בהתחלה חשבתי לא להגיב על הידיעה שהארץ העלה על החשד שנערים יהודים עשו לינץ' בנערים ערבים. בעניינים שכאלו, הארץ אינו מקור אמין. היו מקרים שהארץ מיהר להאשים מתנחלים או חרדים בכל מיני דברים, בלי הבחנה, בהכללות, ולפעמים סתם בחוסר דיוק. הארץ הוא עיתון קיצוני בדעותיו נגד המתנחלים, החרדים והימין, ולכן מקור שיש להיזהר ממנו בדברים שכאלו. ובכלל ראוי שנתיחס בספקנות לכל מה שהוא חשד, ולא עבר את מבחן ההוכחות בבית המשפט. התקשורת, בגלל צרכי רייטינג ממהרת לפסוק ולשפוט אנשים, מבלי ששמענו את כלל הצדדים.
אלא שלאחר שקראתי תגובות, החלטתי בכל זאת להתייחס. אני גר בהתנחלויות כבר 16 שנים. מעולם לא ראיתי נוער שהתנהג כמו החבר'ה כיכר ציון, או חושבים כמו הנוער בכיכר ציון. הכי קרובים לזה היו "נוער הגבעות" שנחשבים קיצונים גם כאן בסביבה. אלא שמההכרות שלי איתם, גם הם לא היו בכיוון של לינץ' או באמירות נוסח לינץ' (הם לא תמימים, אבל העניינים שלהם קשורים יותר לארץ ישראל).
לכן ניסיתי להיזכר היכן ראיתי פעם אחרונה אלימות כזאת, או משהו שדומה לאלימות שכזאת? ואז נזכרתי בפעם ההיא שרכבתי על אופני הרים בשדות ג'לג'וליה, וחבורה של ארבעה נערים ניסתה לתפוס אותי ולהכניס לי מכות, סתם בגלל שאני יהודי (כך הבנתי על פי הקללות שלהם, בעודם רודפים אחרי). והפעם הקודמת היתה בברכה ברמת השרון, שם נער ניסה להטביע אותי, סתם כי זה מצחיק (היתי ילד והוא היה מבוגר ממני בכמה שנים). ובכן, נערים הם עם אלים לא פעם, במיוחד כשהם מסתובבים משעוממים, ומחפשים אקשן.
רגע לפני שנאשים את הימין הקיצוני בדברים שאין לנו שום הוכחה לגביהם, מומלץ שנסתכל על המקום שבו קרה הארוע, ומי הנוער שמסתובב שם. מסיפורים ששמעתי ממדריכי נוער, המקום הוא אזור בו נוער מנותק מסתובב. מקום בו לנערים אין שום מסגרת. בתוך הוואקום הזה, דברים נוראים קורים. נערים החיים באלימות, מפתחים דעות קיצוניות ביותר ואלימות ביותר. החיים הקשים מלמדים אותם, שהדרך לשרוד, היא להיות אלים ולהביס את האויב שלך.
במקום להאשיםאת העולם האכזר/הממשלה/המתנחלים/היהודים/השמאלנים (תבחרו את המחנה שאתם אוהבים להאשים בד"כ), אני מציע שנפעל למען. למען עזרה לנוער מנותק. עזרה לבניית הורות טובה יותר, במשפחות קשות, כדי שקשרי הורים-ילדים לא יבואו לידי ניתוק בגיל הטיפש-עשרה. עזרה לזולת, סתם כך. במקום לצעוק גוואלד, אנא הביטו על המציאות, וראו במה אתם יכולים לעזור. האשמות, לא יועילו. הן רק יחזקו את תחושת הדיכאון, וישאירו נוער במצוקה, לעשות את מה שהוא עושה לפעמים… פוגרום.
טל, אני חושב שאתה עושה לעצמך חיים קלים.
ההאשמה היא לא נגד "הימין הקיצוני". זאת בדיוק הבעיה.
ההשקפה שדמם של "אחרים", ושל ערבים במיוחד, מותר או שהם לא ראויים, למשל, לטיפול רפואי אחרי שנפגעו הוא נחלתן של שכבות נרחבות בציבור ושנאת ערבים מטורפת במסווה של פטריוטיות מאפיינת את רוב, (כן, את רוב) בני הנוער, וגם את אלו שהיו בני-נוער עד לפני כמה שנים. אני פגשתי אותם בכל כיתה שבה לימדתי, גם במקומות רחוקים מאד מהקו הירוק. הם לא "נוער שוליים" והם נמצאים גם ביישוב שלך. זה כמובן לא נעצר בערבים, כי מי שחושב שכן מגיע להם טיפול רפואי (או שוויון זכויות) הוא גרוע כמוהם.
