האלמו של חופש הביטוי, כדרך לשתק דמוקרטיה-ישירה

יגאל רמב"ם, מיוזמי המחאה, ואיש מקסים ונעים הליכות, נעצר על ידי היס"ם (היום)

בשקט, בשקט מחוץ לכותרות, ממשלת ישראל סוגרת את כל המאהלים, ובכך מפרקת את כוח הציבור להביע את דעתו. מאהלים, הם הבסיס לדמוקרטיה חייה ונושמת כמו שראינו כאן בשבועות האחרונים. האם הממשלה מנסה להשתיק את הציבור, ולפרק את כוחו להתנגד לה?

Facebook Comments

10 thoughts on “האלמו של חופש הביטוי, כדרך לשתק דמוקרטיה-ישירה

  1. נרי בר-און

    טל ידידי,

    אין ספק שהמאהלים מסמלים ביטוי של פעולה אזרחית. זהו אלמנט חשוב שהתעורר בחברה הישראלית וריגש ומרגש רבים מאיתנו. עם זאת צריך להסתכל על המערכת הגדולה ולבחון האם "שימור סמלים" הוא המהלך הנכון בשלב זה של הפעולה האזרחית.

    יש חברים רבים שחושבים שפעולות אלימות הכרחיות כדי להשפיע על המציאות ועל ההתנהלות הממשלה והכנסת, אולם השיוני המערכתי הנדרש כדי לממש את הרצון של כלכך הרבה אנשים בישראל דורש עבודה ארוכה ומורכבת, ולכן יש להימנע לדעתי מהמהלכים של אלימות והפגנות ללא רשיון ללא רציונל מבוסס. אחרת סוף הגל הזה יהיה כסוף המאבק של הצרפתים ב68 – רחובות מלאים בזבל וביבי בתפקיד דהגול פונה לציבור ואמר להם דיי תפסיקו תחזרו לעבודה.

    Reply
  2. טל ירון Post author

    הי נרי,

    אולי פיספסתי משהו, אבל אני מבין שמי שהתחיל את הפנויים, אלו העיריות. מהעדויות ששמעתי, ברחבי הארץ העיריות מפנות מאהלים. האם לדעתך יש אלימות מצד המוחים?

    Reply
  3. גלילה

    גם אני התרשמתי מיגאל שהוא איש נבון
    אבל שמעתי שהוא בעד מאבק חזיתי וזו, לכאורה, סיבת הפילוג בינו לבין דפני וסציו.
    אבל אלה רק שמועות כאן בפייס.

    Reply
  4. רון ארזי

    הצעה ולקראת החגים – כל עוד חם
    להעביר את המאהלים לשפת הים – חופי הרחצה.
    מותר לבנות בהם או לצידם אוהלים. במקומות האלה יש מים שרותים, הסעדה ורחצה. במקומות רבים גם קרוב למרכזי קניות וחנויות.
    מי יכול להביא לידיעת פעילים?

    עכשיו, תגידו לי שזה לא רעיון….

    Reply
  5. נרי בר-און

    הביקורת אינה כלפי יגאל, והעיריות שהחליטו לפנות אולי היה טוב שהיו מחכים לגשם ראשון אבל מה שהם יצרו זה תגובת זעם של פעילים שהובילה למעצרים ואלימות (שוב של המשטרה).

    במאבק יש כמה קולות, ויש דינמיקה של הקצנה בקולות. זה טבעי ואופייני לכל ציבור אנושי אבל הסוף הוא אלימות ועקרונות שלא מתפשרים. ככל שהאלימות תעלה הקולות הקיצונים יעלו והשינוי המורכב שדורש מתינות וחוכמה ידחה לגל המחאות הבא (אולי בעוד 10 שנים). לכן אני חושב שראוי לשמור את תשומת הלב לעשייה ותכנון.

    זה אולי המקום להביא את התוכנית למפגש מחר (8/9/2011) שיגאל בין היזמים שלו:
    כאן
    לפרטי תכנית הפעולה, לחצו כאן

    Reply
  6. מאיה

    בתור מישהי שהייתה בעירייה משהו כמו שעתיים, המפגינים הלהיטו את השוטרים.
    אני לא אומרת שהכוח שהמשטרה/יסמ/אבטחה השתמשו היה לעניין, הוא אכן היה יותר מידי והיו הרבה דחיפות שלא היו צריכות להעשות, כנ"ל לגבי הדרך בה גררו את העצורים
    אבל אי אפשר להיות תמימים ולשקר לעצמנו, רוב ההתקלויות האלימות היה בגלל המפגינים, או יותר נכון בגלל כמה אנשים שבאו במטרה להראות את הכוח של המשטרה, ירקו להם בפנים, התחילו איתם מכות ופשוט הביאו לכך שיעצרו אותם ושזה יראה טוב בתמונות. היו גם המון בחורות שכששוטר נגע בהן, הן התחילו לצרוח כאילו הן נאנסות על ידי בריון. קצת כמו שחקני כדורגל שמזייפים עבירה…
    שוב אציין שלא כולם היו ככה ואכן הייתה אלימות מוגזמת, אבל צריך גם להיות כנים עם עצמנו.
    חבל שזה נגרר להפגנה אלימה, למרות שזה היה ברור ברגע שהתחילו עם הביצים. 

    Reply
  7. טל ירון Post author

    שלום מאיה ונרי,

    אני מקבל את דבריכם. אם הייתה כאן פרובוקציה לאלימות, אז הדבר פסול בהחלט.
    בישראל אפשר וצריך לבנות דמוקרטיה ישירה בתבונה.
    עלינו לבנות את שיטות העבודה, והכלים הטכנולוגים שיאמרו לציבור לפעול בתור קבוצה מאורגנת
    בעלת כוח פוליטי יעיל ולא אלים.

    נרי,
    מדינת רווחה איננה נראית לי הפתרון, אלא הגברת התחרותיות במשק ופיזור כוחם של הקרטלים

    Reply
  8. נרי בר-און

    טל,

    איני חושב במונחים אידאולוגיים, שוק חופשי, מדינת רווחה הם שמות לצורות ארגון חברתיות כלכליות וברור כי המציאות מורכבת יותר מידי כדי ש"מדינת רווחה" או "שוק חופשי" יהוו פתרון לבעיות הכלכליות והחברתיות שאנחנו חווים.

    כדי לשפר את החברה והכלכלה בישראל באופן שבו היא תוכל להתקיים דורות רבים בעוד הקונפליקטים יצומצמו כאשר הבטחון הכלכלי והאישי לצד החופש הכלכלי והאישי ישתפרו ויורחבו.

    איני חושב שאפשר או צריך להמנע מתחרותייות, אבל ברור לי שאין תחרותיות עונה לכל הצרכים החברתיים האישים והכלכלים של כולם. אנחנו לא יכולים לאפשר לאזרחים ושכנים "להפסיד בתחרות" כשמדובר ברמת חיים ותנאים בהם ילדיהם גדלים בהם. אנחנו גם לא צריכים להסכים שאם משהו "ניצח בתחרות" אז הוא יוכרז כבעלים של משאבי טבע לאומיים או שיזכה בשכר של מיליונים בעוד רוב העובדים בפירמה משתכרים בפרוטות בעוד שהם בזעתם מיצרים את עיקר הרווח.

    האתגר הוא מורכב ולכן צריך להכיר שהמסע שהחלק בקוטג' ובאוהלים ידע עוד עליות ומורדות וכדאי שננהג בחוכמה במשאבים האנושיים והכלכלים שלנו בתקופת שינוי כזו שמביאה איתה הרבה כאוס בריא והזדמנויות רבות לצד סכנות וחרדה

    Reply

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *