נוכחים: הילה קורן, רני רזין, קרין נהון, אורלי מלמד, דור קונפורטיענת קבילי וטל ירון.
רישום הפגישה במינד-מאפ
משימות לביצוע
השאלה הראשית של הדיון: כיצד ניתן לכנס דיון
באופן כללי, איבדנו את הפוקוס, אבל עלו המון שאלות. השאלה עדיין נשארה פתוחה. מצד, שני נראה שיש תחלתה של פתח לשיתוף פעולה. להלן השאלות שעלו בפגישה ואזכורים של מקורות מעניינים.
תהליך הדיון
התהליך מתחלק לשלושה חלקים: לפני, במהלך ולאחר:
לפני המפגש יש לבצע זיהוי והגדרת מטרות. לקבוע מי יתן החסות, וכאן צריך לשים לב שנותן החסות בד"כ קובע את הטון. אם הוא בא להראות את עצמו, הדיון עלול להיות עקר. רק אם הוא באמת בא לדון, יש סיכוי שהדיון יהיה באמת בעל ערך השתתפותי. את התהליך יש לארגן. הזמנת המשתתפים היא הדבר המורכב והקשה ביותר. ככה"נ יש לבצע בדיקת שטח, לגייס בעלי השפעה, וליצור רשת עניין. כדי שאנשים יגיע, המסגור (framing) צריך להיות חשוב לאנשים.
בתוך התהליך: בתוך התהליך צריכים להיות מודעים לשיח על פני השטח ושיח מתחת לפני השטח. צריך להיות מודע לפער הזה. לדוגמא, בצפון-המזרחי של ארצות הברית יש תרבות שיח שבו הדברים מעל פני השטח הם מאד מנומסים. רק מי שבקיא מאד בתרבות, יודע לזהות את המתחים שמתקיימים מתחת לפני השטח. המתחים הללו יכולים לנבוע מפחדים קמעיים מאד. מנושאי טאבו שאסור לדבר עליהם.
קיימת השאלה, איך מתמודדים עם טאבו? אחת האפשרויות שגילינו כיעילות היא "שיטת הבצל". בשיטת הבצל, נפגשנו, קבוצת מפגשים טובים, מתנחלים ואנשי שמאל לדיון ומעשה על החברה הישראלית. המטרה היתה לראות האם נוכל לחיות ביחד ולפתור בעיות. הקבוצה נועדה גם לייצר עשיה. תהליך הדיון של הקבוצה נמשך על פני שנתיים. במהלכן ניהלנו המון דיונים בפייסבוק, ומידי כמה חודשים נפגשנו למפגשי פנים אל פנים ולעשיה חברתית. המפגשים אפשרו לנו לדון ולפרוק שכבה אחר שכבה של הבדלים ב-SON השונים של הקהילות, עד שנוצרה שפה משותפת. אבל בסופו של דבר הגענו לנקודת המחלוקת הבסיסית וממנה לא הצלחנו לזוז. לנקודת הטאבו. נקודת המחלוקת היתה שאצל החילונים הרציונל היה מקור הסמכות, ואצל הדתיים ההלכה והמסורה הן מקור הסמכות. לא הצלחנו לשנות את הטאבו, אך הצלחנו למצוא דרכים רבות לעקוף את הטאבו ופתח דרכים לחיות ביחד כחברה. הקשרים החברתיים נמשכים עד היום. עוד על הטאבו ניתן לקרוא את The Elephant in the Room[1]
תהליך ההתחברות דורש תנאים של אמון