאתה חשוף לכל כך הרבה מידע, אתה חש הכרות מלאה איתה, ואין לך בעיה להתקשר ולומר, ג'יל, את יכולה לעזור לי בכך ובכך… זה כנראה מה שיוצר חיבור חברתי חזק המאפשר פעילות אנושית טובה בסייברספייס. כרגע אני מנסה פלטפורמה שמשלבת את כל הרשתות החברתיות בשם Digsby. נראה איך זה יתקדם. מבחינת מידע, זהו כלי עם מעט מאד מידע תפעולי. עיקר הכוח שלו הוא ביצירת הקשר החברתי

3 9
בלוג – בלוג הוא כלי לא רע להעביר אינפורמציה מורכבת יותר ולקבל תגובות. הוא יכול לשלב רגשות, בעיקר על ידי עיצוב גרפי נעים, התואם את הרגשות. נדמה לי שהוא יוצר קשר טוב יותר לטווח ארוך, במיוחד, עם הקוראים שלך מחוברים לקורא RSS. כדי שבלוג יהיה טוב באמת הוא צריך להיות אקטיבי בפונקציות שלו. לדוגמה, הוא צריך שיהיה בו פיטצ'ר שמודיע לכותב תגובה שמישהו ענה לו, או שפוסט חדש התפרסם. לצערי בבלוגלי, אין כאלו פונקציות, מלבד קוראי RSS. הבעיה שרוב האוכלוסייה אינה משתמש בקוראי RSS.

9 5

קבוצות דיון – כלי מצוין לשמור על דיון ברמה אינפורמטיבית טובה. קצת יותר קשה להעביר דרכן רגשות. חסרונן הוא שהן אינן מאפשרות דיון מרובה משתתפים יעיל. הפתרון הטוב יותר הוא פורום.

9 2

פורומים – פרומים כמו בתפוז, מאפשרים דיון רב משתתפים. רובם מצוידים ברגשונים וביכולת להוסיף גרפיקה, ולכן יכולים להעביר מידע רגשי בצורה סבירה. במידה והם מצוידים במידע אקטיבי (כמו משלוח הודעות לדואל, על פי הגדרה), הם גם יכולים לשמור על קשר בין חברי הקבוצה.

8 5

ויקי – ויקי הוא כלי מעולה לאגרגציה של מידע ודיון מורכב על המידע. יש בו מעט מאד רגשות.ניתן לשפר זאת על ידי שימוש בתמונות המעבירות רגשות, ומשפרות את המראה היבששל הויקי.

10   1 , (2 – ניתן לשפר עם קצת תמונות המשפרות את האווירה)

מפגש מחוץ לאינטרנט – (תוספת של ירדן) פגישה ב”עולם האמיתי” היא שיטה עתיקת יומין. קבוצת אנשים מתאמת פגישה במקום מסויים למספר שעות. היתרון הוא שיחה שוטפת ובדרך כלל מהירה יותר ממעבר מידע אינטרנטי. לצד אלו יש את הקרבה הפיזית ואלמנט של קירוב נפשי – היכרות מחוץ למחשב היא במקרים רבים ראיה למעבר מחברות וירטואלית לחברות רגילה . מצד שני כמות המידע שעובר וההיקף שלו נחותים מאלו של הטכנולוגיות האחרות בשל הצורך להעביר את המידע בצורה ורבלית. גם העברת מסמכים היא פעולה שצורכת קריאה – פעולה אינדיבידואלית בבסיסה. בנוסף יש בעיה של קושי לקיים פגישה עם עליית מספרם של המשתתפים. ככל שמספר המשתתפים גדל כך היתרון החברתי יורד. ניהול חכם של קהל הנפגשים יכול להיות חלוקה של הקהל לקבוצות קטנות יותר אקראיות או לפי קטגוריות (למשל מיקום) כך שנשמרת הקרבה והיכולת לקיים דיון בו כולם שותפים.

3 10

לבסוף, חשוב לזכור שמה שאנו מעבירים באמצעות הכלים הללו, הם רגשות ומידע. כדי שהמעברים הללו יהיו טובים, צריך שגם הרגשות והמידע שאנו מעבירים יהיו טובים, או כמו שאמר הרב קוק – את העולם משנים באמצעות אהבת הבריות, וחיפוש האמת.

טוב חברים,

כבר הרבה זמן לא כתבתי. יש לי לכך הסברים טובים. אני עסוק מאד בתקופה האחרונה בשקוף ובתנועה לדמוקרטיה ישירה.שתי היוזמות הללו מעונינות לקדם ערכים דמוקרטיים בחברה הישראלית, ובזמן האחרון הקדשתי את רוב מרצי לקידום וסיועה לתנועות הללו.

בנוסף אני קורא ספרים רבים ולומד תוך כדי דיון עם אנשים רבים ברשת ומחוץ לרשת, על בעיות של קפיטליזם וסוציאל-דמוקרטיה. אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי לאחרונה הוא "ההיסטוריה העממית של ארצות הברית" מאת הווארד זין. הספר מתאר את היכולת של ארצות הברית לדרוס זכויות אדם, בגלל תאוות הממון של האולגירכיות השולטות בה. יחד עם זאת הספר מתעלם מחלק גדול מאזרחי ארצות הברית ורצונותיהם – קרי, המרכז והימין הפוליטי. ובכך הוא מפספס את האפשרות האמיתית ליצור שינוי. אם הזמן, והקב"ה יאפשרו לי, אשמח לרשום עליו יום אחד סיכום ארוך יותר. בינתיים, אני ממליץ לכם מאד לקרוא את הספר.

אבל הדבר שבגינו אני כותב את הפוסט הוא המשבר הפיננסי העולמי. כבר זמן רב אני גם לומד על כלכלה (בעיקר בגלל סוגיות של קפיטליזם מול סוציאל-דמוקרטיה). ושמתי לב שלאורך ההיסטוריה התחוללו משברים כלכלים, שכמעט תמיד יש להם תופעה מקדימה אופיינית. כמעט תמיד, לפני שהבורסה קורסת, הציבור נוהר להשקיע בבורסה. ב-1929,הייתה נהירה כזאת,כך גם ב-1983, במשבר אצלנו (למעשה הבנקים חייבו אז את החוסכים והלווים להשקיע בבורסה). כך גם בדוט.קום ב-2000. נדמה לי שגם במשבר של 1994 אצלנו, התרחשה אותה תופעה. הנהירה האופינית התרחשה גם בשנה האחרונה, לקראת המשבר הנוכחי. מתוך הספר של זין, אני גם לומד שאותה תופעה עם אותה נהירה אופיינית, התרחשה במחזוריות של 20 שנים לערך, בארה"ב גם במאה ה-19.

הסיבה לכך, לדעתי, היא שבמהלך הרגיל של הבורסה, רוב ההשקעות מתבצעות בדרכים סולידיות, הידועות ליודעי ח"ן בבורסה. אך כאשר מתחילות להסתיים דרכי גיוס הכספים הרגילות (קרי, כספים של בעלי הון ותאגידים) , מתחיל להיווצר צורך בעוד השקעות, שדורשות כספים ממקורות לא רגילים. אז ממוצאים כל מיני מינופים, הלוואות חובקות עולם וכיוב'. ובמידה וזה אינו מספיק,פונים בתי ההשקעות אל הציבור הרחב, כדי לגייס כסף מהציבור. הציבור עצמו כתוצאה מהפירסומות מתחיל להתעורר, ולהתחיל להעביר את המידע שהבורסה היא כלי בטוח להרוויח הרבה כסף. הציבור מזין את עצמו במידע בלתי אמין, ולבורסה זורם עוד ועוד כסף (בחזקת "שוחד יעוור עיני צדיקים"). בשלב כל שהוא, מסתבר שהציפיות הגדלות שבנו על הבורסה הן יותר דימיון ממציאות, ואז המשקיעים מתחילים לברוח. כשהמשקיעים מתחילים לברוח, נגמר הכסף הדרוש להשקעה, ועסקים מתחילים לקרוס. בשלב הזה, הציבור מבין שהבורסה עומדת להפסיד, ואז מתחוללת הדהרה הגדולה החוצה, שמביאה למשבר.

כאשר השוק נרגע, שוב מתחיל הטיפוס האיטי למעלה, כדי ששוב הגלגל יתהפך.
את החוויה של הבאז הציבורי יצא לי לחוות שלוש פעמים כבר. ב-1994, הייתי בקבע, ואת המשכורת שלי הפקדתי בקרנות סולידיות, לאור עצתם של יודעי ח"ן (נדמה לי שזה היה הבנקאי שלי). אני בד"כ אדם מאד זהיר, ולכן לא הצליחו לגרום ליי להשקיע בקרנות הסיכון. כאשר המשבר בבורסה פגע בנו, אני איבדתי רק 15% מערך הכסף שלי. חברים אחרים איבדו כ-50% מערך כספם.

ב-2000 לקראת משבר הדוט.קום, התחלתי לשמוע שאנשים מדברים על האינטרנט הצומח במהירות ואת הכדאיות שבהשקעה בו. באותה תקופה ה-web2 עוד לא היה קיים, וגלשנו במודמים 56K. המתקדמים שבינינו גלשו בISDN. אני הכרתי את האינטרנט היטב, וידעתי שבאותה תקופה, הציפיות שאנשים תלו בו, לא התאימו ליכולות שלו. כל הניסיונות שלי להסביר לאנשים סביבי שאין כיסוי לציפיות שלהם באותה תקופה, נועדו לכישלון. כולם היו בטוחים שהם עומדים להרוויח מיליונים. ואז הבורסה נפלה.

