עוד על צבעים, אבל בעיקר בגלל הmind map שהוא צורה אחרת לארגן מידע

http://eric-blue.com/2009/05/17/spiral-dynamics-mind-map

אני בהחלט רואה באנרכיה המוסרית, תודעה קבוצתית דומיננטית מאד, ומקום גדול לרגש ואומנות.

לגבי תיאוריה שאוכל להציג:
התיאוריה נמצאת בהתפתחות, מעל גבי הבלוג הזה.
יש רבדים שכתבתי עליהם יותר (בעיקר תורת הידיעה), אך הם לא בשלים להצגה. אני מרגיש שבדיון הפורה שמתרחש כאן, אכן הולכת התיאוריה ותופסת את מקומה. אם הזמן, אני מקווה לראות בה פחות תיאוריה שנמצאת בראשי, ויותר תיאוריה שנוצרה מתוך הקהילתית שצומחת כאן ובמקומות אחרים. כמו שאמרת, התיאוריות אמורות להתאחד לבסוף. ומבחינתי אין לכך משמעות מי הגה אותן או מי עיצב אותן. ממילא מה שאני מחפש הוא כמה חברים טובים לשיחה. לא הרבה יותר מזה (וכמובן נירוונה).

דינמיקה ספיראלית, או כל גישה שמנסה להבין את המורכבות והדינמיקה של המציאות האחת בה אנחנו נמצאים אמורות להתלכד בסופו של דבר.

שלבי הצהוב והטורקיז.
שלבים אלו משמעותיים ומעניינים, מדובר בשתי "תפיסות עולם" מתהוות, אחת אני רואה בך מתוך השיחות והקריאה שלך, אתה מחבר נקודות מבט ומצליח להפעיל "מפתחות" כאשר בני שיחך פועלים מתוך מערכות ערכיות אחרות.

לגבי הפוסט-מודרניזם הוא מזוהה בעיקר עם הירוק, ופעילים רבים (דון בק, קן ויבר) תוקפניים מאוד כלפי הגישה הזאת כי היא סוג של מחסום בפני כניסה אל התפיסות הצהובות. הטורקיז היא רוחנית יותר (אם כי יש פתיחות רבה לרוח בצהוב שמזהה "ריבוי פנים" ולכן הפרספקטיבה הרוחנית אינה מאיימת עוד). הביסוס לטורקיז הוא בדינמיקה של ההתפתחות מתפיסה "אגו צנטרית – חמה" (בג', אדום, כתום … צהוב) אל התפיסות ה"קהילתי צנטרי – קרה" (סגול, כחול, ירוק … טורקיז). הרעיון הוא שהתפיסות עולם האלה מתורגמות אל התנהגות תרבותית וכשהן הופכות מרכזיות הן מובילות לבעיות חדשות שדוחפות להתפתחות.
בנוסף כמובן חשוב להדגיש שאין צבע טוב יותר מאחר, יש שהוא מתאים יותר לתנאי החיים של הפרט בקבוצה בה הוא פועל.

נראה שהתיאוריה של דון מושכת בשלביה המתקדמים לכיוון פוסט-מודרני, רוחני. אלו אכן גישות שמונעות קונפליקטים. אם כל אחד יאמין כי האמונה שלו היא פרטית, או קהילתית, אז יווצר שוב הפלוריליזם הפאגני, שבו אין מלחמות דת.

הגישה האינטגרלית (מערכתית התפתחותית) לא מבטיחה הרמוניה ושלום, האנושות כולה כמערכת אחת נמצאת בתהליך התפתחותי כשבקהילות שונות ואזורים שונים מתהווה תרבות עם מרכז כובד של צבע אחר. הקונפליקטים ימשיכו אך פיתוח היכולת של הניתוח מערכתי התפתחותי מאפשר לנו לגשת אל הקונפליטים האלה ולתמוך בשינוי …. ולהיות מוכנים לצרות שיופיעו תוך כדי השינוי.

לגבי התפתחות הצהוב, אין הרבה יכולת למנוע את זה, דווקא הקשיים והמורכבות דוחפים את הפרטים לפתח את ה"מסלולי חשיבה/רעיונות/ערכים" חדשים ולהתאימם למציאות החדשה שלנו בה האינופורמציה עצומה נגישה ומהירות השינוי היא חסרת תקדים.

סלע המחלוקת/הסכמה – דומיננטיות של "מערכת נכונה" של ערכים. נדמה לי שאתה מציע חינוך טוב שיאפשר בסופו של דבר "ניהול עצמי" מה שאתה מכנה "אנרכיה מוסרית". זה מאוד דומה לאיך שהצהוב מתואר אבל המציאות אינה הרמונית, כל ילד שמצטרף אלינו מתחיל בשלב הראשון וסופג ומתפתח דרך שאר הצבעים. אי אפשר לעשות קפיצה ה"כחול" תלוי במתח שיוצר ה"אדום" ולא פעם פרטים סופגים כחול ללא אדום ואנחנו מזהים אותם כחסרי אישיות. אם כי האדום הוא נמצא בכל תרבות במידה רבה. הVMEME האלה פועלים בקהילה האנושית ויוצרת סוגים שונים של התקשרויות אנושיות ודוחפים להתפתחות טכנולוגית. הנקודה היא שחלק מהאונשות לא יגיע למצב של "אנרכיה מוסרית" גם אם יש לו את הפוטנציאל כי לא יהיו לא תנאי החיים. אולם נראה כי הקבוצה שיש לה התאמה טובה יותר לתנאי החיים תצליח לפתח כח והשפעה. כך שהירוק לא יוכל להוביל הרבה כי באופן מסויים ה"אמת" שלו עברה רדוקציה ל"שיוויון" שלא מאפשר שום מבנה הגבוהה יותר מקומה ועדיף שלא יהיה מבנה כלל). בעוד הצהוב המתהווה בתרבות האנושית מצליח ליצור התאגדויות אפקטיביות יותר המבוססת על גישה רב ערכית שיש בה את ההכרה הרוחנית באחדות של כולנו, גם אלו שאינם רואים עצמם כחלק מאיתנו.

אני לא רוצה להעמיס ב"אלטרנטיבה" של גישה שאני מכיר, כשאתה עוד לא פרסת בפניינו את התאוריה שלך. באופן עקרוני אני מנסה להימנע מ"תאוריה אחת נכונה" תאוריה היא כלי ואני מחפש יותר "מפות" כדי לפרש את המציאות. (דינמיקה ספירלית אינטגרלית כונתה פעם "תאוריה של הכל" אך מדובר בשם מחוייך וכמובן הכרה זאת לא "התאוריה של הכל".)

אנרכיה = חברה ללא שליט
מוסרית המבוססת על האמת = בחקירה משותפת, אנו מבססים את המוסר המשותף. אנו מצליחים להגיע למוסר משותף, כיוון שהאמת היא נר לרגלינו.

כך אמורה להיווצר להבנתי חברה שבה אין צורך במושל, וכולם יודעים להתאים את עצמם אחד לשני וליצור התארגנויות ספונטניות אד-הוק, על פי ערכי מוסר משותפים.

אבל יש לזכור שזה חלום רחוק. זה לא יקרה מחר, ואולי גם לא מוחרתיים. בינתיים עלינו לבסס חברה יותר דמוקרטית, שבה הדיון המשותף המבוסס על ראיות, הוא זה שצריך להתחזק. שני רכיבים אלו, הם היסוד לצמיחה מאוחרת יותר של האנרכיה המוסרית-אמת.

היכולת לבנות גשרים, דורשת ללמוד הרבה. מי שמעוניין בשינוי, הוא זה שצריך ללמוד. אני מבין את הצורך להישאר בנקודת העולם הפלורליסטית, ולהימנע ללמוד על עולמם של אחרים. זה אכן נוח ולא דורש לימוד. אבל יש לזה מחירים. התנגשויות ומתחים בלתי פוסקים. יש כאלו מבינינו שמעדיפים ללמוד את כלל צדדי החברה הישראלית (מבחינתי גם הערבים והפלסטינים) כדי להביא ליצירת שלווה ואי-מתחים.

זו מדינה חופשית. כל אחד יכול לבור את דרכו לפי המשאבים העומדים לראשותו, ותפיסת עולמו.

אני חושב שהבנתי. שמעתי ראיון עם דון בק לגבי הפלסטינים, וכן הורדתי תמונה ברזולציה גבוהה של הדינמיקה הספירלית.
אני נוטה להסכים עם הראיה הכללית של ההתפתחות. יש לי מחלוקת לגבי שלבי הצהוב והטורקיז. נראה שהתיאוריה של דון מושכת בשלביה המתקדמים לכיוון פוסט-מודרני, רוחני. אלו אכן גישות שמונעות קונפליקטים. אם כל אחד יאמין כי האמונה שלו היא פרטית, או קהילתית, אז יווצר שוב הפלוריליזם הפאגני, שבו אין מלחמות דת.

אני, ואחרים מוצאים את המציאות אחרת. אחד הספרים המעניינים בנושא זה הוא Closing the Amrican mind, שמתאר איך הפוסטמודרניות מונעת מהאמריקאים שיפוט מוסרי. את תוצאות חוסר היכולת של שיפור מוסרי ניתן לראות באירופה. האירופאים נמצאים כראה ברובם בשלב הירוק. ואז הם גילו כי תחת התפיסה הפלורליסטית/ניהליסטית של השלב הירוק התקבצה קהילה גדולה של כחולים, ומהווה במידה מסויימת איום פנימי על האירופאיים. חלק מהניסיונות של האירופאים היא לקדם את החברה הכחולה לירוקה, אך כיום יותר ויותר אירופאיים נוטים חזרה לכתום, כתגובת נגד לכחולים (התחזקות הימין בארצות אירופאיות שונות).

הפתרונות הצהובים והטוריקיזיים יכולים לדעתי להתקיים רק בסביבה בה אין איום ובה כולם צהובים או טורקיזיים. אלא שמערכות ביולוגיות כאלו אינן יציבות, כי תמיד ישתלט meme טפיל או קטלני שינצל את חוסר היכולת להתגונן של המערכות ללא ההגנה.

לכן אני מבסס את התיאוריה שאני מנסה לפתח על רציונליזציה מתקדמת + מקום רציני מאד לרגש. בתיאוריה שאני מציע, התפתחות משמעותית במדעי החברה והרוח, תאפשר לנו לאבחן את העולם טוב יותר, ולתת לנו כלים להתמודד עם meme טפיליים או קטלנים. היא תיתן לנו כלים לבנות בצורה יותר מאורגנת ומודעת חברה יותר קהילתית-ערכית.

השאיפה שלי היא לבסוף לאנרכיה מוסרית, המבוססת על אמת (זה השלב ה- 3rd Tier שאני מציע).

האם הבנתי נכון את התיאוריה של האינטגרלית? האם התיאוריה שלי נשמעת סבירה?
היכן יכולה להיות נקודת המחלוקת בין שתי התפיסות שאנו מציגים?

ולגבי גדרות – אני חושב שזה בדיוק מה שעשה בית המשפט העליון בנושא עמנואל – שם גדר דמוקרטית וברורה מה קורה במדינת חוק שאזרחים בה מתמהמהים ומזלזלים במשך חודשים ארוכים (כמעט שנה) בהחלטות בית המשפט והחוק.