לקראת הראיון אצל אברי גלעד (שלא התממש בסוף), ניסיתי לחשוב מה אנו בעצם מציעים לציבור. מה עושים עם הציבור שיגיע בעקבות צפיה בתוכנית? מה אותו ציבור יפגוש כאשר יגיע לשערי המפלגה הוירטואלית שלנו?
פתאום הבנתי, שכרגע אין לנו דבר להציע לציבור הרחב, מלבד הרבה הבטחות יפות. באתר הוורד-פרס של המפלגה הישירה אנו מציעים להם כמה הכרזות יפות ואולי מלהיבות, ואפשרות להרשם להשאיר לנו את הדוא"ל שלהם, כדי שנעשה איתו אלוהים יודע מה…
בפייסבוק, אנו קצת מדברים ומעלים רעיונות ועונים לתשובות, אבל ממש אפשרות להצביע אין לנו שם. גם הפיסבוק וגם האתר, הם כלי תעמולה, לאפשרות של הקמת מפלגה.
אבל מה תרומתם של המגיעים החדשים? כיצד הם יסיעו לקדם את הקמת המפלגה?
השאלות הללו הטרידו אותי ולקראת הראיון והכריחו אותי לעשות סדר במחשבות על הקמתה של המפלגה הישירה. מדי פעם אנו נדרשים לעשות סדר, כדי לדעת לאן אנו רוצים להתקדם. אני מעלה את התובנות שלי, לעיונכם ולתגובותיכם.
התפתחויות אחרונות
לאחרונה, התחלנו לעשות חוגי-בית, ולהופיע בתקשורת, ואז עלתה השאלה, מה עושים עם כל המצטרפים החדשים? לאן שולחים אותם, מה הם עושים? אחת התשובות היתה, שיחלקו פליירים, ויצרו עוד חוגי בית.
טוב, מה עושים עם אותם עשרות ומאות, ואלפים שהתקשורת וחוגי הבית יביאו? האם הם באמת ירצו להמשיך רק להיות עוד גל של תועמלנים ומפיצי התודעה? הרי חלקם לפחות ירצה להשפיע. ואיך הם ישפיעו? על מה הם ישפיעו?
הרי ההבטחה שאנו נותנים להם, היא שהם יוכלו להצביע לכנסת. כלומר, הדרך לעשות זאת, היא להקים אתר מפלגה שדרכו יוכלו כולם להצביע על חוקי הכנסת. ועד שהאתר יוקם, יהיה עליהם להסתובב עם תחושת חוסר יכולת, או איזו ציפיה רחוקה שיום אחד יהיה כאן אתר. להם לא יהיה הרבה מה לעשות בנידון.
המפלגה בסופו של דבר אמורה להיות צינור לציבור לתוך הנכסת. כרגע אנו גם לא לגמרי סגורים על הדרך בה הציבור יצביע. הציבור שהגיע זה מקרוב, יסתכל על פעילי המנגנון המתווכחים זה עם זה, ולא יראה תוצאות בזמן קצר, ופשוט יעזוב את המפלגה. לכן עלינו להביא מוצר עובד, לפני שאנו עושים שיווק המונים. מוצר שנותן להם הרגשה-סימולציה שהם יכולים לשלוט בכנסת. עלינו לפתח "צינור-לכנסת" עובד.
כבר יום, ברור שאין מדובר סתם בהצבעות רוב. הרי אם נשתמש רק בצינור פשוט, יצביע הציבור בעיקר בהצבעות פופליסטיות, ויוציא שם רע לדמוקרטיה הישירה. קחו למשל את אתר "חוקים" שחרת על דגלו את האמירה הבאה:
מטרת האתר הינה לאפשר לכל גולש להעלות הצעת חוק שלדעתו צריכה להופיע בספר החוקים של המדינה, ולקבל תגובות מהגולשים.
השאיפה היא שהאתר יכיל כמות גדולה של אנשים שיובילו מהפכות וירימו הצעות חוק מוצלחות מהאתר אל הכנסת ובכך לבטא דמוקרטיה אמיתית – שלטון העם!
באופן עקרוני, אנו יכולים ליצור שיתוף פעולה עם האתר, ולהתחיל לרוץ לכנסת, אלא שהאתר סובל מכשל בסיסי. כל אחד יכול להעלות הצעת חוק (עד כאן טוב ויפה, ומתאים לאג'נדות שלנו). אלא שהצעה אינה חייבת להיות מנומקת, ואינה מציגה את הדילמות איתן צריך החוק להתמודד. לא כמה עולה החוק, ואין דרך יעילה להציג ביקורת נגד החוק. יש בהצעות יותר פופליזם, וקיים חוסר יכולת אמיתית להעמיד התנגדויות רציניות.
