מדוע אסור להחרים – וחשוב להשפיע

יש בעיני כמה דברים פסולים בחרם על היכל התרבות באריאל. קודם כל החרם הזה הוא נגד אנשים (כך הוא מתפרש, בכל מקרה). החרם שעשה מרתין לותר קינג, היה נגד חברת אוטובוסים, ולא נגד אנשים. את האנשים מכל השכבות ומשני צידי המיתרס, הוא השתדל לאחד.

חרם שהוא נגד אנשים יוצר בדלנות וניכור. הוא מציג את השמאל כאויב (שוב, הכללה הנגרמת מבדלנות בתוך חברה). החרם גורם לכך שהשנאה בין המחנות תגדל. חרם לא משפיע על אנשים לטובה. הוא רק גורם להם להתבצר עוד יותר בעמדותיהם. הם מרגישים מאויימים, ולכן יעמדו על שלהם. בנוסף, הימין היום הולך ומתחזק. האינטרנט נותן לו כלי ביטוי שמאפשר לגבש בקלות מאות אלפי ימניים. אם פעם החרם הנגדי היה רק דיבורים באוויר, הרי שבהמשך, ככל שתגדל השפעת הציבור (והיא הולכת וגדלה), כך החרם הנגדי ילך ויתחזק. כשהתאטרונים יבוא לבקש עזרה כספית, חברי כנסת ימניים, ידאגו לייבש את הביצה הזאת. יצא מכך, שהשחקנים כורתים את הענף עליו הם יושבים.

בנוסף, חרמות רק מחלישות את הציבור. בא נגיד שעל סוגיית יו"ש אנו חלוקים. אבל על אלף ואחד דברים אחרים, אנו מסכימים. חברים מהתנועה לדמוקרטיה ישירה, דיווחו לא פעם שהם מוצאים הרבה חובשי כיפות שנאבקים איתם שכם אל שכם במאבקים על חופש הביטוי וחרות הפרט.

ובכלל, אני לא מאמין בביטוי שמאל וימין. אני מוצא את הביטויים "לאומיים", "אוניברסליים", תומכי זכויות אזרח/אדם" כהרבה יותר מתאימים. אין בין המושגים הללו התנגשות הכרחית. אדם יכול להיות גם לאומי, וגם לתמוך במידת מה בזכויות אזרח וגם בזכויות אדם. התפקיד של אלו שמאמינים שצריך להגביר את זכויות האדם/אזרח יותר, לשכנע את הציבור (שרובו לאומי) כי יש להגביר את המדדים הללו. ולא עושים זאת על ידי חרמות וגידופים. אלא על ידי התחברות לנפש האדם, ומציאת דרכים לשכנעו בחשיבות זכויות האדם/אזרח. שינוי רציני עושים בדיון, ולא במלחמה (מאבק). הדבר נכון על אחת כמה וכמה, כשמחנה ה"שמאל" הוא קומץ, מול הארי.

שימוש בחרמות יקשה על שיתוף פעולה (אתה החרמת אותי אתמול, אז מדוע שאני אשתף איתך פעולה היום). בכך, אנו למעשה מחלישים את הציבור ומפלגים אותו לרסיסים.

במקום זה, יש למצוא דרכים חיובית ומשפיעות לשנות את המציאות ולתקן עוולות שכל אחד מאיתנו מוצא.

אני חושב שהגיע הזמן שנתחיל לללמוד ולתרגל דרכי שינוי מציאות חיוביים.

מה דעתכם?

Facebook Comments

39 thoughts on “מדוע אסור להחרים – וחשוב להשפיע

  1. יוסי גורביץ

    לא מדובר בחרם, ודאי לא חרם אישי. האמנים לא יסרבו להופיע מול מתנחלים, אם הם יגיעו לישראל. המדובר בסרבנות מצפון מובהקת – חוסר הנכונות לשתף פעולה עם הכיבוש. אי אפשר לומר לאדם שהוא *חייב* להופיע במקום כבוש, אליו הוא צריך להגיע דרך כביש אפרטהייד. יש דברים שאי אפשר לנהל עליהם דיאלוג.

    Reply
  2. טל ירון Post author

    יוסי שלום,

    א. כביש 5 אינו כביש אפרטהייד. הוא כביש שאליו מחוברים כבישים 5066, שמחבר את הכפרים חארס, דיר איסתיא, ג'ין ספוט, קדום ואחרים מצפון, ואת כביש 446 שמחבר את בורקין, כפר א-דיק ואחרים מדרום, וכן ממשיך לכביש 505, שמחבר את ג'מעין, ושכם ממזרח. למיטב ידעתי, אין מחסומים על הכביש (למען מחסום כניסה לישראל תרום67). כלומר המקום היחדי שפלסטינים מודרים ממנו הוא ישראל של גבולות תרום 67. אני נוסע לעיתים בכבישי האזור, וכמעט תמיד נוסעים איתי רכבים פלסטינים. אינני יודע מהיכן נוצרה האגדה של כביש 5, ככביש אפרטהיד.

    ב. לא משנה שהשחקנים מחרימים "בניין". זה מתפרש בהחלט כחרם נגד אנשים. עם כל המשמעות, של מה שקורה כשאתה מחרים אנשים.

    ג. לא להופיע במקום כבוש: זאת אכן שיקול רציני וטוב. אבל יש לו השלכות. המשמעות היא שאתה פורש מהכלל. ואז, הצעד הנדרש הוא גם לא להופיע בתיאטרונים שנמצאים בסבסוד המדינה (הכובשת). מדוע הם נהנים מסבסוד מדינה כובשת, אבל לא מופיעים במקומות "כבושים"? ילכו נא צעד אחד הלאה עם מצפונם ויופיעו רק בתאטרונים פרטיים. הבעיה היא שהם לא עושים את זה, כי הם כמו כל אחד, עושה מה שטוב לעצמו… זאת נראת לי עצלות, יותר מאשר מחאה לגיטמית.

    מה דעתך?

    Reply
  3. אייל רוטברט

    אני חושב שמדובר בחרם, הרי בעצם הסירוב להופיע באריאל הפגיעה היא בבאי התיאטראות באריאל, שהם אנשים.
    ואם מנסים "לחייב" את השחקנים להופיע הרי זה לא מאוד שונה מכך ש"מחייבים" אותי להגיע למשרד.

    אבל, למרות שמדובר בחרם, אני חושש שאולי בעולם של דמוקרטיה ישירה או לפחות במדינה עם פחות חיכוכים ייתכן והתחברות אל נפש האדם היתה יכולה לעזור. אבל בישראל כמו בישראל אני חושש שמי שהצביע למפלגות אשר מקפחות את התרבות (קריא: תיאטרון) לטובת התנחלויות או דת או צבא יעשה זאת שוב בבחירות הקרובות, ומי שהצביע ההיפך כנראה שגם יעשה זאת שוב. אין לתושבי מדינת תל אביב מבחר כלים גדול במיוחד להתמודד עם הסוגיה והם מנצלים את אחד הכלים היחידים שיש להם.

    באנלוגית המקל והגזר, אני מסכים שצריך גזר, אבל כנראה צריך גם המקל.

    Reply
  4. Ira

    מה שאמר יוסי. החרם הוא לא נגד אנשים אלא נגד מנגנון הכיבוש. האנשים האלו באריאל תומכים במנגנון הכיבוש או שהתפתו להטבות הכלכליות שהוא מחלק (מהכיס שלי).

    "אני חושב שהגיע הזמן שנתחיל לללמוד ולתרגל דרכי שינוי מציאות חיוביים."

    אני מסכים. לקרוא לאריאל עיר, להגיד שהיא בישראל, אלו נסיונות שליליים לשינוי מציאות. מה אתה מציע אם כך?

