לפני שאני ממשיך בפוסט על יהדות וצדק, פגשתי פוסט מומלץ, בבלוג "דיסוננס קוגניטיבי". הפוסט בודק מה הסיבה לאחוזים הגבוהים של המשרתים בקרבי, מקרב הקיבוצים, המושבים (וגם בהתנחלויות, למרות שאינן מוזכרות במפורש בבלוג).
המשך…
כחלק מהשאלה הגדולה שהצבתי, "האם יהדות ודמוקרטיה יכולות ללכת ביחד?", התחלתי להראות בפוסט הקודם כי על פי ישעיהו וירמיהו הבסיס להכל הוא הצדק והמשפט. העקרון הזה כל כך חשוב עד שירמיהו מציין שהקב"ה הוא הצדק החסד והמשפט (ירמיהו, ט', כ"ב – כ"ג) . בנוסף ביקשתי להראות כי גם ג'והן לוק, אבי הדמוקרטיה המודרנית מראה כי הבסיס לחברה האנושית הוא הצדק והמשפט.
כדי לבסס טוב יותר טענתי, אראה כי רעיון הצדק והמשפט מופיע במקומות רבים אחרים בתנ"ך.
הנביא מיכה:
הנביא מיכה מתנגד גם הוא לעבודת הקורבנות, ומוסיף ומדגיש שהקב"ה רוצה מאתנו משפט, וחסד וצניעות עם האלוהים:
"הירצה ה' באלפי אילים, ברבבות נחלי-שמן; האתן בכורי פשעי, פרי בטני חטאת נפשי. הגיד לך אדם, מה-טוב; ומה-ה' דורש ממך, כי אם-עשות משפט ואהבת חסד, והצנע לכת, עם-אלוהיך" (מיכה, ו', ז' – ח')
תרגום: האם הקב"ה ירצה באלפי אילים? בנחלים של דם? האתן את אשר יצרתי (את בעלי החיים), להקריב? אומר לך מה הקב"ה רוצה שתעשה. הוא רוצה שתעשה משפט בין בני אדם, תעשה חסד ותצניע לכת עם אלוהיך.
ירמיהו במקום אחר:
בנבואתו של ירמיהו אל מלך יהודה, שלום בן יאושיהו:
"הוי בונה ביתו בלא-צדק, ועלייותיו בלא משפט; בריעהו יעבוד חינם, ופועלו לא ייתן-לו. האומר, אבנה-לי בית מידות, ועלייות, מרווחים; וקרע לו, חלוניי, וספון בארז, ומשוח בששר. התמלוך, כי אתה מתחרה בארז; אביך הלוא אכל ושתה, ועשה משפט וצדקה–אז, טוב לו. דן דין-עני ואביון, אז טוב; הלוא-היא הדעת אותי, נאום-יהוה. כי אין עיניך וליבך, כי אם-על-בצעך; ועל דם-הנקי לשפוך, ועל-העושק ועל-המרוצה לעשות" (ירמיהו, כ"ב, י"ג – י"ז)
תרגום: אבוי למי שבונה את ממשלתו בלי צדק ומשפט. הוא יהיה עובד חינם לשכניו, ולא יצליחו מעשיו. אתה האומר (שלום בן יושיהו) אבנה לי בית מפואר. אתה מנסה להתחרות באביך (יאושיהו). הרי הוא בנה את ביתו על משפט וצדק, ולכן טוב לו. הוא דן עניים בצדק. הרי משפט צדק היא הדרך לדעת את הקב"ה.
שלמה המלך
מלכות שלמה היוותה את נקודת השיא במלכויות בית ראשון. שלמה היה בעל שטח הממלכה הגדולה ביותר, עושרו היה רב וחוכמתו יצאה למרחקים. הסיבה לכך, על פי הסיפור התנ"כי, היא שהדבר היחיד ששלמה ביקש מהקב"ה, הוא לדעת לשפוט נכון:
בגבעון, נראה ה' אל-שלמה–בחלום הלילה; ויאמר אלוהים, שאל מה אתן-לך. ויאמר שלמה, אתה עשית עם-עבדך דויד אבי חסד גדול, כאשר הלך לפניך באמת ובצדקה ובישרת לבב, עימך; ותשמור-לו, את-החסד הגדול הזה, ותיתן-לו בן יושב על-כיסאו, כיום הזה. … ונתת לעבדך לב שומע, לשפוט את-עמך, להבין, בין-טוב לרע: כי מי יוכל לשפוט, את-עמך הכבד הזה. וייטב הדבר, בעיני אדוניי: כי שאל שלמה, את-הדבר הזה. ויאמר אלוהים אליו, יען אשר שאלת את-הדבר הזה ולא-שאלת לך ימים רבים ולא-שאלת לך עושר, ולא שאלת, נפש אויביך; ושאלת לך הבין, לשמוע משפט. הנה עשיתי, כדבריך; הנה נתתי לך, לב חכם ונבון, אשר כמוך לא-היה לפניך, ואחריך לא-יקום כמוך. וגם אשר לא-שאלת נתתי לך, גם-עושר גם-כבוד: אשר לא-היה כמוך איש במלכים, כל-ימיך. ואם תלך בדרכיי, לשמור חוקיי ומצוותיי, כאשר הלך, דויד אביך–והארכתי, את-ימיך." (מלכים א', ג', ה' – י"ד)
ספר משלי
ספר מישלי הוא ספר חינוך, בו נאמרים דיברי חוכמה רבים, שמטרתם בין היתר ללמד אדם לשפוט בצדק ולעשות משפט:
בני, אם-תיקח אמריי; ומצוותיי, תצפון איתך.
להקשיב לחכמה אוזנך; תטה ליבך, לתבונה.
כי אם לבינה תקרא; לתבונה, תיתן קולך.
אם-תבקשנה ככסף; וכמטמונים תחפשנה.
אז–תבין, יראת יהוה; ודעת אלוהים תמצא.
כי-ה', ייתן חכמה; מפיו, דעת ותבונה.
יצפון לישרים, תושייה; מגן, להולכי תום.
לנצור, אורחות משפט; ודרך חסידיו ישמור.
אז–תבין, צדק ומשפט; ומישרים, כל-מעגל-טוב.(משלי, ב, א' -ט')
איוב
איוב הוא ספר הצדק האבסולטי, בו הקב"ה עצמו עומד למשפט האדם. בספר מסופר על כך שהקב"ה משבח את צדיקותו של איוב. השטן ששומע זאת, טוען כי הסיבה לכך שאיוב צדיק, הוא כי הקב"ה העניק לו כל טוב (איוב היה עשיר מאד במושגי הזמנים ההם). כדי להוכיח לשטן כי איוב ישאר נאמן גם ללא גמול, הקב"ה מרשה לשטן לקחת את כל קינינו ובריאותו של איוב. השטן הורג את ילידיו של איוב, משמיד את כל רכושו, ופוגע בו במחלת עור איומה. לשמע האסון שנפל על איוב באים לנחמו שלושה חברים, אליפז התימני, בלדד השוחי וצופר הנעמתי. שלושתם מאמינים כי אם קרה אסון לאיוב, אז בוודאי חטא איוב נגד הקב"ה. איוב מצדו יודע כי הוא היה צדיק לגמרי, ואין קשר בין מעשיו לאסון שקרה לו. רוב הספר נע סביב הויכוח בין החברים לאיוב. לבסוף, איוב קורא את הקב"ה למשפט. הוא רוצה להבין כיצד הקב"ה מפיל עליו עונש. הקב"ה פונה ישירות לאיוב, ומנסה להוכיח אותו על חוצפתו. איוב צנוע מול הקב"ה, אך אינו מוותר על צדקתו. הוא רק מבקש שהקב"ה, יסביר לו מדוע נפל עליו האסון. לבסוף נכנע הקב"ה לכוח האמת, ואומר לחברים, כי איוב צדק. הקב"ה מכפיל את עושרו של איוב פי שניים, ונולדים לו שבעה בנים ושלוש בנות, שהיו היפות ביותר שהאדם הכיר. ואיוב האריך ימים והגיע לגיל מאה וארבעים.
סיכום בכל הדוגמאות שהצגתי בפוסט הנוכחי ובפוסט הקודם, הראיתי כי לצדק ולמשפט תפקיד מרכזי ביהדות. בפוסט הבא, אנסה להציג, מי להערכתי כתב את התנ"ך, וכיצד נכנסו אליו גישות נוספות שהכניסו את עבודת המקדש כעיקרון חשוב נוסף ביהדות.