מחקר בתרבות הדיון

מחקרים אלו עוסקים בהיבטים שונים של תרבות הדיון.

חופש הבחירה של הקבוצה

בתאריך ה-27 לינואר כתב חבר באחת הקבוצות בהן אני שותף את המשפט הבא:

"אני מגיע ממודיעין אז נראה לי שתל אביב היא פשרה טובה באמצע (וגם סטטוס קוו).

אם תתעקשו על נתניה אגיע רק ב 9:30 ואאלץ לצאת קודם"

מה הבעיה במכתב הזה? מה קשה בו? למה הוא מערער את הלכידות הקבוצתית? אם נדע לענות על השאלה הזאת, נוכל לעזור להתבטא טוב יותר, בצורה מחברת יותר.

בעיה ראשונה שניתן לראות

הבחור כותב:

אני מגיע ממודיעין אז נראה לי שתל אביב היא פשרה טובה באמצע (וגם סטטוס קוו)

על אף שהבחור כתב בצורה מנונמסת, ואמר שהפתרון הוא שלו ("נראה לי"), הוא כבר מגיע לפתרון.

אולי היה כדאי לכתוב:

"נראה לי שתל אביב יכולה להיות פשרה טובה באמצע (וגם סטטוס קוו)

כך אנו משאירים שיקול דעת לקבוצה, בעוד באפשרות הראשונה, הוא מציין שכך נראה לו הפתרון.

הדגש כאן, הוא על הצעה לקבוצה לבחור את החלופות שלה, בעוד האפשרות הראשונה אומרת מה נראה בעיניו כאפשרות הטובה. מצד שני, אני מבין שזה נראה סמנטיקה עדינה ומיותרת. אבל אם מדברים על קהילות דליברטיביות טבעיות (אליטות), הרי ששם כל ניואנס הוא חשוב, כאשר מבקשים ליצור חיבור בין קבוצות ואנשים. האליטות מייחסות חשיבות גדולה לניסוח מדוקדק, המאפשר את החיבור.

אם ננסה לבנות מכאן כלל, הרי שכאשר אנו באים לפני בחירת חלופות, אנו מציעים פתרונות (תל אביב יכולה להיות נקודת מפגש באמצע), ונמנע מההגדרה של פתרון אחד כנכון יותר מהשאר.

בעיה שניה שניתן לראות

"אם תתעקשו"

כאן, הכותב מאשים את הקבוצה שהיא מתעקשת, לא הגיונית. במקום זאת , הייתי מציע לשנות ל"אם יוחלט". כך אנו משאירים את ההחלטה לקבוצה, ומאמינים ביכולת קבלת ההחלטה שלה.

גם כאן הדגש הוא להשאיר לאנשים את חופש ההחלטה.

סיכום

כדי לכתוב דברים מתאים, חשוב שהעיקר יהיה האפשרות של הקבוצה להחליט. על המילים לבטא, את הזכות של הקבוצה להחליט. ברגע שאנו טוענים שפתרון אחד הוא טוב יותר מפתרון אחר, בשלב הדיון על החלופות, אנו למעשים מנסים להשתלט על החלטות הקבוצה. ולכן עלינו לדבוק בשלב הדיון על החלופות", על חופש הבחירה של הקבוצה.

כדי לתקן את העניין הייתי רושם:

"אני מגיע ממודיעין אז נראה לי שתל אביב יכולה להיות פשרה טובה באמצע (וגם סטטוס קוו).

אם יוחלט שהפגישה צריכה להיות בנתניה אאלץ להגיע רק ב 9:30 ולצאת קודם"