לאחרונה אני קורא את סיפרו של אהרון ברק "שופט בחברה דמוקרטית". עוד לא התקדמתי בו רבות, אבל אני עוקב בקפידה אחר הטיעון הלוגי של ברק. הוא בונה את המתודה בכשרון רב, ומוליך את הקורא צעד אחר צעד, לעבר המסקנות אליהן הוא עצמו הגיע.
לפחות עד השלב בו אני נמצא (עמ' 57), נראה בברור התהליך הלוגי של ברק, כמוביל לחרות משפטית במסגרת החוק (נדמה לי שהוא עתיד להוביל למסקנה, כי במקרים מסויימים בית המשפט צריך להיות מעל המחוקק, אך עדיין לא הגעתי לשם). ברק טוען כי תכופות, החוקים אינם ברור מספיק או שיש בהם חסר (לקונה) או שנחקקו בתקופה קודמת והחברה השתנתה ויש להתאים את החוק למצב הקיים. ברק טוען כי זהו תפקידו של השופט לפרש, כאשר יש חוסר התאמה בין החוק לחיים, כל עוד השופט נשאר במסגרת החוק ופרשנותו הסבירה.
במהלך הדיון, מסביר ברק כי הליגיטימיות של בית המשפט היא יסוד כוחו האמיתי של בית המשפט, ומתוך כך גם יסוד חשוב בדמוקרטיה. ברק מציע לשופט להיות שרוי בתוך עמו, לחוש אותו ולדעת מה מניע אותו וכיצד הוא חושב. על השופט להיות חלק מהחברה ולפעול ולפסוק, בהתאם לערכי החברה בה הוא שופט.
עד כאן, נראה הכל סביר למדי. אלא שבעמוד 57 ב"שינויים בחקיקה ובפרשנותה", מתגלע הפער הגדול בין כוונתו המקורית של אהרון ברק ללגיטמיות ציבורית, לבין הקרע אותו טוען הימין, כי ברק יצר בציבור. קרע אשר הוביל לאובדן האמון של הציבור הימני בבג"צ.
בסעיף זה, ברק מסביר כי לעיתים חוקים מתיישנים, ויש צורך לתת להם פרשנות עדכנית, בהתאם לשינויים שנוצרו בחברה מאז חקיקת החוק. הוא מביא כדוגמא את דיני הנזיקין הישראליים שנחקקה בסוף תקופת המנדט (1947), ונקבע בה בן השאר, כי אם מעשה ניזקין גרם למותו של אדם יהיו התלויים בו זכאים לפיצוי מהמזיק. התלויים הוגדרו כ"בן-זוגו, הורו וילדו". הדיבור בן זוגו הוא תרגום מחייב לעיברית של הנוסח האנגלי מ-1846, שדיבר על "Husband, wife". החוק האנגלי התכוון רק לבני-זוג נשואים. מכאן, טוען אהרון, אין המשמעות המחייבת שזה הפרוש שצריך להניתן לו כיום. החברה הבריטית של המאה ה-19, היתה חברה שמרנית, בעוד החברה הישראלית, לטענתו של ברק (טענה מובלעת) היא חברה שעברה שינוי ליברלי מאז חקיקת החוק והיא מכירה גם בידועים בציבור, במיוחד כאשר יש לידועים צאצא מאותו הרוג.
אהרון אינו אומר זאת במפורש. מבחינתו החברה הישראלית היא חברה ליברלית יותר, שערכי הנישואים המקודשים, של הבריטים במאה ה-19, אינם מתאימים לה. אלא שאהרון ברק חי בחברה שבה יש אוכלוסיה גדולה מאד שבה ערך חיי הנישואים הוא עדיין קדוש ומחייב. הדבר נכון הן בחברה הדתית, הן בחברה המסורתית והן בחברה המוסלמית. בחברות אלו החיים מחוץ לנישואים הם חטא. כאשר אהרון ברק נוקט כאן עמדה, ובעצם מכריז על בני-זוג, כזכאים לתגמול, כאילו היו נשואים, הוא נוקט כאן עמדה האמונה רק על פלח אחד באוכלוסיה. הפלח הליברלי. בכך, לשיטתו הוא, הוא מקעקע, וקיעקע בפועל, את הלגיטמיות של בג"צ בעיני החברה שאינה ליברלית, אשר ככה"נ מהווה ציבור דומיננטי מאד, שיש לו רוב בכנסת.
למעשה, סביר להניח שאהרון ברק לא התכוון לכך במודע. בספרו, הוא מורה לשופטים לא לנקוט בקביעת נורמות מתקדמות, אלא לשרות עם הציבור. הוא אומר במפורש שאין תפקידו של השופט להיות אקטיביסט לשינוי חברתי. ואני מאמין שאהרון ברק לא באמת התכוון לאקטיביזם שיפוטי בסוגיה הנ"ל, אלא שהוא חשב שהוא שרוי בתוך החברה ושבירת מוסד הנישואים היא ערך סביר ומקובל באותה חברה.
סביר להניח שברק טעה בכך, כיוון שהוא אינו באמת שורה בתוך הציבור. סביר להניח שחבריו, והחברה בה הוא מסתובב, היא חברה ליבראלית יותר. הפידבקים שהוא מקבל מחבריו, הם פידבקים של אנשים מהשמאל. וזה בסדר גמור. אין לצפות משופט שילך ויסתובב בין קהלים שונים, וידאג שיהיו לו חברים בקרב החרדים, המוסלמים הדתיים-לאומיים.
למעשה שופט יחיד אינו יכול לעמוד בציפיה של ברק להרגיש את כלל החברה. אפשר לעשות זאת, רק אם יש כמה וכמה שופטים היושבים באותו דין, וברור כי הם באים מרקעים שונים המייצגים את האוכלוסיה בצורה דמוקרטית והוגנת.
כדי לפתור את הבעיה היה ניתן לצפות כי שופט שמזהה חוק שאינו מדוייק מספיק וברור, יחזיר את ההכרעה לכנסת, שהיא הגורם המוסמך היחידי להכריע לגבי יצוג החברה (בהנחה שאנו חיים בדמוקרטיה תקינה). מצד שני ברור שאי אפשר לחזור לכנסת עם כל חוק וחוק שאינו ברור. הדבר יגרום לקריסת המערכת החקיקתית והשיפוטית.
לכאורה נראה שאין לכך פתרון, ועלינו להסתדר עם מה שיש. אלא שפתרון כזה כבר היה קיים בעולם, ואולי נשכח. ביהדות של בית שני, נמצא לכך פתרון, שמקורו ככל הנראה בשילוב בין "הזקנים שבשער" בימי בית-ראשון, ובתי המשפט היוונים של אתונה.
בכל עיר, היה נהוג בזמן בית ראשון כי בשער העיר יושבים זקנים מחכמי העיר, ושופטים בין הבאים לדין. הם היו כמה וכמה זקנים, וכך בעצם מקבלים החלטה בקבוצה, ולא על ידי יחיד (כפי שנהוג כיום בבית המשפט הישראלי). הם היו מתושבי העיר, ולכן הכירו את הקהילה היטב, ושרו עם העם, בדוק על פי העקרון שאהרון ברק ציין בספרו.
באתונה היה פתרון אפילו טוב יותר, לכאורה. היו בתי משפט שמנו בין 200 ל-1500 מושבעים. אזרחים פשוטים שנבחרו בהגרלה ושימושו כבוררים בדינים שהובאו לפניהם. אותם אזרחים, היו גם אלו שחוקקו את החוקים באסיפת העם, שנפגשה כמעט כל שבוע. באסיפה הכירעו כ-6000 עד 12000 איש באמפי,לגבי חוקים, שהגישה להם המועצה (שמנתה 500 איש שנבחרו בהגרלה מידי שנה).
אנשי בית שני, יצרו שילוב בין השיטות, והקימו סנהדרין שמנתה 71 חכמים, וגם סנהדריניות מקומיות שמנו 23 חכמים.
בכך, היו לאנשי בית שני, מערכת משפט מתקדמת בהרבה משלנו. וצריך לזכור כי מערכת משפט זאת, התקיימה בחברה אגררית, בה התל"ג לנפש היה נמוך בהרבה מהקיים היום, ולכן לכאורה, המדינה לא יכלה להרשות לעצמה להחזיק כזאת קבוצת משפט גדולות.
אינני יודע איך הצליחו אנשי בית שני להחזיק גופי משפט כאלו גדולים. באתונה המושבעים, קיבלו כחצי שכר עבודה יומי של פועל, בעבור הישיבה בבית המשפט, ואת המימון לכך הם השיגו מהעשרים (שהרגישו כבוד לשלם מיסים כבדים ביחס לרוב הציבור שלא שילם מיסים כלל).
אני מניח שהסיבה שהם הצליחו להחזיק גופי שפיטה כאלו גדולים ומשופרים, היא בגלל שהחברה היתה הרבה יותר ליואלית, כתוצאה מכך שכלאדם הרגיש שהצדק נעשה איתו, והוא זה שמחוקק את החוקים, יהיה מוכן להשקיע הרבה יותר. גם החכמים, ככל הידוע לי לא עסקו רק במשפט, אלא עסקו במלאכות. יתכן, שמכשתש כוחם במלאכת השדה, הם עברו לשבת בשער העיר ולשפוט. היה זה ניצול טוב של זקני העדה.
בכל מקרה, שווה לדעתי ללמוד מהתקופה ההיא רבות. למעשה, מהות היהדות, כפי שאנו מכירים אותה, היא המשנה והגמרא, והפרשנות, שמקורם באותם בתי משפט. יסוד היהדות היה הצדק. צדק שנבע בדיוק מהמשיטה אותה מציע אהרון ברק, אך בהבדל אחד קטן. כדי להתגבר על בעיית הסקטוריאליות, אנשי בית שני ואתונה, מינו שופטים מקומיים רבים שדנו בכל דין, והיו תושבי המקום. והמשפט הגדול היה בסנהדרין, שמנתה 71 זקנים חכמים.
כיום אנו במשטר אוליגרכי (נבחר), וכך גם נראת שיטת השפיטה שלנו. של אוליגרכיה מנותקת המעיזה לחשוב שהיא עושה צדק, כאשר שופט אחד יושב בדין (גם 9 שופטים בדינים מיוחדים אינו דבר המתקרב ל-71 שופטים).
אני בטוח שאם אנשי בית שני היו מגיעים היום לירושיליים, הם היו מזועזעים לראות איזו מערכת משפט מקוקלת הקימו צאצאיהם. אנחנו יכולים לשנות את זה. אבל בשביל עלינו להקים דמוקרטיה ישירה, כמו באתונה, ובמידה מסויימת כמו בבית שני.
טל,
האם לא אותם בתי משפט של אתונה שפטו את סוקרטס למוות? והאם לא אותה דמוקרטיה, "אם" כל דמוקרטיה, החליטה באופן יזום לפלוש לסיצליה ולהביא על עצמה כליה? אם אתונה מלמדת אותנו משהו, היא העובדה כי דמוקרטיה יכולה להרוג את עצמה.
ולכן, לא ברור לי מה הקשר בין סנהדרין ובין בתי המשפט הדמוקרטים של אתונה – האם חברי סנהדרין נבחרו בבחירות דמוקרטיות? אינני מכיר תיאור הצבעה בנושא, מה גם שהתנאים למועמדות בכלל אינם נשמעים דמוקרטים.
לעניינו של ברק, האקטיבציה השיפוטית ו"אכיפת" נורמות ליבראליות בניגוד לרצון החברה – מספיק דיו נשפך בנושא ואינני חושב שלי הקטן יש מה להוסיף בנושא. אך אשמח בהחלט לשמוע את רישומייך עם סיום קריאת הספר :).
שבת שלום,
ניצן.
הי ניצן,
אכן, בתי המשפט של אתונה שפטו את סוקרטס למוות, והאסיפה, הוציאה את אתונה למלחמה הפולופוניזית שגרמה להתרסקותה של אתונה. והאסיפה גם לא הבינה שכדי להיות אימפריה, יש צורך להכניס להליך הדמוקרטיה גם את הערים החברות בליגה.
מערכת קבלת ההחלטות האתונאית לא היתה מספיק טובה. אתונה אומנם היתה אימפריה במשך 120 שנה, אך בהחלט ניתן לראות פגמים שהביאו להכרעתה. לא ברור האם ההחלטות שלה היו טובות או רעות ביחס לאחרים. כאשר מוקדוניה עלתה על אתונה, היא גם הכריעה את ספרטא, שהיתה אוליגרכיה לוחמת, באותה מכה.
כיום, אינני מציע לאמץ את השיטה האתונאית. יש בה פגמים. יש כיום דמוקרטיות ישירות טובות בהרבה. הדמוקרטיה השוייצרית, הוכיחה את עצמה כבעלת עדיפות משמעותית, כמעט על כל שיטה אחרת. זאת אחת המדינות המשגשגות בעולם, והם השיגו זאת באמצעות דמוקרטיה מעורבת (שילוב של דמוקרטיה ישירה ודמוקרטיה נציגותית). מבחינת שחיתות, זאת אחת המדינות הנקיות בעולם. מבחינת כלכלה, זאת אחת המדינות הפוריות ביותר בעולם. האזרחים שם מאוד מעורבים בתהליכי החקיקה.
כיום אנו מחפשים לפתח שיטות לדמוקרטיה ישירה, אף טובות משל השוויצרים, אך זה כבר דיון אחר.
מטרת הפוסט, לא היתה להציע שיטה לדמוקרטיה ישירה, אלא להראות שבשיטה שלנו, מערכת המשפט אינה יכולה לייצג את החברה בה יושב השופט, ולכן היא במוקדם ובמאוחר לא תהיה לגיטמית. במערכת המשפט הבריטית והאמריקאית פתרו זאת על ידי שימוש במושבעים. שהם אכן, אנשים מקומיים. זה שריד לשיטה היוונית שבה ישבו לפחות 200 מושבעים במשפט.
סנהדרין ודמוקרטיה:
לא התכוונתי שסנהדרין היתה דמוקרטית. התכוונתי לכך שסנהדרין ישבו בה 71 חכמים, וזה הרבה יותר ממה שקורה כיום.
שבוע טוב,
טל
טל,
אין ביעילות הדמוקרטיה השוויצרית כהוכחה: הדמוקרטיה השוויצרית לא יצרה את השוויצרי היעיל כשעון, אלא להפך – השוויצרי היעיל כמו שעון יצר את הדמוקרטיה השוויצרית. הניסיון לנתק מערכת פוליטית מן הרקע התרבותי בו היא נמצאת הוא טעות, טעות שהאמריקאים למדו על בשרם ב"ניסויי הדמוקרטיה" במזרח התיכון.
לעניין החכמים – נו, אם רק אנשים בעלי שיעור קומה היו זכאים להיבחר, בהחלט מצבנו היה טוב יותר.
שבוע טוב גם לך,
ניצן.
ניצן,
גם הדמוקרטיה השיווצרית וגם הדמוקרטיה הבריטית התחילו בערך באותו הזמן (1215 -בריטניה, 1290, שוויצרית), היה להם כמעט 800 שנים של פיתוח דמוקרטי. כל שאר הדמוקרטיות, נוצרו יש מאין. משתי דמוקרטיות כ"כ יציבות, יש בוודאי הרבה מה ללמוד, ואין לזלזל בהן.
אגב, שוויץ היא דוגמא לרב-לאומיות, הנמצאת על צומת דרכים קרטית, ובין מעצמות ענק שהיו שמחות לכבוש אותה. השיווצרים עד היום מדברים בכ-4 לשונות שונות, ומסתדרים מצויין אחד עם השני.
אני חושב שגם הסנהדרין, יצא שמם למרחוק, כאנשים חכמים. נראה לי שהם הוכיחו את עצמם היטב.
טל,
אם הדרישה להיקרא "דמוקרטיה" היא רק איזו מועצת נבחרים, אז גם גרמניה הנאצית הייתה "דמוקרטיה". שתי המדינות עברו התפתחויות רבות, תוך זמנים של שפיכות דמים קשה ומונרכיה דיקטטורית. לקרוא לשתיהן – ובמיוחד לבריטניה – דמוקרטיות בנות 800 שנה קצת מתעלם מההיסטוריה.
לעניין שוויץ – השוויצרים הם עם. הם לא רב לאומיים, הם עם שמדבר ב-4 שפות עם כינוס תרבויות שונות. אם לאיזה מן המיעוטים האתניים שם הייתה "תודעה לאומית" שוויץ כבר לא הייתה קיימת (ונוסף על ההיסטוריה המשותפת, הם גם חולקים דת משותפת. הנצרות היא הבסיס לתרבות האירופאית ולכן הדוגמה השוויצרית של "דו-קיום" הוא כמו ה"דו-קיום" בין אשכנזים וספרדים פה בארץ).
טל היי,
קראתי בעיון רב אך לא הבנתי מהי אותה שגיאה של אהרון ברק.
אני לא מבין מספיק בשביל להגיד האם אותה שיטה מימי בית שני בעלת 71 חברים או השיטה בה יש 1000 מושבעים (בממוצע) היא הטובה יותר.
אני יודע להגיד, שפרשנותו של הנשיא ברק (ולא אהרון, כי הוא לא היה איתנו במארבים בלבנון) היא היא אשר הצעידה את המשפט צעד או שניים קדימה.
עולם המשפט הישראלי מבצע מדי זמן מה קפיצה. לא תמיד קדימה אבל הוא מתקדם. בד"כ מי שמוביל את המהלך הוא שופט מספיק בכיר ומספיק שונה במחשבתו. עשו את זה אגרנט, שמגר, חיים כהן וכן, גם אהרון ברק.
לא הבנתי את אי ההתאמה בדוגמה שהבאת מעמוד 57. לעניות דעתי, היא מתאימה מאוד לשיטתו של הנשיא ברק. הוא לקח חוק, אשר נחקק בזמן בו לא היתה כל התייחסות לנושא הידועים בציבור וניסה להתאים אותו למציאות משתנה. כך עושים גם חכמינו הגדולים, לא?
אם לא משתמשים בפרשנות סבירה זו, אנחנו יכולים להגיע לתוצאות שיפגעו בלא מעט מאזרחינו. ודוק, אין התוספת פוגעת בציבור האדוק (חרדי או מוסלמי) אלא מוסיפה על הקיים. האם חרדי ממאה שערים ייפגע מזה שידועה בציבור תקבל פיצוי בגין מות בן זוגה? יתר על כן, קביעה לפיה ציבור מסויים זה איבד את אמונו במערכת המשפט אינה במקומה לדעתי, הואיל וציבור זה אינו מתדיין בפני מערכת המשפט הזו. הם יתדינו בפני בית הדין הרבני השרעי או טריבונלים אחרים. נקודה זו חשובה מאוד, כי לדעתי הואיל והציבור החילוני החל מאבד את אמונו במערכת המשפט, ישנה חשיבות רבה למסגרת הפרשנות של הנשיא ברק. בעצם זה שהוא מוסיף ומעבה פרשנות שנראית סבירה (לי בכל אופן) הוא קושר עצמו שוב אל אותו ציבור שאולי התרחק מבית המשפט. זו גם גדולתו של הנשיא ברק, הוא חובש כיפה, מאמין, ועדיין אין לו בעיה להוסיף נדבך משפטי גם אם הוא מנוגד לאמונתו האישית. מעבר לכך, עצם פרשנותו את הסעיף הספציפי מעמוד 57, הוא מראה כיצד הוא בכל זאת יושב בתוך עמו ולא בקרב חוג חבריו (שספק אם יקבלו את פרשנות זו).
הדוגמה הזו היא ספציפית מאוד ועוסקת בידועים בציבור, אך ההשלכה היא רחבה יותר ובאה לידי ביטוי בשורה של פסקי דין (חלקם שלו וחלקם של אחרים אשר פסקו בדמותו) שעסקו בזכויות הקהילה ההומו – לסבית, זכויות נשים וכיוצ"ב.
אני חייב לציין, שכמו לכל מהלך גם לזה שהוביל הנשיא ברק יש ריקושטים שהיה עדיף אילו נמנעו. הצהרותיו השונות לפיהן הכל שפיט היו, לטעמי, אגו טריפ חריף. אך יחד עם זאת, בטח שלא אני, סרדין משפטי, ייקח ממשקלו העצום של העילוי המשפטי הזה.
יש לי עוד לא מעט הערות והארות אך אני לא רוצה להעמיס עליך יותר מדי.
נפתור גם את זה סביב שולחן עגול.
המשך ערב טוב,
מוטי
הי מוטי,
שמות פרטיים:
אני אנרכיסט כידוע לך (כלומר אחד שמנסה לפעול על פי התבונה והשכל הישר ולא על פי ההיררכיה וסמכות שלא אני בחרתי או לא אף ציבור בחר), וכאנרכיסט, כל בני האדם שווים בעיני. כך אהוד (ברק) וגם ביבי (נתניהו) וגם אהרון (ברק). אצלי אין רב "הרב עובדיה", אלא יוסי או יוסף.
והרי אמרו חז"ל, "תועבת השם כל גבה לב", כל מי שמגביה ליבו מן הציבור הוא שנוא הקב"ה. ואם נתרגם זאת לעיברית מודרנית ואתיאיסטית. "אל תתפוס עלינו פוזה, אתה רוצה לדבר איתנו, תרד אל העם". לכן, בשבילי הוא יהיה אהרון. ואם אהרון בחור חכם הוא, אתייחס לדבריו החכמים ולא להוד רבנותו שזורחת לו השמש מהת…..
הטעות הלוגית של אהרון, כפי שאני מבין אותה:
אהרון אומר בפרק הקודם, כי על השופט להימנע מאקטיביסם חברתי, וליצור משפט צדק ולחפש לגיטמיות מתוך ראיית צדק כוללת. לא לחפש לגיטמיות על בסיס החלטות של רגע ושל סערת הציבור, אלא תוך השקפה ארוכת טווח. אך עליו להיות שורה בתוך חברתו, ולפעול על פי כללי הצדק הנהוגים בה. אין זה מתפקידו של השופט ליצור שינוי חברתי-חקיקתי, אלא זה תפקידה של הכנסת.
והנה גם אהרון וגם אתה מתייחסים רק ל"חברה המודרנית". כאילו היא החברה הישראלית. פוסקים על פי השקפתה, ומחפשים את הליגטמיות בה. ומדוע דווקא החברה המודרנית? מדוע אין להתייחס כנקודת אמצע למרכז שבין החברה המודרנית-חילונית, החברה הדתית-לאומית, החברה המסורתית, החברה הימנית, החברה החרדית והחברה הערבית?
על פי טענתו המקורית של אהרון, זה מה שהיה צריך לקרות.
החברה החילונית-שמאלית איבדה אמון. ברור שכאשר בית המשפט לא פסק על פי דעת החברה החילונית (השמאלית), אותו ציבור איבד בו אמון. אבל אותו אובדן אמון קרה מצד חברות רבות אחרות, כאשר הוא פסק בניגוד למקובל בחברה המסורתית/ימנית/דתית-לאומי/חרדית/מוסלמית. בכך הוא נתן עדיפות לחברה אחת, על פני שאר החברות. מדוע להעדיף דווקא את החילונית? היכן הצדק כאן?
אינני יודע איזו תשובה הוא יתן. הייתי שמח להבין ממך מדוע דווקא לחברה החילונית יש לתת עדיפות.
אטען, שיש כאן גם משהו יותר גדול מהעדפות של שופט זה או אחר. יש כאן בעיית יצוגיות. כאשר פוסקים על פי נורמות של חברות הטרוגניות, צריך שיהיה יצוג הולם לכל אותן חברות. בפועל היצוגיות כמעט לא קיימת במערכת המשפט הישראלית. יש כאן מערכת של חבר מביא חבר. גם אם ממנים "ערבי" או "חובש כיפה" הרי שאותו יצוגן עבר את המסננת של האליטה המשפטית השלטת. הוא קודם כל מתאים לאליטה הזאת, ורק אחר כך, אם בכלל לציבור אותו הוא אמור לייצג.
בעיית היצוג היא הבעיה הדורשת תשובה.
בארה"ב פותרים את הבעיה הזאת על ידי כך ששופטים נבחרים בבחירות דמוקרטיות. אולי יש לכך בעיות אחרות, אבל את בעיית היצוגיות, זה פותר טוב יותר.
דניאל פרידמן החליט לשבור את האליטה על ידי כך שנתן לנציגי הכנסת יותר כוח השפעה. אך אז נעמדה האליטה על רגליה האחוריות, ונלחמה בכל כוחה. שוב, בעיני זה תהליך מאד לא דמוקרטי, המעיד על אלמנטים כוחניים ולא יצוגיים במערכת המשפט הישראלית. זה מעיד על חברה אחת המנסה לכפות דעתה באמצעים לא דמוקרטיים על חברות אחרות.
אבל אולי אני טועה,
אנא הראה לי את טעותי.
טל,
ענווה היא מידת יסוד ללימוד ואחת הדרכים ללמדה היא על-ידי פנייה לאנשים גדולים יותר (האם אתה טוען שברמת הידע אתה והשופט ברק שווים?) בתוארם באופן מכובד. פנייה כזו יוצרת משמעת וענווה בלב, דבר הפותח אותו ללמוד. טיעון אנרכיסטי, המנסה להוריד כל אחד לרמת העם, הוא לא יותר מביטוי תסכולו של האספסוף על כך שמישהו התעלה עליו.
ניצן,
במסכת אבות נאמר "עשה לך רב וקנה לך חבר". כלומר, אתה תבחר לך אל מי תפנה כרב ממך, ובאיזה נושא. לא מישהו אחר. לא אמרו "הרשות תבחר לך רב ואתה תשתעבד לו, או תראה בו מישהו גדול ממך". "גדויילים" רבים מגיעים ל"גדולתם" בגלל כישרון פוליטי, ולא בגלל עוצמתם הרוחנית והשיכלית. לכן אומרים חז"ל, שאתה צריך למנות לך מישהו גדול ממך, אם יש דבר שבו אינך מבין מספיק.
אגב, התורה תמיד פונה אליך. אתה האחראי. אתה היודע לפסוק. אבל, אומרת התורה, אם לא תדע, אז תפנה למי שרב ממך.
והמסכת ממשיכה, שלא כל אחד אתה יכול לעשות רב, אלא רק מי שהוא חבר שלך. כלומר, זה אדם שאתה באמת מכיר ואתה יודע בדיוק מיה הוא. לא אחד נפוח, שמתחזה לגדול. זה צריך להיות אדם שיכול להיות חבר שלך. שורה איתך, בגובה העניים איתך.
כל עניין ה"גדולים" זה מנהג של מלכים, ששמים עצמם מעל העם. מנהיגות דמוקרטית, היא מנהיגות שטוחה, שבה כולם אחים.
ברור שיש מנהיגים. ברור שיש יודעים יותר, אך עליהם להראות את מנהיגותם בעשיה, ולא בדיבורים ובתארים
בסיירת גולני, נהוג שקצינים לא הולכים עם דרגות. מהסיבה הפשוטה, שמצפים ממפקד להיות מנהיג, ולא להשתמש בדרגות שלו.
אני מעריך שאתה אוהב סמכות והיררכיה. סבבה לך. בעיניי ארגון, שאינו עובד על תבונה, ומנהיגות-טבעית, הוא ארגון לקוי מאד.
שלום רב,
מתגובותייך לניצן דויד: "אגב, שוויץ היא דוגמא לרב-לאומיות, הנמצאת על צומת דרכים קרטית, ובין מעצמות ענק שהיו שמחות לכבוש אותה. השיווצרים עד היום מדברים בכ-4 לשונות שונות, ומסתדרים מצויין אחד עם השני."
הקרבה התרבותית על בסיס מוצא גנטי, כמו גם תרבותי, דתי, היסטורי, קונטיננטלי ומורשתי – גורמים לאותם לאומים רבים להסתדר אחד עם השני. ברגע שתרבות 'חייזרית' תחדור לשוויץ (היינו, תרבויות המזרח) גם הם יאלצו להתמודד עם עול הגישה ה"רב-תרבותית". אכן, בהכרח יווצרו גם בתוך שוויץ פלגות ימין ושמאל (או "שמרנים" ו"ליברלים", אם תרצה) שיאלצו להפוך את שוויץ המופלאה לרפובליקת גויבות, שטופת "סלאמס" ומוכת עוני ופשיעה גוברת.
מכל מקום, השוויצרים מסתדרים אחד עם השני משום שהשוויצרים, כמו הגרמנים, האיטלקים והצרפתים (הלבנים), הם בעלי IQ ממוצע מהגבוהים בעולם (102, לערך). IQ גבוה משמעו שגשוג כלכלי ותרבותי ויכולת ליישב ולפתור סכסוכים בדרך שלווה יותר. כמו כן, ה-IQ השוויצרי (ו-IQ בכלל) הוא אינדיקטור למוסר עבודה ויכולת דחיית סיפוקים גבוהה. אכן, מוסר עבודה "פרוטסנטנטי" מאפיין את השוויצרים כשהם שהוא מאפיין את הגרמנים; ואכן, מבחינה דמוגרפית – רוב השוויצרים (63-65%) הינם צאצאי גרמנים והשאר צאצאי איטלקים וצרפתים (כמו כן, ישנם דוברי רומאנש, אבל החלק שלהם באוכלוסיה זניח למדיי – והם כנראה צאצאי צרפתים / איטלקים או גרמנים גם כאן, הדוברים שפה אחרת).
אני לא חושב שדמוקרטיה ישירה או סוציאל-דמוקרטיה (כפי שרבים במחנה ה"ליברלי" שמאלני נוהגים ללהג) או כל שיטת שלטון היא שעושה מקום מסויים למוצלח במיוחד. אין צורת שלטון בעולם שיכולה להצליח אם אין לאנשים צו פנימי-ערכי / מצפוני חתום וחרוט עמוקות בנפשם, כמו גם יכולת קוגנטיבית כדי לקדם נושאים כאלה ואחרים בצורה יעילה, מבחינה פונקציונלית – ובכך, להיטיב עם שאר החברה.
מנהיגות דמוקרטית, היא מנהיגות שטוחה, שבה כולם אחים.
כן? הידע ההיסטורי והפילוסופי שצברה האנושות מעיד דווקא אחרת. בגלל הנחת השיוויון של הדמוקרטיות – נולדת חברה פלורליסטית שנותנת לגיטימציה לקבוצות רבות ולאינטרסים רבים להתנגש אלו באלה (בדרך כלל במסגרת סוציו-אקונומית או אידאולוגית), במסגרת הקיום האטומי והאולטרה-אנוכי של אזרחי החברה.
"בסיירת גולני, נהוג שקצינים לא הולכים עם דרגות. מהסיבה הפשוטה, שמצפים ממפקד להיות מנהיג, ולא להשתמש בדרגות שלו.
אני מעריך שאתה אוהב סמכות והיררכיה. סבבה לך. בעיניי ארגון, שאינו עובד על תבונה, ומנהיגות-טבעית, הוא ארגון לקוי מאד."
תואיל להסביר לי למה סמכות והיררכיה מנוגדים, בהכרח, לתבונה או מנהיגות טבעית? תבונה ומנהיגות טבעית הם בהכרח סמכות והיררכיה, והם ממש לא חייבים להיות רשמיים או ביורוקרטיים. במסגרת חברתית, תבונה היא למעשה היררכיזציה של תופעות מציאותיות או במילים אחרות: כל פרשנות היא היררכיה. כל מצב אחר הוא בהכרח לא מציאותי או פרדוקסלי (כמו, לצורך העניין – פרשנות חברתית תעדופית והיררכית שאומרת שאין היררכיות וזה המצב הראוי והעילאי ביותר שיש לשאוף אליו).
טל,
הנני קורא לישעיהו לייבוביץ' פרופסור לייבוביץ', למרות שאני מתנגד לדבריו באופן מוחלט. אתה מניח, מסיבה זו או אחרת, שלקרוא לאדם בתוארו מביא בהכרח גם ל"כניעה" אליו; אין רחוק מהאמת. דווקא על-ידי הזכרה של תואר אדם (האם אתה מערער על היות השופט אהרון ברק מומחה משפטי? האם אתה טוען שכל דוקטור וכל רב בהכרח הגיעו לעמדתם מתוך מניפולציות ולא על סמך יכולות?) דואגת להעמיד את האגו במקומו ולתת לבחינה שקולה של הדברים.
מה שאתה אם כן עושה, בניגוד מובהק כביכול לתדמית שאתה מנסה לעטות, הוא לבישת בגדי שופט ותליין. עבורך, עד שאדם לא הוכיח עצמו, לא ראוי הוא שיקראו לו בתוארו. אם במקרה שכחת, זה המשך הציטוט ממסכת אבות: "והוי דן את כל האדם לכף זכות."
שבת שלום.
טל שלום,
הדיון הגיע למקומות שאני לא ממש יכול לחוות דעתי (ויותר מכך גם לא מעוניין..).
יחד עם זאת, שאלת מספר שאלות.
1. אין באמת העדפה מסויימת. תזכור תמיד שלשון החוק היא הבסיס ועליה ניתן להוסיף לכאן ולכאן. בבסיסו, זה חלק ממהות המשפט. אם לא כך היה, הינו כמו מדינות אירופה מסויימות בהן יש קודקס ברור ללא שיקול דעת. מכניסים בעיה, יוצאת תשובה. לדעתי, אולי בגלל שאני עו"ד/משפטן, זה ממש משעמם ולא מאפשר את ההתקדמות הנדרשת על מנת להגן על זכויות אדם בסיסיות. הערת אגב, ללא אותה פרשנות משפטית, לא היה לך חופש ביטוי. הידעת כי נושא זה אינו מעוגן? לעומת כך, ענייני הסתה, פגיעה במדינה וסמליה וכדומה, מעוגן גם מעוגן. אם היינו פועלים כפי שהצעת, וממתינים למוצא פיה של הכנסת, רובנו היינו עבריינים מורשעים. חופש הביטוי כעקרון על במשפט הינו פרשנות ולולינות. ואני חושב שטוב הוא הדבר.
2. אין באמת נקודת השוואה. חילוני, דתי, ערבי וכדומה. בית המשפט אינו מחפש את מרכז העולם ולפי זה קובע עמדתו. יחד עם זאת, באמצעות שיקול דעת בית המשפט כמו גם פרשנות חכמינו לכתובים, מנסים להימנע ממצבים פחות נעימים, לעיתים ברמה של גזירה שהציבור אינו יכול לשאת. נכון, חרדים ומוסלמים לא כל כך מחבבים יחסים חד מיניים(הומואים ולסביות), אז מה? המשמעות היא שאין להם זכויות?
ההשקפה נעה באופן תמידי על ציר הזמן, היתה תקופה בישראל שיחסים הומואים היו עבירה פלילית. לאחר מכן השמיטו את עבירה זו. לאחר מכן הכירו בקיום יחסים אלה. ולאחר מכן בכל הזכויות באופן שווה לזכויות בין בני זוג משני המינים.
אמנם, עדיין אין אחיזה חוקית לכל אלה. האם נראה לך הגיוני, ולאו דווקא מבחינה משפטית, שכל אותם החברים בקהילה ההומו-לסבית היו צריכים להמתין למוצא פיה של הכנסת? מה עם עינוי דין!!
כולם יודעים שואקום אינו קיים. אם הכנסת לא עושה, יעשה בית המשפט.
דרך אגב, זה לא סוף העולם. אם הכנסת חושבת שפרשנותו של בית המשפט היא חטא כל כך גדול, שתחוקק חוק לאחר מכן (או לפני כן). זה כבר קרה לא אחת.
3. לעניין הרכב השופטים, ואני מניח שהתכוונת לבית המשפט העליון. יש ויכוח (לעיתים ציבורי) בשאלה הרכב מייצג או הרכב משקף. אני לא כאן ולא כאן. אם להשיל לרגע את הפוליטקלי קורקט, אני גם נגד החובה למנות ערבים, שחורים, נשים, גבוהים, נמוכים, שמנים, רזים או כל קבוצה אחרת רק בגלל שהם כאלה. נו אז מה אם הוא נכה, שחור, צ'רקסי, נמוך ושמן. לטעמי ההרכב צריך להיות מבוסס על קריטריונים מדידים של מקצועיות משפטית. אני חושב שזה תורם הרבה יותר למנות שופט ששולט בחוק ובהלכות הפסוקות ולא שופט שנראה טוב לכל הרכבי האוכלוסיה ודרישות העדפה מתקנת.
דרך אגב, אל תהיה תמים לעניין מינוי השופטים בארה"ב. הם ממונים בסבב ע"י שתי המפלגות. לטעמי, מינוי פוליטי הוא הפסול ביותר, בטח כאשר אנחנו כל כך נהנים לצלוב את הפוליטיקאים שלנו. אני מעדיף בחירה של ועדה מקצועית ולא לקבל בחירה שנעשית ע"פ סבב והטלת מטבע.
4. דניאל פרידמן. יותר מדי רוח וצלצולים, פחות מדי מעשים. אני לא מאמין בשליפת אנשי אקדמיה לתוך עולם המעשה. זה נכשל לא פעם. שוב, אולי בגלל שראיתי כיצד כל התאוריות המשפטיות שמלמדים באקדמיה נופלות וקורסות אחת אחרי השניה במהלך הדיון המשפטי הראשון או שזה סלידה מדמות המרצה באוניברסיטה. אני נגד.
5. בכלליות לעניין התואר. יש הרבה יותר אנשים שעמלו והזיעו על מנת לקבל תפקיד ותואר. קח לדוגמה וטרינרית ששנינו מכירים. לאחר כל זאת לשלול להם את התואר רק בגלל שהם לא חברים שלנו? מבחינתי היא תמיד ד"ר כמו שאני תמיד עו"ד, ואהרון ברק תמיד יהיה (כבוד) הנשיא.
סוף שבוע נעים
שמרן-מחסל-פרות-קדושות שלום וברוך הבא לבלוג,
שמות:
אני תמיד מעדיף לשוחח עם בני אדם ולא עם סמלים. יהיה נעים יותר לקיים דיאלוג כשאנו מכירים איש את שם רעהו, שנאמר כל ישראל חברים.
תרבות קבועה:
מוזרה לי טענתך, שממנה נובע, שרק חלק מהעמים יכולים להיות דמוקרטים-ישירים. לטענתך, IQ ממוצע גבוה, הוא בסיס לדמוקרטיה ישירה ורב-תרבותיות. מכאן, אפשר להקיש גם שרק האירופאים יכלו להקים דמוקרטיות נציגותיות, כי הם יותר אינטיליגנטים מהערבים והאסיאתיים.
אם נמשיך לפי הטענה הזאת, יתכן מאד כי קרה איזה שינוי גנטי אצל העמים האירופאים במאה ה-19 וה-20, והם התחילו להיות יותר חכמים, ולכן סוף סוף, לאחר 5000 שנות צבילזציה, הם התפתחו לרמה ביולוגית שאיפשרה קיומה של דמוקרטיה.
אפשרות אחרת היא, שאני מבין, כי אתה טוען לה, היא כי תרבות אינה יכולה להשתנות. כלומר, אם כך, איך יכלו הגרמנים להפוך לדמוקרטים בתוך שנים בודדות? איך יכלו הגרמנים שהיו "צאצאי האימפריה הרומית הקדושה", אלו שסגדו לביסמארק, צאר הברזל, אלו שסגדו לויליהלם ה-2, ויצאו תחת פיקודו למלחמה, בה היו הטובים שבלוחמים, ולאחר 21 שנים, יצאו שוב, תחת הפירהר לכבוש את העולם. איך עם של אוהבי כוח ושררה כזה, הצליח בתוך שנים בודדות להפוך לעם דמוקרטי? איך הדבר קרה ליפנים שבמשך אלפי שנים היה עם קיסרי, הנשלט במשמעת אדירה, להפוך לאומה דמוקרטית?
האם תוכל להסביר כיצד זה מתיישב עם הטזה של הקיפאון התרבותי שאני מבין שאתה מציע?
ליברליזם כגרום פירוד ופירוק
אין ספק שמנהיג חזק, יכול ללכד עמים שלמים, ואכן היו כאלו. אך מיד כשאלו מתו, התפרקה והתפרדה כל מלכותם (ראה למשל אלכסנדר מוקדון). וצריך גם לשאול באיזה מחיר הושגה האחדות? באיזו אלימות? מעולם לא היה בעולם, ככל הידוע לי מנהיג רב-חוכמה, שכל בני האדם פעלו על פי דרכו. היו בעיקר מנהיגים רבי-כוח שהכריעו עמים אחרים באלימות, והכריחו אותם להשתעבד לעם הכובש.
ואילו מנהיגים גדולים יש כיום שיכולים להנהיג עם כמו שלנו? הרי הרבנים, שהם אלו שמנסים לטעון לחוכמתם היתרה, ידיעת האמת היתירה שלהם, ומידותיהם העצומות, האם הם מנהגים את העם? הרי הם קורעים קרעים בעם, ומפרדים אותו פירודי-פירודים. מפרידים כשרויות ומנהגים, עד שיהודי אחד לא יכול לשבת לאכול אצל יהודי אחר.
ברור כי מצב הליברליזם לא טוב בהרבה. אבל, בפועל הליברליזם והדמוקרטיה, מאפשרים למרכז גדול מאד לפעול ביחד ולהכריע, בלי מאבקים כוח שמאפיינים את החרדים.
הליברליזם נותן מקום לקבוצה חכמה באמת, ללכד את הציבור הגדול. אבל לשם כך עליה להיות חכמה באמת, ולזכות בהכרת רוב העם. לצערנו, עוד לא קמו כאלו אנשים, אבל ההזדמנות קיימת. ואני מעריך כי בעידן האינטרנט, קבוצה כזאת קום תקום.
היררכיה ומנהיגות
שוחט-פרות-קדושות, אין ספק כי בני האדם אינם שווים. יש מנהיגים ויש מונהגים. יש מוכשרים, ויש פחות מוכשרים. ובחברה-טבעית, אכן עולה המנהיגות-הטבעית ועולה, ועולים החכמים, ואנשים מכירים בהם ומתייחסים אליהם בהתאם.
חברה-מלאכותית, שבה הולך ומתפתח סדר-היררכי, יש תארים שאמורים להלום בין יכולות האיש, לדרגתו. אך מי שניפגש בארגונים כאלו, יודע כי במיקרים רבים, מי שהגיע לתפקיד מוגדר, אינו מתאים לתפקידו. פעמים רבות, מי שמגיע לשם, הוא פוליטקאי ממולח, ולא האיש המתאים. ולכן פעמים רבות, כשבאים במגע עם אנשים במוסדות היררכים, רואים כי אלו אנשים שאינם מתאימים למקומם, והם מנצלים את הסמכות שלהם לתועלתם האישית. למעשה אנשים המתאימים למקומם בארגון היררכי, הם תופעה נדירה.
דבר כזה אינו יכול לקרות בחברה-טבעית, שבה אתה בוחן את האדם מולך ובודק האם הוא חכם, והאם הוא מנהיג. לאנשים יש יכולת להכיר במנהיגות טבעית, כאשר הם רואים אחת כזאת לפניהם.
ניצן,
אינני מזלזל ביכולותיו של אהרון. ברור כי האיש חכם מאד. אבל הוא איש, אדם, ככל אדם אחר. אני מתנגד לקרוא לאהרון בשמות הכבוד שלו (נשיא בית המשפט העליון, כבוד השופט אהרון ברק), כי הדבר גורר אחריו חסידים שוטים. כמה חסידים שוטים הולכים אחרי רבנים, שכל יכולותיהם שנולדו לאבות שהיו רבנים? כמה אוהבים הדיוטות להידבק בתארים, שמאחוריהם אין כלום. כמה כתות פילוסופיות, קמו סביב תאוות הכבוד של יוצריהן.
כשאני מפשיט אדם מתארי הכבוד שלו, אני מבקש מאחרים לבחון את האדם באופן ישיר, ולא את בגדיו ההדורים. כי תארי הכבוד מסנוורים, ומחביאים לא פעם, דמגוג ופוליטיקאי.
שים לב, שבתחילת המדינה מרבית השרים היו לבושים בחולצת עבודה ובסנדלים, ועם הזמן, ועם השחיתות, החלו הללו להסתובב עם חליפות. הנח לי ממגונדרים אלו, ותן לי שוב את אותם אלו שבסנדלים נהלו את המדינה.
וכמו כן, ראה איך חז"ל, שנחשבים לגדולים מרבני הדור הזה, לא נצטרכו לשמות התואר המזוויעים כמו "הגאון המהולל, המקובל האלוקי, הרב הראשי, שליטא". הם הסתפקו בשמות פרטיים כמו הלל הזקן, ושמאי.
האם אינך רואה כי מאחורי תארי הכבוד מסתתרים לא פעם אנשים שלא ראויים להיות בתפקיד שאותו לקחו או קיבלו?
האם לא עדיף לחזור לחברה, שאנו מודדים את ערכו של אדם על פי יכולותיו בפועל, ולא על פי תארים שבהם זכה במאבקים פוליטיים?
טל,
שוב הכללות – האם כל תואר הוא פרי מאבק פוליטי? האם הדוקטור אריה אלדד השיג את התואר על-ידי מניפולציות בירוקרטיות? שוב, אתה מכליל וחוטא לאנשים טובים שעבדו קשה בשביל להשיג את תוארם והתואר עושה בדיוק את זה – הוא מציין את יכולותיו של אדם. אינני מבקש ממך לקרוא לאהרון ברק "כבוד הנשיא ברק", אלא "השופט ברק". מסופקני אם מישהו יהפוך לחסיד שוטה אל מול ציון ניסיונו ועמדתו בתחום המשפט.
כמו כן, הגישה שלך מתעלמת מהעובדה שבני-אדם הם יצורים אגואיסטים שבמהרה נוטים להתקפות אד-הומינם אם לא חובטים להם על האף עם תואר. כבר התורה מבינה זאת: אם נלך לפי משנתך, אלוהים הוא היישות המושחתת ביותר – עם דרישתו לכוהנים יפי מראה, כלי זהב ובית תפילה מפואר. כך גם בדרישות לסנהדרין מועמד אשר יש בו פגם חיצוני(!), פסול לחלוטין. ואל מול הלל הזקן, יש לנו את רבי שמעון בר יוחאי או רבי יהודה הנשיא; האם השניים האחרונים זכו בתארים הודות למניפולציות פוליטיות בשביל להשיג עדת שוטים סביבם?
טל,
— שמות —
אהבתי את בחירת התרגום שלך לשם העט שלי: "שמרן מחלל פרות קדושות" ואז הקונוטציות הזואופיליות שהודבקו לי. אני בהחלט נוהג לחלל פרות קדושות (לעיתים גם כבשים ועיזים) בזמני הפנוי.
וברצינות, אתה יכול לקרוא לי דוד פיסטר.
— על התרבות —
אני אנסה להסביר שוב מה אני אומר:
IQ ממוצע גבוה ו-רקע תרבותי [אחיד או] משותף (כן, התרבות השווייצרית היא תרבות מערב-אירופאית בעלת גינונים ומאפיינים טיפוסיים של תרבויות כאלה אך בעלת מאפיינים מסויימים שייחודים לה. מה שאתה מכנה "רב-תרבותיות" היא בסה"כ וריאציה תרבותית זניחה במונחים רחבים) הם שני דברים שמאפיינים מדינות מודרניות עשירות ומצליחות יותר. זה נכון גם לגביי יפן (שהיא לא מדינת ליברל-דמוקרטית כמו שאתה חושב, או אם לצטט חבר פרלמנט יפני: "יפן היא מדינה של גזע אחד"), דרום קוריאה (שגם נוהגים בבדלנות אתנית), פינלנד, נורבגיה ושוויץ. לצערך הרב, זה נכון גם לגביי מדינות שאינן דמוקרטיות כמו סין (למרות שיש שם הרבה לאומים וקבוצות אתניות, הן בדרך-כלל לא מהוות איום על ההגמוניה של בני ההאן) וגם לגביי סינגפור (70% מהסינגפורים הם סינים). אנשים מסוגך (או דומים לך, ואל תחשוב שאני אומר זאת בבוז) בדרך כלל יהללו את נורבגיה בגלל המודל השלטוני הסוציאל-דמוקרטי שלהם או מדינות אירופאיות אחרות כמו שווייץ בגלל הדמוקרטיה הישירה – ובאופן כללי, ידברו על שינוי משטר או צורת שלטון כדרך לשפר את מצב החברה בה אתם חיים.
האמת היא שכדי שצורת שלטון כלשהי תצלח, היא אמורה להיות מגובה ברף מסויים של איכות דמוגרפית-תרבותית. שני התנאים עליהם דיברתי אמורים להיענות: IQ ממוצע גבוה (והכוונה כאן, מצטער אם לא אמרתי, היא קיומה הנפוץ יותר של שכבת אליטה קוגנטיבית) ואחידות תרבותית או קונצנזוס רעיוני, הומוגניות גנטית וכו'. לשוויץ או לנורבגיה (גם מדינה הומוגנית ברמה התרבותית ובמידה נרחבת גם גנטית ובעלת IQ ממוצע גבוה) יש את שניהם. שתיהן, בנוסף לכך, הן דמוקרטיות. בנקודה הזו – מתחילה האשלייה: נדמה שצורת השלטון היא זו שהופכת את המקום לכל-כך מופלא. האמת היא שאנשים שמדברים על החלפת צורות שלטון – פשוט מבלבלים בין נסיבות לסיבות ולכן אתם חושבים שצורות שלטון, לבדן, הופכות מקום מסויים לנהדר.
ב. "מוזרה לי טענתך, שממנה נובע, שרק חלק מהעמים יכולים להיות דמוקרטים-ישירים.
לטענתך, IQ ממוצע גבוה, הוא בסיס לדמוקרטיה ישירה ורב-תרבותיות.
לא, לטענתי IQ ממוצע גבוה הוא מאפיין של שוויץ, לא גורם סיבתי הכרחי לכל דמוקרטיה ישירה או לדמוקרטיה בכלל (ועל רב-תרבותיות בכלל לא דיברתי בהקשר הזה). כמו כן, לטענתי, מדינות מסויימות לא יכולות להנות מההצלחה של השיטה הדמוקרטית הישירה, משום שהם לא נהנות משני התנאים המתוארים בסעיף א'. או, במילים אחרות, צורת השלטון היא שניוניות בחשיבותה בכל הנוגע לשגשוג של שוויץ. את הטענה שלי לא סתרת:
"אני לא חושב שדמוקרטיה ישירה או סוציאל-דמוקרטיה (כפי שרבים במחנה ה"ליברלי" שמאלני נוהגים ללהג) או כל שיטת שלטון היא שעושה מקום מסויים למוצלח במיוחד. אין צורת שלטון בעולם שיכולה להצליח אם אין לאנשים צו פנימי-ערכי / מצפוני חתום וחרוט עמוקות בנפשם, כמו גם יכולת קוגנטיבית כדי לקדם נושאים כאלה ואחרים בצורה יעילה, מבחינה פונקציונלית – ובכך, להיטיב עם שאר החברה. "
* ביאור: אוכלוסיות המתאפיינות בהומוגניות תרבותית או אחידות גנטית כמו גם בIQ ממוצע גבוה יכולות לבחור, להיקלע או להצליח גם תחת צורות שלטוניות שאינן דמוקרטיות (מה שאומר, בין השאר, שIQ גבוה לא מוביל בהכרח לדמוקרטיה או שכל "תאורית הטיוב הקוגנטיבי" וה"אבולוציה" המשטרית שעברנו עקב כך היא לא מדוייקת). למשל, סין, הכלכלה השנייה בחוזקה בעולם (אוליגרכיה סמכותנית / קולקטיבית). דוגמא נוספת היא סינגפור (70% מהסינגפורים הם סינים). לשתי המדינות הללו יש IQ ממוצע הגבוה בעולם ולשתיהן הצלחות לא מבוטלות בתחומים רבים (במיוחד הסינים).
** זה נכון שרוב המדינות המצליחות הן בעלות IQ גבוה ומשטר דמוקרטי. זה לא אומר, בשום פנים ואופן, שדמוקרטיה (במיוחד לא הגרסא המודרנית) היא משטר כה חכם, מתוחכם ומלוטש רעיונית או מבוסס פילוסופית (אני חושב שד"ר זאב שטרנהל היה זה שהודה בכך שהבסיס הליברלי לדמוקרטיה הוא בעצם אסופה של פיקציות ערכיות [לא מבוססות אמפירית] שאנשי תנועת הנאורות נהגו להשתעשע בהם [רעיון כמו שיוויון למשל, האדם כיצור רציונלי וכו'], אבל אין להם שום "מגע" עם המציאות הפיזית בה אנחנו חיים (בני אדם אינם שווים ולאור העובדה שיש פרדיספוזיציה גנטית בהרבה מאוד תכונות חיוניות, אי-שיוויון הוא נצחי. מיותר לציין שיש לתובנה הזו השלכות מרחיקות לכת בהיבט פרגמטי ופונקציונלי).
נוצר כאן דיסוננס קוגנטיבי. "רגע, אם הם יותר חכמים, אז למה אתה אומר שהם יצרו או חיים תחת צורת שלטון גרועה?".
גם את זה אפשר להסביר במונחים של רגישות מוסרית ומצפוניות על רקע מאורעות היסטוריים שגורמים להוגים, אינטלקטואלים ופילוסופים להאמין בנכונות הדמוקרטיה, או במונחים של פרגמטיזם אטומי. הרי, בתאוריה הליברלית (דמוקרטיה מודרנית) אתה שווה לכל אחד אחר ומשום כך – יש לך חופש מוחלט לעשות כל שעולה על רוחך. נשמע כמעט אוטופי, לא?
על ליברליזם כגורם מפרק
ליברליזם היה עובד אם בני אדם היו שווים ואם בני אדם היו באמת "יצורים רציונליים" כפי שהוגי הנאורות נהגו לטעון ובעלי תכונות רצויות שאפשר לפתח רק בעזרת חינוך ו"תרבות". המציאות הרבה יותר קשה וכואבת. לתת לבני אדם שיוויון ומשום כך חופש בחירה להחליט מה הם יבצעו זו טעות ומשגה חמור, שרק יוצר עוד פירוק, אטומיזציה, אנוכיות נוראית וחוסר שיתופיות. אין לך באמת "מרכז של הסכמה" בדמוקרטיה המודרנית. אם תשים לב – החלטות קשות יותר הנוגעות לכולם לא מתקבלות, פערים לא גושרו, העוני לא חוסל, הפשיעה לא נמוגה, השחיתות לא תמה. דמוקרטיה ליברלית היא האמצעי שבגללו התופעות הללו רק מתחרבות ומחמירות.
—היררכיה ומנהיגות—
מדברייך נראה שאתה מתנגד להיררכיה ולא מתנגד להיררכיה בו זמנית. מכל מקום, אם אפשר ללמוד משהו ממה שאתה אומר היא שההתנגדות שלך היא לשחיקה של מערכות היררכיות דרך פורמליזציה של היררכיה טבעית, לא להיררכיה עצמה (היררכיה, בהגדרה, היא סדר או "סולם" של תופעות, פרשנויות, אנשים לפי חשיבותם וערכם).
אני מסכים איתך שיש הרבה מאוד אנשים במערכת שאינם מתאימים למקומם. פוליטיקאים ובעלי הון הן דוגמאות אוטומטיות. הבעיה היא שמה שגורם לאותם אנשים להתקדם בסולם הדרגות בתוך ארגון ממוסד כלשהו, על אחת כמה וכמה במערכות שלטוניות או מערכות כלכליות, היא העובדה שהיררכיה בין בני אדם אבדה ברגע שהחלטנו להעניק לכל בני האדם חופש הצבעה, שיוויון זכויות ואוטונומיה פרטית להחליט מה הם רוצים.
שלום דוד,
טוב, בוא נראה אם אני מבין מה אתה בעצם אומר.
לטענתך, הקדם לחברה מצליחה היא אליטה הומוגנית, בעלת יכולת חשיבה גבוהה?
האם אתה מציע שיש צורת שלטון טובה יותר מהדמוקרטיה הליברלית?
הרי בסין אנו שומעים על הפרות זכויות אדם, וסין עד לאחרונה היתה אימפריה כושלת.
מהסינגפורים לא ניתן לדעתי ללמוד דבר, כיוון שהם דוגמא יחודית.
האם אתה מכיר ארגונים היררכים מצליחים, שלא נמצאים במשק הכלכלי? (שהרי ארגון-כלכלי שהסתאב, פשוט מפסיק להתקיים.
דוד,
שמו של אהרון, אינו מעניין אותי, ולא אמור לעניין לדעתי איש. צריכים דבריו לעניין אותנו. צריך לבדוק האם יש בהם ישרות דרך, האם הם הגיוניים, האם הם מקדמים את הדמוקרטיה, או פוגעים בהם.
הבעיה היא שיש חסידים שוטים רבים, שמשתמשים בשם הכבוד, כדי לכסות על חוסר ידיעה. ושמות הכבוד הללו, מהווים בסיס לדיון, מבוסס אד-הומינם, ולא לגופו של עניין. רבות הן החסידויות המדברות "כך אמר אדונינו" כאילו היו דברי אלוקים חיים.
אם יש לאדם טענה, שיטען אותה בלא תואר ובלא כבוד שמסמאים את האדם הנבון מלהתבונן במשפט ולבחון אותו.
רבות למדתי על "בני אדם פשוטים" שיש בהם שכל, ויש בהם תבונה, והם יודעים להוכיר אדם חכם, גם בלי שהלז נושא הוא תואר דוקטור או פרופסור. הם בוחנים את מידותיו, ויודעים להכיר את יכולת המנהיגות שבו, ואת תבונתו. כל מה שנדרש לכך, הוא דיון שיוויוני, שבו כולם יכולים לדבר. ונהפוך הוא. אדם שמתפאר בתואר "דוקטור" פעמים יחשבו דעתו לנחשבת יותר מאשר אחר, למרות שאין שכל רב באמירותיו.
רצוי לנו לחפש אמת על ידי דיונים לגופו של עניין ולא לגופו של אדם (גם אם האדם נושא תואר כבוד).
לגבי "חובטים להדיוטות על חותמם עם תואר". תיאור זה מראה כי אומר משפט זה, אינו נותן כבוד לאדם. מעולם לא נדזקקתי לחבוט לאדם על חותמו, כאשר באתי עמו בדיון, ולא משנה כמה משכיל הוא היה או כמה נבער. תמיד, כאשר יש כבוד והקשבה, האדם יודע להעריך את בר-הפלוגתא שלו, ומתייחס אליו בהתאם.
הבעיה מתחילה כאשר משתמשים ברטוריקה ובהתנשאות, ואז האדם מתמרד, ואז יש צורך "לחבוט בחותמו בתואר". תאור אלים כל כך, לא שמעתי מזה זמן רב, של ניסיון הכנעת רוח האדם, על ידי בעלי שררה וגאווה.
לגבי הרבנים של חז"ל:
שים לב שככל שנקפו הדורות, כך התרבו התארים. וככל שנקפו הדורות ככה באה והתעוררה הפלגנות בעם ישראל. ללמדך שיש קשר הדוק בין גאווה לפלגנות. ואם תבדוק מה מקור רוב מלחמות בני האדם, הרי מקורן בגאוות השליטים שאינה יודעת שובע. שמצפים הם שהשאר יכנעו בפניהם, ואין הם נוחים לפשרות או הסכמים נוחים לכל הצדדים.
אומרים, על פי המסורה כי עד לתקופת הזוגות, לא היתה פלגנות בעם ישראל, ואז כאשר ניתנו שני תארים בסנהדרין, התחילה גם הפלגנות.
לגבי כוהנים, אכן, אני טוען כי הללו היו מקור שחיתות ופלגנות איומה. וראה על כך את סיבות לתחילת המעוראות שהובילו למרד החשמונאים, והמלחמות המטופשות בזמן המרד הגדול, שסבבו סביב משרת הכהן הגדול.
להבנתי, התורה נכתבה על ידי הנביאים והכהנים, והכהנים אכן הכניסו מצוות, שהובילו לשחיתות ופלגנות בעם.
טל,
אם עמדתך היא עמדת ביקורת המקרא, שמדובר לא בטקסט אחיד אלא בערב-רב של כתבים אשר עורך חיבר ביחד, הרי שאין מקום להמשך הדיון. כל מה שאני אביא, אתה תטען: "לא, אבל זאת כתבו הכוהנים הרעים ואין זה חלק מן היהדות". מה גם שהפלגנות הייתה קיימת בעם מאז שחר הוויתו (קורח כדוגמה).
אך כמובן, התייחסות מלאה ליהדות תכריח אותנו להפסיק עם מיטות הסדום בהן אנו כובלים את תורת משה בעבור כל איזם שחולף במוחנו.
שבוע טוב,
ניצן.
מאמר מעניין , מסקנה אולי מרחיקת לכת .
ובכל זאת אני לא מבין מאיפה אהרן ברק שואב את סמכותו החוקית לפרשנות יצירתית מעבר למה שהחוק אומר במפורש.
כלומר אם החוק מיושן יש לעדכן אותו בבית המחוקקים כך שהביטוי המדוייק לחוק ישקף את אופי האומה ולא פרשנותו היצירתית של שופט זה או אחר.
יתכן והבעיה היא לא רק בכך שאין ביטוי לערכי החברה בבית המשפט אלא בכך שבית המשפט משמש כמחוקק ע"י פרשנותו היצירתית ובכך מיתר את בית המחוקקים.
בבית משפט שמרן בניגוד לזה האקטיביסט ישנו משקל פחות לאידאולוגיה המונחת ביסוד הפרשנות .
אין לי דעה נחרצת אם ראוי חבר מושבעים או לא אבל בחברה כל כך שסועה ומפולגת כמו בישראל יתכן והשיטה לא מתאימה
תפיסתו של ברק מבוססת על החוק השני של קורט גדל (GODEL) שקובע כי כל בכל מערכת לוגית ניתן לעורר שאלות שהפתרון שלהן מחייב הוספת אקסיומה.
המשמעות היא שמערכות לוגיות הן פתוחות, ולכן חייבים להיות מנגנונים המובנים בתוך המערכת, כדי לפתור בעיה זו.
כאשר אין מנגנונים מובנים, כמו בית הלורדים באנגליה, השאלה עולה עד לנשיאת העליון, והיא זו שקובעת, בהסתמך על הגדרות רחבות יותר, כגון מגילת העצמאות, מאחר וחוקה אין לנו.
יואב, בוא נניח שאני מקבל טענה זאת. וזה בסדר שהנשיאה תפתור בעיות עד-הוק. אך האם מקור החוק אינו המחוקק? האם אין להחזיר למחוקק את השאלות הללו? או לפחות להכין פעם בכמה זמן שאלות פתוחות למחוקק שינסה לענות עליהן?
שהרי מקור החוקים הם המחוקקים, הנבחרים בידי הציבור, ולא בידי שופטים שאינם מייצגים את הציבור.
ניצן,
עמדתי היא לא בדיוק ביקורת המקרא. אם תסתכל על התגית תנ"ך בבלוג, תראה שיש לי פרשנות מעט שונה. אבל כן, אני מרגיש שהתנ"ך, ובלל זה התורה, נכתבו על ידי בני אדם, ונבעו מתהליכים פוליטיים שעברו על הציבור היהודי-ישראלי בשנים -900 עד -200.
כן, זה אכן יוציא אותנו מהסד אליו הכניס אותנו הזרם הפרושי-רבני.
שבת שלום,
טל
שי,
אני איתך 🙂
לגבי מושבעים:
הסיבה לשסעים בחברה הישראלית, היא ככל הנראה מבנה המערכת הפוליטית שלנו. יש לנו 7-9 מפלגות בכנסת. כל אחת מהן צריכה להציג את האחרים כרשעים, כדי להיבחר מחדש. לכן קיים אינטרס מובנה לסכסך. בדמוקרטיה ישירה, אין מפלגות ברורות, ולכן בפועל מוצאים שדמוקרטיות ישירות מאפשרות יותר אחדות בין הציבורים השונים. המושבעים, הם חלק מהשיטה הדמוקרטית הישירה.
1) מאיפה אהרן ברק שואב את סמכותו החוקית לפרשנות יצירתית מעבר למה שהחוק אומר במפורש ?
2) הסיבה לשסעים בחברה הישראלית: אידאולוגיות מתנגשות שלא ניתנות לגישור.
הדמוקרטיה מאפשרת ביטוי גלוי למחלוקות. במשטר הגמוני פשוט לא היה אפשרי לבטא את התהום האידאולוגית הקיימת
3) בדמוקרטיה ישירה החלשים יהיו עוד יותר חלשים היות ולא יהיה אף אחד שיהיה לו אינטרס לייצג אותם בניגוד לדמוקרטיה ייצוגית.
שי,
1) הוא שואב את הסמכות, מכך שהחוק אינו שלם, ולכן לטענת ברק, על השופט לפרש לפי הבנתו את החסרים בחוק (אסכולה אחרת היתה אומרת שעל השופט היה להחזיר את החוק לשיפור לפרלמנט). הכלי השני הוא שהשופט אמור לשמור על הלגיטמיות שלנו בעיני הציבור, ובכך בעצם הוא ידע שהוא נציג טוב של הציבור. להבנתי, ולהבנת רבים אחרים אהרון ברק היה אחד האנשים שהפכו את בג"צ, לנטע זר בעיני רבים. בכך, להבנתי, הוא נכשל במשנתו ובפעולו.
2) החברה הישראלית לא מפולגת עד כדי כך. אלא שהמערכת הפוליטית שלנו גורמת לשסעים. יש לנו כ 7-9 מפלגות בכנסת (בגלל שיטת בחירות בעיתית). כדי להיבחר כל אחת צריכה להקצין את משנתה, ולהציג את כל השאר רשעים. הפוליטיקאים, כדי לשרוד, חייבים לשדר שהאחר הוא רשע. במיוחד האופוזיציה, כדי ליצור דחף בציבור לבחור בה, עליה להציג את הקואליציה כמביאה אסון. זאת בעיית משטר הנציגים, ובמיוחד המערכת הפוליטית של ישראל, ששונה מזאת שקיימת בבריטניה וארה"ב (שם יש 2 או 3 מפלגות בלבד). אצלנו המערכת דומה יותר לרפובליקת וויאמר, שם היו רסיסי מפלגות, ולכן ההקצנה הגדולה, וחוסר היציבות.
3) בדמוקרטיה ישירה, כל אחד מייצג את עצמו, ולכן אין בעיית יצוגיות. נהפוך הוא. המיעוט תמיד משתתף בהחלטות הכי חשובות. וזה שונה מהמצב בישראל כיום, כשלמשל, חד"ש והמיעוט הערבי, מעולם לא השתתף בקואליציה והוא תמיד בעמדת חולשה. למעשה, מחקרים מראים שהמיעוטים נהנהים יותר תחת דמוקרטיה ישירה.
טל ירון ,
1) לטענת ברק, על השופט לפרש לפי הבנתו את החסרים בחוק
פרופ' ריצ'רד פוזנר: ברק יצר יש מאין עוצמה שיפוטית שעליה לא חלמו אפילו שופטי העליון האגרסיוויים ביותר שלנו. רק בישראל, למיטב ידיעתי, שופטים מקבלים את סמכותם לביקורת שיפוטית מופשטת בעצמם, בלא הסמכה חוקתית או חקיקתית .
אני מסכים אתך בנוגע לקביעה שבג"ץ הפך לנטע זר בחברה הישראלית וזהו לדעתי לא כישלון מיקרי כי אם כישלון מובנה בשיטתו.
לדעתי בית המשפט צריך למצוא איזון בין השאיפה למקצוענות ושיקול קר, כמו גם זהירות מפני פופוליזם ובין כך שבית המשפט יראה כלגיטימי בעיני הציבור, הדבר לדעתי יתאפשר לא רק ע"י ריבויי שופטים אלא גם ע"י כך שהשופטים יבחרו ע"י הפרלמנט.
2) לדעתי מדינת ישראל צריכה לשאוף לשתי מפלגות, בזאת אני מסכים אתך .מצד שני אני חושש מדמוקרטיה מוחלטת בכך שהחסרונות גוברות על היתרונות .
העדפתי בשאיפה לביטויי אותנטי לרצון העם עד כמה שניתן.
3) בדמוקרטיה ישירה מי ייצג את האינטרסים של החוסים , או של אלו שבתרדמת ?
שי,
תודה על הציטוט של פוזנר. שמח שכיוונתי לדעתם של גדולים 😉
בהחלט חשוב להביא עוד חברים בקהילה המלומדת, שטוענים כנגד שיטתו של ברק.
2) אין ספק, לדעתי, ששתי מפלגות הן עדיפות על המצב כיום. מה לדעתך המגרעות של דמוקרטיה ישירה?
3) מי כיום מייצג את החוסים? של הנכים? של הגברים שנפגעים בבתי המשפט למשפחה? בדיוק מי שדואג היום, ואף טוב יותר. הרי לא לכל קבוצה יש מפלגה. כיום כדי להניע חקיקה למען קבוצות חלשות, יש להניע מסע פוליטי. זה יקרה בדיוק כמו היום, אלא שכאן הציבור יוכל להשפיע ישירות, ולא יזדקק לתיווך של חברי הכנסת. גם בעתיד, כשבע"ה, תהיה דמוקרטיה ישירה, אירגונים חברתיים, יערכו קמפיינים למען החלשים. כך זה קורה גם היום.
טל ירון ,
1)לדעתי אין שתי אסכולות האחת מפרשת יצירתית את החוק והשנייה גורסת שיש להחזיר את החוק לשיפור הפרלמנט משל למה הדבר דומה, לשתי אסכולת של רמטכלות האחת גורסת שהרמטכ"ל כפוף לראש הממשלה והשנייה גורסת שהיות וראש הממשלה איננו מקצועי דיו אזי הרמטכ"ל רשאי לקחת יוזמות מלחמתיות יזומות ע"פ שיקול דעתי היצירתית .
2) היתרון בדמוקרטיה ייצוגית בכך שהנציג חייב דין וחשבון לבוחריו ובכך שהוא כל כולו מסור לקהל מצביעיו, כך שאם הוא נבחר על כרטיס חברתי ותיקון המצב העגום של החולה במסדרון והוא בוגד בבוחריו אזי אותם חלשים ונדכאים יבחרו בנציג אחר ובכך השיטה מגבירה את המוטיבציה של הנציג לפעול למען אילו שאין להם את עניין, הזמן, הכישרון והיכולת לעסוק בפוליטיקה קטנה כגדולה.
לדעתי בדמוקרטיה ישירה החלשים באמת יזרקו לכלבים ולאף אחד לא יהיה את האינטרס לפעול למענם אלא אם אתה מסתמך על אלטרואיסטים אבל אין שום יתרון לשיטה הישירה על פני זאת הייצוגית.
1) מסכים.
2) הרשה לי לערער על טיעוניך?
בפולטיקה אמיתית, המצב הוא הפוך ממה שתיארת. אם הנציג היה טוב וטיפל בבעיה שבשבילה הוא נבחר, אז נעלם האינטרס לבחור אותו. לכן החרדים צריכים את החילונים המעצבנים והם צריכים שהחילונים יקפצו ידם על ברז התקציב לישיבות, כדי שלבוחרים החרדים יהיה אינטרס להתגייס ביום הבחירות ולהצביע למפלגות החרדיות. אותו דבר קורה עם מפלגות סוציאליסטיות. אסור להן להצליח יותר מידי, כי אחרת יראו שהסוציאליזם דפוק, ולא ירצו לבחור בהן. הן מעדיפות שהקפיטליזם יהיה רע ומכוער, כדי שבוחרים סוציאליסטים יתפקדו בהמוניהם, ויגיעו ביום הבחירות. הפוליטקה הנציגית צריכה שיהיה רע ושהיריב יהיה חזק, כדי שהמפלגות תבחרנה. אם תשים לב, הזקנה של ברק מתה כבר במסדרון, ועדיין הבחור ממשיך להיבחר.
בדמוקרטיה ישירה, למעשה יש יתרון לחלשים. אם תבדוק בפועל, תראה שבדמוקרטיה ישירה הציבור הוא החזק, ובעלי ההון הם החלשים-יותר. באתונה, העשירים שילמו את מירב המיסים, והציבור קיבל את המיסים. לא ידוע לי שבשוויץ נזרקים חולים מהמיטות. אנא הראה לי היכן בדמוקרטיה ישירה מתעללים בחלשים? (יש מדינות בארה"ב, יש את שוויץ ויש מדינות בקנדה).