בשירות המילואים שעשיתי לפני שנתיים, 10 דקות מהבית שלך, מי שתהה למה בכלל צריך לתת טיפול רפואי לפלשתיני היה נהג האמבולנס בעצמו. הפצוע, אולי כדאי לומר, נפגע בתאונה על גדר היישוב ממש, לא בפעולה חבלנית.
לכן, השאלה האם זו היתה קטטה או לינץ' והאם הרקע היה לאומני או פלילי היא מיותרת בדיוק כמו שאר השאלות ששמעתי בהקשר של האירוע הזה ("לאיזה ארגון משתייכת הצעירה שהעידה על הלינץ'?" "באיזה עיתון פרסמו את זה?" "מה הערבים בכלל עשו בכיכר ציון?"), שאלות שהתכלית היחידה שלהן היא להתחמק מהתמודדות עם האירוע ועם מה שהוא אומר עלינו, כולנו. האירוע אולי התחיל כמריבה בין ערסים – אבל הוא הפך ללאומני ברגע שאנשים רצו למנוע טיפול רפואי בפצוע, או להכניס לו עוד בעיטה בגלל שהוא ערבי. שנאת ערבים היא לא "ימין קיצוני" ולא ימין בכלל, היא פשוט שנאה – אבל יש מי שדואג לשמר את הקשר הזה כי זה משתלם לו פוליטית. גם אותו צריך לחפש בין האשמים.
טל יקר
המציאות נראית כשנקודת-המבט עליה משתנה.
בישוב שלך מתגוררת אישה שהיא אם נערי-הגבעות. בעבורך היא קיצונית שחיה בישוב. מנקודת מבטי היא מאיימת על התדמית של עמי ומדינתי. היא מאכילה נערים טועים בהבלים שמכאיבים מאוד לחברים אחרים בשכונה שלנו.
מנקודת מבטך, כמתגורר בישוב שקיימת בו אווירה מיוחדת ביופיה, אולי אינך מכיר היאחזויות בלתי-חוקיות מקרוב?
מבחוץ, משמע, מתוך פנים הקו-הירוק, אנשים לא מבדילים בין התנחלות כזו או אחרת. בשבילם כל ההתנחלויות הן צרה אחת גדולה.
סיפרה לי מישהי, שאינני רוצה להפליל אותה כאן, שמדי לילה יוצאים צעירים מהתנחלות כלשהי בכוונה להרוס משהו בכפר עוורטא, ממנו יצאו רוצחי-משפחת-פוגל. האם ידוע לך על כך? ב"הארץ" מעולם לא כתבו את הדברים הללו.
יש התנחלויות, ומתנחלים שיש בינם לבין הכפרים הערבים יחסי-קרבה של ממש, מחד, מאידך, יש אוירה גדולה יותר של חשדהו עם מעט מאוד כבדהו בקרב הרוב.
ההרגשה הכללית שלי היא שיש רוב בארץ לשנאת-הזר, בעיקר אם הוא ערבי, ועל אחת כמה וכמה אם הוא פלסטיני. והרוח הזו בעיני דוחפת את הנוער לשחרר אגרסיות במישור הלאומני. כלומר, אין חינוך לאהבת-הזר, שבגדה-המערבית יש בו צורך גדול מאוד.
לפני כמה שנים הגבתי כאן. כבר אז התפלאתי על הסגנון המיתמם, המנותק, המתפלסף של האתר.
אני עובד רווחה בעיר הזו. אני מקיים את המצווה של דאגה לאנשים הצעירים האלו, ואני בהחלט חושב שיש מקום לעזור לנוער תלוש וקרוע.
אם זאת, אני מוצא שאין שום סיבה להניח שמדובר בנוער שכזה. מאוד סביר שאלו הם נערים בעלי משפחה וקהילה. וכאן קבור הכלב – המשפחה והקהילה הגזעניים, בעלי הערכים האנטי-יהודיים והימניים.
ייתכן שהדבר הכי מזעזע שנכתב על הנושא נכתב על ידי עובדת\מתנדבת רווחה —
https://www.facebook.com/batya.houriyafin/posts/10151014400496188
והיא כותבת כדיקלמן…
"מאוחר בלילה ולא יכולה ללכת לישון. העיניים מלאות דמעות כבר כמה שעות טובות והבטן מתהפכת מהשאלה על אובדן צלם אנוש, צלם אלוהים שבאדם, אובדן שאני כל כך לא מוכנה לקבל. אבל היום ראיתי לינץ', בעיניים ממש, בכיכר ציון, מרכז העיר-ירושלים.
הגענו צוות עלם בשעה הרגילה להתנדבות הרגילה שלנו ביכר ציון ולא עברה חצי שעה וצעקות "יהודי הוא נשמה ערבי הוא בן – " עלו בקולי קולות ועשרות (!!) נערים רצים ומתקבצים ומתחילים להכות למוות ממש שלושה נערים ערביים שהלכו בנחת במדרחוב בן יהודה.
כשאחד מהנערים הערביים כשל ונפל לרצפה המשיכו הנערים לבעוט בו בראש, הוא איבד את ההכרה, העיניים התגלגלו, זווית הראש התעוותה ואז הבועטים ברחו והשאר התקבצו במעגל מסביב, כשחלק עוד צועקים עם שנאה בעיניים את הסיסמא הבזויה על יהודי הוא וערבי הוא…
כששני מתנדבים שלנו נכנסו לתוך המעגל לנסות לבצע החייאה התחילו המוני נערים מסביב להתמרמר בקול על שאנחנו מנשימים ערבי וכשעברו לידנו וראו את שאר המתנדבים מזועזעים שאלו למה אנחנו כל כך בשוק, הוא ערבי וכשחזרנו לאזור אחרי שעבר קצת זמן והזירה סומנה כזירת רצח ושוטרים היו בה יחד עם בן הדוד של הנפגע שניסה לשחזר מה היה, עמדו שם שני נערים שלא הבינו למה אנחנו רוצים לתת בקבוק מים לבן דוד של הנער שהובהל במצב אנוש לבית חולים, הוא ערבי והם לא צריכים להסתובב לנו במרכז העיר וזה מגיע להם כי אולי ככה הם יפחדו סוף סוף.
ילדים בני 15-18 הורגים ילד בגילם בידיים שלהם ממש. בידיים שלהם ממש. ילדים ששום דבר בלב לא זז להם כשבעטו למוות בנער בן גילם ששכב מפרפר על הרצפה. התמונה לא זזה לי מהעיניים והקולות עוד נשמעים ותחושת חוסר האונים והשאלה מה קרה לנו ומה קורה לילדים שלנו ובעיקר בעיקר- איך והאם עוד אפשר לשנות…"
הבריחה אל המקום הלא-פוליטי היא בריחה ילדותית במיוחד במציאות שבה הנוער היהודי מושחת ע"י מחנכיו ללאומנות מין הסגנון האירופאי הנוראי…
אף על פי שישנה קשת רחבה של מניעים לאלימות של בני נוער, כפי שישנה לאלימות של שאר קבוצות האוכלוסיה, במקרה הזה מדובר בסימפטום של ריקבון מוסרי פוליטי, וההוכחה לכך נמצאת בעדות לעיל!
טל, אני מכיר את הנוער הזה, ואתה צודק לגמרי באפיון שלו. לא מתנחלים, לא אידיאליסטים, סתם נוער מנותק ומוזנח מהשכונות. ואתה צודק שבמצב כזה קורים כל מני דברים. אחד הדברים שקורים זה שבאים טיפוסים מיצהר וגבעות אחרות, נותנים להם "שיעורי תורה" ומעודדים אותם לעשות לינצ'ים בערבים. זה לא המקרה הראשון.
הי חבר'ה,
קראתי הכל, והעדפתי לכתוב מכתב (קצת ארוך) שיציע פתרון לבעיות שאתם מדברים עליהם…. איך יוצרים חברה ליברלית בפועל, ולא בדיבורים: https://www.talyaron.com/ariel12b/2012/08/19/liberal-future/
אשמח לביקורתכם
אני יודע שזה לא העיקר ואני מסכים עם רוב הדברים בפוסט הזה, אבל המשפט :
-די מצחיק. במיוחד כשפותחים את הזום ההיסטורי ביחסי יהודים ערבים.