שלושה מודלים לקבלת החלטות ציבוריות

במסגרת הסדנא לידע ציבורי אנו בוחנים כיום שלושה מודלים לשיתוף ציבור. שלושת המודלים הם מודלים פעילים ואף וותיקים בשיתוף ציבור ובחשיבה יצרתית. המודלים שבחנו היו המודלים של Osborn-Parnes, המודל של Hurson, והמודל של OpenIDEO (ראו איורים מצורפים, עבור שני המודלים הראשונים). הוסבורן-פרנס והורסון הם מודלים וותיקים, משנות ה60 וה-80, וOpenIDEO הוא מודל חדש, שפיתחה חברה IDEO, שמתמחה כבר שנים בחשיבה יצרתית לעסקים.

מודל הורסון - לחצו להגדלה

מודל הורסון – לחצו להגדלה

במבט ראשון קשה להבין מה היחודי בכל אחד מהמדולים, וקשה להבין איזה מודל עלינו לבחור לשיתוף ציבור מוצלח. אך הבנת רקע בקבלת החלטות מאפשרת לנו לראות את ההבדלים בין המודלים. אחד המודלים החשובים בתחום, שיכול לסייע לנו הוא מודל שהפיץ Sam Kaner, בספרו Facilitator's guide to Participatory decision-making . בספר קנר מראה כי דיון מתחיל קודם כל בשאלת שאלות על הנושא. תפקיד שאלת השאלות, הוא לאפשר התפתחות הבנה משותפת ושפה משותפת. שני רכיבים אלו מאפשרים לקבוצה לאחר מכן, בשלב הצעת הפתרונות ליצור פתרונות שהגיונם מובן לכלל חברי הקבוצה, ולכן ניתן גם לדון עליהם מתוך הבנה משותפת.

מודל אוסבורן-פרנס - לחצו להגדלה.

מודל אוסבורן-פרנס – לחצו להגדלה.

על פי המודל של קנר, הורסון עוסק בהיבטים המורכבים של הבעיה, בהבנת סיבותיה, בהבנת הגורמים שבבעלותם נמצא התחום (Key stakeholders), והמושפעים מהבעיה (primary and secondary stakeholders). גורמים שנקראים כמכלול, בעלי-עניין (stakeholders). הבנת הרשת של בעלי העניין, חשובה מאד לפתרון בעיות חברתיות, והיא זאת שמאפשרת לנו לערב את כל הגורמים הרלוונטים כדי להגיע לפתרון מוסכם. הדרת בעלי עניין, היא אחד הגורמים העיקריים לכך שמיזמים גדולים נתקלים בהתנגדות. לכן הורסון משקיע מאמץ גדול בהרחבת הידע בבעלי-העניין. שימוש במודל הורסון, מאפשר לפתח תהליך השתתפותי, שבו משתתפים כל הנוגעים בדבר, ולכן יש לו פוטנציאל דמוקרטי גבוה יותר. באמצעותו, ניתן לזהות אוכלוסיות חלשות שאינן משתתפות בתהליך, ולדאוג לכך שיהיו להן נציגי בשלבי פיתוח הפתרונות.

הורסון אינו משקיע רבות בפתרון הבעיה. את זה עושה טוב יותר מודל אוסבורן-פרנס. למעשה, אוסבורן-פרנס יוצא משלב הגדרת הבעיה של הורסון, מגדיר עתיד רצוי, ומתחיל לחקור את הבעיה, לפני שהוא מציע לנו לגשת לפתרון. כאן הבנת הבעיה, היא הבסיס למציאת פתרונות מעמיקים יותר. הוסבורן-פרנס גם עוסק במציאת חלופות ובתעדוף שלהן.

פתרון נוסף, הוא הפתרון של OpenIDEO. מודל זה למעשה אינו מגדיר את הבעיה, אלא רק שואל אותנו כיצד ניתן לפתור את הבעיה. הוא מצרף שלב ראשוני של ״השראות״: פתרונות שכבר ניתנו לבעיות דומות. ולאחר מכן מאפשר מגוון רחב מאד של פתרונות. כדי לסנן את הפתרונות השונים, נערך סינון על פי כמות התמיכה בכל הצעה (applause). וכך מתוך מאות הצעות, הציבור בוחר את עשרים ההצעות הטובות ביותר.

הבעיה היא שכבר ראינו שלייק, או מחיאות-כפיים, אינן מדד טוב לסוג הפתרון. בד״כ לייק יראה האם הפתרון עומד יפה בתוך מסגרת ערכים שאנו מאמינים בהם, אך הוא לא בוחן ריאליות של הפתרון ואינו מתעמק בהבנת פתרון עצמו. בכך לדעתי, חולשתו של הפתרון של OpenIDEO. הוא אינו בוחן את יעילות הפתרון, אלא בעיקר את הנראות הערכית של הפתרון. המודל הנ״ל גם אינו מעמיק בפתרון הבעיה, כיוון שאינו חוקר כלל את הסיבות לבעיה, ואת רשת בעלי-העניין. . בכך להערכתי, הוא יוצר המון פתרונות פופולריים אך לא ישמים.

כיוון שאנו עוסקים בתהליכי קבלת החלטות רחבות משתתפים, אשר אמורות לסייע לרשות מבצעת למצוא את הפתרונות האופטימליים, הרי שמודל OpenIDEO אינו מתאים להחלטות של גופים ביצועיים, או להחלטות של גופים מחוקקים. הוא אולי מתאים לגופים שרוצים להיחשף למגוון רחב של פתרונות' ואינם מחויבים לישום הפתרונות.

לכן, אני מציע שדווקא שילוב של מודל הורסון, שמיועד להבנת הבעיה ושותפיה, ולאחר מכן מודל הוסבורן-פרנס, שמאפשר להבין את הבעיה בצורה מעמיקה יותר, הם אלו שיאפשרו לייצר פתרונות טובים יותר לגופים מחוקקים ומבצעים.

בנוסף אני מציע שהצבעות לייק, אינן המדד המתאים למציאת פתרונות מורכבים. במקומם, הייתי מציע שילוב של הערכות ביקורתיות. צריך לזכור, כי הטכנולוגיה המתקדמת והמדע לא התפתחו על בסיס "לייקים" אל על בסיס ביקורת. לכן עלינו להכניס מדד שיאפשר למביני עניין להעריך את היתכנות של הפתרונות. כמו כן, עלינו לנסות להכניס עוד פרמטרים לבחינת הפתרון שיאפשרו לבדוק את ישימותו, כמו הערכת עלויות ומשאבים אחרים הנדרשים לביצוע הפתרון. המקום של הערכת לייק, חושב לדעתי רק בשלב האחרון, כאשר אנו מבקשים לבחור בין שתי אלטרנטיבות ששתיהן עמדו במבחן ההפרכה והביקורת. רק לאחר שההצעות עמדו במבחן ההיתכנות ניתן להשתמש במדד הפולריות, שהוא גם מדד הערכים הציבוריים.

מה דעתכם?

 

Facebook Comments

3 thoughts on “שלושה מודלים לקבלת החלטות ציבוריות

  1. יורם הר-לב

    לדעתי יש חסרונות לכל שלושת הגישות. אחד החסרונות בהזמנת 'כל האנשים הרלבנטים' הוא שכך מכניסים מה שקוראים 'קופים' – אנישם שנמצאים שם רק בשביל הכבוד. בעיה אחרת היא שכל אדם רלבנטי מעדיף את האינטרס של הקבוצה שהוא מייצג כך לא מגיעים לפתרון טוב. הבעיה הכללית עם 'מודלים' היא שהם לא עובדים במציאות של יצרים של בני אדם. חייבים לקחת בחשבון את הפסיכולוגיה האנושית וכן את השוני הגדול בין אדם לחברו.
    הדרך לגשת לפתרון בעיות שונה מאדם לאדם.
    הדרך האישית שלי לפתרון בעיות היא לנסות קודם כל לפתור לבד את הבעיה וכך ללמוד את מה שקשור בה ורק אז אפשר לשמוע דעות אחרות ופתרונות אחרים. רק אדם בעל ידע מינימלי יכול להעריך פתרונות אחרים.
    יש היום תאוריה הנקראת 'חכמת ההמונים' המציגה שיתוף שיוויוני של אנשים רבים שאינם מושפעים זה מזה ובעלי רגישות חברתית גבוהה. האם אתה מודע לדרך זו של שיתוף וחשיבה יצירתית? תאוריה זו (בניגוד לשיטה שלי) אינה דורשת ידע או אינטלגנציה וטוענת שמגיעים לפתרונות טובים מאשר קבוצה של מומחים. אולי כדאי שתעלה גם נושא זה.

    Reply
  2. טל ירון Post author

    שלום יורם,

    אני מסכים איתך שהבסיס לקבלת החלטות, הוא התנסות מינמלית. וכן, אני מודע לחוכמת ההמון. אלא שמצאתי, שגם כאן, בחוכמת ההמון, יש צורך בהבנה מינמלית וניסיון מינמלי. אם תקח את ניסוי השור המפורסם, לא דובר שם על ההמון, אלא על אנשים שהגיעו ליריד מכירת בקר. אלו היו כולם אנשים שמנוסים בבקר, ולכן חציון הניחושים שלהם היה מושכל, ולכן מוצלח.

    וכך העניין בכל פתרון בעיה. לדעתי אין זה נכון להזמין את כלל הציבור, אלא רק בעלי עניין. אנשים שיש להם ניסיון לגבי הסוגיה. אלו יכולים להיות מומחים, אנשי מקצוע בשטח, וגם הציבור המושפע מההחלטה. לכל אחד מהם יש ניסיון שונה לגבי הבעיה. בשילוב נכון (וזאת שאלה גדולה, כיצד משלבים נכון את הידע שלהם), לדעתי אז נקבל את חוכמת ההמונים או חכמת הרבים.

    Reply
  3. עוז פרייר

    היי טל, דעתי היא IPA, כשאולי אפשר לוותר על ה Isuue- I
    חוץ מזה כלל גדול בתורה הוא Keep It Simple Stupid-KISS שהמודלים הנ"ל נדמה לי שנופלים בו
    וחוץ מזה אני אציין את הפילוסופיה של יוניקס- של לעשות תוכנות שעושות לא יותר מפעולה אחת ועושות אותה טוב, שאפשר לחבר אותן זו לזו, פילוסופיה שהוכיחה את עצמה כתובה לכתיבת תוכנות על ידי הציבור למען הציבור, בניגוד לתוכנות מסחריות בעלי מנטליות של גן נעול.
    נראה לי שהמודלים הללו מנסים לפתור את הבעיה הגדולה, בלי לדעת אם הם יכולים לפתור את הבעיות הקטנות שהיא מורכבת מהן.
    בעיה קטנה מרכזית היא -העברת אינפורמציה משמעותית בין כמה בני אדם.

    Reply

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *