Blog

נפגשנו הפעם בקדומים, קבוצה של אנשים שאמונתם נטועה בשמאל, ואנשים שאמונתם נטועה בתורה ובתושב"ע. למפגש של טשולנט, טיול אביבי לפסגת הר-חמד, ומשם תצפית על נחלת שבט מנשה, בהדרכתו המקסימה של דביר רביב ממדרשת חלקת השדה. לאחר ששבנו מן הטיול חווינו מרעיונותיו של הרב-קוק, בדיון שהנחה משה.  את השבת קינחנו בסעודה שלישית ובשיחה על המשך הדרך.

היתה שם תרומה של כולנו. של אנשים שחציית הקו הירוק אינה הדבר הקל ביותר שעשו (הן מבחינה אידאולוגית, והן מבחינת החשש). של אנשי תל-אביב שאינם רגילים בעליות הקשות של נוף השומרון, אך בכל זאת נענו לאתגר. לחברות שהלכה והתפתחה. למשפחות קדומים שהתארגנו לארוח מלא חיבה ואוכל רב. לאווירה מרתקת וליכולת להתגבר על טיפוס הררי, על בטן מלאה טשולנט ומיני מגדנות אחרות.

עלו כמה וכמה נושאים לדיון במהלך השבת. כל הנושאים ראויים ודורשים עוד ליבון. הפעם אני מבקש לדון על נושא הדרך. לכולנו עוד לא ברורה לגמרי הדרך בה אנו מבקשים ללכת, ויחד עם זאת מתקבלת התחושה שיש בה משהו חבוי ומבורך בהמשך.

אני מרגיש שלאט לאט מתחילה להתחוור לנו הדרך. אולי השיחה המעניינת שהעביר משה, על הרב קוק, היא אחת מפתחי הדרך. ההבנה שאנו חלק משלם, הגדול מסך חלקיו. שכל אחד מאתנו אוחז בחלק מהתשובה. הלאומיים, הדתיים, האוניברסליים. שכדי להבין את שלושת החלקים הללו, הבונים את האחד, ואת הרבים, יש צורך לנטוש את הדרך הישנה של מחלוקות וביקורות, ולחפש דרך איך ליצור כאן את אותה חברה עתידית עליה אנו עמלים.

בתורה יש משהו. בלאומיות יש משהו. באנושיות (הומניזם) יש משהו. ביחד כנראה שיש להם אמירה מרתקת על דרכי חיינו.

לתורה ולנביאים יש חלקים אוניברסליים, חלקים לאומיים וחלקים קדושים. כל אחד מאתנו מתחבר בקלות לחלק המתאים למבנה נפשו, ומשמיט חלקים אחרים. אולי ניסיון להתמודד עם הרדיקליות של התנ"ך, יחשוף בפנינו את הדרך לצועד בה.

לתורה ולנביאים יש אמירה מהפכנית ביותר על דרכו של ישראל ועל דרך העולם. התורה, ובעיקר הנביאים, טוענים כי מלך או מלכות, היא מאיסה בקב"ה. כאשר זקני ישראל באים אל שמואל ומבקשים שישים עליהם מלך ככל הגויים (שמואל א', ח', ד' – ה'), מתרגז שמואל על ישראל כי ביקשו לשים מלך לשפוט אותם (שם, שם, ו'). ואז הקב"ה עונה לו "לא אותך הם מאסו, כי אותי מאסו ממלוך עליהם" (שם, שם, ח'). כלומר, באמירה של הקב"ה לשמואל, יש שלילה חריפה מאד של המלוכה. במצב המתוקן, ישראל אינם נדרשים למלך. הם  נדרשים לידיעת תורת הקב"ה, ואילו היו ישראל נוהגים על פי תורת הקב"ה, היו חופשיים ממלך, והיה מתקיים הפסוק "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדון עוד מלחמה" (ישעיהו, ב', ד' ומיכה, ד', ד').

חיים ללא מלוכה, אינם הדבר הרדיקלי היחיד שמבקשת מאתנו התורה. היא מבקשת מאתנו להשמיט את מלאכתנו ביום השבת, ופעם בשבע שנים לשבות מעבודת האדמה (שבימנו, ניתן לשער שהכוונה היא לצאת לשנת שבתון). והיא מבקשת שפעם בשבע שנים, נשמוט חובות. כלומר, אם אדם לווה משכנתא מהבנק, היא תושמט, ותתאפס, בשנה השביעית. והתורה מבקשת מאתנו שפעם ביובל (49 שנים), מצב המשק יתאפס, כל הרכוש יוחזר לבעליו המקוריים, והמסחר יחל מחדש.

כדי לבנות את התורה הזאת, מוקמת מערכת  של צדק ומוסר, המתבטאת ב"~ לא תחמוד…דברים של רעך~". ואהבת לרעך כמוך, הגשת עזרה ליריב. ועוד כאלו וכאלו דברים היוצרים את חיי האומה, ללא צורך במלוכה. אלא רק בחיי מוסר מיוחדים.

רבות מהבקשות/ציווים של התורה נראו לבני הדורות הקודמים, בלתי אפשריים. איך יכול לקום עם ללא מלך? איך יכול להתקיים משק, ללא ריבית? איך יכולה חברה להפסיק לגדל מוצרי חקלאות פעם בשבע שנים? איך כל האנשים במשק יכולים לצאת לשבתון? אלו דרישות שנראות בלתי אפשריות, עד שבפועל ביטלו אותן חז"ל, כנראה עד תיקו. חכמי הדורות, הגו וחלמו על ימי הגאולה, אך לא היו בידהם תשובות שיאפשרו לחברה היהודית להתקיים, כאשר דרישות כל כך רדיקליות נדרשות מן היהודים.

אולי חלק מתפקידה של הקבוצה, היא להתחיל לברר כיצד תתאפשר חברה כזאת? חברה מוסרית, שאינה זקוקה למלך. חברה שיש בה שבתות, ושבתונים, חברה שיש בה שמיטת חובות, ואהבת לרעך כמוך.

בעיניי צריך לחול גם עוד שינוי. שינוי בדרך המחשבה.  ברור לנו שקל לשאול שאלות, ולהעלות ביקורות, להראות לאחר היכן הוא טועה. אבל הרבה יותר קשה והרבה יותר פורה, לחפש דרך חדשה ולבחון אותה ולעצב אותה. בתוכנו יש אנשי/נשות מעשה ואנשי/נשות מחשבה ובעיקר אכפתיות עצומה לעם ישראל ולחזון הגאולה. אני מציע שהדרך שלנו תהיה דרך של חציבת דרכים חדשות לחיבור הציבור הכללי.  דרך של כינון דרכי מוסר. דרך של בחינת אבני נגף, וישורן. דרך של התמודדות עם דילמות והצעת פתרונות שיתקבלו בקונצנזוס-רך. זאת דרך של הנהגה ויחבור. דרכו של נחשון. לא עוד ישיבה והמתנה לאחרים שיעשו את המלאכה, אלא אנו. אנו נעשה את המלאכה.

והנה כמה פרוייקטים שנוכל לקחת על עצמנו, מלבד פרויקטים רבים וטובים אחרים.

• לבדיוק איך ניתן להביא למצב כזה שחילונים ודתיים ישבו ביחד לשולחן אחד בקלות (גם כשדתי מתארח אצל חילוני וגם כאשר חילוני מתאחר אצל דתי). לגבש הלכות, ולכתוב אותן כדף פתוח לכלל ישראל וגריו. אולי יש לצרף רבנים מתאימים (שנאמר עשה לך רב (מסכת אבות)), שיוכלו לסייע בכתיבת ההלכות המתאימות.
• לבחון בצורה רצינית כיצד ניתן ליישם שמיטת חובות, ולהציע לכך מסמך עמדה שיעמוד בביקורת רצינית.
• לבחון כיצד ניתן ליצור פעילויות רבות משותפות, של התנדבות ועשיה.
• ואולי הכי חשוב, לבחון את התורה ולראות מה היא אומרת לנו היום, ואיזו דרך מוסרית רדיקלית היא מציעה לנו. לבחון אותה מול החשיבה המודרנית וליצור היזון חוזר בינה לבין ישראלים החיים בחברה שואפת חרות אישית וציבורית.

אני חבר בקבוצה של מתנחלים ושמאלנים, המנסים לפתח ביחד חברה, הבנויה על כבוד הדדי וחברות. עד כה הקבוצה נפגשה כמה פעמים ואף נטעה חרובים ביחד בט"ו בשבט. טוב לנו ביחד.

הפרויקט הקרוב שאליו אנו מתארגנים היא שבת משותפת בקדומים, שבה נאכל טשולנט ונראה את אחת הפריחות היפות ביותר שניתן לראות בארץ.  כל פרויקט משותף כזה עולה ומציף דילמות הקיימות בין שתי הקבוצות. אחת הדילמות היתה כיצד יכולים אנשי שמאל המאמינים שיו"ש היא שטח כבוש, יכולים לבוא לבקר בקדומים. הדילמה השניה שהתגלתה הגיעה מכיוון המתנחלים, שהם גם דתיים.

כאשר נרי בר-און ואני ישבנו לתכנן את תוכנית השבת, חשבנו על כך שנזמין את גרעין הפעילים לכל השבת, וכן נזמין קבוצות רחבות יותר רק לחלק מהשבת, לטיול-פריחה, ולדיונים קבוצתיים לאחר הטיולים. אלא שהדתיים העירו כי תהיה בכך בעיה. מבחינת הדתיים, אין בעיה להזמין חילונים לשבת, ואלו יחליטו אם להגיע לכל השבת, או רק לחלקה. הדתי, מבחינתו פטור בכך שהזמין את החילוני לכל השבת ולא גרם ביודעין חילול שבת. אבל במקרה של הזמנה מפורשת לחלק מהשבת של חילונים, הופכת את הדתי למסייע בחילול שבת.

העלנו את הסוגיה לדיון קבוצתי ביום חמישי האחרון. אחד החילונים הציע שהוא זה שיזמין את החילונים לחלק-השבת, ובכך יהיו הדתיים פטורים. הפתרון גרם לתזוזה של חוסר נוחות אצל הדתיים, ואז נאמר שאם יופיעו פתאום, בישוב בעל אופי דתי, עשרות רכבים באמצע השבת, הדבר יצור אנטגוניזם.

הדתיים הציעו שהם יתארגנו להגעה של קבוצה גדולה ככל שהם יוכלו לארח לכל השבת, והחילונים יגיעו מתי שהם רוצים. רוב החילונים קיבלו זאת בהבנה, וציינו לטובה את המוכנות הגדולה של הדתיים להתפשר למען קרוב לבבות.

אחד החילונים עמד על דעתו שמניעת הגעה פתוחה של עשרות חילונים במהלך השבת, היא סוג של כפיית דעה, ולכן הוא אינו מוכן לקחת חלק בארוע כזה. הוא הרגיש שהוא מייצג את כלל הציבור החילוני. למרות שרוב החילונים לא תמכו בדעתו, יש לציין כי היתה זאת דעה עקרונית שיש להתמודד איתה.

וכאן אנו נכנסים למקורות הקונפליקט. אם נבין את מקורות הקונפליקט, נוכל אולי למצוא דרך להתמודד עם הקונפליקט ואף לפתח את אותה חברה שאנו מעוניינים להקים.

למעשה, הדתיים מקיימים מערכת של כללים תורניים-הלכתיים, שמבוססים על מסורת שעברה בדורות, ומקורה על פי טענת המסורת, בהתגלות האמת בהר סיני. על פי מערכת ידע זאת, המסורת היא חיבור ישיר לעולם האמת, ולכן על המאמינים במסורת לבצע את הוראותיה.

מבחינת החילונים, מסורת זאת אינה עומדת במבחן המציאות. מעמד הר-סיני, אינו מבוסס. ההלכות הרבניות הן מוזרות, ומייצגות רק את אחד הזרמים היהודים של בית שני ששרד. את האמת מחפש החילוני ביכולת ההבנה האישית שלו, או במדע.

ולכן נוצרות כאן שתי מערכות ידע שאינן ישובות בקלות אחת עם השניה. בהינתן התהליך הזה נוצר שיח של חרשים. ואחת הדרכים להתמודד עם הבעיתיות הזאת, היא לכבד את התפיסות של הצד השני ולחיות איתן מבלי לערער עליהן. כלומר לפתח סוג של פלורליזם. אחד הדתיים הציע שהחילונים יראו בדתיים נכים, הכבולים במערכת חוקים מוזרה, שעליהם לציית לה. יש לציין כי אמר זאת, מתוך תפיסה יהודית שההולכת ומתקבלת באזורונו, המדגישה את הענווה. כלומר, אם אדם אינו מבין אותך, אל תנסה להראות לו את האמת, אלא אמור שאתה המוגבל, ואתה רק מבקש שיתחשבו בכך. מי שירצה להבין מדוע יש לגישה זאת יתרון, ילך וילמד על עבודת המידות.

אני אציע גישה שלישית שאולי יכולה לחבר באופן מלא יותר בין העולמות.

כאדם החיי שנים רבות בחברה דתית, אך בעל יסודות ידיעה חילוניים, המבוססים על המדע, על ההתנסות ועל הפילוסופיה (אני אגנוסטיקן), למדתי שאותה הלכה ומסורת יהודית, אינן סתם קביעות שהתורה וחז"ל קבעו, אלא ישנו הגיון בשגעון. רבות מהמצוות וההלכות אכן נועדו להבטיח אריכות ימים, אושר ושגשוג חברתי ואישי, כפי שהתורה ציינה. לא את כל המסורה אני מקבל. מצאתי גם מיקרים שבהם התורה, כפי שהיום היא מפורשת על ידי רבנים רבים, מביאה לשחיתות וחורבן.

הדבר שאני מציע לנו כחברה, המבקשת לשפר את עצמה, הוא לבחון את האמירות התורניות ולנסות להבין מתוכן כיצד ההוראות הללו ישפרו את חיינו כאן על פני כדור הארץ (בתנ"ך אין אמונה בעולם הבא. כל התגמול על מעשי האדם מתואר לעולם הזה בלבד. אלו היו חכמי בית שני שככל הנראה אימצו אמונות זוראיסטריות והכניסו ליהדות את האמונה בעולם הבא ושכר ועונש בעולם הבא). אולי נוכל לפתח תובנותץ שיסיעו לנו.

כיוון שעסקינינו היה בשבת, הבה ננסה להבין את פשר כוונת התורה, ואולי נחכים ונלמד משהו על חיינו אנו. התורה מבקשת שנשבות מכל מלאכה (שמות כ', ח'). כמי שחי בשני העולמות, אחד ההבדלים הניכרים בין השבת החילונית לבין השבת הדתית, היא שהמנוחה והשיחות בשבת, המנותקות מכל מעשי החול, מאפשרת למוח להירגע, להתעורר ולשפר את היצרתיות. אדם שעובד ללא הפוגה, אינו מאפשר להבנתי, למוח שלו לנוח ולהתארגן מחדש. ובכך, לטווח הרחוק פוגע ביכולת היצרתית שלו. ניסתי לחפש מאמרים שיחזקו את דעתי, אך לא מצאתי, אך התחושה של מנוחת הגוף והנפש, קשה שלא להרגיש בה.

שבת היא גם זמן משפחה וקהילתיות. זהו זמן בו אנו מתכנסים לארוחות משותפות, אם בקרב המשפחה ואם בתוך הקהילה. בכך אנו מחזקים את החוסן החברתי שלנו, ואת החוסן המשפחתי שלנו. אינני אומר שהדברים חלקים. לפעמים יש מתחים סביב שולחנות שבת. לפעמים הילדים אינם מוצאים את עצמם בשבת. בני נוער, בטמפרמנט שלהם, מעדיפים לחמוק לפעמים מפעילות השבת. אך כאשר מפתחים את השבת, לא פעם מוצאים אותה כמטען מצויין להמשך עבודת השבוע. זהו יום מנוחה שמאפשר להגיע לשבוע החדש עם הרבה כוחות.

חבריי החילונים אומרים כי בשבת הם מעדיפים לטייל או לבקר חברים. בעיני יש בכך יתרון של חיבור לארץ, אם אכן הולכים לטייל, ולבקר חברים. הבעיה היא שלפעמים הולכים לטייל במרכזי קניות ובמקומות בילוי. כך יוצא שכאשר חילוני אחד יוצר לבלות בשבת, הוא מעביד אדם אחר שחייב לעבוד בשבת. גם כשאדם מיוצא לבקר את חבריו, הוא עלול להזדקק לתחנות הדלק וחנויות המתנות.

ולכן מבחינתי מנוחה בשבת היא תפיסת עולם חברתית, שמאפשרת לכולם לנוח, להיפגש ולחזק את עצמם ואת החוסן החברתי.

כיצד אתם רואים את השבת ומטרותיה?

