מבוסס על המאמר The Science of scienctific discovery[1]
מידע מפורש בקלות רבה יותר, כאשר הוא נמצא במקום שבו רוב הקוראים מחפשים אותו.
התחל עם המידע המוכר בהתחלה, והיסף מידע חדש בסוף
הפרדת נושא - פועל[עריכה]
הקוראים מצפים שנושא המשפט ילווה מיד לאחריו בפועל. כל מה שמופיע בינהם, נתפס כהפרעה, ולכן פחות חשוב.
לדוגמא:
- "ה-URF הקטן ביותר, URFA6L, התגלה כהומולוג לATPase בעכבר"
מקום ההדגשה[עריכה]
הקוראים מצפים שכל משפט ישמש לפונקציה אחת.להבהיר נקודה אחת. המידע החדש, צריך להופיע במקום שבו הקוראים מצפים לו. המקום הזה הוא בסוף. בסוף המשפט, בסוף הפסקה, בסוף הפרק, ובסוף הספר.
הערה: הדגשות יכולות לשכנע. אולי, בגלל עקרון החזרתיות של קהנמן, מספר הדגשות בסוף משפט, משכנע יותר. דוגמא לכך יכולה להיות הכתיבה בתנ"ך, שמשתמשת בחזרתיות. לדוגמא: "בְּטֶרֶם אצורך (אֶצָּרְךָ) בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ, וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם הִקְדַּשְׁתִּיךָ" (ירימיהו א, ה)
קריאת משפט דורשת מאמץ, ולקראת סוף המשפט אנו נוטים לגמור את "הנשימה", ולכן מצפים שבסוף המשפט נקבל תגמול רב יותר על מאמצנו. אנו מצפים שבסןף המשפט נבין דבר מה חדש.
(סיימתי בסוף עמוד 5)