בתקופה האחרונה, שוב שמעתי אנשים שמסבירים לי עד כמה ההשקעה בבורסה כדאית ואי אפשר להפסיד בה. ושוב הבורסה קרסה.
אבל בסה"כ, ניתן לאמר שהבורסה צמחה לאורך עשרות השנים.ניתן לראות זאת במדד הכללי של הבורסה בניו-יורק שעלתה מ-30 נקדות ב-1895, ללמעלה מ-10000 נקודות ב- 2008 (מדד דאו-ג'ונס). גם הקריסה הנוכחית כנראה תעבור בתוך תקופה מסויימת (אני מעריך שהיא תיקח חצי שנה), ולאחר מכן יתחילו עליות בבורסה. הפעם,תהיה צמיחה בשוק, בגלל הגדילה המשמעותית של הודו וסין, שיגרמו לגדילה מסיבית בשוק הצרכנים, ואיתם לגדילה במיזמים, במפעלים ובתאגידים.

היוצא מן הכלל הזה, יהיה אם ארצות הברית תקרוס.תיאוריות מדעיות או כלכליות, שוכחות להתייחס לארועים "לא צפויים". והסקלה של התיאוריות המדעיות, אינן מתייחסות לקריסתן של איפריות שלרוב דורשות מאות שנים.

אז אם אתם רוצים עצה חינם (שאני עצמי ממש לא עומד ליישם, בגלל הרגליי הזהירים) , אני ממליץ לכם לחכות חצי שנה עד שכולם ישכחו מהבורסה. אז תקחו חלק מסויים מהכסף שלכם (לא את זה הדרוש לקיומכם) ותשקיעו אותו במניות הון-סיכון מפוזרות. וכאשר שוב תשמעו שכדאי להשקיע בבורסה, בשקט בשקט תוציאו את הכסף שלכם החוצה. תשקיעו בתוכניות חסכון. תתאפקו ואל תשקיעו בבורסה, אפילו אם החברים שלכם עושים רווח של 10% ביום. כשיגיע המשבר הבא, תחכו שוב חצי שנה, ותתחילו עוד פעם מהתחלה.

ואולי, יום אחד כשתהיו עשירים, תזכרו מי נתן לכם את העצה, ותשלחו צ'ק עם מילת תודה

תמונה של ג'הנשהי שניסה לצעוד לטהרן במחאה על השחיתות בממשל האיראני. ג'הנשהי נעצר וכרגע פעילים פרו-דמוקרטים באיראן מפעילים לחץ כדי לשחררו

Global Voices, האתר שמרכז בלוגרים מכל העולם, מהווה מקור למידע שלא תמצאו במהדורות החדשות השיטחיות של תקשרות העידן השלישי.

בימים האחרונים אני מתכתב עם בלוגר אירני בשם חמיד טהרני, שכותב על השחיתות באירן (1, 2). חמיד מסביר שבאיראן יש מתח גדול סביב השחיתות של הממשל האיראני. סטודנטים ופעילים מוסלמים שמרניים, יוצרים פעילות מחאה נגד השחיתות הממשלתית. על פי טענותיהם, בכירי הממשל הדתי האיראני, כולל האיטולות עצמן, מנצלים את כוחם הרב כדי כדי ליצבור ממון רב, על חשבון המדינה.
כדי להבין, כיצד השלטון הדתי באירן צבר עוצמה כל כך גדולה, כדאי לעיין בערך הוויקיפדיה באנגלית, על הממשל האירני.

כך בנויה המערכת הפוליטית באירן: לאירן יש מנהיג עליון, שאחראי על ההכוונה הכללית של המדיניות האיראנית. הוא גם המפקד בפועל של הצבא (וזהו מקור הכוח הפיזי שלו, לכפות את רצונו).הוא היחידי המוסמך להכריז מלחמה, או לכרות בריתות שלום. המנהיג העליון הוא גם המנהיג הרוחני הדתי העליון של אירן. רק אסיפת המומחים, רשאית להדיח את השליט על בסיס אי-התאמה או אובדן פופלריות בעיני העם.

מתחת למנהיג העיליון, נמצא הנשיא שנבחר בבחירות דמוקרטיות, בהשתתפות מלאה של נשים וגברים. המועמדים לנשיאות צריכים לקבל את אישור מועצת השומרים, לפני היבחרם, כדי לוודא שכל המועמדים תואמים לרצון המנהיגות הדתית. הנשיא אחראי על ישום החוקה והפעלת הרשות המבצעת (הממשלה ומשרדי הממשלה). הנשיא ממנה את השרים ומתאם בין המשרדים השונים. ואחראי על החקיקה שתובע בפני הגוף המחוקק. הנשיא כיום הוא מחמוד אחמדינג'אד.

בית המחוקקים האיראני, הוא בית יחיד (עד לאחרונה זה היה פרלמנט דו-ביתי, כמו בארה"ב), בו חברים 290 מחוקקים, אשר נבחרים, כמו בארץ לכהונה בת ארבע שנים. כל חברי הכנסת לפני היבחרם צריכים להיות מאושרים על ידי חברי מועצת השומרים. מועצת השומרים שמורכבת מתרייסר אנשי דת, יכולה גם להטיל וטו על חוקי הפרלמנט.שישה מחברי המועצה ממונים על ידי המנהיג העליון, ושישה ממונים על ידי חברי הפרלמנט מתוך שופטים שמוצגים על ידי ראש מערכת המשפט.

המנהיג העליון, ממנה גם את השופט העליון.

מועצת המומחים שתפקידה למנות את המנהיג העליון ולפקח על פעולותיו, מורכבת מ- 86 מלומדים מוסלמים שמוסמכים לפרש את חוקי השריעה (המקבילים לרבנים אצלנו). המומחים נבחרים על ידי הציבור לכהונה של שמונה שנים. המעומדים לבחירות מסוננים מראש על ידי הממשלה.

כל המבנה הזה מאפשר לאיראן לשמור על דמוקרטיה בתוך מגבלות שאנשי הדת מכתיבים. במקרה של חריגה מהמגבלות, לאנשי הדת יש אפשרות להטיל וטו, או במקרה של אי ציות לחוק, להפעיל את המשטרה הפנימית או את הצבא, שנמצאים תחת שליטתם של אנשי הדת.

מסתבר שהכוח הרב שנמצא בידי אנשי הדת, גורם לאנשי הדת להפוך למושחתים כאחד האדם. לא משנה עד כמה מדבר האיסלאם על הצדק והצניעות האישית, ברגע שיש מוסד המרכז כוח מוחלט, כמו איראן, הנשלט על ידי מרכז כוח מאד מצומצם, נוצרת גם שחיתות.

השחיתות באיראן גדולה בהרבה מאשר בישראל. בעוד שהדו"ח של "שקיפות עולמית" 2007 מדווח שישראל ממוקמת במקום ה-30 בעולם עם ציון 6.1 (כשהמקום הראשון הוא  הכי פחות מושחת), איראן נמצאת במקום ה-131, עם דרוג – 2.5 .

וזה מחזק את הטענה, שלא משנה עד כמה האנשים מאמינם שיש להם תורת צדק ביד, מה שחשוב הוא מה היא מידת ריכוז הכוח שנמצאת בידי השלטון, ועד כמה העם יכול להשפיע על מהלכי השלטון.

כששאלתי את חמיד טהרני, האם יתכן שאיסלאם ודמוקרטיה יחיו ביחד, הוא ענה שאין בכך שום בעיה. טורקיה ואינדונזיה הן דוגמאות מוצלחות לכך. רמת השחיתות קשורה ליכולת של מדינה ליצור שלטון שבו הכוח מאוזן על ידי הפרדת רשויות (check and balance system).

עכשיו, כיוון שהשלטון באיראן הוא מושחת, מהי לדעתכם הדרך הטובה ביותר להסית את תשומת לב העם מהבעיות הפנימיות? כמובן…. להאשים בכך את כל העולם ולהלהיב את העם האיראני במלחמת חורמה נגד המערב "המשחית". זאת דרך טובה לשמר את השלטון, ולאפשר לשליטים המושחתים להמשיך לשלוט ולעשוק את העם. יתכן מאד כי כל הספינים של אחמדינג'ד נועדו רק לצרכי פוליטיקה פנימית וכיסוי ערוותה המוסרית של הפוליטיקה האירנית בפני העם האיראני. יתכן מאד שהמאמר החריג הזה של ידידי, דוד אלכסנדר שטוען שיש להתנות את השלום עם סוריה בהפיכתה למדינה דמוקרטית, אינו כה מופרך כמו שהוא נראה בהתחלה. יתכן ששלום אמיתי תלוי במידת הדמוקרטיה שארצות ערב יאמצו לעצמן.

לי נדמה שבכל מקום בעולם, הפרדת הרשויות היא שיפור, אך היא רחוקה מלהספיק. מה שנדרש, כדי למגר את השחיתות, הוא ביזור הכוח, והעברתו להכרעה הריבונית של העם.