במשך שנים מתקיים ויכוח בין מחנכים ותלמידים, האם סמארטפונים, טאבלטים ומחשבים ניידים משפרים או פוגעים בלמידה במסגרת השיעורים. כאשר שואלים סטודנטים האם האמצעים הללו מסייעם להם בלמידה, הם מדווחים כי יש להם חלוקת קשב, והשימוש באאמצעים אלו מסייע להם להתרכז טוב יותר בלימודים.
אלא שכאשר באוניברסיטת טקסס ביקשו לבחון את הסוגיה בצורה יותר מדעית, הסתבר שהממצאים מראים אחרת (2014 Self & Stramaski). כדי לבדוק את הנושא החוקרים החליטו לבדוק משהו שאנו המורים בדרך כלל איננו בודקים. החוקרים לא בדקו את הציונים בקורס, אלא בדקו האם הסטודנטים הפנימו את הערכים שנלמדו בקורס. הקורס שנבחר היה קורס במוסר-רפואי, והחוקרים ביקשו לבדוק האם הסטודנטים הפנימו את ערכי המוסר שנלמדו בקורס. כדי להעריך את ההתקדמות המוסרית של הסטודנטים החוקרים השתמשו במבחן מקובל לאומדן התפתחות מוסרית בשם DIS, המבוסס על תיאוריית ההתפתחות המוסרית של קולברג. החוקרים חילקו את הסטודנטים בקורס לשתי קבוצות. האחת השתמשה באמצעים דיגטליים והשניה לא השתמשה. כאשר בחנו בסוף הקורס את ההתפתחות המוסרית של הסטודנטים, גילו החוקרים כי הסטודנטים שניתן להם האפשרות להשתמש באמצעים דיגטליים לא גילו התפתחות מוסרית, בעוד שהסטודנטים שנאלצו להסתדר בלי אמצעים דיגטליים, הראו התפתחות מוסריות.
קשה לי להכריע מתוך מחקר אחד, האם גישה לאמצעים דיגטליים במהלך השיעורים פוגעת בלמידה המשמעותית או לא. מהניסיון שלי כסטודנט ומרצה, לאפטופים וטאבלטים יכולים להיות כלי מצויין לסיכום השיעור, אך מצד שני, אני מבחין בהרבה סטודנטים שמשתמשים בסמארטפונים לעיון בפייסבוק ובאפליקציות אחרות. משיחות עם סטודנטים אלו, עולה כי הם סומכים על כך שיקבלו סיכומי שיעור מהתלמידות החרשניות, ועל פי הסיכומים הללו, יתכוננו למבחן. אך נראה שבינתיים, הסטודנטים הללו אינם מרוכזים במהלך השיעורים, אינם מתמודדים עם החומר ואינם מפנימים אותו. כתוצאה מכך הלמידה המשמעותית שלהם נפגעת.
אם יורשה לי להציע מסקנה מהמחקר הזה ומהניסיון שלי כמרצה וסטודנט, הייתי מציע למנוע הכנסת אמצעים אלקטרונים לכיתה. אני חושב שאפשר וניתן לסכם שעור גם במחברת. מה גם שסיכום בכתב יד, מעלה את יכולת הזכרון במידה רבה.
סטודנטים, תלמידים, מורים, הורים מה דעתכם? האם להוציא את האמצעים האלקטרונים מהשעורים?
ראשית, לא ברור לי מה הכוונה ב"התפתחות מוסרית". להלן אניח שמדובר בהבנת והפנמת המסרים הלימודדים בקורס.
שנית, לשאול "האם האמצעים האלקטרונים מסייעים לתלמידים בלמידה" זה בערך כמו לשאול האם חשמל מסייע בלמידה. חשמל יכול להאיר את הכיתה (וזה כנראה טוב) אבל גם לתת מכות חשמל לתלמידים, וזה כנראה מומלץ פחות.
טאבלט יכול לשמש כתחליף למחברת לכתיבת סיכומים (ולדעתי האישית תחליף גרוע), כתחליף לספרים (קבצי קריאה ממוחשבים), ללימוד אינטראקטיבי, למעקב בזמן אמת של המורה אחר התקדמות התלמידים, לתרגול אדאפטיבי (מתאים עצמו לרמת התלמיד) וכו' וכו'.
לעניין זה ראו מה שאומר ד"ר דובי וייס (עימו עבדתי ושאותו אני מעריך מאוד) –
http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3620174,00.html
שלום זיגי, מה נשמע? 🙂
"אמצעים אלקטרוניים":
האמת היא שלא מצאתי שם אחר לכל אותם מכשירים המופעים בכותרת (סמארטפונים, טאבלטים ומחשבים). ולכן הושפעתי מהמושג המופיע במאמר. יש לך הצעה?
מחשבים כברזלים (דובי וייס):
אני מבין שגם כאשר ניתנו מחשבים, לא הותקנו בהן התוכנות הרלוונטיות, ולא נעשה בהם השימוש הראוי. השאלה היא האם ניתן לעשות בהם שימוש מועיל?
מניסיוני האישי, אני כן משתמש בטאבלט לסכם חומר, אך אינני בטוח שכתב יד לא היה עושה שירות טוב יותר. נדמה לי גם שכל התוכנות שפגשתי עד עכשיו, לא ממש הצליחו במשימת הלימוד המשמעותי.
מכאן אני עדיין מסיק שאולי, עד שיוכח שיש תוכנות ואמצעי הוראה יעילים, כדאי להשאיר את הדברים הללו מחוץ לכיתה.
שלום ירון,
אין לי בעיה עם המונח "אמצעים אלקטרונים" אלא עם ההנחה שיש רק דרך שימוש אחת בהם (שלא ברור לי מהי), והיא על פי המאמר נחותה ולא רצויה.
על פי המשך תגובתך אני מבין שהשימוש אותו אתה בוחן (ופוסל) הוא שימוש באמצעים אלקטרונים לסיכום השיעור. עם זה (כמו שכבר ציינתי בתגובתי הראשונה) אני לגמרי מסכים.
אבל אתה (והמחקר) אומרים יותר מזה – אתם פוסלים לגמרי שימוש באמצעים אלקטרוניים בכיתה. האם אתה פוסל שימוש בהם גם בשימושים אחרים? למשל – יכולת לימוד/תרגול עצמי אדפטיבי? יכולת פתרון עצמי והעלאתו ללוח לדיון משותף בכיתה? העמקה (מעבר להרצאה של מורה) בחומר (לדוגמא – משחק בצורה תלת מימדית כשלומדים על נפחים, או עם גרפים כשלומדים פונקציות, או במודל גוף האדם כשלומדים אנטומיה).
זיגי,
תקינתי את המושג "אמצעים אלקטרוניים" ל"אמצעים דיגטליים", שנראה מתאר יותר טוב את הקבוצה הנ"ל.
אני מסכים בהחלט כי יתכן שימוש מסויים באמצעים דיגטליים שיכול לשפר את הלמידה המשמעותית. אלא שעל פי המחקר הנ"ל, כמו גם על ידי הטענה של ד"ר וייס, הכלים שנמצאים כיום ברשות התלמידים והסטודנטים, על פי רוב פוגעים בלמידה המשמעותית, יותר מאשר מסייעים.
כדי לשנות את המצב, יהיה על מפתחי כלים דיגטליים ותוכנות דיגטליים להוכיח מחקרית, שהכלים שלהם משפרים את הלמידה.
טל היקר,
איני מסכימה איתך. עם סמארטפונים ובלי סמארטפונים אני מכירה רבים ואני בניהם שאינם כותבים. לא הייתה לי מחברת לא בתואר הראשון, לא בשני וגם בקושי בבית ספר ואז עוד לא היו סמארטפונים. אני חושבת שהכלב קבור בנושא השיעור. "מוסר" הוא דבר מאוד פילוסופי ואנושי ללמוד . ואיך נעביר נושא שכזה באמצעים אלקטרונים ממוחשבים וחסרי שיקול דעת? כיצד נחווה ונניח הנחות היפוטטיות עם גוגל? המכשיר המדובר יכול להיות אמצעי עזר ללמידה של שיתף ודיון אך לא דרך ללמידה ועוד בנושאים שכאלה.
ובסוף הכול עניין של בחירה עם המרצה מרתק וסוחף והנושא מעניין אף סמארטפון לא יסיח את הדעת אלא אם כן היא כבר מוסחת ממטרדים אחרים. ואם לא כך הדבר אז גם ככה המתעופפעם יתעופפו להם…
בלמידה כמו של היום זה עניין של השרדות תצליח או לא תצליח זאת השאלה ואפשר להצליח בהרבה דרכים והצלחה יכולה להיות גם עניין יחסי בעייני המצליח/הנכשל.
מאיה (מיטוב)
הי מאיה (מיטוב) 🙂
אני מבין שאת טוענת כי הנושא עצמו אינו מתאים ללמידה במדיום דיגטלי. כלומר אי אפשר ללמוד מוסר באמצעים דיגטליים. אני מניח שכדי להתגבר על הביקורת שלך, יצטרכו לבדוק זאת לגבי נושאים. אשאיר זאת לאחרים.
לגבי מרצים סוחפים, זה תמיד נכון.
השאלה היא האם תלמיד שתקוע כרגע בפייסבוק, או רואה סרט במהלך השיעור, באמת יכול להפנים את המסר, או להשתתף בדיון באופן פעיל? בעיני זה כמעט ברור. הוא לא. העניין הוא שהתלמיד הזה משכנע את עצמו שהוא לומד, אבל הנה לפחות המחקר הזה מצביע שיתכן, שהיכולת שלו להבין את החומר ממש, נפגעת
מקווה להתראות,
טל
אני מניח שזה תלוי בקורס. במסגרות ריאליות, מנסיוני המצומצם, כל סטודנט מנסה למצוא את הדרך הכי טובה לקלוט את החומר ואי אפשר להצליח אחרת. לכן עבור סטודנטים כאלו עושה רושם שמה שאתה מציע לא רלוונטי – כי מי שמחשב מפריע לו ישים לב לכך שהוא לא מצליח בלימודים ומיד ישנה גישה.