(פיתוח) |
|||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| + | [http://en.wikipedia.org/wiki/Taboo טאבו] - איסור חברתי כנגד שמות, חפצים, פעולות, אנשים ושיחה בנושא מסוים, אשר נחשבים כלא-רצויים בחברה או בתרבות מסוימת. מערכת איסורים אלה קשורה למושג הקדושה והטומאה החברתיים, כך שהעבירה עליהם נחשבת כגורמת תוצאות חמורות, משום כך עבירה על טאבו נחשבת למעשה שלא יעשה ואף למעשה נתעב. | ||
| + | |||
| + | ==מה הן הסיבות להיווצרות טאבו?== | ||
| + | (SON) | ||
| + | |||
| + | '''השערה: מקור הטאבו באליטות''': טאבו הוא תוצר של ערך עמוק המושרש בתוך התרבות. הוא תוצר של מסקנה, כי הפרת הטאבו, תגרום לנזק לחברה. כך לדוגמא, הגיית השם המפורש ביהדות, אסורה, כיוון שהיא מחללת את הדבר הקדוש ביותר ליהדות. הגיית השם הותרה רק בבית המקדש, ורק במיקרים מיוחדים. דוגמא נוספת לכך היא פדופיליה. בחברה המערבית ברור כי כדי להגן על ילדים יש להפוך את הפדופיליה לטאבו. כל דיון על הנושא, נדחה בבוז, ונחשב מאד לא מוסרי. בכך האליטות מקבעות אצל האוכלוסיה, מה אסור ומה מותר לחשוב. בהתאם לכך, גם האיסור בחברה על פוליגמיה. הפוליגמיה נחשבת בחברה המערבית כטאבו. כאשר מתגלות תופעות של פוליגמיה, לא נערך דיון על הלגיטמיות של פוליגמיה, וכך מצליחות שוב האליטות לקבע חוקים מוסריים. כך גם אצל החברה החרדית, ישנו טאבו כי התורה שבעל-פה, מקורה בהר סיני ולכן אינה ניתנת למחלוקת, והיא זאת שמהווה את הבסיס להלכה. כל ניסיון לטעון כנגד התורה שבעל-פה כמקור סמכות, נתקל בהתנגדות חריפה. אצל הדתיים הלאומיים, שכן מאפשרים דיון על התורה-שבעלה פה נבנה סביב הטעמה הזאת טיעון בלתי-ניתן להפרכה, שאומר שהיהודי מאמין בתורה-שבעלה-פה. וכיוון שהוא מאמין ללא יסוד גשמי, אין דרך להפריך את הטענה. | ||
| + | |||
| + | הטאבו משמש למעשה, בניין יסוד לכוח החברתי, ובעיקר של האליטות האינטלקטואליות, ליצור יסוד לבניין ה"נרטיב" הקבוצתי. | ||
| + | |||
| + | כך גם במדינת ישראל, כל דיון על הלגיטמיות של חוק השיבה הפלסטיני, הוא טאבו. כך גם אצל הפלסטינים, כל טענה כאילו היהודים זכאים למדינה במקום, נחשבת כטאבו. | ||
| + | |||
| + | ולכן, ככל הנראה, מקור הטאבו הוא באליטות שמצליחות ליצור סביב הנושא, טאבו. תחושת איום, שאםן נדבר על כך, יהיה בזה חטא מוסרי, איום חברתי וסכנה קיומית. דבר המכניס את המתדיין למצב [[FFF]], ובעצם חוסם דיון. כך נוהגים כל השליטים, הרוצים שליטה. | ||
| + | |||
| + | ==איך מתמודדים עם טאבו?== | ||
| + | אחת הדרכים להתמודד עם טאבו היא בשיטת "שחיטת הפרות הקדושות" - שיטה זאת מערערת על הנחות היסוד, ומאפשרת לציבור לבחון את הטאבו בלא תחושת ה-[[FFF]]. אלא שכדי להגן על עצמן, האליטות המותקפות, מחזקות את ה | ||
| + | |||
| + | |||
| + | |||
קיימת השאלה, ''איך מתמודדים עם טאבו?'' אחת האפשרויות שגילינו כיעילות היא "שיטת הבצל". בשיטת הבצל, נפגשנו, קבוצת [https://www.facebook.com/groups/175160509198241/ מפגשים טובים], מתנחלים ואנשי שמאל לדיון ומעשה על החברה הישראלית. המטרה היתה לראות האם נוכל לחיות ביחד ולפתור בעיות. הקבוצה נועדה גם לייצר עשיה. תהליך הדיון של הקבוצה נמשך על פני שנתיים. במהלכן ניהלנו המון דיונים בפייסבוק, ומידי כמה חודשים נפגשנו למפגשי פנים אל פנים ולעשיה חברתית. המפגשים אפשרו לנו לדון ולפרוק שכבה אחר שכבה של הבדלים ב-[[SON]] השונים של הקהילות, עד שנוצרה שפה משותפת. אבל בסופו של דבר הגענו לנקודת המחלוקת הבסיסית וממנה לא הצלחנו לזוז. לנקודת ה[[טאבו]]. נקודת המחלוקת היתה שאצל החילונים הרציונל היה מקור הסמכות, ואצל הדתיים ההלכה והמסורה הן מקור הסמכות. לא הצלחנו לשנות את הטאבו, אך [http://kol1.org/wiki/index.php?title=%D7%9B%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%AA הצלחנו למצוא דרכים] רבות לעקוף את הטאבו ופתח דרכים לחיות ביחד כחברה. הקשרים החברתיים נמשכים עד היום. עוד על הטאבו ניתן לקרוא את The Elephant in the Room<ref>[http://www.amazon.com/The-Elephant-Room-Silence-Everyday/dp/0195332601/ref=sr_1_1?ie=UTF8&qid=1360172265&sr=8-1&keywords=the+elephant+in+the+room Zerubavel, E. (2007). The Elephant in the Room: Silence and Denial in Everyday Life (p. 176). Oxford University Press.]</ref> | קיימת השאלה, ''איך מתמודדים עם טאבו?'' אחת האפשרויות שגילינו כיעילות היא "שיטת הבצל". בשיטת הבצל, נפגשנו, קבוצת [https://www.facebook.com/groups/175160509198241/ מפגשים טובים], מתנחלים ואנשי שמאל לדיון ומעשה על החברה הישראלית. המטרה היתה לראות האם נוכל לחיות ביחד ולפתור בעיות. הקבוצה נועדה גם לייצר עשיה. תהליך הדיון של הקבוצה נמשך על פני שנתיים. במהלכן ניהלנו המון דיונים בפייסבוק, ומידי כמה חודשים נפגשנו למפגשי פנים אל פנים ולעשיה חברתית. המפגשים אפשרו לנו לדון ולפרוק שכבה אחר שכבה של הבדלים ב-[[SON]] השונים של הקהילות, עד שנוצרה שפה משותפת. אבל בסופו של דבר הגענו לנקודת המחלוקת הבסיסית וממנה לא הצלחנו לזוז. לנקודת ה[[טאבו]]. נקודת המחלוקת היתה שאצל החילונים הרציונל היה מקור הסמכות, ואצל הדתיים ההלכה והמסורה הן מקור הסמכות. לא הצלחנו לשנות את הטאבו, אך [http://kol1.org/wiki/index.php?title=%D7%9B%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%AA הצלחנו למצוא דרכים] רבות לעקוף את הטאבו ופתח דרכים לחיות ביחד כחברה. הקשרים החברתיים נמשכים עד היום. עוד על הטאבו ניתן לקרוא את The Elephant in the Room<ref>[http://www.amazon.com/The-Elephant-Room-Silence-Everyday/dp/0195332601/ref=sr_1_1?ie=UTF8&qid=1360172265&sr=8-1&keywords=the+elephant+in+the+room Zerubavel, E. (2007). The Elephant in the Room: Silence and Denial in Everyday Life (p. 176). Oxford University Press.]</ref> | ||
גרסה מ־04:35, 10 בפברואר 2013
טאבו - איסור חברתי כנגד שמות, חפצים, פעולות, אנשים ושיחה בנושא מסוים, אשר נחשבים כלא-רצויים בחברה או בתרבות מסוימת. מערכת איסורים אלה קשורה למושג הקדושה והטומאה החברתיים, כך שהעבירה עליהם נחשבת כגורמת תוצאות חמורות, משום כך עבירה על טאבו נחשבת למעשה שלא יעשה ואף למעשה נתעב.
מה הן הסיבות להיווצרות טאבו?
(SON)
השערה: מקור הטאבו באליטות: טאבו הוא תוצר של ערך עמוק המושרש בתוך התרבות. הוא תוצר של מסקנה, כי הפרת הטאבו, תגרום לנזק לחברה. כך לדוגמא, הגיית השם המפורש ביהדות, אסורה, כיוון שהיא מחללת את הדבר הקדוש ביותר ליהדות. הגיית השם הותרה רק בבית המקדש, ורק במיקרים מיוחדים. דוגמא נוספת לכך היא פדופיליה. בחברה המערבית ברור כי כדי להגן על ילדים יש להפוך את הפדופיליה לטאבו. כל דיון על הנושא, נדחה בבוז, ונחשב מאד לא מוסרי. בכך האליטות מקבעות אצל האוכלוסיה, מה אסור ומה מותר לחשוב. בהתאם לכך, גם האיסור בחברה על פוליגמיה. הפוליגמיה נחשבת בחברה המערבית כטאבו. כאשר מתגלות תופעות של פוליגמיה, לא נערך דיון על הלגיטמיות של פוליגמיה, וכך מצליחות שוב האליטות לקבע חוקים מוסריים. כך גם אצל החברה החרדית, ישנו טאבו כי התורה שבעל-פה, מקורה בהר סיני ולכן אינה ניתנת למחלוקת, והיא זאת שמהווה את הבסיס להלכה. כל ניסיון לטעון כנגד התורה שבעל-פה כמקור סמכות, נתקל בהתנגדות חריפה. אצל הדתיים הלאומיים, שכן מאפשרים דיון על התורה-שבעלה פה נבנה סביב הטעמה הזאת טיעון בלתי-ניתן להפרכה, שאומר שהיהודי מאמין בתורה-שבעלה-פה. וכיוון שהוא מאמין ללא יסוד גשמי, אין דרך להפריך את הטענה.
הטאבו משמש למעשה, בניין יסוד לכוח החברתי, ובעיקר של האליטות האינטלקטואליות, ליצור יסוד לבניין ה"נרטיב" הקבוצתי.
כך גם במדינת ישראל, כל דיון על הלגיטמיות של חוק השיבה הפלסטיני, הוא טאבו. כך גם אצל הפלסטינים, כל טענה כאילו היהודים זכאים למדינה במקום, נחשבת כטאבו.
ולכן, ככל הנראה, מקור הטאבו הוא באליטות שמצליחות ליצור סביב הנושא, טאבו. תחושת איום, שאםן נדבר על כך, יהיה בזה חטא מוסרי, איום חברתי וסכנה קיומית. דבר המכניס את המתדיין למצב FFF, ובעצם חוסם דיון. כך נוהגים כל השליטים, הרוצים שליטה.
איך מתמודדים עם טאבו?
אחת הדרכים להתמודד עם טאבו היא בשיטת "שחיטת הפרות הקדושות" - שיטה זאת מערערת על הנחות היסוד, ומאפשרת לציבור לבחון את הטאבו בלא תחושת ה-FFF. אלא שכדי להגן על עצמן, האליטות המותקפות, מחזקות את ה
קיימת השאלה, איך מתמודדים עם טאבו? אחת האפשרויות שגילינו כיעילות היא "שיטת הבצל". בשיטת הבצל, נפגשנו, קבוצת מפגשים טובים, מתנחלים ואנשי שמאל לדיון ומעשה על החברה הישראלית. המטרה היתה לראות האם נוכל לחיות ביחד ולפתור בעיות. הקבוצה נועדה גם לייצר עשיה. תהליך הדיון של הקבוצה נמשך על פני שנתיים. במהלכן ניהלנו המון דיונים בפייסבוק, ומידי כמה חודשים נפגשנו למפגשי פנים אל פנים ולעשיה חברתית. המפגשים אפשרו לנו לדון ולפרוק שכבה אחר שכבה של הבדלים ב-SON השונים של הקהילות, עד שנוצרה שפה משותפת. אבל בסופו של דבר הגענו לנקודת המחלוקת הבסיסית וממנה לא הצלחנו לזוז. לנקודת הטאבו. נקודת המחלוקת היתה שאצל החילונים הרציונל היה מקור הסמכות, ואצל הדתיים ההלכה והמסורה הן מקור הסמכות. לא הצלחנו לשנות את הטאבו, אך הצלחנו למצוא דרכים רבות לעקוף את הטאבו ופתח דרכים לחיות ביחד כחברה. הקשרים החברתיים נמשכים עד היום. עוד על הטאבו ניתן לקרוא את The Elephant in the Room[1]
תהליך ההתחברות דורש תנאים של אמון.