Blog

במכתבים שהתפרסמו בעבודה שחורה, כותבים קולט אביטל ואופיר פינס, לדניאל זייפמן, בקשה שהנהלה תכיר בהתארגנות הלגיטמית של עובדי גן המדע.

מעניין מה תהיה תגובת המכון הפעם.

כל מה שראיתם עד עכשיו בבלוג, הוא בעצם גל של דמוקרטיה ישירה. כוח לעובדים, הארגון שהעובדים של ויצמן מנסים להתארגן תחתיו, הוא אירגון שפועלים בו אלמנטים של דמוקרטיה ישירה פנימית. המשפט הציבורי שאנו מנהלים פה, הוא שוב אלמנט של דמוקרטיה ישירה, בה לעם יש זכות לשפוט בעצמו, והוא אינו ממנה מתווכים שישפטו עבורו.

לקראת הבחירות הבאות עלינו (לרעה? לטובה?), אני ממליץ לקרוא את המאמר של יואב גולדמן-שגיא.

להתראות,

טל

נ.ב.

אני מצרף את ניתוח מבנה הכוח בכוח לעובדים, ואת ההמבנה והתקנון של כוח לעובדים.

חברים שלום, ההתכתבות עם מכון ויצמן, ככל הנראה הגיעה אל סופה. ההערכה שלי היא שמישהו שם למעלה החליט שחקירה ציבורית של הארוע פוגעת במכון ויצמן. להלן המשך ההתכתבות (לתחילת ההתכתבות 1 , 2):

טל,

 

1.     בתחרות על כמות המילים הנכתבות – אתה ניצחת.

2.     מקובל שלעובדות יש יתרון על תיאוריות, גם אם התיאוריות יפות ורבות השראה. נראה שהכלל הזה אינו מקובל עליך, וש"אי אפשר לבלבל אותך עם עובדות". ובכל זאת, הנה, בפעם האחרונה, העובדות: עובדי גן המדע אינם מקופחים. הם מקבלים שכר הוגן וזוכים ליחס מצוין. טענות שנמצאו מוצדקות בתחום זה – תוקנו ללא צורך במאבק. 

3.     מכון ויצמן למדע זוכה להקצבה ממשלתית בשיעור קטן בהרבה מהמספר שציינת (קרוב למחצית המספר שציינת). הוא מחזיר למדינת ישראל, במישורים רבים, הרבה יותר ממה שהוא מקבל ממנה. אנחנו עושים זאת, כמובן, מתוך תחושת שליחות ואהבת מולדת. אתה, מצד שני, שוב מפריח טיעונים שאין בהם אמת.

4.     ההתכתבות בינינו מתחילה לשאת אופי מעגלי וחסר תוחלת. תשובותי, אכן, כפי שציינת, נעשות בדרך של "גזור-הדבק". לפיכך, אנא הימנע מלשלוח אלי מסרים נוספים. תוכל לקרוא את תשובותי הקודמות (העובדות לא השתנו) – ולעשות "גזור הדבק" בעצמך.

 

יבשם 

תגובה שלי, של סמדר חזן, עמי וטורי ושי כהן.

יבשם,

צר לי על המהלך שלקחת בדיון. במקום לענות על שאלות פשוטות כמו מדוע מכון ויצמן פועל להחלשת עובדיו, ואינו מוכן להכיר בהתארגנות שלהם, אתה מעדיף לתקוף.

אתה צודק בכך שלעובדות יש יתרון על התיאוריות. אני אכן הבנתי שהציבור משלם 50% מתקציבו של מכון ויצמן, ואתה תיקנת אותי, כי הציבור משלם רק 25% מתקציבו של מכון ויצמן. אני מאד שמח על התיקון הזה. אנו הקוראים בללוג הזה אינו חוקרים. אנו מצפים ששני הצדדים למחלוקת יציגו ראיות ועובדות כמה שיותר ברורות. ועל פי הן אנו נגבש את דעתנו. בהעדר של ראיה אחרת, ניתן לקבל את דעתך.
עדיין, אם הציבור משלם 25% מהתקציב, זה בהחלט נותן לו זכות לברר את העובדות. (האמת שהציבור זכאי לדעתי לברר עובדות לגבי כל מפעל וארגון הפועל בתחומה של מדינת ישראל, למעט אולי מפעלים בטחוניים).

צר לי גם על כך שהחלטת לנתק את עצמך מהדיון הציבורי. אני חושב שעד עכשיו הצגת אתיקה דמוקרטית יפה מאד, ובכך הוספת נקודות למכון ויצמן. יש לי חשש שההחלטה על ניתוק הקשר אינה שלך, כי אם של ההנהלה. וזה מצטרף לעוד תחושה שיש לי, כי ההנהלה רוצה בדיוק את התנאים שמתאימים לה, ובכך מעדיפה לפגוע בסטנדרטים דמוקרטיים אלמנטריים. צר לי על כך.
אם תרצה להמשיך לכתוב, אנו נשמח מאד.

לגבי העובדות.

אנא קרא את התיאור הבא של סמדר חזן, אחת העובדות במכון ויצמן:

סמדר חזן

 

היי טל, כמה דוגמאות מימי העבודה שלנו בגן:

1. השכר ה"הוגן": כידוע, משלמים לנו בגן פר הדרכה ולא פר שעה. ההדרכה הכי "משתלמת", היא להגיע לגן לסיור מודרך שאמור להימשך כשעתיים, ועל פעילות כזו אנו מתוגמלים ב- 70 ש"ח (ברוטו).

העניין הוא, שדורשים מאיתנו להתייצב כרבע שעה לפני ההדרכה, ולפעמים הקבוצות מאחרות בשעה, שעה וחצי ואפילו שעתיים, ולפעמים הן מתעכבות בגן עד שעה נוספת.

מה שאומר שבחישוב פשוט, לפעמים אני יכולה למצוא את עצמי מגיעה לשלוש עד ארבע שעות של יום עבודה, ולקבל עליהן 70 ש"ח.

אותו הדבר לגבי פעילויות נוספות ורבות, לרבות ימי הולדת בימי שישי בערב (!!), שיכולים להתארך גם אחרי כניסת השבת, ונמשכים לפעמים גם חמש שעות ויותר- עליהם אנחנו מתוגמלים ב- 120 ש"ח.

להנהלת הגן לא אכפת מהותק של העובד או מהשכלתו האקדמאית- כולם מקבלים אותו השכר (פרט למדריכים שהם סטודנטים מהמכון, שכנראה הם נעלים מאיתנו ומרוויחים 60 ש"ח לשעה!!).

אני עובדת כבר 3 שנים בגן, סיימתי תואר ראשון מדעי ואני לומדת לדוקטורט- ואני מרוויחה בדיוק כמו מדריך שכרגע השתחרר מהצבא ועוד לא עשה פסיכומטרי.

אין שום מדרגות שכר, ויש בגן גם מדריכים שעובדים כבר 8 שנים והם באותו המצב.

בנוסף- השכר שלנו לא השתנה ב- 3 השנים האחרונות, למרות שהגן העלה את תעריפי הפעילויות כבר כמה פעמים. מרגע שהתחלנו את המאבק- פתאום הם נזכרו בזה ושלחו לנו חוזה אישי לחתום עליו- שבו הם הבטיחו לנו העלאה מסויימת ומזערית בשכר.

2. החזרי נסיעות- חלק מהמדריכים אינם מקבלים החזרי נסיעות בסיסייים כבר שנים, למרות שעל פי החוק- כולנו זכאים להחזרים אלו.

בבירור שערכתי עם מדור שכר של מכון ויצמן (דרכם משולמת המשכורת)- מסתבר שבידי המכון נמצאת רשימת רחובות שדייריהם אינם זכאים להחזרים, למרות שהמרחק ממקום העבודה הוא מעל קילומטר, ואנו משתמשים בתחבורה ציבורית, אופניים ורכבים כדי להגיע לעבודה.

מסתבר, שהם מודדים את המרחק מהשער הראשי של מכון ויצמן, אבל הם כנראה "שכחו" שגן המדע נמצא במרחק של כמעט קילומטר משער המכון.

אז הם תירצו את זה בכך שבין כה וכה אין תחבורה ציבורית בתוך המכון, ושאנחנו חייבים להגיע ברגל.

בקיצור- הם חייבים ע"פ חוק אלפי שקלים למדריכים שעובדים שנים, ולא קיבלו החזרי נסיעות.

3. ליקויי בטיחות- כשאני הגעתי לעבודה, אמרו לי שלא יקרה מצב שבו אני אדריך קבוצה של מעל 27 ילדים, מאחר וזה לא בטיחותי, ופשוט אי אפשר להדריך כ"כ הרבה אנשים. עם הזמן הכלל הזה התגמש, ומצאתי את עצמי מדריכה גם עם 35 ילדים ויותר.

החיסכון הזה בהבאת מדריכים נוספים גרם פעמים רבות לפציעות של ילדים- מאחר ולא היו מספיק מדריכים שישגיחו עליהם. כמה דוגמאות לפציעות שיכלו להסתיים באסון:

*ילדה שחטפה מכה חזקה במפתח הלב בגלל שהסתובבה על מתקן שחייב להיות לידו
מדריך כדי לתפעל אותו, ולא היה באותו הרגע מדריך.

* ילד אחר שפתח את הראש ודימם בגלל ששיחק עם ילדים נוספים במתקן בועות הסבון, וחטף מאחד המתקנים מכה חזקה בראש, שוב- דבר שיכל להימנע בנוכחות מדריך מפקח.

*אני באופן אישי חזיתי בילד קטן כבן שנתיים שנפל לאחת הבריכות במבנה האקוספירה, במהלך הדרכה שהעברתי שם בעצמי, ללא מדריך נוסף שיעזור לי. הילד כמעט וטבע, הבריכות אינן מגודרות וגובהן כ- 80 ס"מ. אימו הבחינה בו מפרפר בתוך המים ושלפה אותו במהירות משם, ולמזלנו הוא רק בלע מים ולא יותר מזה.

באותו הרגע התרעתי בפני המנהל שלי- משה רשפון על המיקרה ועל כך שיש צורך בגידור- אך לא נעשה כל גידור עד לפני שבועיים, אז הגעתי שוב לגן ושוב שאלתי את משה למה אין גידור, והוא אמר שיטפל בזה.

זה מספיק לבינתיים? 🙂

סמדר

עמי וטורי, יו"ר כוח לעובדים:

 

לטענת העובדים אין קשר בין מה שכתוב שם [בתלוש השכר] ובין העבודה בפועל. להפרות בנושא תנאי עבודה אין בדרך כלל עדויות ממוסמכות וגם בית הדין לעבודה מכיר בכך. אם עובדים מוכנים להצהיר ולעמוד מישפטית מאחורי הצהרותיהם כפי שאכן קורה בגן המדע זה נחשב די בבית דין אמיתי ולדעתי זה צריך להיות כך גם בבית דין וירטואלי

עמי

שי כהן, יו"ר המכללה החברתית כלכלית:

 

טל שלום

לגבי דרישות העובדים:

הנהלת המכון מודעת היטב היות ויודעה בכתב לפני יותר משלושה חודשים על העילות לסכסוך העבודה, אכן- חלק מהנושאים שופרו חד צדדית על ידי המכון אך בלא הודעה מסודרת על כך- כנראה שהשינויים החד -צדדיים נעשו מכיוון שההנהלה נוכחה שמדובר בחלק מהנושאים על עבירות על חוקי העבודה

(אגב מעסיק הוגן)

העילות לסכסוך העבודה כוללות:

העדר הסכמה לנהל משא ומתן עם נציגי העובדים, העדר שקיפות בתלוש הכר, העדר תשלום על חלק משעות העבודה, מבנה השכר, גובהו ותנאי העבודה, העדרו של הסכם פנסיוני מיטיב לכלל העובדים, העדר נוהל למניעת פיטורים שרירותיים, אי תשלום שכר במועד הקבוע בחוק, אי תשלום מלא של הזר נסיעות לחלק מהעובדים, תנאי עבודה הגורמים לחריגה מכללי בטיחות ומסכנים את המבקרים והעובדים, העסקת חלק מהעובדים דרך קבלן שירותים וחוסר בהסדרה של פעיות המתנדבים בגן

בברכה,
טל ירון

נ.ב.

כמו כן אני מוסיף את ההערות של אורי אמיתי וירדן הוכמן

אורי אמיתי

במכתב האחרון של מר עזגד מופיעים הדברים הבאים:

“גם לארגון יש חופש בחירה, כל עוד הבחירה הזאת עולה בקנה אחד עם החוק. כאמור, אנחנו מעדיפים תקשורת ישירה, ללא מתווכים.”

האם הבחירה להתאגד תחת “כח לעובדים” אינה עולה בקנה אחד עם החוק?
הדובר אמנם מתלונן על כך שמיחסים לו דברים שהוא אינו אומר. האם יש פירוש אחר למשפט המצוטט?

בקריאה נוספת, לא ברור לי למה הכוונה במילה “ארגון”. האם לארגון העובדים המתהווה, או למכון ויצמן עצמו? (אם למכון, הרי שהתבלבלתי בגלל הכפילות ארגון-מכון).

ירדן הוכמן

כל מה שהוא אומר הוא:
“זכותנו להעדיף לדבר עם עובדים לא מאוגדים.”

זאת צורה כאילו חכמה להפוך את המשפט: “אין לעובדים זכות להתאגד”.

מכיוון שהחוק מעדיף את הזכות של העובדים להתאגד על פני הזכות של המכון להעדפה של הידרבות ישירה מדובר בעבירה על החוק פשוטו כמשמעו. אם הנהלת המכון באמת מאמינה שזה טיעון משכנע כנראה אין ברירה אלא לעבור לכותליו של בית משפט אמיתי.

לסיום, הציטוט היומי:
“מה זה בעצם? זה משהו שכוחו עולה על הדמוקרטיה? כמו אלימות למשל?”

חברים בוקר טוב,

עד שתבשיל התכתובת היומית ביננו למכון לבין מכון ויצמן. אני מציג את תוצאות הסקר שערכנו לגבי ההתנהגות הדמוקרטית של מכון ויצמן. הסקר כמובן אינו מייצג, כיוון שרק שישה אנשים השתתפו בסקר, הוא לא נערך במדדים מקצועים, והכלי לסקר הוא מוגבל מאד ביכולותיו. אני מקווה כי בעתיד יפותחו כלים נוחים יותר וטובים יותר ליצור סקר בבלוגוספירה. אבל עדיין יש בסקר כדי לשקף במידת מה את דעת הקוראים.
על הסקר ענו שישה אנשים. זאת כמות קטנה יחסית, אך בכל זאת היא טובה יותר מאשר אחד או שניים שענו. חברים, הסקר עדיין קיים אתם מוזמנים להביע את דעתכם. בחברה דמוקרטית, לכל אדם יש חופש ביטוי.

על השאלה "מי לדעתכם צודק במאבק?" ענו ארבע מתוך השישה, שלושה חשבו כי העובדים צודקים, ואחד חשב כי מכון ויצמן צודק במידת מה.

על השאלה "האם מכון ויצמן מקדם דמוקרטיה?" ענו שישה אנשים. חמישה ציינו שמכון ויצמן פוגע בצורה חריפה בערכי הדמוקרטיה, ואחד ציין שמכון ויצמן מקדם מעט ערכי דמוקרטיה.

על השאלה "האם מכון ויצמן צודק או טועה בכך שהוא מסרב להכיר בהתארגנות עובדים?" ענו שישה. חמישה אמרו שהמכון טועה לגמרי. אחד אמר כי המכון צודק.

על השאלה האם מכון ויצמן צריך להשתתף בדיון הציבורי , היתה כבר יותר מחלוקת. עדיין חמישה אמרו שהוא צריך להשתתף במידה מסויימת בדיון, ואחד אמר שהמכון ממש לא צריך להשתתף.

המחלוקת הזו, לדעתי האישית, מעידה על כך שיותר מידי שנים חינכו אותנו לסמוך על אחרים שיעשו את העבודה עבורינו. הגיעה הזמן שנלמד לסמוך על שיקול הדעת שלנו.

להת'

טל

תודות לנכונות של יבשם עזגד, ראש מח' ההסברה של מכון ויצמן, אנחנו יכולים לברר טוב יותר את המחלוקת עם העובדים.

להלן המשך ההתכתבות (לדף ההתכתבות הראשון):

מלכה ברקן:

שלום לך טל,

 

אנחנו לא מזלזלים באף אחד.יש לנו העדפות משלנו, וזו זכותנו המלאה. אנו מצפים שתכבד את זכותנו לנהוג לפי הבנתנו.

 

בברכה,

טל

יבשם ומלכה שלום,

בוודאי שאכבד את זכותכם לפעול על פי הבנתכם. אך דווקא אופן הפעילות הזאת, מעידה על שיקולים בעיתיים מאד, מבחינה דמוקרטית. אתם מעדיפים להתעלם בפועל מכל פניה ישירה לדיון ציבורי הוגן. אינכם מעוניינים להשיב על שאלות ספציפיות, או להשתתף בדיון. דבר זה מעיד כאלף עדים, כי מאחורי פעולותיו של מכון ויצמן מסתתרים מניעים לא ישרים. אדם או מכון, שיודע שדבריהם אמת, אינם יראים מדיון ציבורי הוגן.

התשובה שקיבלתי מכם, היא כמעט "העתק-הדבק" לכל התגובות שראתי עד כאן.

התשובה הזאת שקיבלתי, כמו אוסף עדויות הולך וגדל מראה כי לפנינו, כמו שכתב לי לאחרונה אחד הבלוגרים המשפיעים ביותר כיום." מקרה קלאסי של אנשים קטנים שמאפשרים לאירגון ביורוקרטי לפגוע באנשים. גועל נפש."

אני מקווה כי מכון ויצמן יתעשת, ויבין כי 441 הצופים שביקרו בבלוג שלי בשבוע האחרון, שחלקם מקנדה, ארצות הברית ובריטניה, זכאים מכם לדיון ציבורי הוגן, בו תסבירו מדוע אתם פועלים כפי שאתם פועלים.

בברכה,
טל ירון

יבשם עזגד (ראש מח' ההסברה)

טל,

דמוקרטיה משמעה קיום בכפיפה אחת של דעות שונות תוך כיבוד האחר ודעתו השונה. ברור שיש לך דעה ברורה על הדרך שבה מכון ויצמן צריך להתנהל, וזו זכותך. אבל אין זו זכותך לנסות לכפות עלינו את דעתך.

אכן, התגובה שלנו דומה לתגובותינו בעבר, אבל זה נובע מהעובדה הפשוטה שאנו דוברים אמת ודבקים בצדקתנו. איננו יכולים לנפק אמת חדשה כל אימת שמישהו מבקש תגובה. יש אמת אחת, ואותה נמשיך לומר. אנו משוכנעים שבסופו של דבר, האמת תנצח.

תודה,

יבשם

טל

יבשם שלום רב,

אודה לך אם תוכל להבהיר את הנקודות הבאות:

פרופ' דניאל זייפמן כותב

עובדה היא כי העובדים בחרו לפנות לראשונה אל הנהלת מכון דוידסון באמצעות עורכי-דין ומעולם לא פנו לפני כן אל מנהל גן המדע או מנכ"ל מכון דוידסון בכל דרישה שהיא כמקובל ביחסי עבודה. בנוסף לכך, פניותיהם אלינו מתפרסמות במקביל באתר האינטרנט של מפלגה פוליטית. ראוי להדגיש כי קבוצה מעובדי הגן הביעה בכתב את התנערותה מקבוצה קיצונית זו. ניסיונותינו החוזרים ונשנים למנוע את השיבושים בעבודת הגן בדרך של הידברות ישירה לא צלחו.

מדוע הנהלת מכון דוידסון, אינה מוכנה לנהל את המשא ומתן עם העובדים דרך "כוח לעובדים"? האין במדינה דמוקרטית, עלינו לעודד בני אדם להתארגן בכל דרך שנראת להם? האין חופש ההתארגנות, אינו יקר כמו חופש הביטוי? אני מבין מכל האמור לעיל, כי הנהלת מכון דוידסון, מעדיפה לדבר ישירות עם העובדים. די ברור לכולנו, כי עובדים לא מנוסים יהיו חלשים יותר במשא ומתן, מאשר עובדים המאוגדים תחת אירגון עובדים יעיל.

יתרה מזאת. כוח לעובדים הוא אירגון סופר-דמוקרטי, אשר מביא שיטות אירגוניות מהמדינות הסקנדינביות. זאת לעומת ההסתדרות שאינה דמוקרטית כמעט. מדוע אתם מכנים אירגון סופר-דמוקרטי כזה "ארגון קיצוני".

אישית, אני חש שההתנהלות של מכון דוידסון, אינה עולה בקנה אחד עם ערכים דמוקרטים, אלא עם ערכי כוח. מדוע מכון דוידסון, שבוודאי שם לעצמו מטרה לקדם את החברה בישראל, מתנהג בצורה כזאת?

אודה לך אם תוכל להשיב על שאלות אלו.

יבשם:

שלום טל.

1. כל מלה במכתבו של נשיא המכון היא אמת צרופה.

2. עובדה היא שכאשר המכון זיהה צדק בחלק מטענות העובדים, הוא תיקן את הטעון תיקון ללא צורך בלחץ ומחאה.

3. אנו מאמינים בתקשורת ישירה, ללא מתווכים.

תודה,

יבשם

טל:

יבשם שלום,

אין לנו מחלוקת על נכונות המכתב.
הבעיה היא עם סעיף 3.

כשאתה אומר "אנו מאמינים בתקשורת ישירה ללא מתווכים", אתם בעצם אומרים שמכון  ויצמן מתנגד לכך שהעובדים שלו יתארגנו בדרך שניראת לעובדים. בכך אתם מתנהגים בניגוד גמור לערכי הדמוקרטיה, ובניגוד גמור לחופש ההתארגנות.

יכול להיות שהייתי מאמין שיש כאן עקרון-על כל שהוא. אבל למעשה מכון ויצמן אינו עומד בקריטריון של הידברות ישירה. הוא שכר את שרותיך, כדובר מקצועי, ואינו מוכן לדבר עם הציבור באופן ישיר. אם הנהלת מכון ויצמן היתה מאמינה בכל לבבה בהידברות ישירה, בוודא ובוודאי שההנהלה היתה ששה לדבר עם הציבור. אבל אנו רואים שמכון ויצמן פועל בניגוד לעקרון ההידברות הישירה, כאשר הוא מעדיף לבחור גוף מקצועי שייצג את האינטרסים שלו. מדוע מכון ויצמן מונע זאת מעובדיו?

בברכה,
טל ירון,

יבשם:

טל יקירי,

ראשית, אודה לך אם תחדל לשים מלים בפי. אני אומר את מה שאני חושב, וחושב מה שאני אומר. "פרשנות" כמו זו שאתה מציע אינה אלא פתיחה בתגרה לשונית שאין לי שום כוונה להשתתף בה. לא אענה עוד על טענות מסוג זה.

שנית, תודה לך על ההערכה המקצועית. ועם זאת, נראה ששוב נפלת בפח של אי הכנת שיעורי  בית ואי הכרת העובדות. עבדך הנאמן הוא אולי אדם מקצועי אבל אינו "דובר מקצועי" (כי אם כתב מדעי מקצועי), ואינו "גוף מקצועי ששירותיו נשכרו כדי לייצג", אלא עובד מן המניין במכון ויצמן למדע. ככזה, ולפי מיטב הכרתי וניסיוני (בין היתר כעורך כלכלה ב"ידיעות אחרונות"), אני יכול לומר שיחסי העבודה של מכון ויצמן ושל מכון דוידסון הם מהטובים מסוגם במשק הישראלי, אם לא הטובים ביותר, וכי הם מושתתים על הגינות ועל כבוד האדם וחירותו.

אם אכן אין לנו מחלוקת על נכונות המכתב של נשיא המכון, נראה לי שמצבנו טוב

תודה, ולהתראות,

יבשם

טל:

יבשם ידידי,

אין לי ספק שמכון ויצמן עשו בחירה נכונה כאשר הם שמו בראש מחלקת הדוברות, אדם המתמצא בתקשורת. ויש לי הערכה רבה לכך שאתה, כנציגו של מכון ויצמן מוכן לשתף את הציבור בדיון.

אבל עדיין לא הצלחתי לקבל ממך תשובה ברורה לשאלה פשוט:
מדוע מכון ויצמן אינו מתיר לעובדיו, להתארגן תחת הגוף שהם מעוניינים להתארגן תחתיו? מדוע מכון ויצמן אינו מוכן לדבר עם העובדים דרך ארגון "כוח לעובדים" שהוא אירגון סופר-דמוקרטי?

אתה טוען כי יחסי העובדה בויצמן הם מהטובים מסוגם במשק הישראלי והם "מושתתים על הגינות ועל כבוד האדם וחירותו."
יבשם ידידי, האם כבוד האדם וחרותו אינם כוללים גם את זכות האדם להתארגן על פי רצונו החופשי? מדוע מכון ויצמן אינו מתיר לעובדיו להתארגן תחת הארגון שנראה להם? היכן החרות של האדם כאן?

אשמח לתשובות ברורות יותר,

בידידות והערכה,
טל ירון

יבשם:

טל,

גם לארגון יש חופש בחירה, כל עוד הבחירה הזאת עולה בקנה אחד עם החוק. כאמור, אנחנו מעדיפים תקשורת ישירה, ללא מתווכים.

אני מבין שלך יש העדפות אחרות. זה בסדר גמור, אבל אנא זכור שדמוקרטיה מבוססת על כבוד לדעה השונה של האחר.

לא נראה לי נכון שמי שטוען ל"סופר דמוקרטיה" (מה זה בעצם? זה משהו שכוחו עולה על הדמוקרטיה? כמו אלימות למשל?) ינסה לכפות את דעתו על מי שיש לו העדפה אחרת – שכאמור עולה בקנה אחד עם החוק שאותו חוקקו אנשים בעלי השקפת עולם דמוקרטית כמו כנסת ישראל ובית-המשפט העליון .

בשעות הקרובות לא אהיה פנוי לענות למסרים

יבשם

עד כאן להיום.

אני מקווה כי ההתכתבות עם מכון ויצמן תמשך, בעזרתו של יבשם. אשתדל לעדכן מחר אחרי הצהריים.

האם יש לכם שאלות ליבשם?

אנא הוסיפו אותן בתגובות, ואשתדל לצרפן למכתבי ליבשם.

שלכם,

טל

חברים שלום,

בשעה טובה, יש לנו מגע עם מכון ויצמן

יצויין, שמרגע שמצאתי את הטלפון הנכון, משרד הדוברות נענה מידה לבקשתנו להתכתבות.

אני מציג כאן את מהלך ההתכתבות. המהלך יוצג בשני במספר חלקים, כדי להתאים אותו למדיום של בלוג.

23/11/2008 09:15

אנשי ההסברה של ויצמן שלום,

אני מבקש לבחון את מאבק העובדים בצורה מאוזנת ככל הניתן, ולהעמיד את הטענות השונות לבחינת הציבור. כרגע יש לי גישה מלאה לאירגון העובדים ולעובדים עצמם. אך אין לי גישה למכון ויצמן. הייתי שמח אם תוכלו לייצג את הצד שלכם, ולענות לשאלות שיעלו במהלך הדיון.

עד לרגעים אלו, כמות הצופים בבלוג שלי הגיעה ל-100 איש ביום, והמספר הזה הולך וגדל. אני בטוח שדיון הוגן, יכול להציג לציבור הולך וגדל את המורכבות של הדיון.

בכבוד רב,
טל ירון

23/11/2008 11:56 – מלכה ברקן

לטל,

יש לנו תגובה שאני מצרפת אותה. לא נשתתף בדיון בבלוג..

שלום טל, ותודה על פנייתך.

 

הנה תגובת מכון ויצמן לשאלותיך:

 

1.                 מנהלי מכון דוידסון נפגשו עם העובדים, שמעו את טענותיהם, קיימו בירור ומצאו שחלק ניכר מטענותיהם נכונות ומוצדקות. נקודות אלה מתוקנות בימים אלה. עובדות אלה הובהרו לעובדים.

2.                 דלתה של ההנהלה פתוחה לפני העובדים, אך הם אלה שמסרבים להיפגש בטענות סרק פרוצדורליות.

3.                 שני עובדים פרצו ביום ראשון שעבר למכון כשהם מלווים בפעילים פוליטיים, במטרה לחבל באירוע שבו חולקו מילגות לסטודנטים מצטיינים. הפורצים, שזחלו מתחת לגדרות המכון, נלכדו על-ידי אנשי האבטחה של המכון שבלמו אותם תוך הפעלת כוח מינימלי שנדרש לבלימתם.

4.                 אין אמת בטענת העובדים כי נעצרו בדרכם לעבודה, שכן נתבקשו מפורשות שלא להגיע לגן המדע. הפעילים הפוליטיים חדרו למכון במטרת חבלה מוצהרת.

5.                 המכון מעוניין לפתור באופן ענייני והוגן את בעיותיהם של המדריכים, אך לא יאפשר הפרעה לשיגרת המחקר המדעי ולפעילויות נוספות שמתקיימות במכון.

23/11/2008 13:16

מלכה שלום רב,
אין לי אלא להצטער, שאירגון שנתמך על יד הציבור, כל כך מזלזל בציבור ובערכי הדמוקרטיה,

רשמתי את תגובתך כאן: http://talyaron.blogli.co.il/archives/98

בברכה
טל ירון

בהמשך, משרד הדוברות של מכון ויצמן הבין שלציבור שממן אותו יש זכות לקבל ממנו תשובות. בע"ה, אפרסם את המשך ההתכתבות מחר.

בינתיים אשמח אם תכתבו את דעתכם בנושא.

כל טוב,

טל

נ.ב.

מספר מילים על כוח ציבורי:

ככל שיותר אנשים יהיו חשופים לחלופת המכתבים הללו, ויותר אנשים יגיבו, כך הנהלת מכון ויצמן תרגיש שיש כאן ציבור הולך וגדל שמעוניין להבין את פשר המחלוקת. אנא, אם אתם רוצים לסייע בבירור הציבורי הזה, ובהבאת העובדים וההנהלה בתנאים שווים לשולחן המשא ומתן, הפיצו את חליפת המכתבים הזאת, לכמה שיותר אנשים, דרך הרשתות החברתיות שלכם (דוא"ל, פייסבוק ועוד). האמינו בעצמכם שאתם יכולים לשנות.

חברים שלום,

בשעה טובה קיבלתי את תשובתה של מלכה ברקן ממחלקת ההסברה של מכון ויצמן:

מאת Malka Barkan <Malka.Barkan@weizmann.ac.il> אל Tal Yaron ‏tal.yaron@gmail.com‏ תאריך 23 נובמבר 2008 11:56 נושא Re: בקשה לדיון ציבורי דרך הבלוג "מבט פילוסופי" נשלח על-ידי weizmann.ac.il

לטל,

יש לנו תגובה שאני מצרפת אותה. לא נשתתף בדיון בבלוג.. (התגובה מופיעה בתחתית הפוסט)

Malka Barkan
Publications and Media Relations Dept.
Weizmann Institute of Science
Rehovot 76100
Israel
Tel: 08-9343856
Fax: 08-9344132

טוב, אז נראה שלא רק שמכון ויצמן אינו מעוניין בזכות ההתארגנות, אלא שהוא אינו נאמן לאלמנט אחר בחברה הדמוקרטית: תרבות הדיון, וחופש המידע. אנשי מחלקת ההסברה, משאירים אותנו עם תכתבים סתומים, שאין לנו שום כלי לברר את מידת הנכונות שלנו. הם אינם מוכנים לענות לשאלות, ולא מוכנים להגיב לטענות.

אנא ענו על השאלות הבאות: עד כמה מכון ויצמן אמון על ערכים דמוקרטים? עד כמה הוא נאמן לציבור שמשלם כ-50% מתקציבו?

—–

סיכום תוצאות ניתן לראות כאן או כאן
להלן מכתבה של מלכה ברקן:

אל:      טל ירון

 

שלום טל, ותודה על פנייתך.

 

הנה תגובת מכון ויצמן לשאלותיך:

 

1.                 מנהלי מכון דוידסון נפגשו עם העובדים, שמעו את טענותיהם, קיימו בירור ומצאו שחלק ניכר מטענותיהם נכונות ומוצדקות. נקודות אלה מתוקנות בימים אלה. עובדות אלה הובהרו לעובדים.

2.                 דלתה של ההנהלה פתוחה לפני העובדים, אך הם אלה שמסרבים להיפגש בטענות סרק פרוצדורליות.

3.                 שני עובדים פרצו ביום ראשון שעבר למכון כשהם מלווים בפעילים פוליטיים, במטרה לחבל באירוע שבו חולקו מילגות לסטודנטים מצטיינים. הפורצים, שזחלו מתחת לגדרות המכון, נלכדו על-ידי אנשי האבטחה של המכון שבלמו אותם תוך הפעלת כוח מינימלי שנדרש לבלימתם.

4.                 אין אמת בטענת העובדים כי נעצרו בדרכם לעבודה, שכן נתבקשו מפורשות שלא להגיע לגן המדע. הפעילים הפוליטיים חדרו למכון במטרת חבלה מוצהרת.

5.                 המכון מעוניין לפתור באופן ענייני והוגן את בעיותיהם של המדריכים, אך לא יאפשר הפרעה לשיגרת המחקר המדעי ולפעילויות נוספות שמתקיימות במכון.

חברים שלום,

מקווה שעבר עליכם סופ"ש/שבת  מרענים וטובים.

מי מכם שקרא את המכתבים של נדב (עובדים) ודניאל (ויצמן), יכול היה להתרשם שאין מחלוקת בין השניים לגבי הטענה הבאה: מכון ויצמן אינו מוכן להכיר בהתארגנות העובדים.

דניאל זיפמן, נשיא מכון ויצמן, כותב כך:

עובדה היא כי העובדים בחרו לפנות לראשונה אל הנהלת מכון דוידסון באמצעות עורכי-דין ומעולם לא פנו לפני כן אל מנהל גן המדע או מנכ"ל מכון דוידסון בכל דרישה שהיא כמקובל ביחסי עבודה. בנוסף לכך, פניותיהם אלינו מתפרסמות במקביל באתר האינטרנט של מפלגה פוליטית. ראוי להדגיש כי קבוצה מעובדי הגן הביעה בכתב את התנערותה מקבוצה קיצונית זו. ניסיונותינו החוזרים ונשנים למנוע את השיבושים בעבודת הגן בדרך של הידברות ישירה לא צלחו.

נראה, כי דניאל רואה בכוח לעובדים "אירגון קיצוני", והוא מתרעם על כך שהפניות מפורסמות גם באתר אינטרנט של מפלגה פוליטית (עבודה שחורה, וכוח לעובדים).

מהשורות הללו ניתן להבין, שדניאל רואה פסול בכך שהעובדים אינם פונים ישירות להנהלה, אלא בוחרים לפנות ולהתארגן דרך ארגון עובדים "קיצוני".

אינני מומחה לפסיקה הישראלית, ואינני יודע האם כוח לעובדים נחשב ארגון לגיטמי על פי החוק. אני יודע, שמבחינה דמוקרטית, זה לגיטמי להתארגן בכל דרך שרק תראה לך. אתה יכול להתארגן דרך אירגון מגדלי הפטריות הצההובות, או דרך הכרות בפייסבוק. התארגנות היא נדבך יסוד בחברה דמוקרטית, וזכות כל אדם להתארגן בכל דרך שתראה לו לנכון.

מבחינת מנגנוני הכוח של הדמוקרטיה, זכות ההתארגנות עומדת בשורה אחת עם חופש הביטוי. חופש הביטוי נועד לגרום לכך שכל אדם החי בחברה דמוקרטית, יכול לבטא את דעותיו ורצונותיו, ובכך להביא אתכלל חברי הקבוצה להתנהלות סינכרונית, שמתמטב את כלל רצון חברי הקבוצה. חופש הביטוי והביטוי השווה לכל איש, נועדו לגרום לכך שהחברים בקבוצה יבינו איש את רצונו של האחר, וביחד יוכלו למצוא את הנתיב הטובים לכולם. ללא חופש הביטוי, יווצרו מתחים קשים בתוך חברה. החברים ידרסו זה את רצונו של זה, וכעסים רבים יהפכו בסופו של דבר לפרצי אלימות. לכן חשוב מאד לשאוף לזכות ביטוי שווה לכל חבר.

במציאות, השגת חופש ביטוי שווה איננה אפשרית. לא כל אחד מאיתנו ניחן באותה יכולת ביטוי. ולכן ניתן להתארגן כקבוצה, כדי להשיג כוח ביטוי טוב יותר לחברי הקבוצה. הקבוצה בד"כ תוציא מעצמה את החבר או חברה, המתאימים ביותר לדברר את הקבוצה. זה בדיוק מה שעושים במכון ויצמן. למכון יש מחלקת הסברה, שתפקידם לדברר את מכון ויצמן. מידי פעם גם יופיע הנשיא שגם הוא ידברר את מכון ויצמן. כך גם עושים בעלי הון, כאשר הם קונים אמצעי תקשורת, כדי להשיג יכולת ביטוי אדירה ביחס לשאר התושבים. כך הם בטוחים שהם יוכלו להניע את משאבי החברה לטובתם האישית. וכך גם ראוי שעובדים יעשו. ראוי שהם יתאגדו, תחת כל אירגון שבו יחפצו, ושהם מאמינים כי יסייע להביע את דעתם בצורה המיטבית. ויסיע לרצונתיהם לבוא בתיאום טוב יותר, ומנקודת חוזק גדול יותר, מול רצונותיהם של הנהלת מכון ויצמן.

זכות זאת היא אלמנטרית, ואינני מצליח להבין מדוע דניאל זיפמן, נשיא מכון ויצמן, מתרגש מהזכות הזאת. אם דניאל הוא חברה בחברה דמוקרטית, היה עליו לרצות מאד שעובדיו, יתארגנו בכל דרך שנראת להם. אבל אם הוא לא מרגיש שהוא חלק מדמוקרטיה, אזי הוא ידרוש מהם להתארגן בצורה שנוחה לו, כדי שיוכל לשלוט בהם טוב יותר.

אני חושב שהמאבק הזה, צריך להיות מאבק על הזכות להתארגן. אני בטוח כי דניאל זיפמן, ושאר חברי ההנהלה, לאחר שיבינו את טעותם, יתנו לעובדיהם להתארגן בכל דרך שנראת להם כנכונה.

דניאל, מח' ההסברה של ויצמן וכל קוראי הבלוג הזה. אשמח לשמוע השגות על הטענות שהעלתי כאןץ אשמח שתראו לי היכן אני טועה. הבלוג הזה לא נועד לשרת קבוצה זאת או אחרת. הוא נועד לשרת אותנו האזרחים, בדרך להקמת חברה דמוקרטית יותר וטובה יותר.

נ.ב.

יהיו בינכם שישאלו מדוע אני מכנה את פרופ' דניאל זיפמן רק בשמו "דניאל" או "דניאל זיפמן". הסיבה לכך היא כשאדם מחפש צדק עליו לנהוג על פי הפסוק הבא: "" לא תכירו פנים במשפט, כקטן כגדל תשמעון; לא תגורו מפני איש, כי המשפט לאלהים" (דברים א', י"ז).

השימוש בתואר פרופ', יכול להטות את הדין לטובת החבר בעלי תארי הכבוד הגדולים יותר. לכן יש לנו במשפט רק אנשים…נדב ודניאל… ללא משוא פנים, שנבחנים על דיבריהם,ומעשיהם, ולא על פי תארי הכבוד שבהם זכו.

כדי לנסות להבין על מה בעצם המאבק, אני מזמין אותכם לקרוא את המכתבים שכתבו שני הצדדים. מצד אחד נשיא מכון ויצמן, דניאל זייפמן. ומן הצד השני מגיב נדב אהרוני, נציג העובדים. המכתבים נשלחו אלי על ידי עמי וטורי, יו"ר כוח לעובדים (חן חן עמי )

דברי דניאל זיפמן

דברי נדב אהרוני

שפטו בעצמכם והביעו את דעתכם: למי אתם מאמינים יותר? השתמשו במידע הקיים, ואל תחששו להשתמש באינטואציה שלכם.

תוצאות המשאל יתפרסמנו בהמשך.
אני אשתדל להתייחס לנקודות לאחר השבת (עבור ידידי מהשמאל-חברתי-חילוני , השבת בעבורי היא חג שבועי של עצמאות וחרות… ואינני נוהג לוותר עליה)

שבת שלום לכולם,

טל

נ.ב.

הנה מספר בלוגים שעוסקים במאבק. אם אתם מכיר עוד בלוגרים, אנא הוסיפו אותם בתגובות. אני אשתדל לרכז את כל הכותבים בדף מיוחד, או בבלוג שיפתח לכבוד המאבק.

טל גלילי – זהירות: השומרים במכון וויצמן שברו ברך לפעיל אירגון עובדים שהגיע להפגין

דובי קננגיסר – המאבק כנגד מכון ויצמן: מעט אתיקה עיתונאית

עבודה שחורה – כל המאמרים הנוגעים למאבק בגן המדע.

גודס – מארגנת את הבלוג של העובדים 

במהלך ההפגנה ולאחריה, הרבה דברים הטרידו אותי.

בסדרת סיפורים מלווים בתמונות, אני רוצה לשתף אותכם במחשבות ובטרדות שעלו בי בעקבות ההפגנה. אולי תוכלו לסייע לי לפתור את  חלקי הפאזל.

אחד הדברים שהרגשתי מיד כשהגעתי הוא מתח עצום בין המפגינים לשומרים בכניסה למכון:

המתח היה נראה בלתי נעים, והטריד אותי מאד. משהו נראה לי בכל הסיפור הזה לא בסדר.

הבחור הזה, שאני חושב שהוא אחד העובדים, אמר לכתב הטלויזיה, ש"הקלגסים של מכון ויצמן…תקפו את העובדים". יתכן שאלו לא היו בדיוק המילים, אבל האווירה היתה של איבה עצורה.

האמת היא שמיד כשהגעתי להפגנה, אחד הפעילים מיד שטח בפני את סיפור האלימות (שכבר כתבתי עליה כאן) . אין ספק, שהאלימות של מכון ויצמן, נוצלה היטב כדי ללבות זעם, ולמשוך עוד עובדים.

עניין אותי מה יש לשומרים להגיד. אבל די חששתי לפנות אליהם. מצד אחד אלו היו מבטי האיום של השומרים, ומצד שני החשש שאחשב "בוגד" בעיני המפגינים. פתאום אחד השומרים קרא לי. זה היה בחור חביב שפגשתי בשרותי הצבאי. פנינו אחד לשני והסתחבקנו כחברים.

שאלתי אותו, וביקשתי שיספר מה הוא חושב על העניין.

הוא היה מריר מאד. הוא אמר תראה, אני עושה את מה שאומרים לי. עד לפני כמה חודשים הינו חברים. ישבנו ביחד לאכול והינו ביחד. עכשיו, ההרגשה שהם (השובתים) נותנים לנו, היא קשה מאד. גם אנחנו עובדים של מכון ויצמן. אנחנו סטודנטים כמוהם. אני ממש מרגיש כמו בפינוי מאחז, כאשר אני נאלץ לעשות דבר שאני לא אוהב לעשות, ושונאים אותי, למרות שאני לא זה שהחליט על הדברים הללו.

שאלתי אותו על ארוע המכות. הוא אישר שהוא מכיר את הארוע, אבל להבנתו המאבטחים הפעילו כוח סביר כדי למנוע מהמפגינים להגיע לארוע שהתנהל באותו זמן במכון. הוא לא ידע שלאחד מהמפגינים שברו את הברך. והוא ציין שאם זה קרה, אז למיטב הבנתו, זה לא קרה בכוונה.

כמו כן, הוא אומר שאינו מבין מדוע בכלל היה צריך להגיע לשביתה. גם המאבטחים דרשו הטבת תנאים לפני שנתיים. הם ישבו עם ההנהלה ובמשא ומתן,  והגיעו  להסכם טוב.

עודדתי אותו ואמרתי כי אין ברירה. לפעמים בדמוקרטיה אנו נאלצים לעמוד במצבים שאינם נעימים לנו. נפרדנו וחזרתי לסיקור ההפגנה.

אז שמתי לב לשני החברה הללו, ששהו על גג מבנה הכניסה:

הם צילמו לא כמו צלמי עיתונות, אלא כמו צלמי שב"כ. מידי פעם ראיתי את הקב"ט (נדמה לי שזה הקב"ט, לפי הדרך בה התנהג), כשהוא פונה למישהו נוסף שהיה על הגג.הבחור הימיני צילם אותי, אז עשיתי לו שלום. אולי גם אני  מופיע בצילומי השב"כ (או בצילומי הבטחון של מכון ויצמן).

מאחורי השומרים, הסתובבו אנשים אחרים שנראו יותר מתוחים כמו הבחור הזה:

התחושה שלי היתה שמישהו שם למעלה במכון ויצמן, החליט להתייחס אל העובדים כאיום בטחוני, והוא התבלבל בין תפקידיו. יתכן שהוא הרגיש שעכשיו הוא משחק בתפקיד חייו, ושובר את האיום הברור והמסוכן שמאיים על חיי מכון ויצמן. המישהו הזה החליט להתנהג כמו צבא, ולא כמו חברה אזרחית שהפעלת הכוח שלה צריכה להיות מוגבלת מאד.

מול אותו גנרל נעלם, לא אהבתי גם את השינאה שהמפגינים יצרו מול  מכון ויצמן. היה נראה בברור, שהשנאה שימשה להם כלי לגייס תמיכה.

לי אישית כבר מאד נמאס מאלו שמנסים להציג את השני כשחור משחור כדי להרוויח כמה דברים, ולצאת גבר בסיפור הזה. הרי כולנו בסופו של דבר בני אדם, חברים. ושימוש בשנאה, רק מפרק אותנו. אינני יודע מי האשם בכך. אותו מפקד מבצע צבאי נסתר אי שם במסדרונות מכון ויצמן, או המפגינים.

לי לא בא לשחק במשחק שלהם.

אבל מצד שני, ברור לי שיש לסייע לעובדי מכון ויצמן, בהנחה שאכן זכויותהם נפגעות (נמשיך לחקור זאת בהמשך). ולכן נשאלת השאלה, האם יש דרך לנהל שביתה, ולהפעיל כוח על ההנהלה, מבלי ליצור שנאת אחים?  ומבלי לספק את תאוות המלחמה של אלו שלא חווים אותה באופן מידי, אלא רק דרך מסכי הפלזמה של חדרי הבקרה.