    Reply
  5. ד"ר אוֹרי אמיתי

    טל –
    מסכים אתך. צעד מיותר ומזיק.
    ובמיוחד מרגיזה אותי הגלישה החדשה ל-newspeak, כאילו בכלל לא מדובר בחרם. זה מגוחך בדיוק כמו המתנחלים שרוצים שלא יקראו להם מתנחלים, כיון שזה מונח שלילי. לא המונח שלילי, אלא המעשׂים מאחריו.

    Reply
  6. טל ירון Post author

    אייל,

    מסכים בגדול עם האמירות שלך. אני אנסה להציע גזר, או מהלכים משני תודעה חיוביים:
    השחקנים יכולים להמחיש את ההבדלים בין הישראלים לפלסטינים. לדוגמא, לעשות סרטוני יו-טיוב שבו הם מתלווים למשפחה פלסטינית ולמשפחה ישראלית (ואולי אפילו סדרה בטלויזיה). הם בודקים כמה זמן לוקח לישראלי לעבור מאריאל לתל-אביב, וכמה זמן לוקח למשפחה הפלסטינית להגיע מהכפר (ליד אראיל) לבירתם (רמאללה או שכם). במהלך הסרט הם יקפידו להראות שגם המתנחלים וגם הפלסטינים הם בני אדם. הם מראים שגם האריאלים וגם הפלסטינים הם בני אדם הגרים אחד ליד השני, והנה יש בינהם הבדל. אותו דבר לגבי צריכת המים, או לגבי הרפואה, או כל גורם מפלה אחר.

    בכך הם משדרים מסר חיובי שכולנו בני אדם (גם המתנחלים). הם לא יוצרים אנטגוניזם (כי גם המתנחלים מוצגים כבני אדם) והם קוראים לשינוי המצב.

    יתרונם הגדול של האחוס"לים (אשכנזים, חילונים סוציאליסטים, לאומיים או לא לאומיים) הוא בכושר היבטוי הגבוה שלהם. שיתשמשו בו. הרי בכך יש להם יתרון עצום. אם ילמדו להעביר מסרים חיוביים, אני בטוח שבימין (לאומיים/מסורתיים) יהיו הרבה שיקשיבו. אם הם ימשיכו לפעול בפלגנות, יתייגו אותם שוב כעוכרי ישראל, ובכך תהיה כל השפעתם.

    עירא,
    מה שחשוב הוא לא מה שאתה או יוסי מבינים (או מישהו אחר מהאחוס"לים), אלא מה מבין הצד השני. והוא מבין שזה חרם אישי, נגד ציבור שלם.

    עירא, הגיע הזמן לשבור את המיתוס הזה שנקרא כיבוש. איננו כובשים. בשטח הזה, ובשטחים אחרים החליטו האומות המאוחדות להקיים מדינה לפלסטינים. מי שכבש את המדינה ב-48 היו הירדנים. אנחנו כבשנו אותה מהירדנים והירדנים ויתרו עליה בשנות ה-90. כך שעקרונית אנו לא כובשים. ובכ"ז, כחלק מהמנדט לש הצהרת באלפור, החלטת ליגת האומות מ-1922, והחלטת האומות המאוחדות ב-1947, אנו מסדירים חזרה, הקמתה של מדינה פלסטינית. למדינה הזאת יש מערכת משפט משלה, מערכת משטרה משלה וממשלה ופרלמנט משלה. ככל שהמדינה הזאת תלמד לספק ביטחון לתושבי האזור, כך הריבונות שלה תלך ותגדל, וכך הפלסטינים יראו פחות את צה"ל. אריאל לא הוקמה על שום כפר ערבי (שלא כמו תל-אביב). היא הוקמה בתחומי ארץ ישראל, שמקובלת על כלל העמים (מקובל שהיהודים חיו בארץ ישראל, ושאריאל נמצאת בתחום אותה ארץ). ביום של שלום, וביום שתהיה כאן דמוקרטיה ישירה, לדעתי, אנו נהפוך להיות כמו אירופה ולא יהיה משנה לאף אחד איפה השני גר, ובלבד שכולם יוכלו להנות מפריה של הארץ.

    אורי, אכן אכן 🙂

    Reply
  7. גורו יאיא

    אנחנו כובשים באריאל, כיוון שיש מי שגר סנטימטר ליד אריאל, ואינו זכאי להיות אזרח שווה זכויות במדינה ריבונית, כי הוא ערבי. זה שטח כבוש, כיוון שהוא תחת חוק אלוף הפיקוד, ולא תחת חוק ישראלי. זה שטח כבוש, כיוון שהאדמה שעליו הוקמה אריאל, נתפסה בכורח חוקים שחלים על שטח כבוש. שאני אמשיך?

    Reply
  8. טל ירון Post author

    גורו יקר,

    תושבי סלפיט אמורים להיות תחת שטח A או B. כלומר, תחת ריבונות פלסטינית, ולא תחת ריבונות אלוף הפיקוד (התושבים שגרים בשטח C). ולכן, הם נמצאים תחת מדינה-בדרך, שנמצאת בדרך לריבונות. אם המדינה הזאת תבטיח שלא יהיו פיגועים, ושהשלום ישמר, אני משוכנע כי תושבי לספיט יהיו אזרחים שווי זכויות במדינתם.

    כדי לזרז את ריבונותם צריך לפנות בעיקר לאבו-מאזן וסאלים פיאד.

    Reply
  9. רועי

    טל,
    אני מסכים עם הפרשנות של יוסי- זוהי סרבנות להופיע בשטח כבוש שאינו, עפ"י חוק, חלק משטחה הריבוני של ישראל. אנשים מפרשים את זה איך שהם רוצים, לעיתים מתוך כוונה להעלב ולעשות בזה שימוש פוליטי.
    אתה יכול לעשות כאן איזה להטוטנות היסטורית שאתה רוצה, אבל השטח הזה כבוש מתוקף העובדה שהוא אינו שטח ריבוני, והוא לא מסופח. מכללת אריאל לדוגמא לא מקבלת אישור מהמל"ג אלא ממל"ג יו"ש. רמה"ג כן מסופחת ושם החוק הישראלי חל במלואו, ולכל תושבי רמה"ג, גם לדרוזים שרואים עצמם סורים, יש אישור להצביע בבחירות. הריבונות היא ההבדל החשוב, היחידי והקובע. הכיבוש הוא לא מיתוס, ויעידו על כך הסגרים, המחסומים, והשליטה הצבאית שלנו דה-פקטו בחיי הפלסטינים. אם אתה חושב שתצליח למחות את זה בהנף משפט אתה טועה טעות מרה. לא ניתן להתעלם מהכיבוש, ומהנזק העצום שהוא גרם וגורם למדינת ישראל ולציונות (האמיתית והמקורית של הרצל ובן גוריון, לא קידוש האדמה שהמציאו חלק מהמתנחלים). העובדה שת"א נבנתה על כפר ערבי חרב (או על כמה) ואריאל לא, לא מעלה או מורידה דבר. אריאל נבנתנה על שטח פלסיטיני פרטי במקום ובצורה (גודלה 5000 מ' על 700 מ' ללא שום הגיון תכנוני מלבד התפרסות) שמטרתם אך ורק לקטוע רצף התיישבות פלסטיני.

    אני מרגיש מאד מאד לא נוח עם הרעיון הזה של הקיטוב, וקשה לי לחשוב שאאלץ לעשות זאת. יש לי הרבה חברים מתנחלים, ואני נוסע לשטחים מתוקף עבודתי (בחברת תוכנה). מצד שני, צריך לשאול, 43 שנה של מדיניות התנחלויות וכיבוש נכשלה כישלון חרוץ. לא נצליח לשמר את המצב הנוכחי לאורך זמן ללא בידוד מדיני מוחלט שלא נוכל לעמוד בו. סיפוח משעותו מדינה דו לאומית שתהיה מדינה ערבית בסופו של דבר. הפתרון היחידי הוא פתרון שתי מדינות. אפילו אנשים כמוך, מתנחלים מתונים ומשכילים, לא רואים לאן זה מוביל אותנו. אני חושב שהגיע הזמן לצעוק ולהפסיק לדבר בנימוס, כי זה לא הוביל אותנו לשום מקום. גם במחיר של קיטוב בעם, כי הקיטוב הזה כבר קיים.

    רועי

    Reply
  10. טל ירון Post author

    רועי שלום,

    אין לי ספק שאנו דה-פקטו שולטים בעם אחר. בעם שהוא ללא זכויות. כמו שאני רואה את זה, בתהליך ארוך בעל עליות ומורדות, הולכת ומוקמת כאן מדינה פלסטינית. יש לה שלטון משלה, מערכת משפט ומשטרה משלה. ככל שהיא תבשיל, כך אנו נזדקק פחות לשלוט בהם. כבר היום בשטח (כמי שחי ביו"ש) רואים את השינוי.

    ולכן, אם צריך להתמקד במשהו, זה לא בראיה המיושנת כאילו אנו מדינה כובשת (בתיאוריה אנו לא, וגם דע דה-פקטו אנו פחות), אלא בלעזור לפלסטינים למסד את המדינה שלהם, ולעודד יצירת קשרים יציבים שלווים, ומעודדי שלום.
    לסייע לפלסטינים לבנות מדינת חוק. ליצור בחזרה קשרי מסחר ושיתופי פעולה.

    האם אינך רואה שאנו הולכים לשם?

    Reply
  11. ניצן

    טל,

    הדבר האולי נורא באמת בנוגע לחרם הזה הוא חוסר כנות אינטלקטואלית: האומנים היקרים נהנים מסבסוד ממשלתי של הממשל המעודד את שהם מגדירים "כיבוש", אך מחרימים חלק ממשלמי המיסים שמכספיהם הם נתמכים? למה לא לעשות את המעשה הכנה – להודיע על סירוב לעסוק במוסדות הנתמכים על ידי הממשלה.

    בנוסף, מה מבדיל בין כיבושי 67' לכיבושי 48'? מה הופך את יישובי מישור החוף, שתושביהם הערבים נבעטו או ברחו והיום חיים כפליטים בסבל רב, לראויים לכף רגלו של פעיל שלום הומאני יותר מיישובי יהודה ושומרון? האם זו איזו פונקציה של המרחק בין העיר לערבים שיצאו ממנה? צביעות נוראית.

    Reply
  12. רועי

    טל,
    אני לחלוטין מסכים עם מה שאתה אומר לגבי בניית המדינה הפלסטינית. ולגבי הכיבוש- הערבים החיים ביו"ש הם תחת משטר כיבוש, כפי מהסיבות שפירטתי, כך הם רואים את , כך העולם רואה את זה, וכך זה מוגדר חוקית במדינת ישראל, מתוקף העובדה שהם לא חלק מגבולות המדינה. כל מכבסת מילים של בתיאורה, דה פקטו וכו' לא תשנה את זה.

    ולינצן,
    גם חלק גדול משטחי מדינת ישראל נלקחו במהלך של כיבוש, אבל זה לא משנה את העובדה שהם לא תחת משטר כיבוש, שלכל תושב בגבולות הקו הירוק יש זכות בחירה שווה. לו היינו יכולים ב-67 לפנות את יו"ש מתושביה הערבים ולספח אותה- מה טוב. ברמה"ג זה נעשה, למעט הדרוזים, שקיבלו עם הסיפוח זכות בחירה וזכויות מלאות של תושב. תושבי יו"ש לא קיבלו ולכן האזור תחת כיבוש.

    לגבי "חוסר הכנות האינטלקטואלית"- הם נהנים מסבסוד של הממשלה- אמת (על אף שבהבימה זה כ-25% מהתקציב ובקאמרי פחות). זה לא אומר שהם חתומים כל אחת מפעולות הממשלה. זאת לא צביעות, אלא צורת מחאה דמוקרטית מול מה שנתפס בעינהם כלא לגיטימי. זכותך הדמוקרטית, מנגד, לדרוש את פיטוריהם כמשלם מיסים, או לא ללכת להצגות שלהם.

    רועי

    Reply
  13. עירא

    ניצן, אולי יש הבדל בין תמיכה של משרד התרבות בתאטראות לאורך השנים ותמיכה של משרד השיכון בהתנחלויות (או מאיפה שהתקציב שלהן יוצא) ואולי אין. אפשר להגיד שהמימון של תרבות בארץ הוא א-פוליטי (כמו שצריך שיהיה) ואילו מימון ההתנחלויות הלא חוקיות הוא פוליטי. אפשר להגיד שאני כמשלם מיסים מתנגד לשימוש במיסי לבניה ישראלית בגדה ולכן אני שמח שחלק מהכסף מושקע בדברים חיוביים כמו תרבות ואמנות. אם תאטרונים לא יקחו את הכסף הוא ילך לכיוונים שאני פחות תומך בהם, בלי ספק.

    ממשלות שמאל חושקו ע"י הכנסת להמשיך לממן התנחלויות בקדנציות שמאל, ואם הימין היה רוצה להפסיק את מימון התרבות אני מאוד מקווה שהשמאל היה עושה לו את המוות. אני שמח שהממשלה מחלקת פרומיל מעוגת התקציב לתרבות, אני מצטער שהיא מחלקת לא מעט אחוזים לבניית והגנת ההתנחבלויות. אני לא מבין אבל למה יש בעיה עם למחות לגבי מדיניות של ממשלה זו או אחרת בזמן שאתה מקבל מימון ציבורי על דברים אחרים לגמרי, מתקציב אחר לגמרי שהובטח לך ע"י ממשלה אחרת לפני שנים ארוכות בתקופה אחרת. הציבור פתאום הפסיק לרצות תמיכה בתאטרון? לא, אבל בשנים האחרונות פחות ציבור תומך במפעל ההתנחלויות, וטוב שכך.

    Reply
  14. ניצן

    רועי,

    ממה שאני מבין מדברייך אם: נגרש את המקומיים, נספח את יו"ש וניתן זכויות שוויות לתושבים הנותרים- אתה תתמוך בהתיישבות שם? בנוסף לכך, זה קצת נמהר להסיק ששטח בו נמצא משטר צבאי הוא בהכרח שטח כבוש (האם בכל הפיכה צבאית והכרזת משטר צבאי האומה לפתע נהפכת ל"כבושה"?). אולם בסדר, נגיד שאנחנו מתעלמים מסבלם של הפלשתינים במחנות הפליטים בעקבות מה שהציונות של הרצל ובן גוריון עשתה ב48'.

    אירע ורועי,

    קובעת תנועת "אומץ לסרב" במכתבה שיש להחרים ביצוע הצגות באריאל משום שזו גורמת סבל לערבים מסביב. לפיכך, האומנים המסרבים להופיע עושים זאת כמחאה על גרימת הסבל. ומי גורם את הסבל? ממשלת ישראל! אז הם מחרימים יישוב על מה שהממשלה אחראית לו ומקבלים ממנה כספים. אולי אינני נאור מספיק, אולם לי זה נראה כמו צביעות למחות על פעילות גוף מסויים ולקבל ממנו כסף באותו זמן.

    Reply
  15. רועי

    ניצן,
    אני אומר שלו היינו עושים זאת אם וכאשר זה היה בר ביצוע אז כן. אבל לא עשינו את זה, ולא ניתן לעשות את בעתיד ללא מלחמה אזורית והפיכה למדינה מבודדת. מכאן שלא אתמוך במהלך כזה בעתיד, אלא אם כן דברים ישתנו בצורה קיצונית.

    מה שאומץ לסרב אומרים זה משהו אחד, ומה שהעצומה אומרת זה משהו אחר. אתה בוחר להקשיב למה שנוח לך כדי לבסס את הטיעונים שלך. אני ממליץ לך לקרוא בעיון, ולראות אם מה שאמרת נתמך שם. אני מאמין שתמצא שלא.

    העצומה עליה חתמו עוז וגורסמן אומרת:
    "אנו החתומים מטה – יוצרות ויוצרים – מביעים תמיכה והזדהות עם אנשי התיאטרון המסרבים להופיע באריאל. חירות היצירה וחופש הדעה הם אבני היסוד של חברה חופשית ודמוקרטית. זה לא מכבר מלאו 43 שנים לכיבוש הישראלי. מתן לגיטימציה למפעל ההתנחלותי וההשלמה עימו פוגעים אנושות בסיכוייה של ישראל להגיע להסכם שלום עם שכניה הפלסטינים".

    עצומת השחקנים:
    "אנו מבקשים להביע שאט נפש מהכוונה של הנהלות התיאטרון להופיע באולם החדש באריאל. השחקנים שבינינו מצהירים בזאת שיסרבו להופיע באריאל, כמו גם בכל התנחלות אחרת. אנו קוראים להנהלות לקיים את פעילותן הענפה בתחומי שטחה הריבוני של מדינת ישראל שבגבולות הקו הירוק".

    Reply
  16. ניצן

    רועי,

    גירוש פיזי גלוי לא מתוכנן, אך כן עידוד הגירה באמצעים שונים. טוב לדעת שהצד השני לא ממש מתעניין בפלשתינים.

    לא קראתי את הכתבות בנושא מהיום הראשון ולכן כאשר חיפשתי את המסמך המגדיר של החרם (בשביל לראות את הדברים) נתקלתי במכתבם של "אומץ לסרב" ומבחינה נראה לי שהחרם הוא תוצר שלהם. אינני חושב שהסתמכות על מידע חלקי תתן לי הכרעה ולכן, שתי שאלות:

    א. מי התחיל את החרם? האומנים עם העצומה, או "אומץ לסרב" עם המכתב?
    ב. הדברים המובאים תחת עצומת השחקנים הם הכול, או שקיים מסמך שלם ממנו נלקח הקטע הזה?

    בנוסף העצומה לא משנה דבר – מוחים על מפעל ההתנחלות ומקבלים מימון מהאחראית העיקרית? אלא אם בצלם שקרנים גמורים וההתנחלויות לא מקבלות תמיכה ממשלתית רחבה, הדרך היחידה שאין זה ייתפס כצביעות היא אם קיימות ממשלת ישראל-התנחלות וממשלת ישראל- קו ירוק שאינן מהוות גוף אחד.

    Reply
  17. רועי

    ניצן,
    אני לא יודע למי אתה קורה "הצד השני". *אני* מתעניין פחות בגורלם, ולא יכול לדבר בשמם של אנשים אחרים. ייתכן וחלק מהם, כמו "אומץ לסרב" מתעניינים יותר. אגב, אני לא בטוח שהייתי מסרב להופיע שם, אבל האקט עצמו צעד מחאה לגיטימי. ועוד בנושא הצד השני- אני פועל ממניעים פרקטיים של הבטחת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, בעיני המשך השהייה בשטחים הוא איום ישיר על כך. ייתכן ואנשים אחרים פועלים ממניעים הומניים.

    א. החרם התחיל ביוזמת "אומץ לסרב" אחרי פנייה לאנשי התיאטרון. אבל הנוסח המחייב הוא זה שחתומים עליו השחקנים, כפי שצירפתי.
    ב. לא מצאתי מסמך מלא יותר בו מפורט יותר ממה ששמתי. ניתן להבין מהפרסומים שזה הכל.

    ההתנחלויות אכן מקבלות תמיכה מהמדינה- אבל האם כל אדם שאיזשהו אחוז מפרנסתו תלויה במדינה לא יכול למחות על איזשהי פעולה אחרת שמתבצעת במדינה ונוגדת את השקפת עולמו? זה מה שמשתמע ממה שאתה אומר. ההחלטה להציג באריאל היא החלטה פוליטית, וזכותם לא להיות מעורבים בהחלטה כזאת. כפי שאמרתי, זכותך כאזרח משלם מיסים לדרוש שתאטרונים שמקבלים תקציב מהמדינה יציגו מעבר לגבולות הקו הירוק, וששחקנים שלא מוכנים לכך יפוטרו.
    חוץ מזה, ההצגה שלך של המדינה כישות אחת היא לא מדויקת- לא בטוח שאפילו שביבי או אולמרט היו בוחרים להקים את אריאל היום (אולי כן ואולי לא, קטונתי), ולעיתים ממשלות צריכות להתמודד עם החלטות של ממשלות קודמות. בכלל- רבות מההתנחלויות קמו בדרך לא דרכים שהיו ספק חוקיות וודאי שלא דמוקרטיות. כל מיני מאחזים שהפכו להתנחלויות בעצימת עין, ועכשיו צריך לתמוך בהן. אני ממליץ לך לקרוא את דוח המאחזים של ששון.

    רועי

    Reply
  18. עירא

    "זה נראה כמו צביעות למחות על פעילות גוף מסויים ולקבל ממנו כסף באותו זמן." – זה אולי נראה לך צביעות בגלל שזה מתאים לטיעונים שלך. השחקנים לא מבקשים להתנער מכל מה שהממשלה עושה ולא מכל מדינת ישראל. אני לא רואה אותם מוחים נגד תקציבי הבריאות והחינוך הנופלים, נגד מדיניות רווחה מקרטעת, נגד הפרטה מוגזמת של אדמות ומשאבי המדינה. עם הרבה מהדברים האלו הם אולי מסכימים ואולי לא, אבל נראה שהנושא הספציפי הזה עצבן אותם.

    לפי מה שאתה אומר, כיוון שאני לא אוהב את מדיניות ישראל בשטחים, אולי אני צריך להפסיק לשלם לה מיסים, או להחרים את שטרות השקלים החדשים המייצגים את המדינה, ובעצם בכלל לעזוב אותה ולסרב לקבל ממנה ביטוח לאומי שכאצא לפנסיה? זו התנהגות קיצונית ולא הגיונית, היא גם מהווה פגעה עצמית בזכויותי הדמוקרטיות.

    אגב, במקרה של תאטרונים בארץ, אני לא מכיר הרבה את התחום, אבל אני די בטוח שנדיר למצוא, אם יש בכלל, תאטרונים שלא נתמכים ע"י המדינה כך או אחרת. זה לא שיש לשחקנים אופציות תעסוקה. האשמה על זה שתאטרונים צריכים תמיכה ממשלתית כדי לשרוד עלולה ליפול על גורמים שונים, אבל אני יכול גם בקלות להראות שמדיניות הכיבוש האלימה של ישראל הופכת אותה לחברה מיליטנטית ואגרסיבית שלאט לאט מאבדת את הענין בתרבות גבוהה ומתעסקת בשרידות כלכלית אישית. זה קשור אולי גם לכך שהמס שאנשים משלמים על שימור המצב הצבאי בשטחים היה יכול ללכת על הוצאות בידור ותרבות במקום זה, אז בצורה ברורה, מדיניות הכיבוש גוזלת מהאזרחים הון שאחרת היה הולך להשקעה עצמית בתרבות וחינוך, וזו עוד סיבה מצוינת להתקוממות.

    Reply
  19. טל ירון Post author

    עירא,

    קוראים לזה מהפכני כורסא… כשנוח להם הם "מוחים". המחאה שלהם זה הדבר הכי נוח. הם לא נוסעים לאריאל, והם מקבלים כספים מהמדינה.

    אם אתה מוחה, תהיה רציני.

    יותר מזה, המחאה שלהם היא להחרים אנשים (ולא תעזור ההתחסדות…). זה יוצר כעס עצום. ואני חושב שתגובה לגיטמית של הימין היא לדרוש מהממשלה שלא תסבסד יותר אנשים כאלו. שהיא לא תסבסד אנשים שמפלים אוכלוסיה מסויימת. אם הם כאלו עקרוניסיטים, שבבקשה ילכו לחיות באופן עצמאי, ולא יבקשו עזרה מהמדינה.

    אגב, אם אינני טועה הפליית אנשים על בסיס אידאולוגי/גזעי/מיגדרי וכיוב, היא אסורה. גם עסקים פרטיים חייבים לתת שרות ביו"ש על פי חוק. על אחת כמה וכמה אנשים שמקבלים סיבסוד מהמדינה.

    כל זה היה שונה, אם הם היו פועלים בצורה חיובית, שהיתה נותנת כבוד לאנשים שאיתם יש להם פולמוס. וכבר כתבתי והצעתי דרכים מספיק אפקטיוביות כאלו, אי שם במעלה התגובות.

    Reply
  20. ניצן

    רועי,

    אינני אומר שהמחאה עצמה אינה לגיטימית – יש להם את החופש לסרב להיות במקום מסויים (טל, שים לב שהם מסרבים להופיע באריאל, אך לא בפני תושבי אריאל, הליכה על קו דק מבחינה חוקית). כל שאני אומר הוא שלהחרים הופעה בהיכל תרבות אחד משום פעילות ממשלה ולהמשיך לקבל ממנה מימון נראה "נוח" מדי. אולם כאן כבר עולות שאלות בנוגע למחוייבות שלהם שנמצאת מחוץ לידע שלנו.

    אקרא את דו"ח ששון, תודה על ההפנייה :).

    עירא,

    האם אתה עובד ציבור בתשלום? לא? האם אתה משלם מיסים? כן? אז צא והפגן בכיכר מלכי ישראל כל יום מצידי. אולם אין זה נראה לי כמחוייבות אמיתית למחאה כאשר אתה מקבל מימון מגוף שאתה מוחא כנגדו. אולי זה רק אני והאידיאלים שלי.

    לעניין הכיבוש משחית – קשקוש. קודם כל, נא לזכור שאירופה של שייקספיר, מולייר, גתה, מוצרט וכו' הייתה אירופה קולוניאליסטית וכובשת עם דחף מלחמתי ברור. כך שכבר ההיסטוריה מראה שאלו שטויות. אם תרצה גם מספרים, נא השווה בין אחוז המבקרים בתשלום בתיאטרון בישראל (http://www.pilat.co.il/download/tarbut/Teatron2006.pdf) ובין זה שבאיחוד האירופאי (http://epp.eurostat.ec.europa.eu/cache/ITY_OFFPUB/KS-77-07-296/EN/KS-77-07-296-EN.PDF). רמז: אנחנו מובילים.

    ולא לשכוח – גם שוק הספרים שלנו צומח.

    Reply
  21. רועי

    טל,
    אז הם מקבלים כספים מהמדינה. אז מה? אסור להם למחות?
    שאנחנו נתחיל לדבר על זרמי החינוך שמקבלים כספים מהמדינה שהתמשו בפעילויות החינוכיות שלהם כדי למחות נגד פעולות ממשלה, כמו ההתנתקות למשל? בבית הספר שלי בת"א היה אסור בתכלית האיסור להכניס פוליטיקה לתוך הכיתה, אבל במקומות מסוימים מורים לקחו את הילידם להפגנות, והשתמשו בזמן השיעור כדי להכניס מחאה פוליטית. אז מה, הם צבועים כי הם קיבלו כסף מהמדינה? (ושם כל המשכורת היא מהמדינה, לא כמו פחות מ-25% בהבימה והקאמרי). אני לא חושב שהם צבועים, אבל הנורמה של החינוך הדתי לאומי להכניס פוליטיקה בכיתת הלימוד מגיל הינקות (על חשבון משלם המיסים!) היא פסולה מעיקרה.

    די. נמאס. כשנוח לכם, אז זה בסדר, וכשלא נוח לכם, אז אנחנו צבועים וחסרי תרבות. כבר 43 שנים יש מדיניות כיבוש, שמעמידה בסכנה את הרעיון הציוני. כל ההצגות, המחאות, הסאטירות והניסיונות לא הזיזו. עובדה- אתה אפילו לא מודה שיש כיבוש! אדם אינטליגנטי ומשכיל כמוך מתחיל עם כל מיני מכבסות מילים נבובות ומסרב בכוח לראות את האמת העובדתית. אז אולי הגיע הזמן לעבור לצעדים קצת יותר קיצוניים. הלוואי שבעזרת הצעדים שאתה מציע זה ניתן לביצוע, אבל אני ממש ממש סקפטי.

    רועי

    רועי

    Reply
  22. טל ירון Post author

    רועי,

    שימוש בילדי בית ספר להפגנות הוא אסור. מוסד שעושה כזה דבר, צריך להיפגע כלכלית על ידי המדינה. חד וחלק.

    כן. הם צבועים.

    אגב, הענין עם פוליטיקה במערכת החינוך הוא בעייתי? גם בבתי-הספר הממלכתיים יש הרבה פוליטיקה. אתה לומד היסטוריה מנרטיב ציוני. אתה לומד תנ"ך (עוד נרטיב ציוני). אתה לומד אזרחות עם ערכים ליברליים. אתה לומד של"ח… יש הרבה אינדוקטרינציה במערכת החינוך. למעשה זה חלק מתפקידה של מערכת החינוך. להכין למדיה אזרחים נאמנים נוספים. אותו דבר קורה בציבור הלאומי-דתי ובחרדי. היכן הגבול? לא יודע. דיון מרתק בפני עצמו.

    43 שנים השמאל מוחה בצורה אגרסיבית ושלילית. זה לא עבד. זה רק הפך את ה"סמולנים" ל"עוכרי-ישראל" וקבוצה פולטית זניחה (3 מנדטים למרץ + מנדט יהודי אחד לחד"ש. את מפלגת העבודה, כבר לא יתן להכליל בשמאל)…. אולי בכל זאת הגיע הזמן לשנות דיסקט?

    Reply
  23. רועי

    טל,
    אני לא מדבר רק על ילדי בי"ס, אלא גם ישיבות הסדר למינהן שעושות שימוש בכספי מדינה למחאה מאורגנת נגדה (אני יכול לתת את עטרת כוהנים כדוגמה). כל הדברים האלה גלויים וידועים ועם זאת אני לא שומע אף אחד מוחה כנגד זה. זה מאד מאד בנורמה, ואני אומר את זה מהיכרות אישית.

    כמובן שיש אלמנט פוליטי בחינוך (ראה המאבקים הנוכחים של צמרת וסער), אבל באליאנס בת"א (שם למדתי) לא מלמדים כל דבר שיש בו הטייה פוליטת לשמאל. להפך- בתקופת הבחירות שהייתה דאגו להביא פוליטקאים משני הצדדים, ועשו דיון פוליטי עם תלמידי נציגי שתי המחנות. דאגו שלא תהיה שום הטייה. אתה יכול להביא את עירוני א' כדוגמא שונה, אבל הוא היוצא מהכלל המעיד על הכלל. בישיבות ובחינוך החרדי אתה לא יכול שלא לצאת עם דעות ימניות עם האינדוקטרינציה שהולכת שם.

    אני מתחבר עם מה שאמרת קודם לגבי הפסקת השימוש במושגים ימין ושמאל- כדאי שתעשה את אותה הפרדה בעצמך. לדעתי קו פרשת המים בנושא ימין / שמאל היום הוא האמונה בפתרון שתי מדינות ומו"מ עם הפלשתינים. השאלה כמה מאמינים וכמה מוכנים ללכת בנושא. איך שאני סופר- מרץ (3), חד"ש (1), עבודה (13), קדימה (28) וחלק מהליכוד (מרידור לדוגמא). זה מבלי להחשיב ערבים. אני אפילו חושב שסה"כ זה יכול להיות רוב. לא בדיוק קבוצה פוליטית זניחה. לדעתי כבר עכשיו (זה התחיל במו"מ הקואליציוני בין ביבי לליבני, כשביבי אמר שהוא לא בעד), ובשנים הקרובות עוד יותר, הסיפור הזה יהיה קו פרשת המים ממש.
    הימין נחלק (להבנתי) לכמה קבוצות: אלה שמציעים סיפוח מלא (חוטובלי וריבלין, לפי הראיון בהארץ), אלא שמציעים טרנספר, גירוש וכו' (כהניסטים ושות') וכל השאר שפשוט לא מציעים אלטנרטיבה (!) וחיים באיזושהי תחושה שהמצב הנוכחי יכול להימשך. הוא לא. המחנה שאני שייך אליו (אתה יכול לקרוא לו שמאל, אבל אפשר להתווכח על זה), אומר שהמשך מצב הלימבו הנוכחי בשטחים פוגע במדינה כיהודית ודמוקרטית ומעמיד בסכנה את עצם קיומה. המחנה שלי אומר שפתרון שתי מדינות הוא חיוני להמשך קיומנו.

    הסרוב להופיע בשטחים בא כדי להדגיש את הנקודה הזאת. השמאל הפך ל"סמול" בעיני ימנים, כי זו דרכם של לאומנים למתג את כל מי שחושב אחרת מהם. כי אם אתה לא שונא ערבים ומחזיק בראיית עולם מורכבת, אז אתה בוגד.

    וניצן,
    ההפרדה בין מקום לאנשים היא לא הליכה על חבל דק. גם על פי החוק, התושבים ישראלים והחוק חל עליהם, אבל המקום לא בגבולות המדינה. חד וחלק. הסירוב להופיע שם היא דרך להראות את חוסר הנורמליות שבמצב הזה.

    רועי

    Reply
  24. רביב נאוה

    יוסי, מה פירוש "אי אפשר להכריח שחקנים להופיע?" במה שונה שחקן הקאמרי מעובד של חברת חשמל או טכנאי של "הוט"?

    אני לא אומר שאין לשחקנים "זכות" לסרב להופיע בקומות מסוימים. הזכות שלהם היא לא השאלה. יש להם זכות ולתיאטרון יש זכות לפטר אותם בגלל זה.
    אז בסדר, אפשר לפנטז על מצב שבו מאות אלפי ישראלים, מכל המקצועות, אומרים: "אנחנו לא נשתף פעולה עם הכיבוש ולא נעניק שירות מעבר לקו הירוק". בפועל, אנחנו יודעים שכבר לא נהיה שם וחברות שמסרבות לתת שירות בהתנחלויות עושות את זה בד"כ לא מטעמי "שמאלנות" אלא פשוט בגלל פחד. לכן, המהלך של השחקנים הוא לא מוצדק ולא אפקטיבי.

    תשאירו את החרמות וההוקעות למי שטוב בהן: מתלהמי הימין ובריוני "אם תרצו" מצד אחד ואירופאים קפוצי תחת מצד שני. עלינו זה פשוט לא מתלבש טוב, הקטע הזה.

    [גילוי נאות: ביום ראשון, יום ה"פיצוץ" של הפרשה, נשלחתי לאריאל מטעם העבודה שלי. יום אחר-כך הופיעה שם תזמורת סימפונית. אף נגן לא סירב להופיע, חסרי מצפון שכמותם. תאמינו לי שחוץ מלתדלק עוד קצת שנאת סמולנים, המחאה של השחקנים באמת לא עשתה שום דבר]

    Reply
  25. טל ירון Post author

    רועי,

    הנה יש לך טיעון רציני – "תפסיקו להתממם. אתם עושים בדיוק מה שהשחקנים עושים…משתמשים בכספי המדינה ומוחים".

    לצערי, רובנו ממתגים, גם שמאל וגם ימין. אבל את התואר של "שונאי ישראל", הסוציאליסט/א-לאומיים/יוניים הרוויחו ביושר. במשך שנים, המחאה של ההקבוצה הזאת לוותה בהרבה שנאה ללאומיים. כאחד שהיה שם, ולמד באוניברסיטת תל-אביב במשך 6 שנים, הרגשתי את השנאה הזאת על בשרי. במשך שנים רבות, לא היתה דעתי לגיטמית כלל וכלל, רק בגלל שהייתי בימין. מייד תוייגתי כאדם לא מוסרי.

    יש כל מיני חלוקות לימין ושמאל.
    החלוקה על פי אג'נדה טרנספר-?-חלוקת הארץ-דו-לאומית, היא אחת החלוקות הללו. אני דווקא הייתי מגדיר שהמחלקים הם המרכז.יש עוד חלוקה. לאומיים וא-לאומיים. או קפיטליסטים-סוציאליסטים. בקיצור, שמאל וימין, מושג לא רלוונטי כמעט (אולי למעט לקצוות).

    Reply
  26. טל ירון Post author

    רביב,

    טוב לראות אותך כאן 🙂

    למרות שאתה מוגדר "שמאל" ואני מוגדר "ימין", הדעות שלנו בהרבה נושאים דומות. מעניין מה זה אומר?

    Reply
  27. נרי בר-און

    על חרמות ומלחמות

    אם למשל אני אפרוץ כאן במתקפה על מתנחלים, אשמיץ ואגנה את מעשיהם. כפי שאני מכיר את טל הוא קודם כל ינסה להגיע אל הכפתורים שלי בשיחה ולכוון אותי להיות מכבד יותר לאחר בפורום הזה.
    נאמר אז שאני איני אני. לנרי האחר שחושב כי זה מנסה למתן את דברי הנכונים והברורים הוא איזה משת"פ של האוייב, ואותו ירי יעצים את נוכחותו וזעקתו שכולם טועים וההתנחלויות הם אוייב העם ומי שרומז שאפשר "לקבל אותם" למעשה הוא מוביל ל"נורמליזציה" שמקבעת את הלגיטימציה שלהם לאדמות שהם גנבו ושדדו.

    במקרה כזה, אני מאמין, שגם עבור טל אעבור גבול מסויים, ואם אני (האמיתי) אייעץ לו לסלק את הבחור (נרי הלא אמיתי) מהפורום ואז הוא יזכה לדיון ומחשבת עומק.

    אני אמליץ לטל לעשות חרם. חרם הוא כלי נשק שיש לו יכולות מסויימות, למקרה שתארתי וודאי שהוא אפקטיבי וחשוב כי לפעמים צריך לבנות גדר צריך להפריד באופן מופגן ולמנוע חיכוך.

    יש בחרם אלמנט של הקרבה, הפלסטינים מחרימים סחורה מההתנחלויות (וגם סחורה מישראל) ומוותרים על מוצרים איכותיים יותר ממה שהמשק שלהם יכול לייצר וזולים יותר ממה שהוא יכול לייבא. אבל ה"חרם" הזה מאפשר לפלסטינים לפתח את הכלכלה והזהות שלאומית שלהם … משהו כמו הפרסומת של "כחול לבן" שרצה אצלנו ברדיו.

    אבל בסופו של דבר חרם לא מוביל בדרך כלל לדברים טובים כי הוא בסך הכל עוד כלי מלחמה להפעלת כח (טל בעל הבלוג יפעיל כח על נרי האחר כדי להשיג שקט בבלוג.)

    לחרמות יש יתרון מסויים כי הם פותחים דיון ציבורי ובזה יש להם ערך, הם מעלים על ידי הקרבה של המחרים נושא שהציבור יכול לדון בו.

    מבחינת הדיון ב"החרמת ההתנחלויות/מתנחלים על ידי קבוצת שחקנים", הם הרי לא ימנעו תרבות מהחברים הגרים ביהודה ושומרון, הם ימנעו מעצמם פרנסה.
    הם אבל מעלים את המתח סביב שאלת הלגיטימציה של ההתנחלויות, פתאום יש שאלה אם באמת יש הסכם להשאיר את ישוב כמו אריאל בהסכמי גבול הסופיים בתחומי ישראל? יש מודעות שיכול להיות שינוי בלגיטימציה של פרוייקט ההתנחלויות.

    עם כל זאת, כאשר ראש הממשלה בוושיגנטון מתכונן למשא ומתן סופי, זה הזמן שכל מתנגיד הסכם עם פלסטינים רגישים ומגיבים והאלימות גדלה (רצח החמאס של מתנחלים מהבוקר הוא דוגמה לעלייה באלימות). לכן כדאי לנסות בתקופה זאת למתן את הויכוח.

    האלמנט החיובי הוא הדבר שהדור שלנו צריך לפתח, במקום לתקוף מתנחלים כאילו הם אוייבים צריך להכיר במצבם ובצורכיהם ובאידאות חיים שלהם. משמעות הדבר שמתנגדי ההתנחלויות צריכים למצוא את הדרך להציע פתרונות של סגנון חיים, שליחות, פרנסה, וקבלה עבור אוכלוסיית ההתנחלויות שעלולה לאבד את ביתה ולחוות התפוררות של רעיון אידאי ולגיטימי של שליחות עבור העם.

    Reply
  28. שודד הטלכתבים

    יש לי שתי שאלות לכל אבירי זכויות האדם מהצד שבדרך כלל מיוחסת לו התווית "שמאלני":
    1. למה האמנים, שהינם גיבורים כל כך גדולים על אריאל, אינם מחרימים את כרמיאל, שהוקמה על אדמות שהופקעו מאזרחים ישראליים ערבים, שאינם עוסקים ימים ולילות ברקימת מזימות לפיגועי טרור ביהודים, בניגוד לאחיהם ברצועת עזה, יהודה ושומרון?
    2. ומה עם זכויותיהם של הבדואים – הם לא אוייבים שלנו וחלק מבניהם משרתים בצה"ל – אבל בכל זאת דופקים אותם?

    Reply
  29. עירא

    במה שונה שחקן הקאמרי מעובד של חברת חשמל או טכנאי של "הוט"?

    אני לא יודע מה נהוג היום, אבל ככל הידוע לי מסביבות 10 שנים אחורה, טכנאים שאמורים לתת שירות גם בשטחים יוצאים בזוגות, לפעמים רק עם מאבטח בתקופות לחוצות, יכולים לדרוש ולקבל רכב ממוגן, נשק להגנה עצמית במקרים של התקנות בשטחי A+B ותוספת סיכון במשכורת. אם לזה אתם קוראים "נוהל רגיל" של טכנאי שטח אני מאוד אופתע. זה נשמע לי כמו יציאה לתוך שטח עוין תחת ממשל צבאי.

    ואם שחקן תיאטרון ותיק או כל עוסק באמנות ויצירה נראה לך כטכנאי מחוצ'קן בן 25, אז אין בכלל ויכוח. לימור לבנת נצחה.

    Reply
  30. טל ירון Post author

    שודד יקר,

    א. אמרו את זה כאן אנשים שהם "שמאל-לאומי" – אנו רוצים מדינה יהודית, בעלת רוב יהודי. איננו לוחמי זכויות אדם, אלא להפריד בינינו לבין הפלסטינים, ולהפסיק לשלוט באוכלוסיה ללא זכויות.

    ב. לפי דעתי האישית אנו חייבים לפתור את הבעיה עם הבדואים… יש כאן בעיה חמורה שאנו צריכים להתמודד איתה. אתה צודק.

    Reply
  31. ניצן

    טל,

    אני חושב שהדיון הזה סטה ממסלולו ויעדו ומתקרב למחוזות "לגיטימציה למפעל ההתנחלויות" ו"פתרון שתי מדינות לשני עמים" תוך עיסוק בבסיס האידיאולוגי של החרם. בכלל לא מה שהפוסט הזה יועד לו. אולי כדאי להודיע על התחלה והעלאה מחדש של השאלה הבסיסית – האם החרם יעיל?

    Reply
  32. ניצן

    נרי,

    הדיון בנושא תמיד קיים, החרם רק מעלה רגשות שליליים נגד הצד המחרים ודוחף יתר שנאה ודמגוגיה לדיון גם ככה טעון.

    איחולי שנה טובה,
    ניצן.

    Reply
  33. נרי בר-און

    שנה טובה,

    הדיון הוא בתוך קונפליקט, אף צד לא באמת מנסה לשכנע את הצד השני, הניסיון הוא לרכוש לבבות לצד שלך. אל תשלה את עצמך, שנאה ודמגוגיה הם כלים כדי לזכות בכח פוליטי, חרם הוא כלי במאבק כמו גם מאמרי דעה ומאמרי מערכת.

    החיסרון שאני רואה בחרמות זה שהם יוצרים גבול של אשמה, משמרים את הקונפליקט ומקשים על שינוי. אולם שינוי מגיע דרך דיון ציבורי וחשיפה של חוכמה (בניגוד לשנאה ודמגוגיה) בה אנחנו מזהים שכולנו במערכת אחת, האומנים, המתנחלים, הפלסטינים כולנו חלק מחיה חברתית אחת בה יש מתחים. כל עוד אנחנו בונים גדרות דרך חרמות, בלוקי בטון, גבולות חשמליים אנחנו מרחיקים פתרון מערכתי כזה שירגיע את החברה הישראלית והפלסטינית ויאפשר לנו לעבור לשלב הבא.

    במקרה הזה בכל אופן היה חכם יותר לשחקנים ה"מתנגדים להתנחלויות" להשתמש בנגישות שלהם לקהל בהתנחלויות כדי לעשות פרובוקציות בשאלת הלגיטימיות של פרוייקט ההתנחלות בזמן משא ומתן לשלום עם הפלסטינים מאשר ליצור את הפרובוקציה המינורית הזאת שתעלם בעוד שבוע מהתודעה הקולקטיבית של ישראל.

    שים לב שגם "קנה כחול לבן" הוא סוג של חרם, רק בשפה חיובית כמו גם "תתחתן רק עם אשה יהודיה" הוא סוג של חרם וזה מעניין לחשוב איך יהיה העולם שלנו כשנזהה את כולנו כחלק ממערכת אחת.

    Reply
  34. טל ירון Post author

    נרי, מהערתך הראשונה, אני לומד המון. אני מנסה להפנים אותה. יש בה ראיה מעניינת מבחינתי.

    לגבי הרצון לרכוש לבבות. אני מעדיף לפני הכל ללמוד, ולחפש את האמת, ולהניח לאמת לרכוש לבבות.

    ניצן,

    אהוב עלי הקהל, שמדבר על מה שמעניין אותו. אני כאן כדי ללמוד, ופחות כדי ללמד.

    Reply
  35. mousomer

    שתי הערות לסדר:

    1. אמרו את זה קודם, לפני. זה לא משנה. אריאל נמצאת מחוץ לגבולות מדינת ישראל. זה שטח שמעולם לא סופח למדינת ישראל. כל אבירי הדמוקרטיה מהימין שמקשקשים על הכרעות דמוקרטיות והחלטות רוב יודעים יפה יפה שאין להם רוב לספח את שטחי יהודה ושומרון למדינת ישראל. כל עוד לא עשינו את זה, כל מפעל "הנורמליזציה של ההתנחלויות" הוא צביעות בהתגלמותה. בא ראש הממשלה ואומר לי כך:
    "אני לא יכול להעביר סיפוח של השטחים כי הממשלה שלי תיפול, אין לי רוב לזה אפילו בתוך המפלגה שלי, ונאבד את תמיכת ארה"ב. ואתה וחבריך נגד – כמו הרוב המוחלט בעם. אז אני אעשה כאילו אני לא מספח את השטח אבל בפועל אני איישב אותו בחצי מליון איש, אקים שם מוסדות ציבור ואפילו אוניברסיטה, ואתן מימון ממשלתי עצום והגנה צבאית לכל קבוצת בריונים קקיונית שמחשקת אותי שם, ואז אני אוכל לצייר את כל מי שנגד המפעל הזה כאנטי-פטריוט ולהרוויח נקודות בבחירות הבאות על דמגוגיה". אני לא חושב שיש לי מחוייבות אתית כאזרח המדינה הזו לשתף פעולה עם הישרא-בלוף הזה. אני מצטרף לחרם על מוסדות הציבור בשטחים.

    2. לעניין החרם והפגיעה שלו באוכלוסיה. כאן הסיפור יותר מסובך, וזה מקרה פרטי של דילמה שרלוונטית גם לסנקציות על איראן או על עיראק של סדאם חוסיין (יחי ההבדל הקטן!). סנקציות וחרמות גורמות באופן טבעי להתכנסות לאומנית-פטריוטית בצד המוחרם (והנעלב). מהבחינה הזו כל חרם הוא פעולה מזיקה. מן הצד השני, אם לא תחרים, אתה משתף פעולה עם תופעות שאתה מעוניין לעצור. יש פה בעיית קח-ותן שבה מאוד קשה למצום אופטימום.

    Reply
  36. טל ירון

    עומר,

    מסכים שכאן אנו חלוקים. אני גר במקום הזה, כי אני מאמין שזאת ארצי, בדיוק כמו שזאת ארצו של הפלסטיני שגר כאן, ולכן אני מחפש פתרון שיאפשר לשנינו לחיות כאן בשלום.

    אתה חושב שאסור לי לגור כאן. אחלה.

    עכשיו נשאלת השאלה איך ניישב את המחלוקת בינינו? האם תחרים אותי? הרי כשאתה מחרים פעיליות תרבות ביו"ש, אתה מחרים את התושבים כאן? או שתנסה להגיע אלי (ואני אליך) על ידי דיון.

    פתרון ההחרמה, הוא פתרון פלגני. התגובה האינסטנקטיבית שלי למישהו שמחרים את הישוב שלי, הוא להחרים אותו בחזרה. כך יוצא שאנו חוזרים לסיפורם של "קמצא ובר-קמצא". כך יוצא שאנו מנהלים דיונים לא פוריים. סתם מעלים בריקדות וכל אחד ננעל בסיפור שלו. הרי לא בגלל חרם, מישהו משכניי יעזוב את המקום הזה.

    במקום זאת, אני חושב שאם חפצי חיים אנו, ואנו מעוניינים לברור לנו דרך לשיגשוג ושלווה, כדאי שנתרגל דיבור ושיכנוע. אני יודע שמבחינתי, לשכנוע יש כוח גדול בהרבה, מאשר לחרם. אינני חושב שחרם גורם לאנשים לשנות את דעתם, אלא דווקא להתקבע בדעתם. הוא משמש יותר, כלי ביטוי רגשי, ולא כלי עבודה שכלי.

    אני מקווה בתקופה הקרובה לכתוב על המצב ועל המתנחלים והפלסטינים. אשמח אם אז תנסה לסתור את טענתי ולהראות שאסור לנו להיות ביו"ש.

    Reply
  37. עירא

    בשנה שעברה פוקס ניוז ערכו שני ראיונות עם מקימי מרכז לתרבות ערבית בדרום מנהטן וחשבו שזה רעיון מצוין לקרב לבבות. חודשים ספורים עברו ועלתה ההחלטה שזה כלי לתקוף את אובמה, ובהיותם מהימין השמרני (מרדוק מתומכי מפלגת "מסיבת התה" המטורללת, וגלן בק הוא נביאו), ומאותו רגע הם מפציצים בכיסוי בלתי פוסק של ה- Ground-zero Mosque וההפגנות והמהומה שמסביבו, שבהכרח עולות דרגת רעש ככל שפוקס מסקרת אותן דרך המשקפיים האלו.

    אבל כמה שלא יצעקו "מסגד בגראונד זירו", זה לא יהפוך אותו למסגד וזה לא יעביר אותו לגראונד זירו. מילים יכולות לשנות תפיסת מציאות בראשם של אדישים והדיוטות, אבל הן לא משנות מציאות.

    אז בפעם המי-יודע-כמה, ה"חרם" הוא לא באמת חרם כי הוא אינו נגד אוכלוסיה, והוא לא נגד ישוב והוא לא נגד מוצר. כמו שאני "מחרים" מוצרים של התנחלויות – אני לא מחרים אותם כי מייצרים אותם מתנחבלים מנייאקים, אלא אני בוחר שלא לקנות אותם כי הם מיוצרים תוך ניצול אדמה ומשאבים בצורה שאינה חוקית או מוסרית בעיני. באותו אופן אני גם לא מעונין לבקר בהתנחלויות, אבל אין לי בעיה לדבר איתך ולהתרועע איתך כתושב השטחים, אני פשוט לצערי לא אבקר אצלך בבית. זה עקרון שכזה. יש אנשים שלא יאכלו חזיר, ואני לא אדרוך מרצון באדמת התנחלות. זה מרגיש לי חטא מוסרי, אי צדק. זה גם מגובה כאמור בלשון החוק הבינלאומי ובלשון ההסכמים מאוסלו ועד שיחות של נתניהו עם אובמה. זה אולי מרגיש מתנשא או מגוחך בעיניך, אבל אני רוצה לשמור לעצמי את הזכות להגיד ש"ידי לא שפכו את הדם".

    אז בוא נקרא לזה סרבנות ולא חרם? לחרם יש קונוטציות בעייתיות, במיוחד בקונטקסט הדתי, שאני אפילו לא יודע להעריך. סרבנות למקום ולמפעל היא איננה החרמה של האוכלוסיה. אמנם יוצא בפועל שאותה אוכלוסיה מרגישה מוחרמת בגלל שזו הכללה גאוגראפית, אבל הסרבנות היא נגד שיתוף פעולה עם מפעל הסתרת האמת הכואבת, ולא ריב אישי עם תושבי ההתנחלות אריאל (למרות שעם הרבה מהם יש אולי חילוקי דיעות פוליטיים, אבל זו רמה אישית אחרת ונפרדת מהנושא)

    Reply
  38. טל ירון

    עירא,

    סרבנות זה כבר דבר עדיף 🙂

    עכשיו, נותר לנו לדון על הצדק או אי-הצדק שבמפעל ההתנחלות ביו"ש.
    מקווה לפרוס משנה ברורה בימים ובשבועות הקרובים. אתה תהיה מוזמן כמובן לפרוס את משנתך, שכנגד מפעל ההתנחלות ביו"ש. וכך יוכלו להצופים והמתדיינים לגבש לעצמם דעה לכאן או לכאן 🙂

    Reply

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *