כיצד יכול הרוב המתון להפוך לקונצנזוס

מעשים טובים, מלווים כמעט תמיד בצרות עין. גם הפעם זה קרה. בדרכנו אל המפגש נכתבו כמה מכתבי התנגדות למפגש. אציג לפניכם שני מכתבים אופיינים, מימין ומשמאל:

מימין:

ממליצה לכם להיכנס לקישור שבמייל המקורי, לקרוא את המכתב של בן-עמי מהשמאל, ולקרוא את המכתב של טל ירון מהימין,

כדי לראות איך שוב הימין מתרפס ומתנצל, והשמאל מביא את דעותיו האנטי-מתנחליות רק בלי לקרוא בשמות גנאי

באמת תודה

(בתקציר – כל אחד מהצדדים אמור לעשות צעד מבחינה מוסרית לכיוון הצד השני. אז מהימין נדרש לגנות את פעולות התג מחיר, ומהשמאל נדרש לכתוב למתנחלים בלי שמות גנאי. וואו, באמת התקדמות. רק בבקשה, כשאתם יורקים עלינו, שזה לא יהיה מהמקפצה)

ומשמאל:

כשתעשו מפגשים במקומות שלא מחייבים אותי לתת לגיטימציה לזה שבעיניי הוא מתועב כתנאי יסוד להשתתפות בהם, אשקול. אז גם תוכלו לקרוא לזה "הידברות". בינתיים, בזה שאתם עושים את זה על אדמה אנוסה אתם מדירים מהדיון כל מי שלא מוכן לתת בגופו לגיטימציה לכיבוש ולהתנחלות.

התסכול על חוסר הקבלה של מהלכי ההתקרבות תואר במהלך המפגש בשיחה הבאה שהתחיל ירון בן-עמי:

לארוע עצמו הגיעו הרבה פחות אנשים משציפנו. בסה"כ הגיעו 16 אישה ואיש. חלק מההגעה המועטת, נובע מכך שלא נערכנו נכון מבחינת הסעות. אך נראה כי חלק אחר, נבע מהיכולת של שמרנים-אבסולוטיסטיים משני הצדדים, להוציא את המפגש מחוץ לקונצנזוס ולהציגו כתהליך לא לגיטמי בעיניי הציבור הרחב.

לצערנו, לאבסולוטיסטים משנים הצדדים יש נטיה להישמע בצורה ברורה וחדה יותר מאשר הרוב הדומם. הם נעדרי יכולת לראות את הצבעיים שבמציאות. הם חרדים משינויים במציאות והם צועקים יותר כשמשהו לא נראה להם. הרוב חושב שהם מעצביי המציאות.

לעומתם, לרוב יש נטיה לחפש קונצנזוס ולקבלה חברתית. להבנתי מרבית הציבור מקבל את מרות הקיצונים ונגרר אחר ראיית המציאות שהקיצונים מייצרים.

השאלה היא איך לדעתכם ניתן לגביר את קולו של הרוב הדומם? איך אפשר לחשוף את המציאות המורכבת וליצור סביב תהליך כזה קונצנזוס? האם יש לכם רעיונות?

אני אציע רעיון משלי, ואשמח לשמוע רעיונות משלכם.

דבקות באמת:

הכוח הגדול של תהליך מהסוג אות אנו רוצים ליצור, הוא בחברות. עלינו לייצר עשיה חברתית ביחד (לא רק דיבורים). עלינו להיפגש ביחד בטיולים ובפאבים (כמו שחלק מהמשתתפים הציע). עלינו להתארגן לפעולות משותפות למען החברה. וגם עלינו להיפגש מידי פעם גם לדיונים של מהות. שילוב של התמדה בעשיה המשותפת, ביחד עם דיונים על הדרך. הקמה של ארגונים-התנדבותיים כאלו שגם עושים ביחד, גם חברים ביחד, וגם חושבים ביחד, יביא לדעתי את השינוי.

אל השמרנים, עלינו להתיחס בכבוד, אך מתוך הבהרת מקומם ותפיסת עולם וחוסר היכולת שלהם לראות מורכבות, ולהציע להם להתחיל לחפש גוונים במציאות. אנחנו נכבד אותם, אך לא ניתן להם להציג אותנו כלא לגיטמיים. אנחנו המרכז של הלגיטמיות – לחבור ביחד, לעשות ביחד ולחשוב ביחד על עתידנו המשותף.

מה דעתכם? האם לכם יש פתרון נוסף?

Facebook Comments

55 thoughts on “כיצד יכול הרוב המתון להפוך לקונצנזוס

  1. נרי בר-און

    עירא

    אני מנסה מכיוון אחר.

    האם אתה חושב שכל הישראלים אותו דבר? אני חושב שלא. אני חושב שאתה יודע שיש ישראלים קיבוצניקים ותושבי עיירות פיתוח דתיים וערבים מוסלמים וערבים נוצרים וצ'קסים. ישראל היא לא יחידה אחידה אלה מערכת מורכבת.
    אם משהו יתקיף אותך כי אתה ישראלי וישראל התקיפה את עזה … אני מניח שאתה תומר לו שלא אתה הוא זה שתקף בעזה אלה חלק אחר של ישראל.

    האם אתה מוכן לקבל שגם בתוך המתישבים בי"ש יש קבוצות שונות, לצד אלה שירצו לשפד אותך כעוכר ישראל יש כאלה שירצו לשבת לדבר איתך ולשמוע מה יש לך להגיד. יש שישאלו שאלות לגבי גבול הציות ואחרים שיתעקשו שהם מסכנים כדי לקבל פיצויים מוגדלים. החלק של ישראל שיושב בי"ש הוא קבוצה מורכבת. אתה עושה הכללה גורפת (כמו ההכללה לגבי כל היהודים שצריכים לשים כיפה …). אתה לא מבחין במורכבות של החברה אותה אתה מבקר ועושה לעצמך הקלות כאשר אתה אומר "כולכם" לגבי המתנחלים. אתה מדבר כאן עם טל, הוא לא מייצג את המתנחלים הוא אדם שבחר לחיות בישוב בשומרון וזה מבוסס על תפיסת עולמו. הוא מודע למחירים ולרווחים הפרטיים ושם לב גם לאחרויות הלאומית כפי שהוא מבין אותה. לעשות הכללות על מתנחלים או ערבים או שמאלנים לא מקדם אותנו … בדרך כלל זה פשוט בה להצדיק את האידאולוגיה שלנו.

    Reply
  2. טל ירון

    עירא (50)

    טל (45), נחמד שאתה מסתובב חף מכיפה, קורא לעצמך אגנוסטיקן ואוכל מנות צמחוניות מירקות שנחתכו על אותו קרש עם חזיר, אתה באמת מיוחד. יצור גמיש ששם את הדגש רק ברעיונות ופחות בעולם הגשמי.

    תודה על המחמאה 🙂 . אני אעדיף לא לאכול במסעדה בה מוגש חזיר. ואני מוחה נמרצות על הטענה הזאת "יצור גמיש ששם את הדגש רק ברעיונות ופחות בעולם הגשמי.". אני עושה הרבה, ופועל בקבוצות שונות ונמצא בהחלט ברמת השטח. אינני מתעסק רק בהגות, אלא במעשה.

    הסיבה שאני עושה זאת אינה כי אני מנסה להתאים את עצמי לכולם, אלא כי אני חוקר את המציאות וכל החלטה מוסרית שאני מקבל, היא תוצר של ברור מעמיק של כל נקודה.

    וזה מחזיר אותנו למשל המסעדה הכשרה. בוא נבחן האם באמת היא משקפת את ההגבלה היו"ש שאתה מציע.

    אנשים דתיים צריכים להתמודד עם אותה בעיה שאתה מתמודד, אך מכיוון הפוך. הם בוחרים לא להיכנס למסעדה לא כשרה.

    האבסולוטיסטיים מביניהם, לא יכנסו, כך כך ציוו להם רבותיהם. אין מחלוקת. הם פשוט לא יכנסו. המקבילה של זה בעולמך, היא מי שלא יכנס ליו"ש כי כך ציוו להם מעצבי דעת הקהל שלהם.

    הדתיים הפתוחים יותר, יצטרכו לבחון בעצמם את תוצאות מעשיהם. על פי חוקי הכשרות, ניתן לאכול מאכלים בלתי טרפים כשרים קרים. ניתן לאכול סלטים דברים קרים שלא עובדו. אלא שאם הם נכנסים למסעדה לא כשרה עם כיפה לראשם, אזי יש לכך השלכה חמורה של הכשרת המסעדות הלא כשרות, בעיני הציבור המסורתי. לכן גם אלו נמנעים מלהכנס למסעדה שאין לה כשרות. המקביל אצלך, הוא כאלו שיודעים שתחת תנאים מסוימים ניתן להיכנס ליו"ש, אך הם חוששים ששאר הציבור יראה אותם וכך יקבל לגיטמציה להמצאות ביו"ש.

    השאלה לכן היא האם עירא יבוא לביתי אשר בהתנחלות, ובכך יכשיר את השרץ? או שמא אירע יוכל להגיד לעצמו ולחבריו, כדי לשנות את המציאות, הלכתי לדבר עם היריב האידאולוגי שלי בביתו. כי כך אני חושב שהוא יקשיב לי ויהיה פתוח לשכנוע.

    השאלה בעיני היא האם בכך שתבוא לביתי, תקרב את השלום, או תרחיק אותו? לפי דעתי, על פי תשובתך בנושא זה, צריכה גם להקבע היכולת שלך לבקר אותי בביתי לצרכים של פולמוסיים-אידאולגיים.

    מה שנרי טוען, הוא שאם תגיע לדבר, יש לך סיכוי טוב יותר להביא את השלום. כך גם אני טוען. ומה עמדתך?

    לגבי המפגשים בשאר הארץ אתה מוזמן בהחלט. אבל שותף אמיתי לשינוי, מגיע לכל מקום שמכבד את חברי הקבוצה, לדעתי.

    Reply
  3. עירא

    טל, כאמור, אני ארגיש מאוד לא בנוח מהסיטואציה, ומהכרותי עם עצמי, אני לא אהיה בן שיחה מוצלח כשאני במתח. כנראה אני פחות מושלם ממך. אני גם לא חושב שמי מאיתנו יצליח לשכנע בחצי מילימטר את השני במשהו, אז אם זו המטרה, אני בספק אם יש פואנטה לנסות.

    Reply
  4. טל ירון Post author

    הי עירא,
    טוב, בוא נתרגל למפגשים במקומות נוחים לך, אך זכור שהפתחות היא חלק מהדיון 🙂

    לא הבנתי:

    אני גם לא חושב שמי מאיתנו יצליח לשכנע בחצי מילימטר את השני במשהו, אז אם זו המטרה, אני בספק אם יש פואנטה לנסות

    אם אתה מניח שלא נצליח לשכנע אחד את השני, אז מה הטעם בדיון בכלל? האם אין זו הוצאת אנרגיה לבטלה?

    Reply
  5. נרי בר-און

    טל,
    לשכנע משהו זה יהיר, רוב האנשים מתדיינים כדי לשכנע את האחר זה טבעי …. מגביל ומוגבל. אבל זאת המציאות. חשוב שבמפגשים אנשים לא יגיעו בשביל לשכנע או להשתכנע כי אז נראה שאנשים מחפשים ברטוריקה את הכלי לפצח את האחר ואת ה"אוייב" ולשכנע אותו. כי הם כבר משוכנעים.

    מה שניתן לבקש מאנשים זה להיות בטוחים שאיש לא הולך לשכנע אותם, ולהזמין אותם להקשיב ולהביע את דעתם כפי שהם מבינים ולפי מה שהם רואים. החכמים שיהיו פתוחים יזכו לראות יותר רחב ויותר עמוק למציאות של כולנו. אלו שהכוס שלהם כבר מלאה לא משנה כמה תמזוג להם – ככל שתמזוג כך ישפך עוד משקה ויתבזבז.

    לכן ההזמנה היא לא לשכנע או להשתכנע אלה להגיע, להכיר, לשמוע, להשמיע ולסמוך על הסקרנות והחוכמה של האנשים שתעשה מה שצריך ותודעתם את המציאות תורחב ותועמק. זה יקרה לימנים ולשמאלנים ויקרה לנו …. בעזרת השם.

    Reply

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *