חלק מהמשתתפים במאבק חושבים שיש להכיל כאן מדיניות רווחה כדי לפתור את בעיות מחירי הדיור. אני רוצה להציע שהפתרון הזה, רק יחזק את בעלי ההון. במקום זה, אני מציע שיש לפנות לדמוקרטיה-ישירה-דיונית, שרק היא תבטיח שהכוח ישאר בידי הציבור. אני מאמין שיוזמה חופשית, נקיה מקרטלים, היא זאת שתאפשר למשק לשגשג.
מדוע מדיניות רווחה רק תחזק את בעלי ההון?
ממשל ריכוזי, שבו לאזרחים יש מעט מאד השפעה, יש נטיה להיות כפוף לאינטרסים של בעלי הון וקבלני קולות. כדי להיבחר על המפלגות להעזר בכספי בעלי הון, ולהעזר בקבלני קולות. בחירות לפריימריס ולכנסת עולות מאות אלפי ועשרות מיליונים שקלים בהתאמה. כתוצאה מכך, בין בחירות לבחירות, נאלצים הנציגים הנבחרים להענות ללחצי בעלי ההון וקבלני הקולות. כתוצאה מכך, יכולים בעלי הכוח הפוליטי (הון-קולות), להשתמש במשאבי המדינה כדי ליצור תנאים מישקיים שיתאימו לצורכיהם. כך בעלי-הון יכולים לשתק את הרגולציה, ולאפשר התפתחות קרטלים בתחומים שונים, בניגוד לחוק או להגיון הכלכלי הבריא.
גם אם יעלו עכשיו מפלגות עם גוון סוציאליסטי לשלטון, הרי שהן תהינה חיבות להענות בצורה כזאת או אחרת לצרכי בעלי ההון, ואז שוב ההון יחבור לשלטון. יתרה, מכך. מדינה בעלת מאפייני סוציאליסטים מחזיקה הרבה יותר כוח-שוק בידיה, וכתוצאה מכך, יש לבעלי ההון יותר אינטרס לנסות לשחד נציגים במשטר ריכוזי.
תהליך ההפרטה של מדינת ישראל התחיל עוד בימי מפלגת העבודה (ראו את המכירה של "החברה לישראל"). כך זה כשיש שלטון גדול ששולט ללא השפעה ישירה של האזרחים.
לכן, הפתרון האמיתי, נמצא ביכולת של האזרחים לשלוט בממשלה שלהם באופן ישיר, ובכוח בלתי מעורער.
רק אם נמצא פתרון שבאמצעותו, יוכל הציבור לפקח על הממשל ביעילות, לקבל החלטות ולהכתיב לממשלה מה לעשות, יהיה ניתן לדאוג לכך שהאינטרסים של הציבור ישמרו, ולא של בעלי ההון. לכן עיקר המאבק בעיני, אינו פרשנית שמאלית או ימנית של התורה הכלכלית, אלא חיפושה של דרך בה האזרחים יהיו בעלי הבית במדינה הזאת. בעלי בית שמקבלים החלטות מושכלות, לאחר דיון טוב, ולאור מידע אמין, ולאחר מכן הם מסוגלים לקבל החלטות ולהכפיף את הממשלה לרצונם.
זאת בדיוק מהות המאבק מבחינתי, וגם אם נרצה וגם אם לא זה מה שקורה. הציבור מנסה לפתח דרכים לנהל את עצמו, ולהגיע להחלטות. ברוכים הבאים לדמוקרטיה הישירה.