כתוצאה מכך, הצעות פופליסטיות זוכות בו ברוב גדול. רוב הציבור, אם יאמרו לו כי כך יתנהלו ההצבעות לכנסת, ידחה אותן בבוז, ובצדק. לעיתים הוא אף ייחרד מהצבעות כאלו. למשל הצבעה בעיתית כזאת, שמודגמת על ידי דמוקרטיה ישירה היא היוזמה האזרחית בסן-פרנסיסקו על איסור ברית המילה. מקרים כאלו יוציאו שם רע לדמוקרטיה הישירה ויקשו עלינו לשווק ביעילות את המפלגה.
שינוי חשיבה
אם אנו רוצים לזכות לתמיכה רחבה, עלינו להציג פתרונות מספיק טובים שיתנו תחושה לציבור שהכלים שאנו בונים מאפשרים קבלת החלטות ראויה. כדי לזכות בתמיכה, צריך לפתח מנגנון יותר מתקדם שיאפשר דיון מושכל. דיון כמו קטעי הוידאו המוטמעים של עופרה וליאב, וכמו ההצעות שעוברות ברירה טבעית של רותם ואוריאל. אולי שילוב מסויים של מובילי דעה, ושל באי-כוח.
בניית צינור טוב, אינה דורשת ציבור גדול ורב, אלא צוותי מחשבה וצוותי מפתחים שיודעים לעבוד ביחד, כדי להציע סוגי צינורות שונים. הדמוקרטיה של המפלגה תתבטא עבור הציבור הרחב בכך, שלציבור ינתנו אפשרויות שונות לבחור מבין כלל הצינורות שיפותחו עבורו.
הפיתוח של הצינורות השונים שבהם הציבור יעביר את דעתו, יפותח כמו כל כל פרויקט קוד פתוח אחר. באמצעות דיקטטורים נאורים, ועל בסיס קוד פתוח.
התמקדות בפיתוח בשלב זה
אם כך, למעשה עלינו להתמקד בשלב זה בגיוס של מפתחים ואנשי מנגנונים דמוקרטיים. עלינו להציב את השאלות הניצבות בפני הדמוקרטיה הישירה, ולאפשר לצוותים השונים להציע פתרונות שונים. עלינו להתרכז באיסוף אנשי הקוד הפתוח, למיניו, ולאפשר להם לפתח את המוצרים שלהם. תרומתנו תהיה ביצירת תשתית אירגונית לצוותים הללו, ויצירת פלטפורמה משותפת שבה כל המצביעים של המפלגה יוכלו להצביע דרך המנגנונים השונים.
אם אכן זה המנגנון, הייתי מציע להתמקד בגיוס ופיתוח תוכנה בשלב זה, ולהשקיע פחות בגיוס המונים.
מה דעתכם?
אני לא מבין על אילו הצעות פופוליסטיות אתה מדבר: אני הייתי מצביע על **כל** ההצעות בלינק שלך בחיוב! ההצעות מצוינות ולכן כל הפואנטה של הפוסט הזה נתונה בספק…
מרק
דרך אגב: אני גם הייתי מצביע על איסור מילה. הורים לא רשאים לעוות את גוף ילדם ושבורא עולם ילך לחפש מי ינענע אותו.
מרק
מרק,
בוא ניקח את הצעת המריחואנה כדוגמה:
1700 איש בעד, 100 נגד. האם כאשר הציעו את החוק, בחוק יש התייחסות להשפעות שליליות אפשריות? האם כאשר המצביעים לחצו על מה שלחצו, מישהו ידע אותם בסכנות? הרי כאשר אתה קונה תרופה מודיעים לך על הסכנות. האם כאשר אתה מצביע על חוק, אינך צריך להכיר את ההתנגדויות?
לגבי ברית המילה. יכול להיות. זה ויכוח אחר. ברית המילה נחשבת קדושה אצל היהודים. אם הרוב יבטל את חוקיות ברית המילה, יהיה בכך דיכוי ליהודים ברחבי סן-פרנציסקו. דבר שיגרום להתנגדות אלימה או למרירות קשה מאד. בהיסטוריה היהודית, רק הגרועים שבאויבינו ניסו למנוע ממנו את ברית המילה. אם רוצים לבטל את ברית המילה, יש לדעתי לעשות זאת מתוך הסכמה. זאת בעיקר לאור הידיעיה שהמדע מראה שלברית המילה יש יותר השלכות חיוביות מאשר השלכות שליליות.
טל,
לגבי מריחואנה: המצב הנוכחי הוא שהציבור מרגיש שהוא *נגד* הממשלה. זה המצב עכשיו – אי אפשר להתווכח על זה – זו המציאות. אז כשהציבור מרגיש שהוא *נגד* הממשלה הוא מתנגד לאיסורים שאין מאחורייהם שוק נימוק. מדוע אלכוהול מותר ומריחואנה לא? כי הממשלה רוצה לדכא את האזרח (לא – אין לממשלה נימוק יותר טוב). שים לב שחוק דומה לממכר הירואין לא היה עובר. מצוין.
לגבי ברית מילה: אתה כנראה לא מאמין בדמוקרטיה. דמוקרטיה היא שילטון הרוב. בישראל המיעוט (הדתי) שולט ברוב *באמצעות* ברית המילה – זה מצב בריא יותר? בסאן פרנציסקו יש רוב שפוי שלא אוהב סכינים ליד תינוקות. זהו תפקידו של המיעוט להתאים את עצמו לנורמות של הרוב ולא להיפך. מי שלא רוצה שיפר את החוק ויסתכן במאסר או שיעתור לרוב ויסביר את עמדתו הגיונית. אולי לא מוצא חן בעיניך שבאמת לא ניתן להגן על מנהג המילה ברמה הגיונית בדיוק כמו שלא ניתן להגן על בורקה…
מרק
מרק,
לגבי מריחואנה, זה נורא נחמד להצביע נגד הממשלה, אך כל בן אדם צריך לדעת מה ההשלכות של מעשיו. באתר חוקים, אלמנט כזה לא קיים.
לגבי ברית מילה:
בדמוקרטיה יש זכויות הפרט, בין היתר החופש לחיות חיים דתיים על פי השקפת עולמו של האזרח, בלי שאף אחד לא יתערב לו בחייו. בהעדר זכויות פרט, דמוקרטיה יכולה להפוך לדיקטטורה, ולמקום שמאד לא נעים לחיות בו.
טל,
כל בן אדם יודע את ההשלכות של מעשיו – החוק רק אומר שמותר למכור מריחואנה ולא שחובה לצרוך מריחואנה. אני מניח שגם אתה מבין את ההבדל העצום בין שתי ההצהרות.
כן – יש זכויות פרט ולכן גם מותר לחברים שלי להתחתן בארץ בלי רבנות? ואכן ישראל עבורם היא מקום שמאוד לא נעים לחיות בו. אנא – עזוב אותי מתיאוריות שלא מתקיימות במציאות. הגיע הזמן שהרוב ישלוט…
מרק
טל,
לגבי :כל אחד יכול לחיות לפי השקפת עולמו בלי שאף אחד יתערב לו בחייו".
זהו משפט טיפשי שאף פעם לא התקיים. הנה כמה דוגמאות לכך שאף אחד לא חי בלי שאף אחד מתערב לו בחייו:
– אסור לך להרוג חתולים ברחוב.
– אתה חייב לשלם מיסים.
– אתה חייב לשלוח את הילדים שלך לבית ספר.
– אסור לך לסחור באיברים פנימיים שלך.
– אסור לך למכור סמים.
– אסור לך ללכת ערום ברחוב (דרך אגב – גם אם אף אחד לא רואה).
כל אלו דוגמאות שבהן *אסור* לך לעשות דברים או שבהם כופים עליך לעשות דברים. למה? כי החברה קבעה.
כל המשחק הפוליטי הוא לא על חופש מוחלט כי חופש מוחלט לא היה מעולם ולא יהיה מעולם ולכן המשחק הפוליטי הוא על:
– מי מחליט
– ומאילו מניעים
זו כל התורה כולה…
מרק
מרק,
האם אדם מודע להשלכות מעשיו? האם לאדם יש יכולת להכיר את תוצאות השלכותיו ברמה המדינית? לאדם קשה מאד לראות את השלכות מעשיו. אני גם מסכים שמומחים מתקשים לנבא תוצאות במקרה המדיני, אבל עלינו לנסות לפחות להציג את הההערכות השונות לגבי תוצאות המעשים. במיוחד במקרה של מריחואנה, אנו יכולים לנסות לראות מה קורה במדינות בהם היתה לגילזציה. בחוק שעליו אנו מדברים לא הוצג דבר בנושא זה.
לגבי חתונות ברבנות. אני מסכים שאסור להכריח אף אחד. זה אכן משהו שהייתי רוצה לראות שדמוקרטיה ישירה פותרת. כאן אנו מאפשרים את חופש הפולחן. במקרה של ברית המילה, אנו מונעים מאנשים שרוצים לקיים טקסים דתיים לקיימם.
אחלה, החברה מתערבת. השאלה היא האם היא הצליחה ליצור לגיטמיות להחלטות שלה.
תשלום מיסים, אי הליכה ברחוב, וכיוב' אכן כופים על האדם דברים, אך יש בהם הגיון סביר בעיני רוב בני האדם.
אך אם נחייב אדם ללכת ללא כיפה, יהיה בכך פגיעה עמוקה, שיכולה להביא למלחמה.
כך היה יכול להיות גם עם מיסים, אילולא רוב האוכלוסיה לא קיבלה את הליגטמיות של החקיקה.
