מתוך On Deliberation
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
(יצירת דף עם התוכן "הרדיו נכנס לציבור בשנות ה-20, בעוד שהטלוויזיה נכנסת בשנות ה-50. הרדיו והטלוויזיה נשלטים על ...")
 
 
שורה 1: שורה 1:
הרדיו נכנס לציבור בשנות ה-20, בעוד שהטלוויזיה נכנסת בשנות ה-50. הרדיו והטלוויזיה נשלטים על ידי בעלי ההון והמדינה. מדובר בשליטה אבסולוטית (מוחלטת). השלטון יכול להעביר מסרים למאות מיליונים בשנייה אחת, מה שגורם לחיזוק השלטון. בשלב זה, העולם הפך מעולם מפוצל, לעולם החצוי לשניים.
+
תחת בעלות משותפת של מדינת ישראל והמעמד השולט, נמצאים כלי התקשורת המובילים, הרדיו והטלויזיה. אלו נכנסו לשימוש ולתודעה הציבורית בשנות ה-20 וה-50 בהתאמה.  
מי שולט בנרטיב? גם המדינה וגם בעלי ההון (הון-שלטון).
+
השימוש באמצעי התקשרות הללו הוא אינטרס משותף של הממשלה ובעלי ההון, שכן השליטה בעניין המסרים שיעברו או לא יועברו להמונים היא מוחלטת, מה שמעצים את כוחו של השלטון ומבסס את כוחו.  
  
אחד מכלי התעמולה החזקים ביותר בארצות הברית, זו הוליווד. כל העולם המערבי ראה את הסרטים של הוליווד, והדבר הביא להתפתחות בועה סביב החלום האמריקאי.
+
בארצות הברית מתרחשת אותה התופעה, כאשר הוליווד משמש ככלי תעמולה יוצא דופן שמושך אליו המונים מהעולם המערבי, וממילא בדרכו שלו, הוליווד מפתחת ומטפחת את החלום האמריקאי.  
  
בישראל, אחד הסמלים המובהקים לתופעה זו הוא חיים יבין, עם הקמת רשות השידור, שהוקמה ונשלטה על ידי השלטון, עד לשנת 1992, שבה עלה הימין לשלטון והכניס לשוק את בעלי ההון, שהקימו ערוצים/תחנות טלוויזיה נוספות ויצרו תחרות וגיוון בתכנים.
+
עם הקמתו של הגוף הממשלתי "רשות השידור", ולאורך שנות פעילותו הבלעדית בתכני הטלויזיה, האסוציאציה הכמעט מוחלטת בקרב הציבור הישראלי לטלויזיה הייתה חיים יבין, מה שמצביע על הומוגניות מוחלטת בתכנים הטלוויזיונים של אז. התמורה חלה בשנת 1992, שנה שבה בעלי ההון הקימו ערוצי טלויזיה שכונו "כבלים", מה שייצר נוף טלוויזיוני מגוון עם ריבוי תכנים וממילא התפתחות תחרות בזירה הטלוויזיונית.

גרסה אחרונה מ־13:09, 29 ביולי 2015

תחת בעלות משותפת של מדינת ישראל והמעמד השולט, נמצאים כלי התקשורת המובילים, הרדיו והטלויזיה. אלו נכנסו לשימוש ולתודעה הציבורית בשנות ה-20 וה-50 בהתאמה. השימוש באמצעי התקשרות הללו הוא אינטרס משותף של הממשלה ובעלי ההון, שכן השליטה בעניין המסרים שיעברו או לא יועברו להמונים היא מוחלטת, מה שמעצים את כוחו של השלטון ומבסס את כוחו.

בארצות הברית מתרחשת אותה התופעה, כאשר הוליווד משמש ככלי תעמולה יוצא דופן שמושך אליו המונים מהעולם המערבי, וממילא בדרכו שלו, הוליווד מפתחת ומטפחת את החלום האמריקאי.

עם הקמתו של הגוף הממשלתי "רשות השידור", ולאורך שנות פעילותו הבלעדית בתכני הטלויזיה, האסוציאציה הכמעט מוחלטת בקרב הציבור הישראלי לטלויזיה הייתה חיים יבין, מה שמצביע על הומוגניות מוחלטת בתכנים הטלוויזיונים של אז. התמורה חלה בשנת 1992, שנה שבה בעלי ההון הקימו ערוצי טלויזיה שכונו "כבלים", מה שייצר נוף טלוויזיוני מגוון עם ריבוי תכנים וממילא התפתחות תחרות בזירה הטלוויזיונית.