בדיון שנערך בעקבות ההתכתשות בין אנשי "הפורום להגנת ההשכלה הגבוהה", וחוקרים "ניאו-ליברליים", עלתה סוגיה מאתגרת. אני טענתי שאנשי הפורום משתמשים ברטוריקת חסרת נתונים ולכן פסולה, בעוד שהחוקרים הליברליים, משתמשים ברטוריקה מבוססת נתונים, ולכן לגיטמית.
בתגובה כתבה אורנג'ר, ש""נפלת" במלכודת אפשרית של רטוריקת "לתת לעובדות לדבר בעד עצמן" – שלא היית עירני וביקורתי מספיק כדי לקחת בחשבון שגם הצגת נתונים יכולה להוות אמצעי רטורי פחות חיובי ממה שעשית ממנו." כלומר, אורנג'ר טוענת מראש שהעדפתי את הששימוש בנתונים מספריים או בראיות על פני רטוריקה שאינה משתמש בנתונים ונתונים מספריים. וזאת עשיתי, מבלי סיבה, פרט להעדפותי האישיות.
כדי לענות על השאלה הזאת, אני פונה דווקא לפוקו (ותודה ליונתן שחם, ששלח לי בדואר את ספרו של פוקו "סדר השיח").
פוקו – המדע הוא עוד שיח שליטה
פוקו, מהווה את התשתית האקדמית לתמיכה בהעדר שימוש בנתונים. לטענת פוקו, כל שיח, הוא שיח של שליטה. כאשר אנו משוחחים או מנהלים דיונים, אנו בעצם נמצאים בתוך מערכת של שליטה לא מודעת. בתוך השיח, יש דברים שמותר להגיד, ודברים שאסור להגיד. והפיקוח על השיח נעשה על ידי מוסדות שתלטניים. כך למשל בבני-ברק, אסור להגיד שהעולם נוצר במפץ הגדול. בישראל אסור היה להגיד שהפלסטינים הם עם. והפלסטינים לא מוכנים להגיד שישראל היא מדינה יהודית. השיח מכיל בתוכו אלמנטים שמעצבים את התודעה של הבריות הנחשפות לשיח, וקובעות עבורם את גבולות המותר והאסור. כך משיגים המוסדות הללו, את השליטה בבני האדם. יוצא מכך, שאם האדם רוצה להשתחרר משלטונם של אותם מוסדות, עליו לפעול בחופשיות, ולפרק את השיח הקים, ולכפור בו.
פוקו טוען שהמדע גם היא מערכת שליטה. שגם בה יש דברים שמותר ואסור להגיד, ובכך היא מגבילה את חרותו של האדם. בשיח המדעי יש להשתמש בנתונים ובראיות. הערכות אישיות ואמונות אינן מקובלות. במדע צריך לדבר בטון אוביקטיבי, ולוותר על הכעס. אם נמשיך על פי הגישה של פוקו, ניתן יהיה להסיק שהמדע הוא כלי שליטה מערבי, קר וחד, שמאפשר לאנשים שכלתנים לשלוט בהמון הנרגש והגועש, ובפעולי העולם המבקשים להתאחד. המדע הוא מזימת שליטה של האוניברסיטאות והממסד, על רוח האדם החופשי.
כדי לנסות ולהפריך את הטענה של פוקו ותומכיו, אפנה לשלושה רבדים של הפרכה. ההפרכה הראשונית היא הפרכה אימפרית, השניה תהיה הפרכה מתוך הפילוסופיה המקובלת, ולבסוף אציע מודל פילוסופי חדש, שיסביר מדוע המדע אינו מערכת שליטה, אלא כלי לשיחרור האדם.
הפרכה אימפרית לטענת פוקו:
איפיונים של מערכות שליטה
פוקו טוען כי המדע הוא מערכת שליטה, כמו שאר מערכות השליטה. הוא מאפשר לאליטות לנהל את ההמון. אם נבחן מערכות שליטה מקובלות, אכן נראה שהשיח מהווה כלי שליטה. בכנסיה הקתולית של ימי הבניים, מוסכם היה מה מותר ומה אסור להגיד, ואכן מערכת המוסכמות יצרה קהל כנוע בכל רחבי אירופה המערבית, וכל מי שעירער על גבולות השיח, עלול היה לאבד את ראשו. התערערות השליטה התרחשה כאשר גורמים בתוך הכנסיה החלו לערער על המותר והאסור, והדפוס איפשר להם להפיץ את כפירתם ברבים. הכפירה הזאת, ביחד עם שחיתות עצומה, היא שמוטטה לבסוף את ההגמוניה הכנסיתית.
גם מוסד הלאום, מבוסס על נרטיב לאומי. באמצעות המותר והאסור בשיח הלאומי, האליטות הלאומיות, שולטות בתודעתם של ההמונים ומנתבות את ההמונים לכיוון הרצוי לאלטיות. כל ניסיון לערער על גבולות השיח הלאומי, מערער למעשה את התודעה הלאומית, ומבחינת האליטות, וגם מבחינת ההמון מהווה איום.
גם במדע יש אליטות. יש את הממשלה שמקדמת את המדע, ויש את המוסדות האקדמים שמנהלים את הידע, ומפיצים אותו לציבור. אך הידע שהמדע מייצר, אינו מאפשר לאליטות לשלוט טוב יותר. נהפוך הוא, נראה כי ההיסטוריה של המדע, מהווה שרשרת מתמשכת של יציאה משליטה של ההמונים. ראשוני המדענים היו אנשים מאמינים. ניוטון, שעליו נאמר "כאשר אלוהים רצה לברוא את המדע, הוא אמר, ויהיה ניוטון!", היה מדען מאמין מאד, ועסק רבות במיסטיקה דתית. אף אחד מהם לא שיער, שיבוא יום ויגיעו דארווין ווולאס ויפריכו את סיפור הבריאה המופיע בבראשית. אף אחד מהם, כך יש לשער, לא העריך שהמדע ישמש אחד הכלים הגדולים ביותר להפיכת המערב לחילוני.
תוצאות ההמצאות המדעיות הן לפעמים מאד לא צפויות, ולכן מהוות תדיר איום על האליטות. קחו את ממציאי הדפוס התעשייתי, ואת מפתחי הטכנולוגיה התעשיתית במאה ה-19. האם הם ידעו כי הצטופפות ההמונים סביב בתי החרושת, והיכולת שלהם לקרוא עיתונים מפלגתיים בכל יום, תביא למרי אזרחי גדול כל כך? לעליית הכוחות הסוציאליסטים, שהיוו את האיום מספר אחד על האליטות במהלך המאה ה-20?
קחו את ממציאי האינטרנט. האם הם ידעו שהאינטרנט יאפשר להמונים להתחבר בינהם בקלות, ולהתחיל לחולל תנועות ושבירת קווי לאום, שתאיים בצורה הכי גלוי ומפורשת על האליטות?
נראה כי למדע יש יכולת לאפשר להמון להתארגן, ולהתמרד נגד האליטות. איזו מערכת שליטה תהיה בנויה כך, שהיא תהווה איום כל כך עמוק על האילטות?
יש שיגידו, כי המדע למעשה משרת את המדענים. אך האם זה נכון? ברור שהמדענים שמקבלים קביעות במוסדות האקדמיים ונהנהים מסבסוד ממשלתי. אך המדע, גם יצר את חברת ההמונים. בזכות קוך ופסטר, וגם בזכות שיפור בטכנולוגיות המזון, יש כיום בעולם כמעט שבעה מיליארד בני אדם, כאשר ב-1900 היו כ 1.7 מיליארד. כל המילאירדים הללו, הם בעלי כוח, ובזכות האינטרנט, מרכזי השליטה המסורתיים אובדים, ואיתו מרכז השליטה המדעי. עדין הניו-אייג', הוא תוצר קלאסי של העדר יכולת שליטה של הממסד המדעי.
אם המדע היא מערכת שליטה, אז הוא מהווה מערכת שליטה בעייתית מאד, ואולי אפילו מערכת נוגדת שליטה.
מי מרוויח ממערכת השליטה?
בכל מערכת שליטה, צריכה גם להיות טובת הנאה למשתמשים במערכת. השליטים יכולים לשלוט טוב יותר, וגם הנשלטים צריכים להרוויח משהו, כדי להישאר משועבדים. אם נתבונן על מערכת השליטה הכנסיתית, נראה כי הכנסיה הרוויחה כסף ושליטה באירופה המערבית כולה, בעוד המאמינים הרוויחו נחמה פרוטה על הצער של השיעבוד לאדוניהם האצילים. המאמינים קיוו כי לאחר מותם, הם יקבלו שכר הרבה, אלא שאיש לא חזר משם לספר שאכן שכר כזה התקבל. בזמן צרה, הכנסיה עזרה להמונים לנהל את אימתם. אך בסה"כ, נראה שכמו בכל מערכת שליטה, מי שנהנה בעיקר מפירות השליטה הם בעלי השליטה.
כך גם הדבר במערכת השליטה הלאומית. הנשלטים מרוויחים ממנה הגנה בתוך גבולות מוכרים, וגם חופש להתנהג על פי תרבותם ולשונם (זכות ההגדרה העצמית). השליטים, מרוויחים כאן צאן מרעה נאמן, שמאפשר להם במקרים רבים לנצל את משאבי הקבוצה כדי להאדיר את עצמם בכבוד, השפעה ויקר. גם כאן, מרוויחים השליטים יותר מהנשלטים.
אך האם זה הדבר שקורה במדע? האקדמיות, שאמורות להיות האליטות של המדע, מתקשות להרוויח את לחמן, כפי שמעידים אנשי הפורום להגנת ההשכלה הגבוהה, וגם מתנגדיהם הליברליים. משכורותו של פרופסור היא נאה, אך בשוק יש אנשים שמרוויחים הרבה יותר טוב מהפיתוחים שמייצרים המדענים. לעומת זאת, הנשלטים עצמם, נראים כמרוויחים הרבה יותר. בזכות הטכנולוגיות שפיתחו המדענים, אנשים כיום מאריכים חיים יותר מאשר האריכו אי פעם (אלא אם נקבל את סיפוריי ספר בראשית). השפע הכלכלי שקיים היום, מעולם לא התקיים לפני כן, וגם הוא תוצר של ידע מדעי. יתרה מזאת, האדם אינו זקוק למדענים או לאקדמיה כדי לנצל את תוצרת השיח המדעי שלהם. אתם הקוראים, יושבים כרגע מול מחשב, שוהשקעו בו מספר עצום של שעות חשיבה מדעית, והנה אנו משתמשים בו גם אילו לא פגשנו מדען אחד כל חיינו. אנו לא חייבים להשתתף בשיח המדעי, כדי לנצל את הטכנולוגיה. יתרה, מכך הרבה אנשים שמתנגדים לשיח המדעי משתמשים בטכנולוגיה שיצרו אנשים עם חשיבה מדעית (כמו אמנון יצחק, לדוגמא).
אם המדע היא מערכת שליטה ככל המערכות האחרות, מדוע היא מעניקה לנשלטים יתרון גדול יותר, מאשר לשולטים, ומדוע הוא מהווה בסיס להתפתחות כוחות המתנגדים לאליטות המדעיות?
גם אם נאמר שבעלי ההון הם השליטים האמיתיים של המדע, נראה כי הם כורתים את הענף שעליו הם יושבים. ידוע כי התעשיה, פוגעת לא פעם בהתפתחות המדעית. שימוש בפטנטים ובחיסיון מסחרי, מונע התפתחות ידע. הזרמת כספים למעבדות מחקר מהתעשיה, גורמת לעיוות תוצאות, ויצרת עיוות מדעי. והכי חשוב, התעשיה יצרה את youtube, ואת תשתית ה-ISP שמהווה תשתית למאות אלפי בלוגרים חתרניים, ועוריכ וידאו, שמערערים את שליטת הקואפרטיבים.
סיכום תוצאות אימפריות לטענת פוקו
נראה כי המדע אכן מווסת את השיח המדעי, כמו כל מערכת שליטה אחרת, אך התוצרים שלו, מראים שבמדע יש משהו שונה, שמקשה על האליטות לשלוט. למעשה, המדע הוא בעיקר נוגד שליטת אליטות, כאשר בוחנים את התוצרים שלו. זאת בניגוד לטענתו של פוקו, שכתב שהשיח המדעי הוא מערכת שליטה ככל שאר המערכות. המדע כל הזמן כפר במוסכמות, מערער על מוסדות, ויוצר תשתית לצמיחת תרבות חתרנית, ואף אנטי-מדעית. משהו בטיעון של פוקו לא עובד.
ההסבר הפילוסופי הקלאסי לצורך בשימוש בנתונים וראיות.
אחד הכלים המווסתים של השיח המדעי, הוא הצורך בשימוש בראיות. האם הצורך הזה הוא כלי שליטה, כפי שמציע פוקו, או שמא יש לו סיבה אחרת, שאינה תלויה בשליטה שלא אדם אחד באדם אחר?
מי שטוען כי הסיבה לשימוש בראיות נובעת מתהליך החקירה עצמו (ולא מצורך אנושי לשלוט) הוא פילוסוף המדע קרל פופר (Karl Popper). הטענה של פופר, הופכת כיום ליותר ויותר מקובלת כדרך לבחון את גבולות המדע. פופר טען, כי הסיבה לשימוש בנתונים וראיות אינה נובעת מהחלטה אנושית שרירותית, אלא מעקרון הפשטות. פופר טוען כי כמות התאוריות שיכולות להסביר סט מסויים של ארועים היא אין-סופית. אם אנו מעוניינים לנסות לבחון אם אחת מאין-סוף התיאוריות נכונות, עלינו לבדוק אותן מחדש עם סט חדש של ארועים. בחינה של אין סוף תיאוריות, היא בלתי אפשרית. ולכן, אנו מתחילים מהתיאוריה הפשוטה ביותר, ובוחנים אותה. במידה והיא נסתרת על ידי הסט החדש של הארועים, אזיהיא מופרכת, ויש לנסות לבנות תיאוריה מורכבת יותר (addition of auxiliary theory ). כך, מתוך בחינה של תיאוריות פשוטות ככל הניתן אל מול הארועים, אנו יוצרים אבולוציה של תיאוריות, שמסוגלות להסביר סט הולך ותרחב של ארועים.
על פי פופר, כלי השליטה בשיח שפוקו מציע, אינם כלי שליטה, אלא דרך לבחון תיאוריות ולייצר תיאוריות שיסבירו טוב יותר את העולם.
(פופר מתעלם מהרבה מנגנוני בסיס עמוקים שיוצרים את התשתית לפוסטמודרניזם. כדי להסביר את המנגנונים הללו, וכיצד בכל זאת ניתן לפעול על פי עקרון ההפרכה, אני מציע מודל שפיתחתי, ונקרא הכלוב הפנומנולוגי. המודל עדיין כתוב כטיוטא ועם אנגלית איומה. אשמח לקבל ביקורת ותיקונים לאנגלית)
האם נותונים מספריים עדיפים?
פופר אינו אומר זאת, אך משתמע מהתיאוריה שלו (לאחר שקוראים את הוסרל), שכדי לבחון ארועים ביחד ולהפריך אותם ביחד, יש להסתמך על ארועים שמוסכמים בין הצופים השונים. כל הדנים בתיאוריה צריכים להסכים כי סט ארועים שכולם צפו בו, או שהעדות לגביו מהימנה בעיני כל המשתתפים בדיון. לכן, הראיות המוסכמות מהוות בסיס לשיח בין בני אדם, שיוצר הסכמה. אין זאת החלטה של אליטה, אלא דרך לדון בין בני אדם, כך שכולם יוכלו לבדוק את מהימנות הטענות, ולהפריך אותן. וכך נוצר הבסיס לתהליך חברתי, שיוצר הסכמה חברתית על מה שמנהל את המציאות (או ההשפעה של הדבר כלשעצמו, על התופעות).
ואם אכן יש צורך בראיות, מדוע עדיפים נתונים מספרים, על ראיות כלליות? מדוע נעדיף להשתמש במשוואות מסובכות לתיאור תנועות הפלנטות, ולא להגיד בפשטות "כדור הארץ מסתובב סביב השמש"? או אם נקביל את זה לדיון שהתחולל סביב מצב האקדמיה בישראל, מדוע להעדיף את הטענות מלאות המידע המספרי של יעקב ברגמן, על פני טענות כלליות ולא מבוססות מספרית של אנשי הפורום להגנת ההשכלה הגבוהה?
התשובה לכך, היא שאנו למעשה מגידירם בצורה מדויקת יותר את הארועים שמתוארים על ידי התיאוריה, ומאפשרים על ידי כך הפרכה קלה יותר של התיאוריות, על ידי כל המשתתפים בדיון.
אם למשל אטען כי כדור הארץ מסתובב סביב השמש, יהיה קשה מאד לאדם שלא מאמין למידע המדעי, להפריך את טענתי. יכול להיות שהוא יטען שהשמש מסתובבת סביב כדור הארץ (כי כך זה נראה על פי התיאוריה הפשוטה ביותר), ואילו אני אטען להליוצנטריות. שתי התיאורית ינבאו את ההתנהגות של השמש באותה מידה, ולא נוכל להפריך את הטענות איש של רעהו. אך אם נתחיל להתשמש בתיאור נתונים מדוייק של מסלולי השמש והכוכבים, כפי שכבר ידעו היוונים, ולאחר מכן בצורה שיטטית ומדוייקת טיכו ברהה , נוכל להבחין שקל יותר להסביר את התנועה באמצעות תיאוריית התנועה של קופרניקוס וקפלר. השימוש המדויק בתיאוריה, מקל על הפרכתה ביתר קלות, ולכן אם היא עומדת בניסיונות ההפרכה, תיאוריה מדויקת נחשבת אמינה יותר.
ולכן יעקב ברגמן, העמיד את טענותיו להפרכה קלה יותר. די היה שאנשי הפורום היו מראים שהסכומים שקיבל הוות"ת בשנה מסוימת, שונים מהנתונים שיעקב טען להם, כדי להפריך את התיאוריה שלו. אך הם לא עשו זאת. אם המידע שהוא הציג, היה עומד במבחן ההפרכה, אזי התיאוריה שלו היתה נחשבת אמינה יותר.
סיכום ההטענה הפילוסופית
אורנג'ר היתה צודקת בטענתה, לו יעקב היה מקבל את כל הבמה להציג את משנתו, ללא שאיש היה יכול לבקרו ולהפריך את הטענות שלו. במקרה כזה, המספרים המדוייקים, רק ישמשו ליצור רושם בקרב השומעים שהדובר הוא בר סמכא, המדבר על תיאוריות מדוייקות. אדם כזה שיבוא ויטען בפני קהל כי גיל העולם הוא 5761.458759 שנים בדיוק, ישמע לקהל הלא ביקורתי, כמדען דגול, שאין להרהר אחר דבריו. אבל המצב ישתנה, אם מול אותו אדם יעמדו אנשים אחרים, שיקבלו במה שווה, ויציגו ראיות חזקות, הסותרות את טענתו. במקרה כזה, היתרון של הדמגוג יעלם מיד, והדמגוג יעמיד את עצמו בפני סכנה גדולה שהתיאוריה שלו תופרך בקלות. במקרה כזה, המספרים המדוייקים לא יעזרו לו, אלא דווקא יפגעו בו.
לכן, אנשי הפורום להגנת ההשכלה הגבוהה, שלא סיפקו לנו שום מידע שניתן לבדוק אותו ולהפריך אותו, הוציאו עצמם מכלל השיח המדעי או השיח התרבותי הליברלי המוסכם. הם השתמשו בשיח לא לגיטמי, חמקני, שאינו מאפשר לנו להפריך את טענתם או לאששה. בכך הם למעשה השתמשו באותם כלים שמלהטטים ניאו-פגאנים משתמשים, ולדעתי הם פגעו באקדמיה ובחוקי השיח שלה, יותר משעזרו.
אם אנו רוצים לקדם מדע, חשיבה מדעית ושיח ליברלי-ביקורתי, עלינו לספק ראיות ככל הניתן, ולהציב כאשר הדבר מתאפשר נתונים מספריים, כך שעמיתנו יוכלו להפריך אותנו בקלות רבה יותר. כך אנו מחפשים ביחד את האמת, וכך אנו נבנה את החשיבה המדעית, ואת ההערכה למדע.
סיכום
המדע הוא הכלי הטוב ביותר הקיים לחקירת המציאות המורכבת בה אנו חיים. הוא מאפשר לנו ליצור הסכמה על תיאוריות שמצליחות לנבא טוב את התנהגות המציאות. למעשה הוא משחרר אותנו משליטתם של שתלטנים המבקשים לספר לנו כיצד המציאות בנויה, ומאפשר לנו לבחור את דרכנו בעצמנו, לאור תיאוריות שנבדקו ואוששו. המדע הוא כלי משחרר, ולכן לאורך ההיסטוריה הוא איפשר לאדם לפרוץ את כבלי האליטות, ולהשתחר צעד ועוד צעד, אל חרותו המלאה. אם נמשיך בדרך החשיבה הביקורתית המדעית, אולי נשתחרר מעוד כבלים, עד שנגיע לחברה שבה לא בני אדם מנהלים אותנו, אלא מערכת תיאוריות מוסכמות על פי רוב. מערכת שתאפשר לנו לבחור את דרכנו בבטחה במציאות המורכבת כל כך.
דווקא מי שמבקש להחזיר אותנו לשיח, הנבנה על טהרנות, סמכותנות, התקפות אד-הומינם, פאטוס ודמגוגיה, הוא זה שמבקש לשלוט בנו, ולהכריחנו לחשוב כמוהו. המדע והחשיבה הליברלית-ביקורתית, לעומת זאת שיחררו את האדם בעבר וימשיכו לשחרר את האדם מכבלי שליטת האליטות.
דרך דומה ויותר קונונציונלית לפתור את זה היא לומר שאין בשיח מושגים שלא ניתן לאמר אלא מושגים שיותר קשה לאמר או פחות סביר שיאמרו. שהשיח הוא לא רק מפה אלא גם שטח, ושככול שמשתמשים בשיח הוא יותר מפריע ליציאה ממשטר השיח אבל לא מונע.
עומר,
הבחנה בין "אסור" ל"בלתי ניתן להעלות על הדעת":
מוסכם בהחלט. קיבלתי את הפרשנות של יונתן לנושא. אם נקח את דוגמת הגורו, אז "אין להעלות על הדעת שהגורו טועה". המאמינים פשוט לא יכולים להעלות על הדעת שהגורו יטעה. לעומת זאת כאשר הגורו אמר "הצ'קרות שלי נפתחות", יפתח דיון שבו המאמינים ידונו האם מותר או אסור להציע פרשנות, שאומרת שבעצם הגורו התכוון להגיד שהוא הולך לשרותים.
קונספירציות ופוקו:
טוב שהעלת את הנקודה. לא היה לי נעים להגיד זאת, אך נראה לי כי ההתנהגות סביב פוקו, וסביב הוגים אחרים, היא תופעה נפוצה מאד, שנקראת תופעת הכהונה. היא נפוצה מאד בדתות, אך היא גם נפוצה לצערי בפילוסופיה.
זה בעצם תהליך טבעי, ולא קונספירציה מכוונת.
בתהליך הזה בדרך כלל יש הוגה ראשוני, שכותב תורה מאד אבסטרקטית, ומאד שוברת מוסכמות. כיוון שהתורה שלו מאד אבסטרקטית ומאד שוברת מוסכמות, רק מעטים שחקרו את כתבי ההוגה, יהיו מסוגלים להבין את רזי התורה (או לפחות ליצור מוסכמה לגבי הפרשנות הנכונה). הפרשנים הראשיים, מגדלים סביבם קהילת משנה, שבה התלמידים כבר לא קוראים את ההוגה עצמו (או שהם קוראים, בעזרת הפרשנות של הראשונים), וכך נוצרים מעגלי פרשנות הולכים ומתרחבים.
כיוון שהחוג הפרשני בנוי סביב קונצנזוס, כל מי שיגיע מבחוץ וינסה לערער על הפרשנות, ידחה. הוא ידחה משתי סיבות האחת היא שיהיה לו קשה לשלוט בשיח הקהילתי, והשניה הוא שהערעור עלול לפרק מארגי כוח וכבוד. אותם פרשנים ראשונים יתנגדו לשינוי, כי אז זה יערער על האוטריטה שלהם, ואיתו על הכבוד שכלל חברי הקהילה רוכשים להם. כך נוצר מבנה לכיד פוליטי, אך חסין ביקורת. הקליקה הזאת מתפרקת, כאשר אובד העניין בתורת ההוגה הראשון, או שקמה קליקה חזקה יותר ויעילה יותר, שמפריכה בהצלחה את דברי הקליקה הראשונה.
זה קורה בדת. יש את ספר הקודש. סביבו יש את הכהנים הראשיים שהם היחידים המורשים לפרש את כתבי הקודש (במקרה שלנו זה רבנים, שעברו אינדוקטרינציה), ואז יש הירככית כהנים, ששם, ככל שאדם נמצא במעמד נמוך יותר, כך יותר אנשים יתנגדו לפרשנות השונה שלך. לבסוף, ההמון צריך לקבל את פרשנות הקליקה הכהנית, כאמת מסיני.
הפילוסופים שאצלהם אני מזהה כזאת כהונתיות, הם קאנט (מי שהצליח לקרוא את כל הביקורת והבין, שירים יד), וויטגנשטיין (שסביבו נוצר המעגל הוינאי, והפוזיטיביזם הלוגי) ופוקו. את כולם קשה להבין לבד, ויש צורך בפרשנים, דבר שיוצר את הכהונתיות. לוק, מיל, יום, בייקון, דקארט,פופר, מאך ואחרים כתבו בשפה פשוטה יחסית, ולכן לא נוצרה סביבם קהילת כהנים. הם שורדים לדעתי, כי הטענות שלהם עמדו טוב את מבחני ההפרכה, והיתה להם אמירה מעניינת.
משל מינכנהאוזן:
גם השיח הפילוסופי עובד על פי כללים של טענה והפרכה. אומנם בפילוסופיה הפער בין טענה לתופעה הוא רחוק מאשר במדע, אך אותם כללים קיימים בשני שדות המחקר. האם אתה מכיר פילוסופיה שאינה עובדת על פי טענות והפרכות?
ארן,
ידע אבסטרקטי:
אחלה. מסכים שצריך לאפשר לציבור להשכיל ולפתח חשיבה ביקורתית. הבעיה היא, שלטענתי במדעי הרוח והחברה, יש סכולסטיקה. מה ההבדל בין סכולסטיקה למדע? בגם במדע וגם בסכולסטיקה יש שיח שיל טענות וביקורת. ההבדל בינהם שהמדע בודק זאת בצורה הדוקה אל מול מחקרים ותצפיות, בעוד הסכולסיטקנים בעיקר אל מול טענות עמיתהם. כך נוצר המדע הקלוקל של ימי הבניים וכך גם עובדת הסכולסטיקה בישיבות. הרי גם בישיבות יש סכולסטיקה. האם, מעבר לקובץ קטן של אברכים, שישמרו את תורת ישראל, יש למדינה צורך בסכולסטיקנים. במשך מאות שנים הראו הסכולסטיקנים שהם אינם תורמים ידע חדש, מעבר ליכולתם לייצר מבנים פולטיים שמרניים.
האם אנו רוצים ללמד את הציבור סכולסיטקה? האם המדינה צריכה לשלם עבור משהו שאינו מדעי? בכך למעשה אנו מייצרים שמרנות עקרה, שלא ניתן לשנותה. בכך אנו גורמים לפיגור ולאי-ליברליזציה של המדינה.
ולא סתם הדבר עולה סביב טענת הפורום להגנת ההשכלה הגבוהה. אם תשים לב, השיח של אנשי הפורום להגנת ההשכלה הגבוהה, הוא שיח סכולסטי. הוא שיח שבו אין ראיות, אלא האשמות אישיות. האנשים הללו צמחו ב"אקדמיה" שהמדינה משלמת עליה, והם דואגים לשימור המצב הקיים. הם מתנגדים לביקורת שהטיחו עמיתיהם. ביקורת שאמורה לאפשר לאקדמיה להתקדם. האם אנשים שמרניים כאלו אנו רוצים לממן?
לדעתי, יש לאפשר לקומץ לממש את הסכולסטיות, ולאפשר רק למחלקות במדעי הרוח והחברה, שיוכיחו כי הן פועלות בסטנדרטיים מדעים, להמשיך להתקיים. אחרת אני תוקעים את מדינת ישראל.
ארן,
לגבי גודל הגרעון. אני מבין שכיום יש הסכמה שגרעון זה דבר טוב, כאשר הוא נוצר כדי לאפשר צמיחה (סוג של השקעה בפיתוח עתידי). השאלה היא עד איזה אחוז, גרעון זה דבר חיובי. הרי אנו רואים כיצד יוון, אירלנד, וספרד הביאו את עצמן אל חדלות פרעון, ושאר מדינות אירופה לא מפגרות בהרבה מאחריהן. גם ארה"ב, כבר מתחילה לכרוע תחת הגרעון שיצרה.
כלומר, העוגה בכל זאת מוגבלת. עכשיו השאלה במה משקיעים. ואיך משקיעים. האם כל דבר שהאזרחים רוצים ניתן להציע להם? מה הגבול? במה משקיעים, והכי חשוב, במה לא משקיעים.
כמה הערות לסדר:
אני פועל על פי עקרון החסד הפילוסופי:
נסה, במידת האפשר, להעניק לבן שיחך (או למחבר שאת כתביו אתה קורא) פרשנות שתהפוך אותו רלוונטי ומעניין. חפש את העיקר, את הדברים המעניינים שיש לו לומר. לכן, גם אם אני לא בטוח שקון מדייק בכל הפרטים הטכניים בספרו, המהות נראית לי מעניינת, נכונה, ומאלפת, ואפשר לראות את התבנית שעליה הוא מדבר במקומות אחרים. הפרטים הטכניים של הקטגוריות של קאנט הם שגויים בעליל. אבל התיזה העיקרית, המסגרת המושגית שהוא מציע, עדיין מחזיקה (בתיקונים חשובים). וכן הלאה.
לקאנט, היידיגר, פוקו, דרידה ודומיהם אין קהל "מאמינים". יש להם קהל של "גיקים" מתלהבים. זה לא אותו הדבר. הגיק המשולהב לא חייב להסכים עם ה"גורו" בכל דבר ועניין. הוא חלוק עליו בהרבה עניינים. אבל הוא מוצא שתמיד יש טעם להקשיב למוצא פיו של ה"גורו" וללמוד ממנו משהו. זה לא דומה לגורו אמיתי, שלמאמיניו יש עניין מועט מאוד בתוכן דבריו ועניין רב מאוד בכך שהוא ינהל את חייהם. היה בארץ אחד כזה – לייבוביץ' – שמרבית הגיקים המתלהבים שלו היו חילוניים לחלוטין, למרות שהוא היה דתי מאמין. אבל הוא הלהיב אותם בדברים של טעם.
הטענה כאילו פוקו ודרידה יוצרים "מבנים סכולסטיים פוליטיים שמרניים" היא מצחיקה למדי. זה מזכיר את הטענה של מכחישי ההתחממות הגלובלית כאילו הכל קונספירציה של מדעני אקלים תאבי כח פוליטי ותאבי בצע. זו שטות. מי שתאב כח וכסף לא הולך להיות לא מדען אקלים ולא הסטוריון ולא סוציולוג ולא פילוסוף. הוא הולך להיות חבר מפלגה/כלכלן שמרני/עורך דין, ואחר כך מחפש דרכים יצירתיות להשחיר את פניהם של המדענים והפילוסופים כדי שלא יערערו על שליטת המנגנון שהוא רוצה לנהל.
לגבי טענות והפרכות – נכון, אבל הטענות וההפרכות הפילוסופיות הן הרבה יותר סבוכות מאשר המדעי הטבע. למשל, אתה לא יכול להשתמש בכלים של פיסיקה ניסויית כדי להוכיח פילוסופית שהמתודות של הפיסיקה הניסויית תקפות. זה נסיון מינכנהאוזני למשוך את עצמך בדש המעיל כדי לצאת מהביצה. אתה יכול להשתמש בראיות מן ההסטוריה של הטכנולוגיה ומן הפילוסופיה של הטכנולוגיה כדי להדגים ש"זה עובד" (שלא כמו מדע אריסטוטלי). אבל נסיון כזה חשוף להתקפה מכוונים אחרים – האם מה שחשוב באמת הוא פיתוחים טכנולוגיים? האם נתת את דעתך לנזקים? האם אתה מודע למגבלות שבתוכן אתה פועל? ההתקפות הדיאלקטיות האלה משפרות את המדע, לא פוגעות בו.
טל,
אני מאד מאד מצטער. אבל להגדיר את מדעי הרוח כסכולסטיקה זה גובל בבורות. כואב לי להגיב ברמה כזו. אני ביליתי 4 שנים מחיי בפקולטה למדעי הרוח בעברית. ולא שאין לי ביקורת אבל להגדיר את זה כסכולסטיקה זה פשוט לא נכון.
לגבי הנפילה של יוון מעניין לבדוק האם מדובר רק בגרעון של הממשלה (שהיה באמת מאד גבוה) או שקשורים לזה גורמים נוספים.
ראה כאן
http://tamarbenyosef.com/2010/06/02/%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%91%D7%A8-%D7%91%D7%99%D7%95%D7%95%D7%9F-%D7%91%D7%98%D7%A8%D7%9D-%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%95-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%97%D7%95%D7%91/
אצל תמר בן יוסף
http://tamarbenyosef.com/
בכלל כותבת מומלצת לחשיבה קצת שונה (ולדעתי יותר מדויקת) על כלכלה
טל-
לא מבין למה אתה מייחס למרקס ופוקו את אותן הטענות. זה ממש לא מה שאני אמרתי. לגבי יחסי סכולסטיקה-מדע-ניבוי. כפי שאני מבין הסכולסטיקה לא מנבאת שמספר כוכבי הלכת יהיה 7. ככל שאני מבין היא מוצאת שיש 7 ומסבירה למה זה מתאים. ואגב, גם המדע לא מנבא את הימצאות השמש במרכז המערכת, הוא מגלה את זה ומנבא על סמך זה. גלילאו, שאפשר להחשיב כמי שהתחיל עם הרעיון של ניסוי וניבוי במדע פועל קצת אחרי דקרט, שמערער באופן חסר תקדים על כל השיטה הסכולסטית. אפשר לטעון שיש או שאין קשר בין שני הדברים – אבל צריך לבדוק ולא לנחש. הרעיון של "בוא נבדוק את מצב המערכת ואז נגיד מה אמור לקרות, ונבדוק האם זה קורה" הוא רעיון שהתחיל עם המהפכה המדעית. ובהחלט יתכן שהוא הזיז הצידה רעיון סכולסטי מתחרה. אני לא ממש מצליח להבין איך הגעת לטענה ההיא שלך.
ובנוסף, המערכת הסכולסטית לא ממש קרסה והיא ממשיכה להדהד באופן מאוד חזק בכל הפילוסופיה עד קאנט וגם אצלו – תקופה שבה המהפכה המדעית כבר מאוד נוכחת (פיזיקה, כימיה וביולוגיה). כך שהעניינים יותר מורכבים. ולא נראה לי שהתקיים המצב שפופר טוען – שתיאוריה אחת קורסת ומפנה את מקומה לאחרת, אי פעם.
"מגדיר נושא ואת תחומו…" – א. אתה יכול להגיד את זה על כל תחום ידע. גם בכלכלה תבוא עם ביקורת ויגידו לך "זה לא בכלכלה". לך לכימאי עם ביקורת ויגידו לך "אבל ככה לא עושים כימיה". ויש לא מעט ביקורות על פוקו שמגיעות מאנשים שמשתמשים ברעיונות שלו. ואני חושב שאתה מנסה לייחס לפוקו ניסיון לעשות פילוסופיה טוטאלית, מערכת שתפתור את כל הבעיות הפילוסופיות. אבל זה לא מה שהוא מנסה לעשות במוצהר.
" ודתיים וחילונים לא היו יכולים ליצור קשר כלל." – גם את זה לא הבנתי מאיפה הבאת. דווקא דתיים וחילוניים שותפים להרבה הנחות שיח וכללי שיח. ואגב, לא מעט פעמים (ואני מניח שגם אתה ראית את זה קורה) דתיים וחילוניים מנהלים שיח חרשים במקומות שבהם חוקי השיח שלהם לא מתאימים.
*והערה – הדיון הופך לממש לא רציני. אתה חוזר ומציין את "הפוסט-מודרנים" או את "ממשיכי דרכו של פוקו" ולא מציין אפילו שם אחד (לגבי הרשימה מויקי, זה כמו לשים את קאנט, לייבניץ ושפינוזה באותה קבוצה ולהגיד שאמרו אותו הדבר. יש בינהם קשרים שמציקים את הסיווג שלהם אבל יש בינהם הבדלים תהומיים). למיטב ידיעתי קראת ספר אחד של פוקו (וגם הוא תעתיק של הרצאה) מתוך 15. חצי מהם הם עבודות אמפיריות בהיסטוריה של המדעים החל מהמהפכה המדעית ועד למאה ה-20. אתה חוזר פה למנהגך לסמן דחליל קבוצתי על סמך היכרות שטחית ולתקוף אותו, במקום להתעמק קצת קודם, כפי שעשית עם הסוציאל דמוקרטים על סמך קריאת בלוגים. לא הייתי כותב לך ביקורת על היידגר אחרי שהייתי קורא ספר אחד.
והטענה שמכיוון שמישהו כתב משהו מסובך אז מי שטוען שהוא מבין אותו ממשיך את פולחן האבות – נו באמת. פוקו הוא פילוסוף מאוד לא מקובל, אפילו באוניברסיטת תל אביב. הביקורת הפילוסופית המוצקה על קאנט ארוכה כאורך הגלות. ויטגנשטיין טען בזמן אמת שהחוג הוינאי לא הבינו שום דבר מהעבודה שלו.
עוז-
ראה תשובתי לטל בפסקה השלישית. פוקו לא טוען שאין עולם מחוץ לשיח, אלא שכל מה שנעשה במסגרת השיח, ולכן החשיבה שלנו – נעשה באותו מימד. כלומר אין משהו מתחת לשיח שאפשר לחשוב עליו או לדבר עליו. ואגב, אצל פוקו גם פליטת אותיות אקראית – אם יש לה קיום היסטורי – היא חלק מהשיח.
אבל החשיבה שלנו לא חד מימדית, לכן היא לא נעשית רק בשיח אלא גם בשיח, ולכן השיח משתנה.
מה ההבדל בין מחוץ לשיח למתחת לשיח?
יונתן, עומר וארן
ישנן לפחות שתי דרכים בהן אנו יכולים לנוע בהן. האחת היא להתרכז בגופו של עניין, והשניה היא לעסוק במסגרת השיח. אני אציע את שתיהן, וכולנו נוכל לבחור את אלו שמעניינות אותנו, ולפעול בתחומם. עדיף להתרכז בדיון שיהיה פורה, ולא בדיון שיעלה את כולנו כאן על טורים.
גופו של עניין:
אני חושב שגם עוז וגם אני הבנו את הפרשנות של יונתן ושל עומר לפוקו. שנינו הבנו שלמעשה פוקו תוחם את השיח למסגרת הכוח, ומשאיר את כול הדיון שם, כאילו זה העולם כולו. כל אחד מאיתנו אמר את זה בצורה אחרת. יכול להיות שתחלקו על כך, אך זה נותן לי סיבה להאמין שאנו מסונכרנים בהבנה שלנו את פוקו (כפי שהוא בא לידי ביטוי בסדר השיח ובפרשנות של יונתן ושל עומר). לכן, אני מציע להתקדם ולחקור את התורה הפוקונית ויכולותיה להסביר את העולם ולנבא את התנהגותו.
על פי הפרשנות הנ"ל, אין שום דרך להגיד איזו מערכת שיח יכולה להביא אותנו לניבוים טובים על המציאות. ואני טוען כי כל מערכת שיח מערבית מתיימרת לנבא ולהסביר. המערכת הכמורתית, המערכת הסכולסטית, המערכת האלכימאית, המערכת הניו-אייג'ית, המערכת הרבנית. כולן מבקשות להסביר את העולם בו אנו חיים, ולתת לאדם כלים להבין מה עליו לעשות כדי לזכות באושר, או בכל דבר אחר.
על פי פוקו, לא אמור להיות שום הבדל ביכולת הניבוי של המערכות. והנה אנו רואים כי לפחות בכל מה שקשור לחומר, המדע היא המערכת המוצלחת והמדוייקת ביותר. היא הביאה את התרבויות שהפנימו את המדע לעושר אגדי, ביחס לכל מה שידעה ההיסטוריה. היא הביאה את האדם לאריכות ימים ולבריאות, שלא היתה כמוה לפני כן. נכון, המדע עוד לא יודע להגיד מספיק על מוסר, חברה, על סביבה ואושר, אך זה כי המדע עוד לא התפתח מספיק כדי להבין טוב מספיק את התחומים הללו.
המערכות האחרות כושלות ברוב התחומים שבהן הן התיימרו לנבא ולהסביר (חוץ מאזורי המוסר והחברה, שלשם המדע עדיין לא הגיע).
אם כך, הרי שטענתו העיקרית של פוקו הופרכה (מ.ש.ל).
האם אתם מסכים או חולקים?
דיון על מסגרת השיח:
זאת מסגרת שיותר מסוכן להוביל אליה את הדיון. זאת כיוון שהיא מאיימת על אנשים רבים, והיא מאיימת גם על האגו. אם נבוא ונפריך את האמונה הסכולסטית, או המדעית, או התורנית, מה יעשו אותם מאמינים, שכל חייהם נבנו על פי המסגרת אליה הם גדלו. אולי יש כאן איום גדול מידי, מכדי שנוכל לנהל דיון שקול ומתון. לשם כך לפי דעתי, צריכים להיות אנשים מאד פתוחים וליברליים, כדי להעיז להיכנס לתוך השיח הזה. אם אתם לא מרגישים מספיקים פתוחים, אנא הפיסיקו לקרוא כאן, ואנו נתמקד רק בגופו של עניין.
כדי שלא נלך סחור סחור, בואו נגדיר מה ההבדל בין סכולסיטיקה למדע (אני משתמש בעקרון ההפרדה של פופר… אתם יכולים להציע עקרון אחר).
אגב אני משתמש במילה סכולסטיקה, כיוון שההתכתבות במדעי החברה והרוח דמה בעיני במידה רבה להתכתבות הסכולסטית, אבל אני אשמח אם תציעו מושג מתאים יותר (למעשה, בסכולסיטיקה מתאימה יותר ללימודים בישיבות, כיוון שהם מתייחסים לספרי הקודש כמוצא למחקרם, בעוד מדעי החברה והרוח מתייחסים לתופעות כבסיס למחקרם. לכן לפי דעתי, אין מושג מוגדר, והייתי שמח אם תציעו מושג אחר מתאים יותר למדעי החברה והרוח)
המדע עסוק, על פי פופר בטענות והפרכות. ההפרכה נעשית על ידי התייחסות לתצפיות ישירות, או לעדויות אמינות. המדע עוסק בתיאוריות ובתצפיות, והוא אינו עוסק באנשים שיוצרים את התיאוריות, או באסכולות חשיבה. הכלי היחיד שעומד לראשות מדען לבנות את טענתו היא מערכת ניסויית, שפועלת על פי תיאוריות מקובלות, שאמור לנבא התנהגות של תופעות במעבדה או מחוץ למעבדה.
בדרך כלל, כדי שתיאוריות מדעיות יהיו מבוססות, עליהן להסתמך על תת-תיאוריות מקובלות. כך נוצרת פרמידה (הפוכה) של תיאוריות הנבנות מהפרדיגמה (שמהווה את הקודקוד) והלאה.כל עוד הפרמידה התיאורתית מנבאת ומסבירה במידה סבירה את התופעות, אז הפרמידה נחשבת יציבה. אך אם הפרמידה מתקשה להסביר את התופעות, היא מתחילה לקרוס, ובד"כ תתחיל לצמוח פרמידה אחרת המבוססת על פרדיגמה אחרת, שתסביר טוב יותר את התופעות.
לכן מדע נבנה על בסיס המון תיאוריות מאד מבוססות, שכל אחת מהן נבדקה המון פעמים לאמינות. אחרת אין שום דרך לבנות פרמידה, הפוכה, יציבה.
הסכולסטיקה, מתאפיינת בכך שהיא אינה מתבססת על תיאוריות סדירות ובדוקות היטב. היא דומה מאד למדע בכל תהליכי ההסקה הלוגית, אך היא שמה פחות דגש על התופעות, ופחות על הדיוק בניבוי התופעות. היא אינה עושה זאת במכוון, אלא בגלל שהנושאים שבהם היא עוסקת הם מורכבים מידי, ולא הצליחו עדיין לייצר פרדיגמה יציבה מספיק (דבר שאני קורא לו "התגבשות פרדיגמה"). לכן, פילוסופיה, מדעי החברה, ועד לאחרונה גם פסיכולוגיה, הן יותר סכולסטיות ממדעיות. בגלל המורכבות של הנושאים בהן הן עוסקות, הן לא הצליחו לגבש עדיין פרדיגמות יציבות, ולמעשה הפרדיגמות מתחרות בינן לבין עצמן, מבלי שאפשר יהיה להפריך ביעילות תיאוריה תיאוריה אחת ולאשש אחרת.
המצב הזה יוצר תרבות שבה כדי להכניע אסכולה אחרת ולכפות על הסטודנטים פרדגימה שבה מאמין המרצה, נאלצים החוקרים להשתמש גם במהלכים שאינם לגיטמיים מבחינה מדעית, כמו התקפות אד-הומינם, סרקזם, ביטול דעות אחרות, הצמטת תלמידים סוררים ועוד. הדבר מחמיר עוד יותר באקדמיה, כי החוקרים תלויים לפרנסתם ולעוצמתם בפרדיגמה אותם הם משווקים. ולכן מאבקי הכוח הפוליטי בפקולטות הסכולסטיות משתקפים היטב שיח הסכולסטי.
הייתי יכול להדגים לכם את ההבדלים בשיח המדעי והסכולסטי בתכתבויות שהיו כאן בבלוג או במקומות אחרים, אך אני מציע להסתפק כרגע בטענה הזאת.
פולחנים וכוהנים:
נושא אחר לזמן אחר. גם כך יש לנו מספיק לחקור ביחד.
לגופו של עניין, לא.
אני לא חושב שלפוקו יש עניין או יומרה להחליף את הפיסיקה או את הביולוגיה בתיאוריה סכולסטית. הוא עוסק בביקורת מסדר שני. הוא מחפש תופעות מעניינות ומוזרות בהסטוריה של המדע, מקומות שבהם תפיסת העולם של המדענים משחקת תפקיד כה חשוב שהיא מעוותת את התוצאות שלהם. מדען שלא מודע לאפשרות הזו ולא נשמר מפניה הוא מדען גרוע. אבל ברור שביקורת הפיסיקה לא יכולה להחליף את העיסוק הפיסיקלי, כפי שמבקר המדינה לא יכול להחליף את משרדי הממשלה שאותם הוא מבקר.
לגבי המסגרת, אני אומר רק שני דברים. הראשון הוא שאני מתכנן זה זמן רב לכתוב על זה בעצמי. אני אשלח לך עותק לביקורת. השני הוא שהאזהרות שלך הן בדיוק מסוג האתגרים שמושכים אנשים כמוני לעיסוק בתחום. הזדמנות לערער את יסודות תפיסת העולם שלי ולהחליף אותה במשהו יותר טוב? תביא! תביא!
ולהערה של ארן:
שטיגליץ (הכלכלן זוכה הנובל) מתאר את המשבר של יוון קצת אחרת. בצורה פשטנית, זה הולך כך:
אנשי הפיננסים פישלו בגדול. כל כך בגדול שהמערכת הכלכלית הגלובלית נדפקה. הממשלות לקחו על עצמן את כיסוי הנזקים העצומים הללו כדי שאנשי הפיננסים יוכלו להזיז עניינים שוב. כלומר, הן גלגלו על עצמן (=על משלמי המיסים) את החובות של הבנקים.
אנשי הפיננסים מיהרו לזהות הזדמנות. עכשיו הם עטים על הממשלות שחייבות המון המון כסף (כי הן לקחו על עצמן את החובות של הבנקים) ומכריזים עליהן כעל חדלות פירעון, בזמן שאת הכסף שהם גייסו הם מחלקים בינם לבין עצמם (במקום להשתמש בו כדי לתת אשראי לחברות במשק).
מסקנה: צריך לחזק את יכולת המיקוח של הממשלות מול הבנקים, לא להיפך.
עומר,
גופו של עניין:
לא הבנתי. עד עכשיו דיברנו על כך שפוקו טוען כי אין ערך אמת (ערך אמת = היכולת לנבא את התופעות ולהסבירן במסגרת חוקיות אחידה), אלא שהכל זה שיח שליטה. אני הצעתי שזה בסדר, כל עוד מבינים ששיח שליטה הוא רק אחד המאפיינים של השיחים השונים, ויש עוד תכונות שפוקו לא עוסק בהן (למשל ערכי האמת של כל אחת משיטות השיח). אבל יונתן אמר שברגע שאתה בשיח, אתה כבר לא יכול לצאת מהשדה הסמנטי שלך, ולכן לא יכול לדעת ערך אמת. גם אתה מחזק טענה זאת.
אז איך הוא יכול "[ל]חפש תופעות מעניינות ומוזרות בהסטוריה של המדע, מקומות שבהם תפיסת העולם של המדענים משחקת תפקיד כה חשוב שהיא מעוותת את התוצאות שלהם.", אם הוא לא יודע מהי תוצאת אמת?
אני מציע שלפני שנתחיל בביקורת נראה שכולנו מדברים על אותו דבר.
לגבי המסגרת:
אשמח לקבל ממך מכתב לביקורת.
אני את שלי משחרר כאן מדי פעם, כך שנוכל לשחוט פרות קדושות מידי פעם 🙂
לגבי ארן והבנקים:
זה תיאור מסויים, רק הוא שוכח לציין שבדר, (לפחות בארה"ב), המדינה קנתה את הבנקים. אם היא תפעל בתבונה היא תוכל למכור אותם בעתיד ביוקר, ולהרוויח.
יש כאן בלבול בין שני עניינים שונים:
1. האם המדען שבוי בתוך השפה שלו והחברה שבה הוא חי? (ברור שכן, כאילו, דה?)
2. האם נובע מכך שאין מדעי טבע בכלל ושהסוציולוג צריך להחליף אותו? (שטויות במיץ!)
לומר שהמדען שבוי באילוצים כבדים, שמקורן בעצם השפה שבה הוא משתמש והחברה שבה הוא חי והרעיונות הפופולריים של תקופתו זה טרואיזם. לטעון שמכאן נובע שאין לו יכולת לעסוק במדע זו הגזמה. חזור לקאנט: אין לך גישה לדבר "כפי שהוא לעצמו", אלא דרך הפריזמה של שכלך והאילוצים שבתוכם שכל זה פועל. חלק מן האילוצים הללו הם תרבותיים, חלקם אפילו לשוניים. אני כהסטוריון או פילוסוף יכול לחקור את העיסוק המדעי מן הזוית הספציפית של האילוצים הללו.
האם אתה יכול להשתחרר מן האילוצים הללו? בוודאי שלא (משום שאתה תמיד פועל באמצעות שפה מסויימת וכתוצר של חינוך מסויים).
האם נובע שאין אילוצים אחרים? לא.
שתי הערות
לגבי ארה"ב הממשלה *לא* קנתה את הבנקים. (מה שהיא "קנתה" זה את GM ושתי חברות שהיו חצי ממשלתיות שעשו איגוח של משכנתאות) ובכל מקרה זה לא רלונטי למצב של יוון.
לגבי סכולסטיקה 'צטער לא קונה את זה.
נכון שיש מחלקות מסויימות שבהן יש ניתוח של שיח וכו'. אבל גם לדברים האלה יש משמעות במציאות. ראה למשל את העבודה של פרופ' לייקו
במיוחד את הספר Don't Think of an Elephant: Know Your Values and Frame the Debate
דוגמא נוספת ממדעי הרוח.
אני לוקח קורס כרגע על היסטוריה של ארה"ב. במשך שנים דיברו על כך שהמחלות שהאירופאים הביאו גרמו להרס ומות של השבטים/אומות של האינדאנים.
ובכן פרופ' קלטון בדק האם היו התפרצויות של מחלות בעקבות מסעות חקר במאה ה17 וה18. ומסתבר שלאו דווקא. מה שהוא טוען זה שהאירופאים כפו על חלק מהאינדיאנים שינוי באורחות חיים (למשל לעבור לכפרים יותר צפופים) והשינויים האלה הפכו את האינדאינים ליותר פגיעים להשפעה של מחלות. (אני מציג את הטיעון בצורה מאד פשטנית)
הדוגמאות שאני מביא מראות שמדעי החברה והרוח גם אם הם לא מדוייקים, ומיישמים משוואות הם לא סכולסטיקה. הם בדיאלוג מתמיד עם המציאות.
עומר,
טענותיך ברורות (כולל טענת קאנט), אך עוד לא השבת לי. עם כל המגבלות, האם למדען יש יכולת ניבוי טובה יותר לגבי תופעות פיזקליות מאשר לרב או לאצטגנין?
אם יש לו יכולת כזאת, מכאן יוצא שלא הכל שפה והגבלות, ויש למדע כלים טובים יותר לחקור את המציאות. אם לא, אז פוקו צודק.
יש למדען יותר אילוצים – לא פחות.
פוקו טוען שהמדען פועל בתוך אותן מערכות אילוצים לשוניות, תרבותיות, וחברתיות כמו כולנו.
אתה טוען שיש לו אילוצים אחרים – הנובעים מן המציאות ומן השיטה המדעית.
אין כאן סתירה.
שאלה פשוטה, ואשמח לתשובה פשוטה
למי יש יכולת לנבא יותר טוב את הופעת כוכבי שביט. לרבנים, למדענים או לאצטגננים?
ברור שלמדען.
ואמנם אינני קורא מחשבות, אבל אני לא סבור שפוקו יחלוק עלינו בנקודה זו.
כלומר, לא סתם מדען, אלא אסטרונום (ולא, נאמר, פסיכיאטר).
מצוין.
אם כך, ניתן לאמר כי פוקו עסק בעצם בשליטה של השיח, אך הוא לא עסק ביכולת הניבוי של השיח.
כאן אני יכול להסכים עם פוקו ועם הפרשנות שלך. אני מסכים שמסגרת השיח, והשיח עצמו יוצרים גבולות, והם מהווים מקור שליטה מחשבתית (ברובד הראשון והשני). אלא שהשיח המדעי מעניק לנו גם יכולת ניבוי טובה יותר.
ומכאן יוצא שיש לנו דרכים להשוות בין מסגרות השיח השונות, ולבחון איזו מהן אמינה יותר בניבוי התוצאות בתחומים מסוימים .
מכאן שפוקו אינו שולל קיומה של אמת מחוץ לשיח, ויכולתו של אדם להגיע לאותה אמת?
(אמת תוגדר, יכולת להסביר ולנבא את התופעות, גם בהעדר יכולת לדעת את הדבר כשלעצמו)
http://www.guardian.co.uk/commentisfree/2010/oct/30/ben-goldacre-bad-science-neuroscience
דוגמה מעולה לאבסורדים שמתרחשים כאשר מישהו שוכח את הפילוסופיה שלו ונדבק למספרים.
דוגמא מעולה עומר,
בדיוק בשביל זה יש ביקורת. האחד רגיל לראות את העולם כמהלך של ניורונים, והשני כתופעות נפשיות. החכמה היא לראות האם שינוי פסיכולוגי גם גורם לשינוי במבנה הניורונלי (התשובה המצופה היא כן).
הדוגמא שהצגת, מעידה לדעתי, כי בין שדות ידע יכול להיות ממשק, והוא העדויות וההפרכות. בסופו של דבר, כולנו מתייחסים למציאות, ושדות השיח שלנו נפגשים שם, גם אם אנו מתייחסים בצורה שונה למציאות.
מה דעתך?
אולי זה הזמן להרים דגל "זהירות רדוקציה" הבעיה שלי עם הפרשנויות הרווחות לפוקו היא שהפרשנות עושה רדוקציה של השיח ל"כח" כך שכל המרחבים היצירתיים כל שדות הפירוש מצטמצמות למשפטים של כוחנות ניסיונות לשלוט בשיח.
כך גם הרדוקציה של שדה השיח הפיזיולוגי (העולם כמהלך של ניורונים – אובייקטיביזם מדעי) לשדה השיח של הרוח (תופעות נפשיות – סובייקטיביזם מדעי).
המטפורה של שני חלונות שנותנים פרספקטיבה שונה על אותה מציאות עוזרת לי להכיל גם את השיח הזה וגם את זה והתמונה המתקבלת מכילה מיימדים רבים יותר. יש תופעות הנראות/ניתנות לשיח באחד המשדוןת השיח אבל לא באחר אבל היחסים בין השדות הם השלמה ולא הכלה או סתירה.
המציאות עליה כולנו מדברים היא אחד, אבל שדה השיח דרכו אנחנו בוחנים את המציאות הזאת כדאי שיהיה מורכב ומכיל ולא מוציא.
נרי – יפה דיברת.
אני לא חושב שפוקו התכוון לעשות רדוקציה מלאה של כל העולם לשיח-כח, אלא להארות ששיח כזה קיים ולטפל בו.
טל,
אני מסכים. אבל. אתה עולה כאן רמה לוגית. האופן שבו הפיסיקה משפיעה על המטאפיסיקה קצת יותר מורכבת מן האופן שבו הניסויים משפיעים על הפיסיקה. אנחנו צריכים לדבר על זה.
הי עומר,
תמיד שמח לדבר איתך 🙂
אתה מכיר את הגוגל-טולק שלי, ואתה יותר ממוזמן להתקשר (אני זמין בבקרים לענייני פילוסופיה)
מתוך http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=skira20101118_1199095&from=haaretz