הכותרת בידיעות אחרונות צעקה הבוקר "חרפת הרבנים". ההתנהלות של רבני הערים מרגיזה רבים בציבור השמאלני. מנגד, יכול להיות שיקומו אנשי ימין ודתיים-לאומיים שיצאו להגנה מיידית על הרבנים. נראה שדווקא רבני צוהר, מוציאים פסק הלכה הפוך לפסיקת רבני הערים. שום דיון רציני לא נעשה בנושא. כל צד יתבצר בדעותיו. הבלוגרים ההומניסטים יקטרו עד כמה האיום הגזעני מתעצם במדינה, הטוקבקיסטים יקללו את הסמולנים ואנו נכנס שוב לדיון של כוח ומאבק שעיקרו "כל דאלים גבר". השאלה הנשאלת היא, האם התופעה הזאת היא הכרח, או שניתן לשנותה?

הבעיה הראשונה היא שאנו מנהלים דיונים על נושאים בוערים הנמצאים בכותרות העיתונים, בפרקי זמן קצרים, שבהם מידע אמוציונלי מוצג בפנינו. בזמן הקצר שבו הנושא נמצא באויר, אנו מעוניינים לשכנע הכי חזק והכי מהר, כדי להציל את המדינה מציפורניהם של יריבונו האידיאלוגיים.

האמת רחוקה משם מאד. הויכוחים הללו, משנים מעט מאד. כל מה שהם עושים, הוא להקשיח עמדות ו"לחשל" את המחנה שלנו. אני מעריך כי בפועל, ויכוחי המאבק הללו, מרחיקים את רוב הציבור שמוצא את עצמו מבולבל וחסר תשובה ברורה. במקום מחנותגדולים שאנו מקווים לאסוף אחרינו, אנו מקבלים ציבור ניהלסטי רחב וכמה קצוות צעקניים מאד. במקום לברר את מציאות חיינו, אנו מתחפרים, ומאבדים את הקהל הרחב. אנו מלמדים אותו להתרחק מפוליטיקה, ולעסוק בשופינג או בהנאות הקטנות של החיים. אולי בעיקר, אנו מפסידים את הדבר החשוב ביותר. את היכולת לנסות להבין לעומק את מורכבות חיינו, ולמצוא פתרונות מתוך דיון מעמיק, ולא מתוך מאבק סנציוני ושטחי.

ברשותכם, אציע כאן תהליך של דיון כזה. הכלי שבו אני משתמש הוא אקלי. אקלי הוא כלי שאנו מפתחים לדיונים בקבוצות גדולות.  הוא מאפשר לפרק את הדיון למריכיביו ולנהל עליו דיון על כל פרט. כרגע אקלי בפיתוח התחלתי (גרסא 0.12), אבל כבר ניתן להתחיל בה בשימוש ראשוני.

בתור התחלה אציב שלוש דעות שונות. הדעה של הרבנים שהתנגדו (יש גם דעה של רבני צהר שלצור הנוחות לא אציג אותה כרגע). דעה טיפוסית של לאומנים ודעה טיפוסית של הומניסטים.

אנו יכולים לראות כי בצד שמאל בטור של הפעולות השונות האפשריות בשאלה "האם למכור לערבים דירות" ( Course of action) יש שתי אפשרויות שונות: למכור/לא-למכור. גם לאומניים וגם הרבנים שחתמו אמרו לא לבחור. ההומניסטים אמרו למכור.

כל אחד מהצדדים מעריך שדברים שונים יקרו כתוצאה מהפעולה. הרבנים מעריכים (אני אומר זאת על פי הכרותי עם דעות כאלו), כי התוצאה של מכירת דירות תהיה השתלבות חברתית וסכנת התבוללות.

אני מניח שיהיו חלק מהם שיטענו כי הם פוסקים על פי התורה, ולא על פי הרציונליזציה שתיארתי. אך קשה מאד לקבל טענה כזאת. על אותו מקרה פסקו רבנים אחרים בניגוד גמור לדעת רבני הערים, והתופעה הזאת נפוצה מאד.  נראה כי הרבנים השונים בוחרים מתוך ים התלמוד את הפסוקים שמתאימים להשקפת עולמם ויוצרים פסק הלכה על פיו. אין ספק שרוח התורה שורה גם על אלו וגם על אלו, אך בסוף, הרבנים מנסים לשקלל את רוח התורה כמו שהם מבינים אותה, וכדי שתתאים להשקפתם הפנימית.

הלאומניים הקלאסיים מעריכים כי מכירת דירות תביא לאובדן הזהות היהודית או לדחיקת היהודים מערים מעורבות. ההשתלבות של ערבים ויהודים תביא לחולשת היכול של היהודים לעבוד כגוף אחד. גם הלאומניים חוששים מהתבוללות. הלאומניים מעריכים את החוסן הלאומי, ולכן מאמינים כי מכירת דירות תביא לאובדן התרבות היהודית-החילונית. לכן הם יבקשו למנוע מכירת דירות לערבים.

ההומניסטים הקלאסיים רואים את מקור החוסן החברתי, ביכולתו של האדם לחיות בחברה מתוך בחירה וחופש אישי גבוה. הם אינם רואים חשיבות בלאומיות. למעשה הם רואים בכך מכשול להתערות וליצירתה של חברה כלל-ישראלית. מקור הכוח הקבוצתי אצל ההומניסטים נוטה יותר לכיוון המדינה המשרתת את כלל חבריה. מקור כוח נוסף שההומניסטים ראוים, הוא בהפיכתה של המדינה ללגיטמית בעיני המדינות האחרות, כבסיס למניעת מלחמות. כתוצאה מכך הם יבקשו למכור לכל אדם דירה בכל מקום (למעט במיקרים בהם ההומניסטים עצמם נתקפים בחרדה תרבותית, כאשר חברה אנטי-הומניסטית עלולה לדחוק את הקהילה ההומניסטית; ראו מקרה החרדים ודחיקתם את האוכלוסיות החילוניות).

עכשיו, לאחר שהנחנו את הנחות היסוד, וההשלכות שלהן לגבי המקרה הנוכחי, צריך לברר איך בכלל ניתן להתווכח על דברים שונים כל כך?

אני מציע שניתן להתחיל לדון על הנחות היסוד, ועל כל רכיב ורכיב בטענות.

פרשנות התורה, התלמוד והנ"ך – עם הרבנים אפשר להתווכח, האם הפרשנות שלהם מתאימה לכל הידע הרב הקיים בתלמוד ובתורה. למעשה הדיון על פרשנות התלמוד הוא דיון שחילונים אינם יכולים להיות שותפים לו, כיוון שלא רכשו השכלה מתאימה בתלמוד. אבל חילונים כן יכולים לדון עם רבנים על ציווי התורה עצמה, כיוון שחילונים לומדים תורה ונ"ך. למעשה לחילונים יתרון על הרבנים בנביאים ובכתובים, כיוון שהרבנים כמעט אינם לומדים את הנ"ך.

כך למשל, אפשר להראות כי אברהם אבינו היה מקבל אורחים. הערבים הם בניו של ישמעל וגם הם מאמינים באותו אל (על פי הרמב"מ, המוסלמים אינם עובדי-אלילים). ולכן כל צווי המלחמה עם הכנענים אינם תקפים למוסלמים. זהו ויכוח שיכול להפרות את שני הצדדים בידיעת התורה והתנ"ך.

אפשר גם להתווכח על בדלנות אתנית והתערות תרבותית. האם חיי שיגשוג ושלווה יושגו כאשר כל קהילה תחייה לבדה, או שמא התערות היא שתביא לשלווה. ניתן לבחון מיקרים שונים מההיסטוריה ולראות את ההשפעה שלהם. ניתן לבחון זאת לאורן של תיאוריות מתחום מדעי המדינה העוסקות בסכסוכים אתניים ופתרונם. כך ניתן לגבש הבנה עמוקה יותר בנושא, וגם להרחיב את ידיעתנו בהיסטוריה ובמדעי המדינה.

אפשר להתווכח על הדרך להשיג החרות. איך וכיצד יכולים חיים תורניים להגביר את החרות (חבריי החילונים, תתפלאו, אבל אני נוטה להסכים עם חבריי הדתיים בנושא זה). האם האדם בחברה הומניסטית אידאלית נהנה מיותר חרות, מאשר אדם בחרה לאומנית או דתית. מתוך הדיונים הללו, מושג החרות יכול לקבל הרחבה ולהיות הרבה יותר מובן ומורכב.

לבסוף את כל הנושאים הללו, יש להשוות אל מול מה שבאקלי מוגדר כ"תנאי למטרה". התנאים שלפי דעתי כולם יסכימו עלהים, הם בטחון אישי וחרות. כל האפשרויות שיבחרו בפעולות השונות (Course of action) . צריכות בסוף להעניק בטחון אישי, וגם חרות עד כמה שניתן.

ניתן יהיה לבחון האם מתן או אי-מתן לגיטמציה למכירת דירות ללא-יהודים בצפת תגביר או תקטין את החרות האישית ואת הבטחון האישי. כך למשל ההומניסטים יטענו כי אי-מתן לגיטמציה יגרום להזרה של הערבים בישראל, וגם להפיכתה של ישראל למדינה גזענית ולא לגיטימתי בקרב המערב. דבר שיגרום להחלשותה של ישראל והפיכתה לפגיעה יותר להתקפות אויביה. הפיכתה של ישראל למדינה גזענית גם יגרום להחלשות ההון-החברתי בקרב היהודים, ולאובדן האמון במדינה הזאת בקרב ההומניסטים. דבר שיגרום להחלשותה החברתית של המדינה ולהפיכתה לישות בדלנית לא מתפקדת. מהלך שבסופו של דבר יגרום להחלשותה של המדינה ולאובדנה, עד שתגרום לירידה משמעותי בבטחון האישי.

מנגד הלאומניים יכולים להגיד שמתן לגיטמציה למגורי ערבים בשכונות יהודיות יביא למתחים קשים כמו בעכו, ולפריצתה של מלחמת אזרחים. עדיף היה לו כל קהילה היתה נשארת במקומה.

לאף אחת מהשאלות כנראה אין תשובה ברורה ומוחלטת. אך אם ניצור מפת דיון מתאימה באקלי, נוכל לאט לאט לראות במה אנו מאמינים .

בדוגמה לעיל (דימיונית לחלוטין) ניתן לראות כי 7 אנשים מאמינים שהפרדה תביא לבטחון אתני ולמניעת תופעות של חרדה אתנית, בעוד 3 לא מאמינים. ניתן לראות כי בסה"כ הקבוצה מאמינה כי זה מה שיקרה. לעומת זאת 5 אנשים מאמינים שהפרדה תגרום לניתוק חברתי ולהתפרקות המדינה, ולעומתם 8 שוללים שזה מה שיקרה. בסה"כ ניתן לראות כי הקבוצה הנ"ל המורכבת מלמעלה מ-13 אנשים, מאמינים כי הפרדה יכולה להביא לבטחון אתני.

זאת כמובן סימולציה. במציאות יכול להיות שהקבוצה תאמין בתרחישים אחרים. התובנות שיעלו, גם הן יכולות להיות אחרות. כדי לדעת מה יקרה במציאות, עלינו לישם צורות דיון כאלו. אני מציע כי בפגשי "מפגשים טובים באמצע – בונים חברה ביחד" ניישם כאלו טכניקות.

אולי כדאי לחושב על מפת דיון מתאימה, למפגש הקרוב.

מה דעתכם?