כבר מראשיתה נחשבה מחאת מחירי המחיה, כמחאה עממית אותנטית. מימיה הראשונים נראה שמובילי המחאה השתדלו לשלב קבוצות אוכלוסיה רבגוניות, ונעשה ניסיון על ידי גורמים מתוך המחאה לקדם שקיפות ודמוקרטיה. אלא שפעם אחר פעם נשמעו תלונות על הנהגה שמתרחקת מהשטח, ועל חוסר ייצוג הולם של המאהלים בפריפריה. שמועות עקשניות שהמחאה היא למעשה מחאה המנוהלת על ידי השמאל בלבד. כדי שהמחאה תמשיך להתקיים, על ציבורים רחבים להרגיש כי דעתם מיוצגת, וכי אין גורמי כוח פוליטים המנהלים את המחאה בניגוד לרצונו האמיתי של הציבור. האתגרים הדמוקרטיים העומדים בפני המובילים הם מסובכים. כדי לעזור בחשיבה על בניית המנגנונים הדמוקרטיים של המחאה, אני מבקש להציג מקרה מיוחד בהיסטוריה שבו נפתרו חלק גדול מהבעיות שאנו עומדים בפניהם. מאמר זה יעסוק בהבנת המבנה הדמוקרטי של אתונה העתיקה, בה שימשו מנגנונים דמוקרטיים מתוחכמים לשמור על הדמוקרטיה המלאה ממנה נהנו האזרחים. המאמר מנסה לבחון האם ניתן להתאים חלק מאמצעים אלו כדי לאפשר למחאה להיות דמוקרטית יותר.

המבנה הדמוקרטי של המחאה כיום

לאור ביקורת הולכת וגוברת על העדר הדמוקרטיה של המחאה, נראה כי בימים האחרונים, נעשה מאמץ להביא לידי ביטוי טוב יותר את רצון הציבור. החלטות שהתקבלו ב-24 לאוגוסט בפורום הארצי לגבי שינוי במבנה הארגוני-דמוקרטי של המחאה, אמורות לשפר את הדמוקרטיה. ההצעת השינוי הארגוני מדברת על כך שיבחרו 10 נציגי מחוזות + 15%-20% נציגות למגזר הערבי + 3 נציגים מגרעין המייסדים. כלומר, הפתרון נועד לשקף בצורה נציגית את רצון אנשי האוהלים ברחבי הארץ. אלא שאם נעקוב אחר תהליך הנציגות נראה כי הייצוגיות הזאת היא חלקית, ולמעשה קולם של המשתתף או משתתפת במחאה הולך ודועך וכמעט הופך חסר משמעות כאשר הוא מגיע לרמה הארצית. דיונים שמתפתחים באוהלים מועברים דרך נציגי המאהלים לנציגים המחוזים ואלו מעבירים את המידע שרכשו (לאחר ששמעו דעות של כמה מאהלים) לאסיפה הארצית. הקול של האזרח השוכן במאהלים הולך ונמוג בהיררכיה הארגונית שהשינוי מציע.

השינוי אמור לשפר את היצוגיות של המאהלים השונים, אך עדיין גם בשינוי זה, קולו של קהל חשוב מאד אינו מיוצג: קולם של מאות-האלפים שהגיעו להפגנות. רוב אזרחי ואזרחיות מדינת ישראל, אינם יכולים לשכון קבע באוהלים, אך כן יכולים להגיע במוצ"ש להפגנות הגדולות. הגעתם חיונית לייצור כוח פוליטי משמעותי. הם אלו שיוצרים תמונה של מפגן כוח עוצמתי שיכול להרתיע כל משטר בעולם. בהעדר יכולת לייצג את קולם של מפגני המוצ"שים, יתחיל הציבור להרגיש שקולו לא נשמע ורצונו אינו מבוטא, ולכן עלולה התמיכה הציבורית להעלם. כדי לשמר את הכוח הציבורי, על ההנהגה למצוא דרך אירגונית-פוליטית לשקף את רצונם של מאות אלפי האזרחים התומכים במחאה.

תהליך פוליטי-ארגוני-טכנולוגי המאפשר השתתפות יעילה של מאות אלפים, נמצא כרגע בפיתוח , אך ידרשו לפחות עוד כמה חודשים לפתח את התוכנה (בהנחה שימצאו מספיק מפתחים שיצטרפו לפרוייקט). בינתיים, אני מציע שנשתמש בטכנולוגיה ישנה ,שעבדה עבור אנשים אחרים לפני למעלה מ-2400 שנים. טכנלוגיה דמוקרטית שאיפשרה השתתפות שבועית של למעלה מ-6000 איש. מדינה שמנתה כ-30 אלף אזרחים, איפשרה במשך כמאתיים שנה לאזרחיה להשתתף בכל ההחלטות, מההחלטות הקטנות ביותר ועד ההחלטות המורכבות והחשובות ביותר. במהלך 200 השנים הללו היתה מדינה זאת אימפריה דמוקרטית, שממנגנוניה הדמוקרטיים אנו יכולים, היום, במרחק מאות שנים רבות, ללמוד על דמוקרטיה ישירה, שבה אין צורך בנציגים. שבה לכל אזרח היה כוח פוליטי שווה. לעיר-מדינה זאת קראו אתונה, והיא קיימה מנגנונים פוליטים מרשימים ביותר. בפוסט זה אציג את המנגנונים הללו, ואשאל אותכם, מה אנו יכולים ללמוד מאתונה? וכיצד ניתן ליישם מנגנונים אלו במחאה הדמוקרטית שלנו?

לקחים מאתונה וישומם כיום

כוחה של הדמוקרטיה האתונאית בדמוי

האוכלוסיה באטיקה היתה מחלוקת ל-139 קבוצות, שנקראו deme. הדמוי (רבים של deme), כמו המאהלים של ימינו, היוו את מקור הדיונים והכוח הפוליטי של אזרחי אתונה. המפגש היום-יומי והשיחות בתוך קבוצות קטנות, אפשרו לאזרחי אתונה ואטיקה ללבן נושאים ולגבש דעה לגבי מהלכים פוליטים. כיום איננו מוגבלים רק למאהלים (או לדומי אמיתיים). בזכות הרשתות החברתיות, אנו יכולים להוסיף עוד דמוס רבים שבהם נוכל לנהל דיונים אזרחיים. אנו יכולים להוסיף גם מאהלים וירטואלים בקבוצות דיון בפייסבוק או בכל מקום אחר שאנו אוהבים לשהות בו, ולהשיג את בסיס העוצמה הדמוקרטית שהאתונאים השיגו.

ריבונות הדמוקרטיה האתונאית – אסיפת העם

באתונה (או יותר נכון, באטיקה, הסובבת את אתונה) היו למעלה מ-30 אלף אזרחים, הזכאים להצביע באסיפת העם. מתוכם השתתפו באסיפה כ-6,000 עד 12,000 אלף איש. האסיפות היו על בסיס כמעט שבועי (נערכו כ-40 אסיפות בשנה). האתונאים האמינו בחשיבות ההשתתפות באסיפות, ולכן דאגו לשלם לאזרחים שהגיעו לאספות כ- אובול עד שלושה אובולים ליום (שישה אובולים שווים ליום עבודה של שכיר לא מיומן). האסיפה נערכה בפניקס (Pnyx) מתחם שבו יכלו להתאסף שנים-עשר אלף איש או יותר. הפניקס שכנה ליד כיכר השוק (אגורה), ולקראת האסיפה, כל באי השוק נדחקו לכיוון הפניקס, באמצעות נושאי חבל צבוע בצבע אדום טרי שסגרו על השוק, ודחפו את האנשים לאסיפה.כך הבטיחו האתונאים שמרבית האזרחים האתונאים ישתתפו בישיבות השבועיות הללו.

אם נקביל זאת לימנו, הרי שמספר של ששת-אלפים עד שנים-עשר אלף משתתפים מתוך אוכלוסיה של 30 אלף אזרחים, יהיה שווה להשתתפות של 800 אלף – 1.6 מיליון אזרחים מידי שבוע בהצבעות על חוקים ותקנות ציבוריות. למעשה, מבחינה טכנולוגית, אין לנו שום בעיה לקיים הצבעה בקרב מיליוני בני אדם. מחקרים אחרונים הראו כי לרבים מאזרחי ישראל יש פייסבוק. אמצעי הצבעה דמוקרטי דרך הפייסבוק שנקרא "קולורבים" מאפשר לכל משתתף בפייסבוק להצביע על כל שאלה שתוחלט על ידי המועצה (ראו להלן). ולכן זה רק עניין של מודעות, כדי שנוכל לשחזר שוב את אסיפת העם, דרך הפייסבוק וקולורבים.

דיון במועצה

יחד עם זאת לפני הצבעה יש צורך לנהל דיון מרוכז על נושאי ההצבעה, כדי שהבחירה תהיה מושכלת ומודעת עד כמה שניתן. אלא שדיון בקנה מידה של מיליונים אינו אפשרי כמעט. גם דיון בקרב אלפי אנשים קשה מאד לנהל דיון יעיל. ולכן פיתחו האתונאים את המועצה (boule). המועצה היתה גוף ציבורי שהכין את השאלות לציבור. גוף זה קבע אילו שאלות יעלו, ואיך ינוסחו השאלות. הוא גם קבע מי יעלה לנאום, ומי לא. ברור כי גוף זה החזיק בידיו כוח עצום.

את הכוח העצום הזה פירקו האתונאים, שהיתה להם התנגדות עזה לכל סממן של ריכוז כוח בידי אליטות, על ידי עיצוב המועצה בצורה שתבטיח כי הכוח הציבורי יתחלק היטב בין האזרחים. לכן פעם בשנה נבחרו למועצה 500 אזרחים בהגרלה. על האזרחים היה לעמוד בקריטריונים של תקינות ציבורית, עליהם להיות מעל גיל 30, עליהם היה לעבור בכניסה לתפקיד וביציאה מהתפקיד משפט ציבורי שבחן שהם פעלו בניקיון כפים לטובת הציבור. אזרח לא יכול היה להיבחר יותר מפעמיים לאסיפה, במהלך חייו, והוא אינו יכול לכהן במשך שתי כהונות רצוף.

כיוון שהמועצה היתה הגוף המושל באתונה (מקביל לממשלה אצלנו), וכיוון שהאזרחים שכיהנו במועצה לא היו אנשי מקצוע, מונו לחלק מהתפקידים אנשי מקצוע, אך עיקר העבודה נעשתה על ידי וועדות שקמו בתוך המועצה. כל וועדה מנתה כעשרה חברים, והם התחלפו ביניהם מידי יום בניהול הישיבות. גם כאן, שולמו לאנשי המועצה תשלום כדי שיוכלו להתפנות מעיסוקיהם, אף בפועל העניים לא יכלו להשתתף, ולכן רק המעמדות הבינוניים והגבוהים יכלו להשתתף באסיפה.

כאמור, המועצה הכינה את ההצעות להחלטת האסיפה. את האספה עצמה ניהלו חברי המועצה. נבחרו דוברים בעד ונגד החלטה, ואנשי המועצה ערכו את ההצבעה שאיפשרה לאלפי האזרחים להקשיב לטיעונים, להתווכח בינהם ולהצביע בעד או נגד ההצעה.

אם ננסה להקביל זאת לימינו, הרי שנוכל למנות בהגרלה אזרחים מן השורה, ל"מועצה" (גוף שימנה כמה מאות אזרחים). למועצה יהיו ועדות שונות והיא תוכל להעלות לדיון שבועי הצעות שונות. ניתן יהיה לנהל את הדיונים ברחבי האינטרנט, בבלוגים, בפייסבוק או בכל מקום אחר. והצבעה תערך לקראת כל סוף שבוע באמצעות קולורבים.

מנהיגות

הדמוקרטיה באתונה לא היתה נקיה משגיאות, אך היא הציגה מודל שאיפשר לאזרחים להשתתף בפועל בהחלטות המדיניות, ונתנה להם את היכולת להיות הפוסקים האחרונים במדינתם.

אחת הבעיות שהיתה לדמוקרטיה הישירה באתונה, היא העדר מנהיגות. כיוון שלמועצה נבחרו אנשים בהגרלה, ואנשים אלו היו חשופים לתביעה בגין רשלנות בתפקידם, רובם העדיפו להטיל את האחריות לפתחה של האסיפה. אך כיוון שלאסיפה לא היו כלים מנהיגותיים, אלא רק ובעיקר כלים תגובתיים, היה קשה מאד להצמיח מנהיגות.

את הפתרון ניתן היה למצוא באמצעות הסטרטגים (strategoi) שהיו הגנרלים של אתונה. מידי שנה הם נבחרו באופן אישי, אך בניגוד למשרות האחרות שנבחרו בהגרלה הם נבחרו בבחירות אישיות והם יכלו להיבחר פעם אחר פעם ללא הגבלה. גם הם עמדו לבחינת הציבור באופן שותף, אך בגלל מעמדם ומשך הכהונה הארוכה שלהם, הם אלו ששימשו מנהיגים בפועל.

גם אצלנו יכולה לקום הנהגה נבחרת, בעלת חזון ארוך טווח ויכולת מנהיגות, והיא תיבחר על ידי הציבור, ותזכה למשך כהונה ארוך יותר, שמאפשר אורך רוח, ומנהיגות. הם אומנם לא יהיו הפוסקים האחרונים, אך מעמדם והיבחרותם על ידי הציבור תאפשר להם להניע מהלכים ארוכי טווח.

אמת

חסרון אחר של אתונה, היה שכאשר אדם עמד מול 6000 איש, היה עליו להיות נואם משובח ורטוריקן מופלא, כדי לשכנע את שומעיו, ולהניעם לפעול על פי רצונו. כתוצאה מכך, אומנות הרטוריקה השתפרה פלאים ביוון, ושימשה בסיס לרטוריקה שאנו מכירים עד ימינו. הרטוריקה כבר אז, הצטיינה ביכולתה לרמות את ההמונים, ולהוליכם להחלטות שגויות. לכן, אם אנו רוצים להתאים חלקים מהשיטה היוונית לימינו, עלינו למצוא דרך לנהל דיונים אמיתיים, ביקורתיים ואחראיים, המבוססים על ידע אמת, ולא על סילוף המציאות.

אולי כיום יש הרבה פחות מקום לדמוגוגיה כיוון שהאינטרנט הוא פלטפורמה מבוזרת, המאפשרת ביקורת הדדית יעילה המחלישה את האפשרות לדמגוגויה. אך עדיין, כדאי שנאמץ לעצמנו ככלל תרבות דיון המבוססת על עובדות, ולא על רמיה. מומלץ כי נתבסס על מקורות אמינים, ועל דיון ביקורתי. כיום הסדנא לידע ציבורי, ביחד עם המשרד לשיתוף הציבור, חשפו לקהל הרחב את תקציב המדינה. מידע רלוונטי אחר נמצא באינטרנט. בואו בכל המסמכים הציבוריים שנוציא, נתייחס אל נתוני אמת, ונבסס את כל מה שאנו אומרים.

לסיכום

ריבונות הציבור באתונה נשמרה בקנאו על ידי האתונאים. הם השתמשו באסיפה כגוף הפוסק האחרון, ולא היה כוח שעמד מעליה. האתונאים הכינו הצעות חוק באמצעות המועצה, שאליה נבחרו באקראי, אזרחים כמעט מכל שכבות האוכלוסיה. אזרחים אלו התחלפו בתפקידיהם מידי יום, כך שהכוח לא יוכל להיות מרוכז אצל איש.

על אף שמנגנונים אלו הם דמוקרטיים לגמרי, עדיין יש בהם חלושות שעלינו למצוא להן פתרון במנגנונים המודרניים שאנו מבקשים להקים. עלינו למצוא דרך לפתח מנהיגות בעלת חזון, הניתנת לביקורת הציבור, ועלינו למצוא דרך לבסס את את החלטותינו על מידע מבוסס ואמין. עלינו למצוא דרך לנצל את הידע העצום שהציבור אוגר, כדי להגיע לפתרונות חכמים וברי-קיימא לציבור בישראל. יש לנו דרך לצעוד, אך בינתיים כדאי מאד לנסות להתאים את המבנה הארגוני של המחאה, כך שישקף את רצון הציבור. עלינו להתאים את האמצעים הטכנולוגים העומדים לרשותנו כדי להפוך את המחאה הזאת לעממית ומייצגת נאמנה את רצון הציבור

לאור המידע הנ"ל ומידע אחר הנמצא ברשותכם, איך לדעתכם ניתן לייצג את רצון הציבור בצורה האופטימלית? איך יכולים אנשי המאהלים להוביל למחאה יותר ויותר דמוקרטית?