מבט פילוסופי

כדי לנסות להבין על מה בעצם המאבק, אני מזמין אותכם לקרוא את המכתבים שכתבו שני הצדדים. מצד אחד נשיא מכון ויצמן, דניאל זייפמן. ומן הצד השני מגיב נדב אהרוני, נציג העובדים. המכתבים נשלחו אלי על ידי עמי וטורי, יו"ר כוח לעובדים (חן חן עמי )

דברי דניאל זיפמן

דברי נדב אהרוני

שפטו בעצמכם והביעו את דעתכם: למי אתם מאמינים יותר? השתמשו במידע הקיים, ואל תחששו להשתמש באינטואציה שלכם.

תוצאות המשאל יתפרסמנו בהמשך.
אני אשתדל להתייחס לנקודות לאחר השבת (עבור ידידי מהשמאל-חברתי-חילוני , השבת בעבורי היא חג שבועי של עצמאות וחרות… ואינני נוהג לוותר עליה)

שבת שלום לכולם,

טל

נ.ב.

הנה מספר בלוגים שעוסקים במאבק. אם אתם מכיר עוד בלוגרים, אנא הוסיפו אותם בתגובות. אני אשתדל לרכז את כל הכותבים בדף מיוחד, או בבלוג שיפתח לכבוד המאבק.

טל גלילי – זהירות: השומרים במכון וויצמן שברו ברך לפעיל אירגון עובדים שהגיע להפגין

דובי קננגיסר – המאבק כנגד מכון ויצמן: מעט אתיקה עיתונאית

עבודה שחורה – כל המאמרים הנוגעים למאבק בגן המדע.

גודס – מארגנת את הבלוג של העובדים 

במהלך ההפגנה ולאחריה, הרבה דברים הטרידו אותי.

בסדרת סיפורים מלווים בתמונות, אני רוצה לשתף אותכם במחשבות ובטרדות שעלו בי בעקבות ההפגנה. אולי תוכלו לסייע לי לפתור את  חלקי הפאזל.

אחד הדברים שהרגשתי מיד כשהגעתי הוא מתח עצום בין המפגינים לשומרים בכניסה למכון:

המתח היה נראה בלתי נעים, והטריד אותי מאד. משהו נראה לי בכל הסיפור הזה לא בסדר.

הבחור הזה, שאני חושב שהוא אחד העובדים, אמר לכתב הטלויזיה, ש"הקלגסים של מכון ויצמן…תקפו את העובדים". יתכן שאלו לא היו בדיוק המילים, אבל האווירה היתה של איבה עצורה.

האמת היא שמיד כשהגעתי להפגנה, אחד הפעילים מיד שטח בפני את סיפור האלימות (שכבר כתבתי עליה כאן) . אין ספק, שהאלימות של מכון ויצמן, נוצלה היטב כדי ללבות זעם, ולמשוך עוד עובדים.

עניין אותי מה יש לשומרים להגיד. אבל די חששתי לפנות אליהם. מצד אחד אלו היו מבטי האיום של השומרים, ומצד שני החשש שאחשב "בוגד" בעיני המפגינים. פתאום אחד השומרים קרא לי. זה היה בחור חביב שפגשתי בשרותי הצבאי. פנינו אחד לשני והסתחבקנו כחברים.

שאלתי אותו, וביקשתי שיספר מה הוא חושב על העניין.

הוא היה מריר מאד. הוא אמר תראה, אני עושה את מה שאומרים לי. עד לפני כמה חודשים הינו חברים. ישבנו ביחד לאכול והינו ביחד. עכשיו, ההרגשה שהם (השובתים) נותנים לנו, היא קשה מאד. גם אנחנו עובדים של מכון ויצמן. אנחנו סטודנטים כמוהם. אני ממש מרגיש כמו בפינוי מאחז, כאשר אני נאלץ לעשות דבר שאני לא אוהב לעשות, ושונאים אותי, למרות שאני לא זה שהחליט על הדברים הללו.

שאלתי אותו על ארוע המכות. הוא אישר שהוא מכיר את הארוע, אבל להבנתו המאבטחים הפעילו כוח סביר כדי למנוע מהמפגינים להגיע לארוע שהתנהל באותו זמן במכון. הוא לא ידע שלאחד מהמפגינים שברו את הברך. והוא ציין שאם זה קרה, אז למיטב הבנתו, זה לא קרה בכוונה.

כמו כן, הוא אומר שאינו מבין מדוע בכלל היה צריך להגיע לשביתה. גם המאבטחים דרשו הטבת תנאים לפני שנתיים. הם ישבו עם ההנהלה ובמשא ומתן,  והגיעו  להסכם טוב.

עודדתי אותו ואמרתי כי אין ברירה. לפעמים בדמוקרטיה אנו נאלצים לעמוד במצבים שאינם נעימים לנו. נפרדנו וחזרתי לסיקור ההפגנה.

אז שמתי לב לשני החברה הללו, ששהו על גג מבנה הכניסה:

הם צילמו לא כמו צלמי עיתונות, אלא כמו צלמי שב"כ. מידי פעם ראיתי את הקב"ט (נדמה לי שזה הקב"ט, לפי הדרך בה התנהג), כשהוא פונה למישהו נוסף שהיה על הגג.הבחור הימיני צילם אותי, אז עשיתי לו שלום. אולי גם אני  מופיע בצילומי השב"כ (או בצילומי הבטחון של מכון ויצמן).

מאחורי השומרים, הסתובבו אנשים אחרים שנראו יותר מתוחים כמו הבחור הזה:

התחושה שלי היתה שמישהו שם למעלה במכון ויצמן, החליט להתייחס אל העובדים כאיום בטחוני, והוא התבלבל בין תפקידיו. יתכן שהוא הרגיש שעכשיו הוא משחק בתפקיד חייו, ושובר את האיום הברור והמסוכן שמאיים על חיי מכון ויצמן. המישהו הזה החליט להתנהג כמו צבא, ולא כמו חברה אזרחית שהפעלת הכוח שלה צריכה להיות מוגבלת מאד.

מול אותו גנרל נעלם, לא אהבתי גם את השינאה שהמפגינים יצרו מול  מכון ויצמן. היה נראה בברור, שהשנאה שימשה להם כלי לגייס תמיכה.

לי אישית כבר מאד נמאס מאלו שמנסים להציג את השני כשחור משחור כדי להרוויח כמה דברים, ולצאת גבר בסיפור הזה. הרי כולנו בסופו של דבר בני אדם, חברים. ושימוש בשנאה, רק מפרק אותנו. אינני יודע מי האשם בכך. אותו מפקד מבצע צבאי נסתר אי שם במסדרונות מכון ויצמן, או המפגינים.

לי לא בא לשחק במשחק שלהם.

אבל מצד שני, ברור לי שיש לסייע לעובדי מכון ויצמן, בהנחה שאכן זכויותהם נפגעות (נמשיך לחקור זאת בהמשך). ולכן נשאלת השאלה, האם יש דרך לנהל שביתה, ולהפעיל כוח על ההנהלה, מבלי ליצור שנאת אחים?  ומבלי לספק את תאוות המלחמה של אלו שלא חווים אותה באופן מידי, אלא רק דרך מסכי הפלזמה של חדרי הבקרה.

זאת חזרתי מההפגנה.

אין לי זמן לפוסט ארוך. אני בדרך לארוע משפחתי.

קצת תמונות למי שאל היה.

להתראות,

טל

גם אתמול שלחתי מכתב להסברה של מכון ויצמן, ותרם קיבלתי תגובה.

בינתיים, כתבה בערוץ 1 על האלימות, ששלח אריק בתגובה בבלוג של דובי.
[gv data="zsQKfEV4jyY"][/gv]

חברים ערב טוב,

קודם כל אני רוצה להזכיר לכם שמחר (יום ה' 20-11-2008) בשעה 14:00 תהיה הפגנת תמיכה בעובדים מול מכון ויצמן. המכון קרוב מאד לתחנת הרכבת. תיזכרו שהבלוגוספירה היא מקום נחמד להביע את דעתכם, אבל בסוף צריך להגיע ולהביע את הזדהותכם עם הרעיון או האידאה. רק מראה עיניים משכנע את מקבלי ההחלטות שמולם עומדים אנשים נחושים.

אני הולך כנראה להגיע עם שתי בנותי. זה יהיה שיעור בדמוקרטיה עבורם. נראה לי קצת יותר חשוב מהשיעורים הרגילים בבית הספר. בואו בהמוניכם!

עידכון קצר:

עד עכשיו הביעו את דעתם שני גולשים בנושאים של תעדוף הזכויות שיש לאדם בדמוקרטיה.

להלן התוצאות:העדפות של זכויות דמוקרטיות:

האם מכון ויצמן פוגע בדמוקרטיה?

בואו להביע גם אתם את דעתכם

טוב, החקירה של סיפור המעשה בין עובדי המכון למכון וויצמן מעלה עוד ראיות.

דובי קננגיסר יצר קשר עם הדובר וקיבל את תגובותו:

להלן התגובה של הדובר

1. מנהלי מכון דוידסון נפגשו עם העובדים, שמעו את טענותיהם, קיימו בירור ומצאו שחלק ניכר מטענותיהם נכונות ומוצדקות. נקודות אלה מתוקנות בימים אלה. עובדות אלה הובהרו לעובדים.
2. דלתה של ההנהלה פתוחה לפני העובדים, אך הם אלה שמסרבים להיפגש בטענות סרק פרוצדורליות.
3. שני עובדים פרצו ביום ראשון למכון כשהם… (המשך תוכלו לקרוא אצל קננגיסר)

עמי וטורי, יו"ר כוח לעובדים שלח לי תגובה לדברים הללו. אני אשתדל לפרסם אותם בהמשך.

אבל בינתיים עולה דיון מהותי ביני לבין דובי: מדוע משפט ציבורי.

דובי כותב:

ואני חייב לציין שאין לי מושג מה הקטע האדיוטי הזה של "משפט ציבורי" (כך דובי בד"כ מתבטא  כשמישהו לא חושב כמו דובי; ט.י). יש דיני עבודה בישראל, ויש בית דין לעבודה. לכו לשם. מה עניין הציבור לכאן?

אריק: פרסמתי קישורים לטקסטים המקוריים, ושם יש גם תגובות לתגובות. אני לא רואה הרבה סיבה לחזור על הדברים במלואם כשהם זמינים לכל במרחק קליק.

 התשובה שלי היא:

דובי,

חוקי המשפט של ישראל, נכתבו על ידי חברי כנסת. הללו אינם בדיוק מומחי משפט, ובוודאי אינם מאורות הדור. הם בני אדם שכתבו את החוקים בגלל מיליון ואחד אינטרסים סמויים, שאינם בהכרח תורמים לטובת הציבור.

בית המשפט כבר מזמן איבד את אמונו של כל מי ששה בין כתליו. תכחים, אג'נדות פרטיות ואינטרסים אישיים הם החורצים גורלות.
אם תסתכל בספרי המשפט, תראה שכבר בפרקים הראשונים אומרים לתלמיד המשפטים, שאם הוא בא לחפש צדק, אז הוא הגיע למקום הלא נכון. הם בד"כ מסבירים שלא ניתן למצוא את הצדק.

לעומת זאת, באתונה היה מקובל שבמשפט לא יושבים שופטים מיקצועים. האתונאים, האמינו שלציבור גדול מאד, יש יכולת טובה ושכל ישר לברר את העובדות ולקבל החלטות בעצמו (ללא עזרתם של מניפולטורים, תככנים וחורשי טובת-עצמם), ולקבל החלטות צדק. הם כנראה התבססו על חוכמת ההמונים.
אני מבין שאתה מבקש שנסמוך על חברי כנסת ושופטים?
אז אתה מבקש שבעצם נסמוך על דיקטטורה.
סלח לי שאני מעדיף דמוקרטיה וההגיון הבריא.
תסלח לי

שלך,
טל

 ודובי מגיב (כהרגלוכשמישהו  לא חושב כמהו ומעצבן אותו)

טל, כבר היינו בדיון הזה מספיק, ואין לי שום כוונה להכנס אליו שוב, בטח שלא איתך. אני דואג לזכויותיהם של העובדים, לא לאג'נדה הפרטית (כך!) המטופשת הזו שלך.

מה אתם אומרים. האם אתם מסוגלים לקבל החלטות בעצמכם, או שאתם רוצים שחברי כנסת, שופטים ועורכי דין יקבלו החלטות עבורכם?

טוב,

עד זמן כתיבת שורות אלו, מנהלי מכון וויצמן לא טרחו להגיב לבקשות לברור ציבורי.

בינתיים העדויות על האלימות של מכון וויצמן כנגד השובתים הולכות ומתחזקות. שתי התמונות הבאות שנלקחו מהאלבום של טל גלילי(שקיבל אותן מ – סילבי הוניגמן). מעידות על ארוע מאד בעייתי בלשון המעטה.

שומר משתלט על יוני וינרב

קצת קשה לראות, אך  אם תסתכלו טוב, הברך נפוחה מאד.

יש כאן כמה בעיות דמוקרטיות. האחת היא באיזו זכות אדם פרטי מכה אדם פרטי אחר? האם מוסד אקדמי או כל גוף מוסמך להפעיל גופי ענישה אלימה? האם על פי חוק, אין כאן עבירה שעונשה מאסר? האם מכון ויצמן לא צריך לפצות את יוני וינרב?

הבעיה השניה היא הזכות לרכוש מול הזכות לשבות ולהתאגד. התמונות אינן מספרות סיפור מלא. בא נניח שיוני וינרב וחבריו חדרו לשטח מכון ויצמן. האם הזכות הבסיסית בדמוקרטיה, לשבות, והזכות לשלמות הגוף, פחותות מהזכות לרכוש פרטי של מוסדות המעסיקים בני אדם?

זאת נקודה שאין עליה תשובה פשוטה לדעתי. בסוגי דמוקרטיות שונות, היחס בין הזכויות הבסיסיות הללו משתנה. אבל גם אם ניקח דמוקרטיה בה הזכות לרכוש עולה על הזכות לשבות, עדיין למיטב ידעתי עצם ההמצאות של הפעילים בתוך שטח מכון וויצמן, לא סיכנה את רכוש מכון וויצמן, ולכן יוני וינרב וחבריו מכוח לעובדים, יש לדעתי זכות מלאה לשבות ולהיכנס לתוך שטח מכון ויצמן. ובוודאי ובוודאי שיש להם הזכות לשלמות הגוף.

כמו כן נראה שהזכות לרכוש של גוף ציבורי או כל גוף מעסיק, שמעסיק עובדים , אינה כמו של אדם פרטי. אדם שמעסיק עובדים, צריך לדעת שהעובדים שלו יכולים ואף זכאים לשבות. זאת היא זכות אנושית בסיסית. מי שרוצה שהרכוש שלו לא יפגע בשביתה, שלא יעסיק בני-אדם.
האם לדעתכם מכון וויצמן אשם בפגיעה בזכויות דמוקרטיות בסיסיות? (משאל. יתכן צורך בהרשמה קצרה)

ושוב אני קורא להנהלת מכון ויצמן להתייצב למשפט ציבורי.

וכמובן:

 אנו קוראים לכולם להגיע ולמחות איתנו מול האלימות הקשה שמופעלת נגד העובדים והתומכים. אנו ניפגש ביום חמישי בשעה 14:00 מול השער הראשי של מכון ויצמן ברחוב הרצל ברחובות (5 דקות הליכה משער הרכבת)

ובנוהל, גם היום שלחתי מכתב לראשי מכון וויצמן:

חברי הנהלת מכון וויצמן שלום,
עד כה לא קיבלנו מכם שם תגובה להזמנה למשפט ציבורי.
נשמח אם תציגו את עמדתכם. אני מבטיח להציג את עמדתכם בצורה הוגנת, ובתנאי שתענו לשאלות הגולשים: http://talyaron.blogli.co.il/archives/75

בברכה,
טל ירון
–
חבר בתנועה לדמוקרטיה ישירה (http://kol1.org)

חברים שלום,

במהלך החודשים האחרונים עובדי מכון ויצמן מנהלים מאבק על זכויותיהם. נראה כי המאבק גלש בימים האחרונים לפסים אלימים, ואחד העובדים הותקף ופיקת הברך שלו נשברה.

אינני מאמין בעליהום. כל הבלוגים שבהם אני קורא על המאבק, מדווחים באופן חד-צדדי. אני מאמין שבחברה דמוקרטית, היכולת לעשות עליהום על אדם או אירגון, פוגעת בדמוקרטיה בטווח הארוך. לכן, אני מזמין את הצדדים למשפט הוגן אצלי בבלוג.

שלחתי מכתב הזמנה להנהלה להביע את דעותיהם. במידה והם יענו, אני אזמין גם נציגים של העובדים, כך שאנו כקוראים נוכל לשפוט את הארוע, ונקבל החלטות נבונות יותר.

להלן נוסח המכתב ששלחתי להנהלה:

חברי הנהלת מכון ויצמן שלום,

בחודשים האחרונים, אני עוקב אחר מאבק העובדים במכון וויצמן. בכל התקופה הזאת לא הצלחתי לשמוע את עמדתכם בצורה ברורה. אני מזמין אותכם להתמודד מול טענות העובדים אצלי בבלוג. התנאי הוא שתקיימו דיאלוג עם הקוראים דרך הבלוג. אני כמובן אבקש מנציגי העובדים להציג את טענתם. כך יוכל הציבור הרחב לשפוט ולהחליט בצורה מיטבית, לגבי פשר הסיכסוך.

אשמח לתגובתכם,
בברכה,
טל ירון, חבר בתנועה לדמוקרטיה ישירה.

וחוץ מזה, אני עדיין חושב שאנו צריכים להביע תמיכה במאבק העובדים ולהגיע ולמחות ביחד מול מה שמסתמן כאלימות קשה שמופעלת נגד העובדים. אנו ניפגש ביום חמישי בשעה 14:00 מול השער הראשי של מכון ויצמן ברחוב הרצל ברחובות (5 דקות הליכה משער הרכבת)

בהצלחה

אתמול פירסם סינטיפיק אמריקן כי מגילת מתקופת דויד המלך התגלתה באזור בית שמש. במגילה יש חמש שורות שמתוכן הצליחו לפענח עד עכשיו שלוש מילים "מלך, עבד ושופט". אם הפרסום שהופיע בסיינטיפיק אמריקן נכון, אזי יש לנו עדות מתקופתו של דוד המלך שיכולה לשפוך אור על תעלומת מלכות בית דוד.

מוזר עוד יותר שבעיותנות בארץ לא מצאתי עדות למידע הזה. האם מישהו מכם מכיר את הסיפור הזה?

שבוע טוב,

טל