יש שלושה רכיבים חשובים בהחלטה: אופציות, זמן החלטה ובטחון בהחלטה.
יש טרייד-אוף בין מהירות החלטה לטעיות. ככל שהחלטה מהירה יותר היא עלולה להשיג טעויות גדולות יותר (הערה:יש כאלו שאצלהם זה הפוך, במיוחד אלו עם ה- need for cognition נמוך) (Luce 1986). בד"כ דיוק עולה עם בטחון (Vickers, 1979). אבל שופטים בדרך כלל יותר מידי בטוחים (McClelland & Bolger, 1994). לבסוף יש מכפלת יחס בין זמן החלטה לבטחון. בהחלטות בהן הנחקר יכול לקבוע את זמן ההחלטה יש יחס הפוך בין הזמן לבטחון (ככל שיותר זמן, כך פחות בטחון) (הערה: נראה שבהחלטות ברורות, הנבדקים יחליטו מהר)(e.g.,Baranski & Petrusic, 1998; Henmon, 1911). בהחלטות בהן החוקר קובע את זמן מתן התשובה, יש קורלציה חיובית בין זמן ההחלטה לבטחון בהחלטה (e.g., Irwin, Smith, & Mayfield, 1956).
במודל שלהם, שופטים מרגע שעברו את הסף הדרוש להם לקבל החלטה בתהליך שההכרעה בו אינה ידועה מראש, פועלים כדי לאסוף מידע שיחזק את החלטתם הראשונה (ולכן הם יותר מידי בטוחים בסופו של דבר).
שלב קבלת ההחלטה: המחליטים יכולים לבוא עם דעה קדומה ואז הם מוטים לצד מסויים. הם גם יכולים לבוא ללא דעה קדומה ואז לפתח לאט לאט דעה. לכמות המידע המדויק (המובהקות של המידע תומך הבחירה) יש קורלציה חיובית עם סיום קבלת ההחלטה. לרעשי רקע ומידע לא מובהק, יש השפעה שלילית (הארכת משך זמן קבלת החלטה) עד לקבלת ההחלטה.
שלב הבטחון: משך הזמן עד קבלת החלטה הבטוחה בוא בד"כ 0.65 - 0.75 שניות.
המודל המתמטי, אכן פועל על פי ההערה שלי (הערה: נראה שבהחלטות ברורות, הנבדקים יחליטו מהר).אך הם רואים שיש מחקרים שסותרים טענה זאת . לכן הם משנים את המודל, כדי שיתיחס לאלמנטים כמו אובדן מוטיבציה וקשב (כתוצאה ממשכי החלטה ארוכים).
תובנות[עריכה]
הופעת שלב של ביסוס תיאוריה שנרכשה בשלב ההחלטה, גורם ל-TDO, ולסגירות ולקבלת החלטות לא טובות. לכן אלי גולובנסקי הציע לפתוח מחדש כל פעם מחדש את האפשרויות, כדי לא להתקבע על תיאוריה ולא להתכנס מוקדם מיד למינימום לוקאלי.
יש חשיבות להוסיף פידבק על ההחלטה מבחינת ביטחון (1= ספק, 2 = בטחון מועט, 3 = בטוח למדי, 4 = בטוח לגמרי)
אם הזמן הנדרש להחלטה גדול משלב הבטחון, כנראה שיש ירידה בתשומת הלב ובמוטיבציה. עלינו לנסות להגיע לתשובה בזמן ההחלטה וזמן הבטחון.