ועכשיו, נחזור לדילמה שהקבוצה עמדה לפניה. האם עלינו להזמין חילונים לחלק מהשבת?

אני חושב שלא. לא כי זאת כפיה, אלא כי אני מאד נהנה מהשלווה של השבת כאן. אני נהנה מהשקט, ומכך שאני ומשפחתי יכולים לטייל בשבת על הכביש, בלי לשמוע רעש מכוניות (משהו שהחילונים מכירים מימי הכיפור). החילונים שבאים אלי לכל השבת, אינם גורמים לנערים ונערות לעבוד בתחנות דלק ובחנויות כדי לשרתם בשבת, ואינם מרעישים ברכביהם את שלוות השבת. אני מעדיף חברה שלווה בשבת, כדי שהמנוחה תהיה מלאה, והנפש תתמלא אנרגיות לשבוע חדש.

האם זאת כפיה? לפי דעתי, לא. אני מזמין את חבריי החילונים לשבת, כדי שנוכל לפתח את החוסן החברתי שלנו. אני לא כופה עליהם את תפיסת עולמי. צדיק באמונתו יחיה. אבל אני מסייע ביצירת סביבה שקטה וסוציאלית בשבת.

מה דעתכם?

שלום לבאי הבלוג,

אני מעוניין לשתף אתכם, בהחלטה שאני צריך לקבל, הנוגעת לקניין רוחני.

רקע קצר,

אני מאמן לאיכות חיים. את הידע הראשוני על אימון רכשתי בקורס קצר בן שלושה חודשים שהעבירה רשת הולמס-פלייס. מאז אני עוד מעט שנתיים מאמן לאיכות חיים בהולמס. לאחרונה אני גם מאמן באופן אישי. במהלך השנתיים הללו נחשפתי למאות אנשים, כשהמטרה היתה לאפשר לאותם אנשים ליצור את השינוי שהם מבקשים בחייהם.

הידע הראשוני שאתו יצאתי מהקורס, לא הספיק לי לעבודה שאותה התבקשתי לעשות. לכן התחלתי לקרוא חומר מקצועי, ואימצתי דיסיפלינות שונות כמו Motivational Interview ו-Cognitive Behivior treatment. אבל גם מצאתי שכל הדיסיפלינות הללו לא הספיקו, ולכן ופיתחתי שיטה חדשה המבוססת על המודלים הקוגניטיבים שפיתחתי בעבודת הדוקטורט, וכן על הידע הרחב במדעי המוח שצברתי במהלך השנים.

במהלך האימונים שהעברתי בהם אנשים, היו גם אנשים שטופלו אצל פסיכולוגים שונים (גם פסיכולוגים קוגניטיבים), והיו גם אנשי מקצוע. כמעט אצל כולם התגובה היתה, שיש פער עצום בין התהליכים ומהירות התהליכים שמתרחשים, ונראה שהאפקטיביות של השיטה גבוהה ביחס למצאי בשוק.  אשת מקצוע שפועלת בתחום והגיעה אלי, עברה תהליך קצר, והתגובה שלה היתה "אה… איך עשית את זה כל כך מהר?" כשהפנים שלה היו מביעות הפתעה רבה.

נראה שבשיטה שאני מפתח יש משהו אפקטיבי מאד ויחודי מאד. כאשר התכוונתי לפתוח את האתר החדש שנועד לפרסם את האימון שאני עושה, ביקשתי לתת שם לשיטה. בחרתי שם, ואז אז אנשי המקצוע שעזרו לי לבנות את האתר הציעו, שכדאי שארשום על השיטה פטנט, כי לדעתם, בעתיד אוכל להתפרנס ברווחה גדולה אם אהפוך את השיטה לקניין רוחני.

להפיכת שיטה לקניין רוחני, יש השלכות רבות. והיה חשוב לי להתייעץ עם אישתי על הנושא. אישתי החליטה שכדאי שננהל על כך דיון אקלי.

אתם מוזמנים להצטרף לדיון באקלי. הדיון יערך שם, ולא כאן. אם אתם מועניינים להשתתף בדיון, אנא הרשמו לאקלי, ולאחר מכן היכנסו לקבוצה Moral society ושם לדיון "האם ליצור קניין רוחני". בבלוג אפשר לדון על שאלות בנושא הדיון והמתודה.

טל