טל,
שוב – הפולחן שלי זה להקריב חתולים. מותר? לא. למה? כי החברה קבעה. למה? כי לחברה יש נורמות והמיעוט שרוצה להקריב חתולים צריך להקריב את הנורמות שלו כדי לפייס את הרוב. כנ"ל לגבי יהודים שמלים את בנייהם. השאלה היחידה המעניינת היא "מהו המנגנון הפוליטי שמאפשר לרוב להתפשר עם המיעוט". היום הרוב בכלל לא מתפשר עם המיעוט כי השילטון הוא שילטון מיעוט.
לגבי השלכות המעשים: רוב האנשים בתל אביב מעשנים מריחואנה ולכן אין להם בעיה להצביע בעד החוק גם בלי "דיון מעמיק" במשהו שהם עושים יום יום. להכריח אנשים לקיים דיון במשהו שהם כבר יודעים את דעתם בו נשמע לי דיקטטורי ולא הגיוני בעליל…
מרק
טל,
יכול להיות שחקיקה נגד כיפה תיצור מלחמת אזרחים. ויכול להיות שלא. אני לא יודע. יכול להיות שסוף סוף נעצור הבדלים בין קבוצות שהמנהיגים שלהן רוצים לבדן אותן אחת מהשניה כי זה מחזק רק אותם (את המנהיגים ואת ההיררכיות שהם מפרנסים מכוחם). זה באמת באמת לא מענין אותי.
תהליך הפשרה עם הרוב צריך להתחיל מתישהוא וככל שדוחים אותו הוא יהיה יותר כואב (כמו בדוגמאות הללו…).
מרק
טל,
חוץ מזה: איך יצא שאנחנו מתווכים על חוק שאוסר כיפות? הרי חוק כזה לא עבר לא בקליפורניה וגם לא פה. האמת: גם החוק על המילה לא עבר. אנחנו דנים פה במשהוא שלא עבר. בדמוקרטיה ישירה יעלו הרבה מאוד חוקים שלא ימצאו חן בעיני הרבה מאוד אנשים אבל שלא יגיעו לחקיקה בפועל (אולי רוב החוקים יהיו כאלו). דמוקרטיה ישירה תדבר על הרבה מאוד מאוד דברים שעד היום לא דיברנו בהם כלל מפאת צביעות אנושית או צביעות ארגונית של התקשורת. אבל דמוקרטיה ישירה תמדד רק על פי ההצעות שבסוף תעבורנה ותחזקנה זמן (כי אם הרבה אנשים יתמכרו למריחואנה אז סביר שתעלה הצעה לבטל את החוק)…
מרק
חתולים:
באופן כללי, חברה צריכה להתמודד עם חריגות בתוכה. אם אני מקים כת לשריפת חותלי רחוב, והדבר מאד לא מקובל, ואף נחשב פוגע שלא לצורך בחתולים, סביר להניח שהחברה תפעל כדי לדחוק את התופעה.
ברור שאם לכת שורפי החתולים הדבר יהיה חשוב, הם עלולים לפעול באלימות נגד החברה. זה הסיכון כאשר אתה מדכא מיעוט.
יש כאן תמיד איזון בין אלימות ללגיטמיות.
הבעיה היא שציבור גדול, שפועל בלא שיקול דעת, עלול להביא לעליית האלימות.
קח לדוגמא את הענישה במקרי אונס. הסיבה שנותנים עונשים נמוכים, היא כי הניסיון מראה שעניש כבדה גורמת לאנס לרצות לחסל את הקורבן שלו, כדי למנוע את גילויו.
ציבור שלא יהיה מודע למשוואה הזאת, עלול להטיל עונשים חמורים, ובכך עלול להביא לעליה ברציחתן של נאנסות.
טל,
אכן אכן – כאשר אתה מדכא מיעוט יש סיכונים. והרוב ילמד אותם מנסיונות. זה עדין טוב יותר ממיעוט שמדכא רוב (זה מה שקורה היום).
לגבי ענישה במקרי אונס: אכן יכול להיות שהציבור יטעה! ואז הוא יתקן. ואז הוא ילמד. ואולי הוא ישאיר בכלל כאלו דברים למשפטנים. כאילו שהכנסת שלנו לא עושה שטויות (נניח לא בונה מערכת רכבות במשך שישים שנה שזה נזק מצטבר הרבה יותר גדול מכל מקרי האונס יחדיו…).
תהליכים צריכים להתחיל והאתר למעלה הוא פשוט מצוין!
מרק
מרק, אם כבר יש ניסיון שלילי עם חקיקה כבדה לאנסים, מדוע שאנשים לא ידעו את זה לפני שהם מצביעים?
מדוע עשרות נשים צריכות להרצח, כאשר היה אפשר למנוע זאת מהתחלה?
טל,
מי אמר שזה מה שיקרה? על מנת שחוק יעבור בדמוקרטיה ישירה הכי פשוטה בעולם הרי שלושה מיליון בני אדם צריכים להצביע עבורו! אתה מבין את משמעות המספר הזה? עד שתגיע לשלושה מיליון תומכים בחוק אתה תעשה כל כך הרבה דיונים שכבר לכוווולם זה יצא מהאף… הסיבה היחידה שלא יהיה דיון הוא אם אתה תכריז ש: ב7.3 חייבים להצביע על החוק. אבל אין צורך בזה. תן לכל חוק לאסוף תומכים בקצב שלו ואז כל אחד שמצטרף יעשה את זה או בהמלצת חבר או בקריאת בלוג או השד יודע למה…
אין צורך בשום מנגנון מסובך ויותר מזה: אני לא אבטח בשום מנגנון מסובך ואני לא אבין אותו. יש אלגנטיות בפשטות ויש אמונה בפשטות (שזה דבר חשוב ביותר לשיטת שילטון).
מרק
מה שאתה מציע הוא מנגנון שונה, ממה שמקובל. הצעה מעניינת.
מדוע שלא יהיה מקום שבו יהיה ניתן לרשום בצמוד לחוק, ערך כמו בויקיפדיה, שבו יש מקום להתנגדות לחוק ולתמיכה בחוק?
תודה טל שהשבת כאן על שאלות שהשארתי אצל גלילה שקידמה מאמר שלך מ יולי 2010.
שאלתי מי מציע חוקים, מי מנסח אותם וגם איך מצביע אדם שאינו מחובר לנט.
מכל מקום מה שאתה מציע כאן היא "כנסת צללים" על משקל ממשלת הצללים באנגליה.
יש הגיון רב בהצעה והתהליך יכול להוות הרצה של מימוש המטרה – הצבעה ישירה ישימה.
בהקשר זה אני מזכיר את עניין וועדות הכנסת. לכל תחום יש את הוועדה המתאימה. בעצמי לא מכיר את כולן אבל בטוח שניתן למצוא רשימת הוועדות.
הגופים מכיני החוק יכולים להיות על פי וועדות הכנסת או על פי חלוקה של עיקרי תחומי החיים לקבוצות. כמו: תחבורה, שיכון, עיריות ומועצות מקומיות, פנים, חוץ, בריאות, ביטחון ועוד.
להרצת גופים כאלה צריך חברים מסורים המוכנים לתת מזמנם. קשה למצוא כאלה שמוכנים גם לעשות ולא רק לדבר.
כשתגיע למצב שהמבנה ברור כדאי אולי בשלב ראשון למנות את בעלי התפקידים וחברי הוועדות. להריץ את העבודה באופן נסיוני לתקופה מוגבלת של כחצי שנה עד שנה. לאחר שלב הרצה זה לקיים בחירות בין חברי המפלגה הישירה לתפקידים המדוברים.
תודה על תשומת הלב וסליחה עם לא לעניין – אני חדש.
איך נרשמים לחברות כאן?
טל, יהיו מקומות כאלו. בכל עיתון. בכל בלוג. בכל אתר פוליטי. בכל מייל של מישהו מתעניין. יש לזה שם… האינטרנט!
מרק
הגבתי בתור פוסט חדש באתר התנועה:
http://directdemocracyil.wordpress.com/2011/05/22/%D7%9E%D7%97%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%9A-%D7%94%D7%93%D7%A8%D7%9A-%D7%AA%D7%92%D7%95%D7%91%D7%94-%D7%9C%D7%98%D7%9C/
"לגבי מריחואנה, זה נורא נחמד להצביע נגד הממשלה, אך כל בן אדם צריך לדעת מה ההשלכות של מעשיו. באתר חוקים, אלמנט כזה לא קיים." – בבחירות בקלפי יש מידע על השלכות ההצבעה?
אולי דווקא טוב להפריד בין השיח לבין ההצבעה. הצבעה צריכה להיות כמה שיותר נייטרלית – נטו העניין עליו מצביעים.
המקום לדיאלוג הוא מקום נפרד ומתקיים בהרבה ערוצים – טלויזיה, רדיו, אינטרנט, עיתון.
"בדמוקרטיה יש זכויות הפרט, בין היתר החופש לחיות חיים דתיים על פי השקפת עולמו של האזרח" – לא נשמע לי כמו נקודה חזקה. זה שזה דת לא עושה את זה בסדר. הרי אם יעבירו חוק בממסד הדתי שמעכשיו הורגים אישה שבוגדת בבעלה אתה לא תסכים שהמדינה צריכה לתת לזה להתקיים בגלל החופש דת.
אם הייתה כת שבה מורידים לילדים את היד אתה לא היית תומך בלתת להם להמשיך נכון?
לכן הדת צריכה לפעול במסגרת חוקי המדינה ולא להיפך.
באופן כללי אני דווקא הולך ומשתכנע שעדיף להפריד בין הדיון למקום ההצבעה – הרי אין לנו מונופול על הדיון. יש הגיון במצב הקיים בו אין מידע בקלפי אלא הוא מופיע באמצעי התקשורת השונים וקהל הבוחרים בורר ביניהם כרצונו.
רון,
אנו אכן ניצור בשלב ראשון כנסת צללים, ואכן יהיו "לוביסטים-אזרחיים" שיובילו חוקים בוועדות של הכנסת. הדרך לגרום להם לפעול, היא שכדי להפוך לדמויות משפיעות, עליהם להיבחר בכל יום. בכל רגע ורגע נתון, האזרחים יוכלו לבחור מי נציגיהם בוועדות, ולהסיר את בחירתם בהם בכל רגע נתון. כתוצאה מכך, רק אלו ש"יספקו את הסחורה" ישרדו.
רון, בכיף. תמיד שמח לענות.
לגבי הרשמה: הנה כאן.
מרק, בעקבות המאמר הזה, אני מתחיל לקבל את דעתך. צריך לחשוב על זה עוד.
ירדן,
כאשר החברה כופה על אדם דברים בניגוד לרצונו, היא צריכה לקחת בחשבון את ההתנגדות שיפעיל אותו אדם. כאשר אנטיוכוס גזר על היהודים להפסיק למול את בניהם, הוא יכול היה לכפות זאת בשם ההומניזם. התוצאה היתה שהם מרדו בו, וסילקו אותו מהשלטון בא"י.
כך גם עם כל דבר. כאשר חברה כופה על מיעוט משהו, בשם החוק, עליה להבין שיש לכך השלכות. זאת הסיבה, שכל שלטון, ינסה לתת הסבר הגיוני לדבריו ומעשיו, כדי שהציבור לא יתנגד, ויקבל את התהליך כליגיטמי.
לסיכום: החברה יכול לנסות לכפות, והאזרח להתנגד. המערכת תעבוד הכי טוב כאשר האזרח מגלה מינימום התנגדות, והחברה מגלה מינמום כפיה הכרחית. כדי להגיע לכך, יש צורך לייצר תהליכים שיוצרים מקסימום הסכמה.
טל,
אתה מנסה להגיע קרוב ככל האפשר לדמוקרטיה ישירה, ועם כל תגובה נדמה שאתה מתרכך מעט בשאיפתך וממתן את השיטה. ישנה סיבה שלא הנהיגו את השיטה הזאת מלכתחילה – חשוב על האנשים הרגילים, שאינם בעלי היכולת להכריע בעניינים שכאלה. אז כן, רוב האנשים יכולים להצביע בעד מריחואנה כי זה טוב להם, אך הם לא יחשבו רחוק ויחשבו את הסכנות שנובעות מאנשים מסוממים ברחובות. במקרים כאלה צריך נציגי ציבור, אנשים שייצגו ככל האפשר כל מרבית הקבוצות, המיעוטים, והדעות שבמדינה.
אתה מציע את אותו הדבר, רק עם אפשרות לשינוי נציגי הציבור בכל רגע נתון. זה יצור מין 'אבולוציה' שרק הטוב ביותר, המתאים ביותר שייצג את הציבור כראוי ישרוד. אך כאן נשאלת השאלה – היכן תמצא אנשים שכאלה? חילוקי הדעות גדולים מידיי והרבגוניות עצומה מכדי שנציג ציבור אכן יישאר בשיטה הזאת ליותר מכמה ימים.
בנוסף, אותו נציג ציבור הרי יעסוק גם בנושאי ליבה חשובים ומהותיים, שהמחלוקת עליהם עצומה, ושאין מנוס מכך שמישהו לא יהיה מרוצה. כיצד יתפקד נציג ציבור שכזה, שכל רגע חולפת בראשו המחשבה שהוא עלול לעוף מכיוון שלא ירצה מישהו? נציג ציבור שכזה, שיחרד לתפקידו וישאוף לספק את כל העולם, יהיה לא יעיל, לא מקצועי, לא החלטי. עד כמה שדמוקרטיה זה רעיון יפה, יש בה כשלים רבים, ולא סתם מנהיגים שיטה של דמוקרטיה עקיפה, שגם לה יש כשלים לא מעטים אך הם מועטים בהשוואה למה שהיה קורה עם דמוקרטיה ישירה.
הדמוקרטיית ביניים שאתה מציע היא נורא מוזרה, הרעיון בבסיסה יפה – להחזיר עוד כוח לעם ובכך לפזר את כוח השליטה במדינה, להעלים שחיטות, לממש את החזון הדמוקרטי וכו', אבל עד כמה זה פרקטי במדינה עם קצוות פוליטיות של שמאל וימין, מיעוטים כה רבים ומחלוקות כה רבות, שמעבר לכל יש לה ציבור שמרביתו לא ראוי – כן, לא ראוי – לקבל החלטות קריטיות וחשובות שדורשות הבנה, אינטיליגנציה, יכולת קבלת החלטות ומנהיגות.
ערן,
בעיה מורכבת הצגת לי. אנסה לענות
נתחיל כמעט מהסוף:
דמוקרטיה היא תהליך מסובך, הדורש הרבה מחשבה וניסוי וטעיה. גם דמוקרטיות הנציגים אינן זהות ויש להן מבנים שונים. כאשר מבררים כיצד נוצרה דמוקרטיית הנציגים, רואים כי היא הלכה והתהוותה באנגליה מאז המגנא-כרטא (כלומר מ-1215). היא התוותה תוך ניסוי וטעיה. במהלך המאה ה-17 וה-18 נעשתה המון עבודת מחשבה על הדרך בה היא אמורה להראות, והאמריקאים הושפעו מלוק ומונטיסקויה. הצרפתים הושפע על ידי רוסו. הבריטים המשיכו לפתח את המודל שלהם על ידי ניסוי וטעיה. השוויצרים פיתחו את הדמוקרטיה שלהם (הישירה) , על בסיס ניסיון שהם צברו מ-1290.
אך אף אחת מהשיטות אינה מושלמת, ולא כל שיטה שאומצה במקום אחד, מתאימה למקום אחר (לדוגמא, אנו אימצנו את השיטה הבריטית (בלי הבית העליון). ואצלנו היא פחות מתפקדת מאשר בפרלמנט הבריטי.
גם היום, כאשר מתחיל להתברר כי דמוקרטיית נציגים יוצרת שחיתות ופלגנות, ויש דרישה להחליפה לדמוקרטיה ישירה, סביר שיהיו מודלים שונים, וניסיונות שונים. מן הסתם, גם כאן לא יהיו מערכות מושלמות, ואילו שיתתמשו, יעברו תהליכי פיתוח. סביר להניח שתהליך הפיתוח יהיה מואץ, כיוון שהיום הטכנולוגיה מאפשרת זאת, ושוק הדעות הרבה יותר חופשי.
אבולוציה של נציגים:
אנו חושבים על שני סוגים של נציגים. נציג אחד יהיה הנציג המחוקק, והשני יהיה בא כוח.
הנציג המחוקק, היה אדם שיזום חוק. באמצעות תהליך של עיבוד והתאמה של החוק שלו, ותהליך של הפצה ופירסום של החוק. החוק יהיה כתוב תחת רישיון שיתופי. המשמעות היא שאני יכול לקחת חוק שמישהו אחר התחיל לעצב, ולהעתיק אותו, ולשנות אותו, ולצבור תמיכה בחוק. התהליך הזה, שמקובל בקוד הפתוח, בעצם יוצר אבלוציה של חוקים שגם קיבלו הסכמה רחבה בשלב הדליברטיבי (דיון) וגם זכו להסכמה רחבה בציבור. בסוף, כאשר חוק יעבור סף מסוים, הוא יוצג לכלל הציבור להצבעה. כך יתפתחו אנשים וחוקים שיוצרים הסכמה רחבה בשכבות אוכלוסיה שונות.
בא-הכוח או מוביל הדעה, הוא נציגי הצבעה. בא-כוח הוא נציג שמנהל עבורך את ההצבעות שלך (אם אתה בוחר בכך) ומוביל דעה ממליץ לך עבור מה להצביע, ואיזה חומר לקרוא. הטובים ביותר, יהיהו כאלו שיוכלו לרכז הסכמות רחבות. הם ילמדו לרכז הסכמות כאלו, ולהוביל אותן.
המוטיביציה של הנציגים השונים להצליח תהיה מבוססת על אידאלוגיה, וגם על תגמול כספי (נניח שמדמי החבר יועבר שקל לכל נציג).
כך שהמערכת שאני חושב עליה (ודי מקבולת כרגע בקרב המפתחים), תאפשר אבלוציה של הסכמות רחבות, ומושכלות. המובילים המוכשרים, גם יתוגמלו כספית על כך, בידי הציבור.
התרככות בעלי ההשקפה הרחבה והראיה הצרה של הציבור:
אני חושב שחשת שהתרככתי בעקבות "הלחצים" של המתדיינים. אך הסיבה העיקרית לכך, היתה מאמר שקראת תוך כדי התגובות, והמאמר תומך יותר בדעתו של מרק (קישור לסיכום של המאמר).
אבל גם כך, דיונים מהווים עבורי כלי לחשיבה מחדש על דברים, ובחינת הטענות שלי אל מול דעות אחרות. כך אני מחכים יותר.
מרגע שאנשים מרשים לעצמם ללמוד, ולקבל עוד דעות, וגם להמשיך ללמוד את הנושא שעליו הם דנים, הם מפתחים ידע מעמיק יותר ואמין יותר. כך בנוי המדע, והלוואי וכלל הציבור יגיע למדרגה הזאת.
נכון שחלק מציבור לא בנוי לכך, אך ביהדות יש מסורת ארוכה מאד של דיון וחקירה (התלמוד). אם נקים דמוקרטיה ישירה, אני משוכנע, שהתרבות היהודית של הדיון, תחזור ותפרח, ולאנשים תהיה מוטיבציה שוב ללמוד נושאים, לחקור אותם ולהתווכח עליהם.
אני זוכר את דור ההורים שלי, שהתווכח כל הזמן על נושאים פוליטיים. עם הזמן, הם הבינו שאין לכך שום משמעות, ושעדיף להם לעסוק בעניינים קטנים יותר. כשאנשים ילמדו שלדעתם יש משמעות, הם יחזרו לדון על נושאים שברומו של עולם, ולא על צבע השער של נינט.
באופן, כללי הסיבה הגדולה לפלגנות, היא שלטון הנציגים. תחשוב על זה שכדי להיבחר, מפלגה צריכה להציג את שאר המפלגות כרעות, ואת המפלגה כטוב המושלם. בדמוקרטיה ישירה, אין את הבעיה הזאת. כל אחד מצביע על פי השקפת עולמו הפרטית. מחקרים מראים כי בדמוקרטיה ישירה יש הרבה פחות פערים בין הציבורים השונים.
טל,
אהבתי מאוד את רעיון הרישיון החופשי בנושא הצעות החוק. רעיון מוצלח, לדעתי.
לגבי מוביל הדעה, או נציג הציבור הזה שהצגת. עלו בראשי כמה שאלות .
האם מובילי הדעה המצטיינים יצ'ופרו בזכות גריפת ההסכמות ההמונית שלהם בלבד?
זאת אומרת, קל לגייס תמיכה נגד הזנחת חיות או הגבלת מחיר הדלק, אבל לא פשוט לגייס תמיכה בנושאים שמערבים דת ומדינה, שמאל וימין, ערבים ויהודים. הפרדת דת מדינה, הגבלת מכירת דירות לערבים ועוד. אם תשאל אותי, נציג איכותי צריך להימדד לא רק על פי יכולת הרטוריקה או גריפת ההסכמות הציבוריות שלו, אלא על האיכות, וזה דבר שמרבית הציבור לא מבין, ולכן לא נראה לי שהציבור דווקא צריך לקבוע אילו מובילי דעה הם המצטיינים שיקודמו. (אם בכלל, לא הזכרת מה קורה עם מובילי דעה מצטיינים, לאן יש להם להתקדם ולאן הם יכולים להגיע).
אם תוכל להרחיב על הדרך על המערכת, יותר מאשמח.
הי ערן,
רשיון חופשי: תודה.
הערכת איכות מובילי הדעה:
בעקרון, חשבנו על כך שכל מוביל דעה, יצ'ופר כספית על ידי מי שבוחר בו (נניח שקל, מכל מובל, מתוך דמי החבר השנתיים).
אתה מציע שיהיה מדד אחר לאיכות מובילי הדעה. זאת שאלה שבעיני היא קשה מידי. מי מגדיר מה היא חקיקה חשובה? ההנחה הזאת, כמו שאני מבין אותה טומנת בחובה השערה כי יש אילו מעשים ראויים יותר. ראויים יותר על ידי מי? על ידי אליטות מנהיגות בוודאי. והנה אנו שוב מחזירים את זכות ההובלה לאליטות.
מחקרים מראים כי אליטות, בעיקר בתחומי ידע בהם אין ידע מבוסס (מדעי המדינה), נוטות לשגות, בעוד ההמון נוטה לצדוק. זה קורה בגלל החשיבה הקבוצתית שלהן.
זה לא אומר, שאין מקום למנהיגות. אלא שהמנהיגות הזאת צריכה להיווצר מתוך דיון ציבורי שקוף ופתוח הנתון לביקורת כל. ולכן אין מקום שאותם מנהיגים יצ'פרו את מובילי הדעה ה"איכותיים" בעיניהם. מנהיגות טובה, צריכה לצמוח מתוך ערכים, מתוך שקיפות, ומתוך מקום של ענווה, בה המנהיגים צריכים לשים עצמם כאחרון אנשיהם, ולשכנעם במעשים ובמילים, ללכת בדרך מסויימת.
המאה ה-20 מלאה במנהיגי אליטות, שקשרו קישרי תקשורת וידע מאחורי גבו של הציבור, והובילו אותו למקום שגוי (בגלל החשיבה הקבוצתית שנוצרה אצלהם). המנהיגים של המאה ה-21, יצטרכו להשתמש בכוח השכנוע, דרך רשתות תקשורת-חברתית, בצורה שקופה, ובלי שיש להם פריוויליגיה מיותרת לנהל את רשתות התקשורת (כלומר, את מובילי הדעה).
כך אני מבין זאת. אבל יכול להיות, כפי שקרה כבר לא מעט פעמים, שמתוך בוחן המציאות, נראה שהדברים שאתה כתבת, נכונים יותר.
לגבי המערכת להצבעות, הנה פירוט מלא יותר שלה. אני מקווה שנוכל להציג פירוט מלא יותר שלה, בשבוע הבא.