אתונה

דמוקרטיה השתתפותית, או דמוקרטיה ישירה, אינו רעיון חדש. השתתפות הציבור בניהול המדינה, היא תופעה עתיקה. התופעה הראשונה הידועה של דמוקרטיה שבה האזרחים השתתפו בהחלטות המדיניות ברמה שבועית והיום-יומית, התרחשה באתונה בעת העתיקה. באתונה, האזרחים היו מקבלי ההחלטות, ולכן אתונה היתה דמוקרטיה ישירה.

הדמוקרטיה הישירה באתונה

הדמוקרטיה האתונאית, התפתחה בהדרגה, מאז שנת 594 לפני הספירה. והתבססה ככל הנראה בשנת 460 לפני הספירה. בשיאה, מנתה קבוצת בעלי זכות הבחירה כ-30,000 אזרחים. האזרחים השתתפו בכ-40 מפגשים בשנה, שנערכו בגבעת ה- pnyx. האסיפה האזרחית המחליטה נקראה אקלסיה (Ekklesia), ובה הצביעו האזרחים על תקנות וחוקים באופן ישיר, לאחר שהקשיבו לדיון בנושא. האזרחים גם נבחרו בהגרלה למועצת ה-500 (boule) שהיוותה את הממשלה. המועצה דאגה לביצוע החלטות האסיפה, ולסידור סדר הדברים והדוברים בפי המליאה. בכל שנה נבחרו בהגרלה 500 אזרחים להשתתף במועצה. הבחירה היתה לתקופה של שנה אחת ולא ניתן היה להיבחר יותר מפעמיים, ולא יכלו להיבחר לשתי כהונות רצופות. כך נוצר מצב שבו מרבית האזרחים, יכלו להשתתף בניהול המדינה, ולצבור ניסיון ניהולי. גם ברמה המקומית התנהלה דמוקרטיה ישירה. האזרחים השתתפו בקבלת החלטות ברמה הדמי (deme). באתונה, היו כ-139 דמים, שבהם האזרחים יכלו לנהל את חייהם המקומים, מתוך דיון דמוקרטי ובחירה ישירה. האזרחים באתונה לא היו רק הרשות המחוקקת (האסיפה) והמבצעת (המועצה), אלא היוו גם את הרשות השופטת. במשפטים ישבו כ-201 עד 1501 מושבעים, כאשר המושבעים שומעים את שני הצדדים במשפט. לא היה מקובל אז להשתמש בעורכי דין, והנאשם והתובע ייצגו את עצמם. המושבעים פסקו האם לחייב או לזכות, בהצבעה.

ביקורת על הדמוקרטיה התאונאית

בעידן הנוכחי, נשמעת ביקורות על הדמוקרטיה האתונאית, כמו העדר זכות הצבעה לנשים, העדר ייצוג לעבדים ולזרים ועל כך שהדיונים באתונה היו לא פעמים מלאי להט ורטוריקה מתלהמת, דבר שגרם להחלטות להיות רגשיות ולא שקולות.

העדר יצוג

לגבי הביקורת הראשונה של העדר ייצוג לנשים, לזרים ולעבדים, יש לציין כי באותה תקופה, לפני כ-2,400 שנים, לנשים, לעבדים ולזרים לא היו זכויות הצבעה בשום מקום. יתרה מכך, גם לאזרחים, לא הייתה זכות הצבעה. היחידים שיכלו להשפיע היו אליטות זעירות שסייעו למלך לשלוט בממלכתו. המקרה שבו 30,000 תושבים, מידי יום ושבוע לקחו חלק כ"כ פעיל בניהול המדינה, הוא ככל הנראה יחודי וחריג לזמנו, ובינתיים, גם לזמננו. הניסיון להשוות בין אתונה שלפני 2,400 שנים לדמוקרטיות שהתפתחו במאה ה-20, הוא חסר תוכלת, ואינו עושה צדק להשגי אתונה באותה תקופה. מה גם שגם כיום, אין אף דמוקרטיה בעולם, שבה על בסיס יומי ושבועי חלק גדול כל כך באוכולוסיה לוקח חלק בניהול המדינה. אנו עדיין רחוקים מאתונה, מרחק רב. בכל הדמוקרטיות המערביות, אחוז המשתתפים בניהול המדינה באופן ישיר עומד על פחות ממאית אחוז, ואילו באתונה היו כ-10 אחוז מהתושבים מעורבים בניהול המדינה באופן ישיר.

תרבות דיון מתלהמת ופוליסטית

הביקורת השנייה על אתונה, בדבר ההתלהמות והחלטות הבטן של האזרחים, מבוסס יותר. ידוע כי האתונאים יצאו למלחמה כל שנתיים לערך. בהחלטתם הנחפזת, הביאו לחורבנם, כאשר תמכו בהצעת פרקליס, לצאת למלחמה נגד ספרטה. גם בעינייני משפט, האתונאים לא היו מתונים. ידוע המשפט של סוקרטס, שבו פסקו האתונאים את דינו של אחד מגדולי הפוילוספים למוות. יש לציין, כי סוקרטס נחשב מורם הרוחני של דור צעיר ואנטי-דמוקרטי, שהשתלט על העיר והקים דיקטטורה בשנת 404 לספירה. סוקרטס גם נחשב בעיני בני זמנו, כסופיסט, אשר מלמד את תלמידיו להשלות את הציבור, ולמנוע קבלת החלטות הגיונית. בנוסף הוא גם כפר בדת המדינה. מעשה, שבזמנו נחשב עוון גדול. יחד עם כל ההקלות שאנו יכולים לתת לאזרחי אתונה ששלחו את סוקרטס לסופו, עדיין העדויות מהתקופה מראות שהדיונים באתונה אכן לא תמיד היו מושכלים. בחלק מהדיונים, הציבור התווכח בלהט ובצעקות בינו לבין עצמו בשאלת ההחלטות, ולא המתין לדברי הנואמים השונים. לא פעם ההמונים התפרצו זה לדבריו של זה וניסו להכריע באופן אמוציונלי על ההחלטות. אך האם מצב זה אינו זהה למצב שבו בכנסת ישראל, או בתוכניות פוליטיקה במאה ה-21, המשתתפים מפגינים אף הם תרבות דיון פופליסטית שכזאת. יחד עם זאת הביקורת על תרבות דיון קלוקלת היא לטעמי מן המוצדקות כנגד הדמוקרטיה האתונאית, וכאשר אנו באים לכונן דמוקרטיה השתתפותית, עלינו למצוא פתרון ולשפר את תרבות הדיון, על מנת שנוכל לקבל החלטות מושכלות יותר. אך לפני שאנו פוסלים ארוע יחודי שכזה בהיסטוריה האנושית, מומלץ כי נבחן כיצד הצליחו במשך כ-130 שנים לנהל את עצמם האתונאים בדמוקרטיה הישירה.

הפתרונות לאתגרים דיוניים

בעיית המסגור

בדרך לדמוקרטיה ישירה, קיימות הרבה מגבלות, שעל יוזמי הדמוקרטיה להתמודד איתן, אחת מהן היא "בעיית המסגור". במחקרי הדיון ידוע כי מי שמארגן את הדיון הציבורי הוא גם זה שקובע במידה רבה את התוצאות של ההצבעה (Barisione, 2012). כאשר עורכים משאלי-עם, מכונני המשאל יכולים להשפיע הן על ידי ניסוח השאלה, והן על ידי התנאים של תהליך הדיון והמשאל להשפיע על תוצאות המשאל. לדוגמה השאלה "הם את/ה תומך בנישואין המוסקסואליים?" תוביל לתוצאה שונה מהשאלה "האם את/ה תומך בכך שכל אדם יוכל להינשא לבן/בת זוג על פי שיקול דעתו, ובתנאי ששני הצדדים קיבלו על עצמם את הנישואין בהסכמה"? כיצד התמודדו האתונאים עם בעיית המסגור? לשם כך יצרו האתונאים שלושה רכיבים המנטרלים במידה רבה את בעיית המסגור. כל הרכיבים התבססו על הגוף שניסח את השאלות עבור הציבור באתונה. "המועצה" היא זאת שניסחה את השאלות לציבור. ככזאת, היה בכוחה לבחור אילו שאלות יעלו, וכיצד לנסח את השאלות. כדי למנוע את הטיית המסגור, הבחירות למועצה לא נעשו בבחירות פופלריות, כפי שהן נערכות כיון. ההנחה היא שבחירות פופלריות מחזקות את בעלי האמצעים והקשרים הפוליטיים, שהם מימלא האוכלוסיות היותר חזקות. כדי לאזן, הבחירות למועצה נעשו בהגרלה. בכך הבטיחו כי גוף הנציגים המעצב את השאלות הציבור יהיה הגוף המאוזן ביותר האפשרי. גוף שנבחר כמדגם אקראי, כמו שהיום נהוג בסקרים.

האלמנט השני, הייתה החלפה מידי יום של ראש המועצה. ההחלפה היומית של ראש המועצה גרמה לכך ששום כוח לא ירוכז לעולם בידי אדם אחד. ניהול האסיפה הכללית נוהל בכל פעם על ידי ראש מועצה אחר. גם בתוך המועצה הוועדות הפנימיות החליפו ראש וועדה כל יום. כך נוצר מצב שבו גם בתוך המועצות היה קשה עד בלתי אפשרי ליצור התארגנויות חזקות.

לבסוף, האלמנט השלישי היתה הזכות של כל אזרח לתבוע את ראש המועצה שכיהן ביום הדיון, על ניצול לרעה של כוחו.

שלושת האלמנטים הללו הגבירו את העדר ההטיה של המייסדים. כל מי שנמצא באסיפה, ידע כי היום הוא אולי יושב באסיפה, אך בעוד שנה יהיו שם אזרחים אחרים, ולכן היה כדאי לאתונאים לשמור על כללים הוגנים כל עוד כיהנו במועצה. האיום השלישי של תביעה אישית, חיזק משמעותית את ההבנה הזאת.

פער הדיוטות מומחים

עוד אחד מן האתגרים שאתונה התמודדה איתם היא ההתגברות על הפער ששבין הידע של האזרח ההדיוט לבין הידע הנידרש לניהול מדינה. ניהול מדינה דורש ניסיון רב, שהאזרח הפשוט מתקשה לרכוש, או אינו רוצה לרכוש. מי שניהל את המדינה ברמה היום-יומית היו אזרחים מן השורה, אך היה עליהם לנהל מדינה מורכבת. כיצד הצליחו האתונאים להתמודד עם פער הידע? לשם כך מינו האתונאים לכל "משרד" וועדה של כ- 10 אזרחים, מתוך ההבנה ש-10 האזרחים ימצאו ביחד דרך לנהל את המדינה. אף אחד מהאזרחים לא יכול היה להתחמק מאחריות. בכל יום עמד בראש הוועדה חבר אחר, כך שכולם נדרשו לנהל את הוועדה.

המועצה בדרך כלל לא הייתה הפעם הראשונה שאזרחים ניתקלו בצורך בניהול. את הניסיון הראשון, רכשו בדרך כלל האזרחים ב-deme שממנו באו. באתונה היה מקובל לנהל את החיים הציבוריים גם ברמת הקהילה, והאזרח האתונאי רכש לעצמו פרקטיקות של ניהול דיונים וקבלת החלטות קהילתיות, כבר מגיל צעיר. בנוסף, אכן אזרחי אתונה נדרשו לידע רב כדי לנהל את הפוליס. קשה לקבל החלטות מדיניות ללא ידע רב. ואכן מערכת החינוך האתונאית/יוונית הפיקה את טובי המוחות שהעולם המערבי ייצר. הפילוסופים הגדולים, ההוגים הגדולים, המחזאים הגדולים, המתמטיקאים הגדולים, כולם הגיעו מערים אתונאיות שהיתה בהן מידה כזאת או אחרת של דמוקרטיה ישירה. וכאשר דעכה הדמוקרטיה הישירה באתונה ובערים אחרות, בעקבות הכיבוש המוקדוני ב-332 לפנה"ס, החלה גם ההגות היוונית לשקוע יחד איתה. הצורך לנהל מדינה על ידי רבבות אזרחים, דורש תלמדים חכמים רבים, ומערכת חינוך שתיצור אזרחים חכמים. לכן אני מעריך שככל שמדינה תעניק לאזרחיה יותר השפעה, כך גם היא תדרש לפתח מערכת החינוך שתעמיד אזרחים חכמים.

פקידים מומחים

אך ככל שיהיו אזרחי אתונה חכמים, עדיין יהיו מקצועות שידרשו מקצועיות גבוהה. ולכן באתונה היו בעלי תפקידים מקצועיים שליוו את הוועדות. האתונאים השתדלו להיזהר מן הפקידים הקבועים, כיוון שבכוחם היה לנצל את פער הידע שלהם, כדי להטות החלטות מדיניות לטובת האינטרסים הצרים שלהם. אחת הקבוצות שאכן הצליחה להטות את הכף, היתה קבוצה הגנרלים. גנרלים היו מבעלי התפקידים הבודדים, שבהם נדרש כישרון יוצא דופן, ולא כל אזרח יכול למלא תפקיד זה. הגנרלים נבחרו בהצבעה, ויכלו להיבחר ליותר ברצף, מספר רב של קדנציות. כיוון שנבחרו בהצבעה, וכיוון שזכו למספר שנים בשלטון, יכלו הגנרלים לנצל את הלגיטמיות שזכו ואת הניסיון שצברו, לטובת הנעת ההחלטות לכיוונים המועדפים עליהם. ואכן, אחד הגנרלים האתונאים, בשם פריקלס שהיה גנרל נערץ וחכם, ניצל את השפעתו כדי להוביל את אתונה לגדולה. פריקלס שיכנע את האתונאים לבנות באתונה מבני פאר. המימון לבניית הפאר הגיע מכיסהן של בנות בריתה של אתונה. ערים אחרות, שבעבר היו שותפות שוות, אך עם הזמן ויתרו על החזקת צבא, ובמקום זאת שילמו לאתונה כדי שתנהל את הצבא עבורן. ככל שנטל המס על בנות הברית הלך וכבד, בנות הברית ביקשו להשתחרר מעולה של אתונה, אך כל ניסיון כזה היה עלול להסתיים בדיכוי צבאי על ידי אתונה. ככל שהתגברה בניית הפאר באתונה, בהנהגת פריקלס, גדל הפער בין אתונה לבנות בריתה, והברית האטית-דלית הלכה ונחלשה. בהשפעתו של פריקלס, נגררה אתונה למלחמות הפולפונסיות כנגד ספרטא. מלחמות שבעקבותיהן ירדה אתונה מגדולתה.

חכמת ההמונים

עוד נושא מעניין איתו התמודדו האתונאים היה קבלת החלטות באמצעות חוכמת הקבוצה. סווריסקי גילה בספרו "חוכמת ההמונים" כי חוכמת המונים מתפתח כאשר מתקיימים ארבעה תנאים (Surowiecki, 2005):

1. קיימות מגוון דעות.
2. כל משתתף מקבל החלטה באופן עצמאי, ללא השפעה מן הסובבים אותו.
3. אנשים יכולים לברר בעצמם את העובדות.
4. ישנו כלי שמאגד את הדעות השונות לכדי החלטה.

באתונה, אכן השתדלו שתהליך ההצבעה יתאפיין בארבעה אלמנטים אלו. בכל משפט או הצבעה, כל צד הציג את עמדתו, ובתהליכי חקיקה מספר דוברים דיבר בשם כל צד. המשתתפים צפו בעצמם בדיון, ולהעלות שאלות לצדדים. ולבסוף, באמצעות הצבעה הביעו האתונאים את בחירתם. הדרישה השניה היא הבעיתית מבין הארבע. האתונאים דרשו מהציבור לא להתייעץ עם הסובבים אותם, אך בפעמים רבות, הציבור כן התייעץ עם הסובבים אותו. במהלך ההצגת הדברים על ידי הצדדים, התווכחו ההמונים זה עם זה לגבי המידע שקיבלו, ובכך יצרו תהליך של קונפורמיות חברתית, והפחיתו את חוכמת ההמון. יתכן כי אם היתה נערכת הצבעה כמו באתונה, בטכנולוגיה של ימינו, יכול היה כל אזרח להישאר בביתו, להקשיב למשפט, ולבד להחליט מהי התשובה. אך בתקופה האתונאית, לא היתה קיימת האפשרות. האתונאים, על אף שהכירו בפגיעה שההטיה הקבוצתית פוגעת ביכולת ההחלטה, לא יכלו ולא הצליחו למנוע אותה.