כוח פוליטי בעידן הרביעי של התקשורת

סביב השאלה כיצד יוצרים שינוי בישראל, התעורר דיון בבאז. זהו ניסיון לענות תשובה ברורה יותר, על הדרך ליצור שינוי באמצעות גיבוש שלכוח  פולטי בעידן הרביעי של התקשורת.

אני מציג כאן העתק מהתכתבות באז ביני לבין אייל רוטברט. בהתכתבות הזאת, אייל שואל/אומר את המשפטים הבאים:

…השחיתות היא רק תוצר לוואי של הכוח הרב והלא מבוקר של אנשי הציבור בארצנו….

…צריך 'להכניס למערכת' את השינויים המדוברים. ובשביל זה צריך שהרשות המחוקקת תחוקק את החוקים המתאימים ותשנה את אלה שלא. בלי רעש ומחאה (ולא אלימות ונזק לגוף וקניין) אני לא רואה איך רה"מ בנימין נתניהו והקבינט המפואר שלו מוותרים על הכוח העצום שיש להם.

אייל,

מסכים עם ההגדרה הקולעת ששחיתות היא תוצר לוואי של כוח לא מבוקר.

דרך אחת להכניס את השינויים היא אכן לצאת להפגנות כדי "להכניס למערכת את השינויים המדוברים".
דרך נוספת היא להבין איך נוצר כוח פוליטי. ליצור את הכוח הפוליטי. ובאמצעותו לשנות את המערכת.

כוח פוליטי נוצר, כאשר הרבה אנשים מאמינים באותו דבר, ופעולים על פי אותו דבר. דמגוגים גדולים ניצלו זאת. הם שיקרו ורימו ואמרו חצאי אמיתות, כדי שהקהל שלהם יאמין שרק הם צודקים. כך הם יכלו להניע את ההמונים להצביע עבור מפלגה אחת.

בעידן הרביעי של התקשרות, הדבר הזה כבר לא יהיה אפשרי (לשמחתי).

כדי ליצור תאימות בין קבוצות גדולות, יש למצוא את האמת שעליה תהיה הסכמה הרחבה ביותר, בין קהלים רחבים ככל האפשר (זה נקרא אמת פרספקטיביסטית). הדרך להשיג את ההסכמה הרחבה הזאת, עוברת דרך הרבה דיונים שבהם מקפידים על תרבות הדיון, ועל שאיפה משותפת לחפש את האמת הרחבה. בעידן הרביעי, מרגע שתווצר הסכמה רחבה מאד בקרב האינטלקטואלים (זה גוף האנשים שאוהב לדון לעומק על דברים),  ההסכמה הזאת תחלחל לציבור הרחב, דרך הרשתות החברתיות. זה יקרה כמובן אם כל המשתתפים בשיח יכבדו את אלו שאיתם הם מדברים, ללא הבדלי השכלה, מין צבע או ריח. אקלי, היא כלי שאמור לאפשר דיון כזה ביתר קלות.

הדרך המשלימה, היא לבנות כלי שיכריח את הממשלה והכנסת לפעול על פי רצון הציבור. "כנסת פתוחה" עושה בדיוק את זה. היא אמורה ליצור תמונה ברורה ושקופה לכל הציבור, שבה הוא יכול לראות האם חברי הכנסת פועלים על פי מה שביקש מהם ביום הבחירה. ככל שכנסת פתוחה תהיה פופלארית יותר, ואמינה יותר, כך השפעתה תגדל. אם חברי הכנסת ידעו שהציבור מסתכל עליהם, הם ידעו שעליהם לציית לציבור. מי שלא יציית, מייד בוחריו יוכלו לדעת שהוא משרת ציבור גרוע. בפעם הבאה לא יבחרו בו או במפלגתו. מפלגות שישרתו טוב יותר את רצון הציבור, ייבחרו. וכך אני מאמין שתוך 2 – 3 מערכות בחירות, הריבון יהפוך להיות, סוף סוף, הציבור.

מה דעתכם?

ביקורות, הסכמות יתקבלו בברכה.

Facebook Comments

2 thoughts on “כוח פוליטי בעידן הרביעי של התקשורת

  1. נרי בר-און

    שאלה חשובה מאוד ומעניינת מאוד.

    הערה לגבי שחיתות: שחיתות היא בעיני המתבונן, רוב ה"מושחתים" מאמינים שזה דרכו של עולם והם רק משחקים את המשחק טוב יותר ותמזל מזלם שהם אלו שקיבלו את המעטפות ולא משהו אחר. אחרים פשוט לא חושבים במושגים כללים יותר מ"מה יוצא לי מזה".

    עם השתנות המציאות, התפתחות הדמוקרטיה מסתבר שלא כל האנשים הופכים להיות "דמוקרטיים" ורבים משחקים את המשחק הדמוקרטי כי זה אפשרי להם …. כך אנחנו מקבלים ראשי ערייות וראש ממשלה שלא נהגו כראוי ולפעמים הם מאמינים שהם נהגו "כדין".

    השינוי צריך להיות מערכתי, או יותר נכון קורה ברמות שונות באופ מערכתי. תנועות המונים הם חלק מתהליך מורכב יותר בה האנושות (ואני יוצא מתחום ה"לאומי") לומדת את המחירים של שחיתות (מקרה שוק הנדל"ן … ובועות אחרות) ומפתחים תיסת עולם חדשה שמבוססת על ההכרה כי כולנו מחוברים.

    מבחינת סדרי שילטו אני בטוח שחשיבות ה"שקיפות" בממשל ובארגונים העסקיים והחברתיים היא מרכיב חשוב שאנחנו רק בתחילת הדרך לגבי מימושו והבנתו.

    לגבי כנסת פתוחה זה לא ממש מציאותי ללא שינוי רדיקלי באופן הבחירה של הנציגים (ולדעתי הגדלת כמות ההצבעה וימירת שני בתי מחוקקים). כאן אולי בעתיד כשתקום מדינה פלסטינית לידנו נוכל לשתף איתם פעולה ולשכלל את מערכת השלטונית במסגרת קונפדרציה …

    Reply
  2. טל ירון Post author

    נרי שלום,
    מסכים עם רוב דברייך.
    הצצתי באתר החברה שלך.
    האם תוכל תאר כיצד לדעתך אפשר להניע את המערכת לכיוון נקי יותר?

    Reply

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *