הערות לפרשת ענת קם

פרשת ענת קם ואורי בלאו, שנמצאת כרגע תחת איפול הצנזורה הישראלית, יכולה להעיד על המורכבות של המערכת בה אנו נמצאים

על פי מקורות בארץ ובעולם, נראה כי ענת קם, בהיותה פקידה במשרדו של יאיר נווה, אלוף פיקוד מרכז, העבירה מסמכים המסווגים סודי ביותר לעיתונאי "הארץ" אורי בלאו. במסמכים אישר אלוף הפיקוד לפעול בניגוד להוראות בג"ץ, ולהפעיל חיסול ממוקד, כשאין הכרח בכך. ענת קם נמצאת במאסר בית סודי (עד שכמה בלוגרים חשפו את העניין). העיתונאי אורי בלאו ברח ללונדון, ומערכת הארץ נמצאת במשא ומתן עם השב"כ על תנאי חזרתו. עוד פרטים על הפרשה ניתן למצוא כאן.

כפי הנראה, ענת ביקשה לנער את המערכת הצבאית, שפועלת ביגוד להוראות בג"צ. הוא אומנם עברה על החוק הצבאי האוסר פירסום של מסמכים סודיים ביותר, והיא נתנה נשק בידי מבקרייה של ישראל. אך עיקר פועלה, אם אני מבין נכון את הפרשה, היא לדאוג לכך שמדינת ישראל, תהיה מדינת חוק. מדינה שבה בג"צ, והכנסת הם הריבונים, ולא המערכת הצבאית.

רבים מהבלוגרים שקראתי, מצדדים במעשיה של ענת. אני מבקש לבחון גם את האינטרסים של המדינה, לפני שאני נותנן את הערכתי בנושא.

מאז קום המדינה השב"כ, המוסד והמלמ"ב, שומרים על ביטחונם של אזרחי מדינת ישראל. פרץ האלימות של ארועי אוקטובר 2000 והן ההתפרעויות המסוכנות של ערביי ישראל, נבלמו בעיקר בגלל פעילות השב"כ, ופעילות לא חוקית של המשטרה. אנו חיים כיום בבטחון גדול יחסית, בזכות המון חיסולים של בכירים מילטנטים בחמאס ובפת"ח.

אני מעריך כי הממשלה והאמריקאים מרככים את ההנהגה הפלסטינית, כדי להופכה לאט לאט לפרטנר שניתן להפקיד בידיו את האוטונמיה הפלסטינית. את ההערכה הזאת, אני מעריך על פי כמה ארועים שונים. הראשון הוא העדויות בשטח, מפלסטינים ומדיווחים בעיתונות של אנשי צבא, כי הרשות מושחתת מאד. מושחתת ברמות שלנו הישראלים קשה לתפוס. המשמעות היא שקל מאד לקנות את ראשי הממשל המושחת. ארוע נוסף המעיד על כך שהרשות עוברת התאמה לישראלים, הוא הארוע סביב המפעיל השני של הרשת הסלולרית הפלסטינית ודו"ח גולדסטון. באותה תקופה ישראל איימה על הרשות שאם היא תדרוש שדו"ח גולדסטון יעבור לאו"מ, אז היא תבטל את האפשרות להקמת רשת סלולרית חליפית. הרשות ביטלה את הדרישה, וזכתה לביקורת קשה מאד בעולם הערבי. סביר להניח שבין כל האינטרסים לביטול הבקשה להעביר את דו"ח גולדסטון, היו אינטרסים כלכלים אישיים של ראשי הרשות הפלסטינית.

כל אלו, הם תהליכים הקורים בניגוד לחוק, או לערכים דמוקרטיים כל שהם. אבל הם שומרים על חיינו, ויאפשרו בטווח הרחוק, כנראה, כינונו של שלום יציב יותר.

לעומת מערכת הבטחון והממשלה, בג"צ פועל על פי אמות מידה דמוקרטיות שאינן מתיישבות עם הצורך של מערכת הבטחון לפעול ביעילות לרסן את הפלסטינים ולהופכם לפרטנרים מתונים יותר. ולכן, אני מעריך שמערכת הבטחון פועלת בניגוד להוראות בג"צ. היא פועלת בשיתוף פעולה עם הכנסת והממשלה, שמעדיפות את עמדת מערכת הבטחון, על פני ערכי הדמוקרטיה הנאיביים.

כפועל יוצא מכך, חל כרסום מתמשך במעמדו של בג"צ. וגם בכוחה של הדמוקרטיה הישראלית. המשכיות של מצב עניינים כזה, לאורך שנים, עלול להביא להתחזקות מערכות לא דמוקרטיות כמו הממשלה והצבא, ולהחלשות הדמוקרטיה. דבר שעלול להביא לאיום קיומי על מדינת ישראל לטווח הרחוק.

ענת קם, בהנחה שהמידע נכון, ראתה את הפגיעה בבג"צ, והחליטה לפעול מתוך אומץ אישי גדול מאד. היתה בפעילותה תרומה חשובה מאד לדמוקרטיה הישראלית. אך מבחינת הבטחונית, יתכן שהיא פגעה במאמצי הבטחון. היא נקלעה למאבק בין דמוקרטיה לבטחון, ויתכן כי תשלם על כך מחיר אישי כבד.

אני כאזרח ישראלי, נקרע תמיד בין השנים. אני מאמין כי עלינו למצוא פתרון שיתן גם בטחון, וגם ישמור על הדמוקרטיה. את הפתרון ניתן יהיה למצוא לדעתי, בהבנה כיצד דמוקרטיה צריכה להלחם בטרור, מבלי לאבד את דמותה הדמוקרטית. פתרון זה יצטרך להמצא בהקדם, כדי לשמור על ציוויונה הדמוקרטי של מדינת ישראל.

לגבי ענת קם, אני חושב שיש להעניק לה פרס יקירת ישראל, ופרס על פעילות ציונית למופת. היא לא חשפה מידע שיסכן חיילים. היא חשפה מידע שמראה כי מערכת הבטחון פועלת בניגוד לחוקי הדמוקרטיה. מבחינתנו היא עשתה מעשה מוסרי מאד, שעומד בכל פרמטר ציוני.

כמובן שלמען יראו ויראו, חשוב "להעניש" את ענת קם. אך יש להעניש אותה כמו שהענישו אנשים שהמערכת המשפטית-דמוקרטית חפצה ביקרם. היא תעשה להם נו-נו-נו פומבי, אך בפועל עזרה להם הלתקדם.

ואפשרות אחרת, טובה יותר, היא שפרשת ענת קם לא תיוודע לעולם בעיתונות הישראלית. ענת תינזף, אך תמשיך בפעילותה האזרחית הרגילה. הדבר יהיה עדיף לכולם. הדמוקרטיה תמשיך לתפקד, מערכת הבטחון תמשיך להגן, ואנו נדאג לכך שימצא בינתיים פתרון הולם למתח שבין בטחון לדמוקרטיה.

זאת כנראה האפשרות שגם ענת מעונינית בה. היא ביקשה מכל מי שכתב בבלוג שלו על הפרשה, למחוק את המידע.

להערכתי, אנו, הבלוגרים איננו צריכים להעלים את ההתכתבות. ממילא כוחונו, מחוץ לעיתונות הכתובה קטן מאד. כמות האנשים שקוראים בלוגים, הוא נמוך מאד ואין לנו השפעה ישירה על המידע הציבורי. אבל אנו צריכים לשמור עין פקוחה על הפרשה. לוודא כי הפתרון השקט הוא שיבחר. ואם ענת קם, תוקע בפומבי, להשתמש בכל הכלים שלנו, להראות שמערכת הבטחון אשמה, ולא ענת. כאשר העיתונות משתפת איתנו פעולה, יש לבלוגוספריה הפשעה גדולה מאד. כאשר יוסר צו הצנזורה, כוחינו יגדל. ונדאג שענת תזכה באות הוקרה גדול ובוהק.

שבת שלום,

טל

שאלון המברר את דעתכם בנושא הפרשה

Facebook Comments

96 thoughts on “הערות לפרשת ענת קם

  1. רביב נאוה

    טוב ויפה, אבל עיתונאים לא צריכים לשלם על הפאשלות של מערך ביטחון המידע בצה"ל.
    נדמה לי שהרדיפה אחרי אורי בלאו מאפשרת לצה"ל ולשירותי הביטחון האחרים להתחמק מאותו בדק-בית שכל-כך דרוש להם.

    Reply
  2. גלעד ישראלי

    אורח זמני,

    איראן, מצרים, לבנון וסוריה אינן דמוקרטיות בגלל שהם לא מקיימות בחירות תקינות ואינן מקיימות את הדמוקרטיה הפורמלית.
    אני לא מחוייב למה שכתוב בספר המלמד אזרחות. אני רואה בספרים האלו המון פגמים ועיוותים. לאחר מחשבה לעומק על ה"ערכים הדמוקרטיים" הכתובים שם, ניתן לראות כפי שכבר כתבתי לעיל שההגדרות הכתובות שם לדמוקרטיה סותרות בפועל את שליטת הרוב ואת ההגדרה הבסיסית לדמוקרטיה (שלטון הרוב). זה שהדברים נכתבו ע"י משרד החינוך אינם מהווים ראיה.

    יונתן שחם,
    המספר פעמים שבג"ץ ביטל חוקים (8 פעמים) לא משקף את השלטון של בג"ץ. כל חוק שנחקק בכנסת נבחן בשאלה של איך בג"ץ יתייחס לכך והאם הוא יהיה בסדר בעיני בג"ץ. ה"יראה" שבג"ץ הטיל על המחוקק גורמת לכך שהשליטים בפועל הם שופטי בית המשפט העליון.
    החוקים שאתה מדבר עליהם שעליהם ביהמ"ש העליון מסתמך הם חוקי היסוד. בחוקים אלו לא כתוב שביהמ"ש יאכוף אותם כנגד הכנסת (כמו שכתוב במפורש בחוקה המצרית ועוד חוקות במקומות אחרים בעולם). זאת היא המצאה של אהרון ברק שלא חוקקה ע"י המחוקק. זאת היא השתלטות של אהרון ברק ולקיחת השלטון לידיים שלא כדין.
    הבעיה היא שהחוקים מדברים על ערכים כה כלליים ומוסכמים שבג"ץ יכול לעשות איתם כמעט הכל. מאידך, כדי שהכנסת תבטל את הכוח של בג"ץ היא צריכה לבטל את חוקי היסוד הערכיים האלו. הבעיה היא שהכנסת אינה מתנגדת לחוקים הללו אלא לשלטון בג"ץ שבא עקב החוקים. ביטול החוק יראה שהכנסת לא תומכת בערכים אלו (כגון כבוד האדם) בעוד שהכנסת בעד הערכים הללו אלא שהכנסת מתנגדת לשלטון בג"ץ. יש פה בעיה של תקינות פוליטית.
    בנוסף, המיעוט השמאלני הקרוב לעמדות בג"ץ תומך בשלטון בג"ץ כי כך הוא משליט את עמדותיו על הרוב בכנסת. לכן יש בעיה לכנסת להתנגד בחקיקה לשלטון בית המשפט העליון.

    Reply
  3. יונתן שחם

    הכנסת יכולה לנסח את פסקת ההגבלה מחדש.

    ואני לא זוכר 8 פעמים, אולי 3. אבל ייתכן בהחלט שאני טועה.

    Reply
  4. טל ירון

    חברים,

    דברים יפים. החכמתי רבות מכל הכותבים.
    אלה,
    היטבת לדבר, ושמחתי שהדיון הוביל לראייה יותר מורכבת של המציאות. רק זה היה שווה את כל הסיכון שלקחתי על עצמי 🙂

    Reply
  5. לי

    אני חושבת שעם כל הכבוד לכך שמדובר בבחורה צעירה ואולי אפילו חביבה,
    היא ביצעה פשע. פשע חמור מאוד.
    אם צמרת המפקדים בצה"ל ביצעו גם הם פשע- אין ספק שמגיע להם להישפט ולהיענש בהתאם. אבל בדיוק על אותו עיקרון- גם עליה לשלם על פשעיה!

    במדינה שלנו אף אחד הוא לא מעל החוק. גברת קם פעלה בהתאם למצפונה והבנתה וחשפה מסמכים רגישים- אפשר להגיד שגם המפקדים פועלים לפי מצפונם והבנתם ולכן מחליטים להרוג אנשים מסוכנים ביותר ולא מנסים לעוצרם.
    אבל אם מגיע עונש למפקדים האלו, הרי שגם מגיע לגברת קם. שניהם פעלו בניגוד לחוקים, שניהם עשו מה שהם מצאו לנכון- שהוא מנוגד לחוק.

    זה שגברת קם פעלה לפי מצפונה לא אומר בשום פנים ואופן שניתן לסלוח ולהוציא אותה מהמקרה ללא משפט ועונש, כפי שלא היינו מצפים שצה"ל יעשה לחייליו ומפקדיו שנשפטים פעם אחר פעם על טעויות שביצעו, בין אם בצורה מודעת ומכוונת ובין אם בשוגג תחת הלחץ בו הם שרויים בשדה הקרב.

    מה לעשות,
    על טעויות- משלמים. ואם היא בחרה בדרך של לפשוע- יהיה עליה לשלם את המחיר, ולשבת בכלא. זה המחיר והיא הביאה את זה על עצמה.

    Reply
  6. טל ירון

    לי היקרה,

    אין לי ולמגיבים אחרים ספק שהיא ביצעה פשע (הדליפה מסמכים המסווגים סודי ביותר). חשוב לראות באיזו סיטואציה היא ביצעה את הפשע. האם יכולה להיות לה הצדקה מסויימת. אני מקווה כי השופטים ידעו להכניס את המעשה שהיא עשתה בפרופורציות. כמו כן אני מקווה שמפקדי הצבא, גם הם יועמדו לברור, כיצד זה שהם עוברים על הוראת בג"צ.

    ציון בצדק(ה) תפדה, ושביה במשפט 🙂

    מה לדעתך צריך להיות העונש שלה, ומה העונש של המפקדים שפעלו בניגוד לבג"צ? מה הנימוקים?

    Reply
  7. רוני סגולי

    לי, אכן את צודקת. היא כנראה עברה על החוק ותענש על כך. אני מניח שזה סיכון שהיא לקחה על עצמה, ולנו לא ברור עדיין מה אכן עשתה ובמה היא מואשמת.
    אני מאד מקווה שמה שהיא עשתה והסיכון שלקחה על עצמה, ישתלם לנו כחברה, כלומר המידע שנחשף הוא חשוב ואסור שימנע מאיתנו.
    אך צריך לחכות למידע נוסף ואחר כך למשפט, להלחם על כך שהמשפט יהיה פומבי, ולהלחם לצידה אם יתברר שמה שעשתה הוא לטובת החברה ושמנסים להעניש אותה ללא פרופורציה, אך אף אחד לא טען כאן שהיא מעל לחוק (אותו דבר לגבי הקצינים האמורים)
    מניח שנדע בקרוב.

    Reply
  8. ד"ר אוֹרי אמיתי

    לי ורוני –

    על חומרת העונש הבעתי דעתי גם בטור האחרון. באין פגיעה אמיתית בבטחון המדינה, העברה היא על חוקי בטחון שׂדה. אין כאן שום דבר שמצדיק 14 שנה בפנים. ואם כן, הרי שהתזת מי-רגליים בקשת על בג"צ, תחום שבו יש גם להביט בקנה המידה החוקתי – ראויה ל-40 שנה בפנים.

    אבל בינתיים הרבה יותר מטרידה אותי העובדה ששירותי הבטחון החשאי מחזיקים את קם במעצר בית סודי – כלומר עונשים אותה בפועל – לפני שהועמדה לדין אפילו, קל וחומר לפני שהורשעה.

    Reply
  9. ג'סיקה

    בניגוד לרוני אני לא רואה שהמידע הזה הוא חשוב ואסור שימנע מאיתנו,
    הרי אנחנו לא באמת מאמינים שהמדינה נלחמת רק באמצעים כשרים,או שאני טועה?
    הדבר שעשתה ענת מבחינתי זה לחשוף את "המשחק המלוכלך" של ישראל בעייני העולם.
    משחק שכמו שישראל משחקת אותו, כל המדינות ה"צדקניות" שעכשיו ידברו נגד מדינת ישרל בעקבות הפרשה משחקות אותו באותה צורה.
    אני לא רואה בזה פגיעה בדמוקרטיה ,התערבות בג"ץ בהחלטות בטחוניות זה מה שמפחיד אותי יותר
    כמו שענת פעלה מתוך מצפון אני בטוחה שגם המפקדים פעלו מתוך מצפון!
    ועכשיו כן..כשכל הקלפים על השולחן, שני הצדדים צריכים להעינש, שניהם עברו על החוק!

    Reply
  10. רוני סגולי

    אני לא אמרתי שהמידע חשוב ואסור שימנע, כי אני לא יודע מה המידע, יש רק שמועות.
    משחקים מלוכלכים? כן יש, דברים שכדאי להצניע? כן יש. אך בית המשפט יצטרך לקבוע מה בדיוק היה שם, והמצפון של כל אחד ישחק תפקיד גם כן.
    רק להבהיר, גם 'משחקים מלוכלכים' שאת מרמזת אליהם, גם הם צריכים להתנהל לפי נהלים כלשהם, והצבא לא חופשי לעשות כרצונו. חייב להיות איזון בין רשויות הפיקוח לבין רשויות הביצוע, אותי יותר מפחיד שאף אחד לא יבקר את הצבא, אז נצטרך לחשוש לדמוקרטיה שלנו.
    אין ברירה אלא לחכות ולראות, ולהמשיך ללחוץ במידה ויעשה נסיון לשפוט אותה רחוק מעין הציבור. פומביות המשפט היא עקרון נעלה, וגם במקרה כזה יש דרכים לשמור על בטחון המדינה.

    Reply
  11. ג'סיקה

    רוני
    כאשר אני מדברת על משחקים מלוכלים אני מסתמכת רק על מה שיודע לנו ביתניים מהפרשה (למרות שאני מסכימה איתך לגמרי שנורא קשה לדבר על זה הרי אנחנו לא יודעים באמת על מה מדובר)
    לצערנו חיסולים ממוקדים זה משחק מלוכלך שכמו שכבר נאמר למעלה עזר לנו להגיע לביטחון שיש לנו היום.
    בהיסטוריה של המדינה שלנו הרבה דברים הושגו בגלל החלטות אימפולסיביות של מפקדים למרות שהיו נגד ההוראה.

    כן צריך לבקר את הצבא – עכשיו שהסיפור יצא החוצה חייבים להעניש את מפקדים.ברור שכן!
    מה שאני שואלת זה רק אם לא עדיף לשמור הוכחות של משהו שכבר ידוע לכלל(ראה פרשת וענונו)? במיוחד במצב של המדינה שלנו היום
    את הנושא על האם בג"ץ צריך או לא להתערב בהחלטות בטחוניות אני לא אמשיך לדון בו,כבר אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור בפרשה הזאת!

    Reply
  12. ד"ר אוֹרי אמיתי

    ג'סיקה –

    א) החיסול כבר בוצע לפני למעלה משנה, בהצלחה. כאן אין שום סודי צבאי.

    ב) המדינות הצדקניות מגלגלות כעת עיניים בעיקר בגלל שרירות הלב והאיוולת של הצנזורא והשירותים החשאיים. לולי מעצר הבית הסודי אף אחד בעולם לא היה מתעניין בכך, ודאי שהוא לא היה תופס כותרות. עכשיו גם יאכלו את הדגים, גם יגורשו מן העיירה.

    ג) בכלל לא בטוח שיהיה צריך להעניש את המפקדים בסוף. אולי כשיגיעו הדברים לפני בית-דין יתברר שהם הפרו את צו בג"צ במסגרת פיקוח נפש, ויוכלו לשכנע את שופט(ות)יהם. במקרה כזה תִסלח להם ההתעלמות מצוי בג"צ. אבל משפט ציבורי צריך שיהיה. כל עוד ינתן להם לעשׂות את הכביסה המלוכלכת בחדרי חדרים, אני בטוח שהיא תישאר צואה.

    Reply
  13. ג'סיקה

    ד"ר אורי

    בקשר לב' – יצא לי לבקר בהרבה אתרים ולקרוא הרבה תגובות וכתבות שלוקחות את הכל הסיפור הזה כדי שוב פעם להראות לעולם כמה שאנחנו "טרוריסטים". לוקחים נושא שהוא נטו ישראלי כדי להראות לעולם כמה שאנחנו לא מסוגלים אפילו לאכוף את החוק שלנו.

    אם יש דבר אחד שאני חושבת שאין צורך בכלל לדבר עליו זה כמה שהמאסר הבית הסודי הזה הוא לא הדבר הנכון, כמה שהוא נותן במה לסיפור עצמו ,שבמצב אחר כמו שאתה אומר אולי הוא בכלל לא היה תופס כותרת.
    אבל גם פה אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור ויכול להיות שמה שענת הדליפה לא מסכן את הבטחון של המדינה אבל כן את התדמית שבימים כמו אלה שאנחנו חיים היום זה אחד הדברים היחידים שיש (או היה?) לנו

    מגיע לה לעמוד לדין ולהגן על עצמה בדיוק כמו שמגיע למפקדים לעמוד לדין – רק שהם סביר להניח שלא יקבלו עונש – או שיקבלו עונש סתמי וגם צל"ש מעניין רק מה יקרה איתה!

    Reply
  14. ד"ר אוֹרי אמיתי

    ג'סיקה –

    האמת היא שאני עם בן-גוריון בעניין הזה. לא מעניין אותי מה אומרים הגוים על הפרשה – מעניין אותי מאד מה אנחנו נעשׂה בנידון.
    לא יעלה על הדעת שאנשים יועלמו כאן בשתיקה. נכון, ישׂראל עוד לא ארגנטינא, ומדובר במעצר בית ולא בחיסול והעלמת גופה. אבל לכן בדיוק צריך לעצור את ההדרדרות בשלב המוקדם הזה. בארגנטינא זה לא נגמר במעצרים ולא באיומים, אלא במעשׂי טבח המוניים באיצטדיוני כדורגל.
    אם הדברים לעיל נשמעים לך מופרכים, בבחינת "כאן זה לא יקרה", אני ממליץ לך בחום לקרוא את "המלחמה היהודית" של יוסף בן-מתתיהו (זה עתה יצא תרגום חדש).

    Reply
  15. טל ירון

    ג'סיקה שלום,

    לנקודה אחת אני מבקש להתייחס. ההשמצה של ישראל בעולם.
    יצא לי לראות בלוגר ישראלי אחד כזה שכותב בבלוג מאד משפיע. הוא השמיץ את ישראל והציג אותה כמדינה חשוכה. הזדעזעתי קשות. הבחור לא ציין כלל את הפעולה של הבלוגרים הישראלים להסרת החרם. היה נראה שהוא כותב מתוך שנאה לישראל. קודם כל ברמה האישית, אני מזועזע מהשינאה. אני מוכן לקבל ביקורת. ביקורת שנועדה לעזור ולשפר. לא ביקורת שנועדה להרוס ולפרוק את התסכול של הכותב.

    עכשיו, לאחר שאמרתי זאת, אני מנסה להבין מה גרם לו לכתבו כך, וגם לאחרים.
    כמאמן לאיכות חיים, למדתי כי יש ארבע סוגי תקשורת משפיעה:
    1. לפקוד
    2. לבקש,
    3. לדון
    4. להתלונן.

    כל אחת מהן מעידה על מצבו הנפשי של אדם, ועל תחושת השפעה שלו, ועל תחושות לאדם האחר או לאובייקט ההשפעה שלו.
    1. לפקוד = זהו אדם המרוכז בעצמו, ובצרכיו, שאנשים אחרים אינם נחשבים בעיניו. הוא רואה את רצונו כבעל מרות טבעית על אחרים.
    2. לבקש = המבקש, הוא אדם שמכיר בריבונות אנשים אחרים על רצונם וגופם, והוא נותן כבוד לרצון האחר. אך מבקשים שיעשה רצוננו.
    3. דיון = זהו שיח שיוויוני, שבו אנו נותנים אוטונומיה מלאה לאחר, ולרצונותיו. איננו מבקשים להשפיע, מלבד דרך האמת (בהנחה שהדיון הוא שיוויוני ואין נוקטים בו טכסיסים)
    4. המתלונן/המקטר/המבקר הכרוני = זהו אדם שמרגיש שאינו יכול להשפיע. הוא זקוק למשהו מהאוביקט, אך לא מצליח להשיג זאת, אלא אם הוא בוכה/מקטר/מרביץ/צועק/מאשים. זאת נקודת חולשה פנימית. יותר משהיא מעידה על בעיה באובייקט, היא מעידה על בעיה בסובייקט.

    אני חש שאותם אנשים המבזים את ישראל, הם אנשים שיש בהם חולשה פנימית, לא ממולאת. בפועל אלו אנשים חלשים וחסרי ההשפעה מכולם.

    ברור לי שיש צורך גדול לשיפור במדינת ישראל. אבל אם אנו באמת רוצים להשפיע לטווח ארוך, עלינו לשנות את הגישה. אני חושב שגישת הדיון היא הגישה המשפיעה ביותר לטווח הארוך. כי מרגע שמצא את הדרך לעזור למדינת ישראל ולאזרחיה, בדרך של אמת, וכבוד ואהבה, תהיה לנו ההשפעה הגדולה ביותר.

    מה דעתך?

    לילה טוב,
    טל

    Reply
  16. ג'וי

    אני חושבת שאחנו קצט מרחיקים לכת , ענת קם יושבת במעצר בית לא העלימו אותה (כמו שקורה במשטרים אפלים – ומדי פעם בוא נודה גם במדינתנו "ראה פרשת וענונו") זה שאנחנו יושבים ודנים בכך בפורום בלי פחד שהשב"כ יקיש כל דלתנו בכל זאת הינו נקודת זכות לישראל. בכל זאת ישנם כמה שאלות ותהיות בהקשר לפרשה האם מדובר רק באותם שני מסמכים שפורסמו ב2008 (באישור הצנזור הצבאי), או שאולי במסמכים אחרים שהועברו גם לגורם שלישי (כפי שחלק מהמשמועות מספרות) , ובהם כן יש אפשרות לפגיעה בבטחון המדינה (אולי מיקומי יחידות , אולי תוכניות פעולה)
    ענת קם היא ילדה שפעלה בשיקול דעת לא נכון , היא נחשפה לחומר "לוהט" שייתכן שדגל שחור תלוי מעליו והעבירה אותו לעיתונות , רבותי על החומר שפורסם לא מאשימים בבגידה , לדעתי מדובר במשהו לוהט הרבה יותר.
    ובקשר לבלאו אישית איני אוהבת את "חשיפת הסקופים שלו" נראה שלי שאדון בלאו פשוט מפיל בטפריו חיילות צעירות מפלרטרט עמם והן שמביאות לו את החומרים האסורים (שימו לב כמה סקופים מתוך המערכת הצבאית יש לאדם במהלך השנים) , לכן באלו נמצא בבעיה כי יש כאן מה שמכונה בשפה המשפטית "שידול לביצוע עבירה" וזה במידה שאכן הוא לא העביר חומרים מסווגים לגורם שלילי אזי בעייתו גדולה עוד יותר.
    התיאוריה שלי – נתפסה חיילת חדשה מנסה להעביר לאדון באלו חומר , חקירה לעומק העלתה קשר בין קשרים של באלו עם לחיילות נוספות , חקירה לעומק של קשרי עבר העלתה כי ענת קם היא שהעבירה את שני המסמכים שפורסמו בעבר , חקריתה העלתה כי העבירה חומרים נוספיםו מעבר לאלה שפורסמו.
    ולכן אדון באלו נמצא בבעיה מאוד מאוד גדולה

    Reply
  17. ג'סיקה

    טל…שלום!

    הייתי רוצה לחלק את האנשים שמבזים את ישראל ל-2.
    1- אנשים שלא קשורים למידנת ישראל
    2-ישראלים

    לגבי הקבוצה הראשונה לא הייתי אומרת שהם" הם אנשים שיש בהם חולשה פנימית, לא ממולאת. בפועל אלו אנשים חלשים וחסרי ההשפעה מכולם." בגלל שאני לא נולדתי בארץ ומכירה קצת איך הדברים מתנהלים בחוץ נורא קשה לאהוב את ישראל אם אתה לא מכיר מישהו שהוא לא יהודי או ישראלי בגלל איך שאנחנו מוצגים בגולה.
    אני אפילו מצליח להבין אותם,יש מצב שאולי אני הייתי חושבת כמוהם אם לא היה לי קשר למדינה או ליהדות
    כמו שקורה כאן כאשר יש סכסוך אחר בעולם,רוב האנשים בוחרים "את הצד שלהם" לפי מה שהתקשורת מציגה.

    לגבי הישראלים – נורא קשה לי להגיע למסקנה לגביהם.האם הם מתוסכלים? האם הם סתם מחפשים תשומת לב?האם הם באמת מאמינים שע"י הסתה המדינה תשתנה? אני באמת באמת אין לי מושג מה עובר להם בראש.
    עד היום לא הצלחתי להבין את האנשים שעומדים במחסומים וקוראים להם נאצים כאשר הם לא מבינים שהם עומדים שם בזכות חיילינו
    וכאן אני כן מסכימה איתך, נורא חבל שאנשים האלה לא מנהלים דיון ומעדיפים להתנהג בצורה הזאת.

    עכשיו, אם מקשרים את הנושא הזה לפרשה של ענת קם נורא קשה לנהל דיון כאשר המדינה לא משתפת אותנו בזה.אי אפשר לנהל דיון עם בן אדם שהוא כבר מראש אנטי אם אין לנו תוכן להכניס לדיון.

    וכמו שכבר אמרת יש הרבה דברים שאנחנו צריכים לשפר כאן.אבל רק אם כל הצדדים ידברו,רק אם נהיה מאוחדים נוכל לפתור את הדברים,

    Reply
  18. ג'סיקה

    ד"ר אורי
    אני גם מעדיפה להיות עם בן גוריון בעיניין של הגויים,
    אבל מה לעשות שאחנו לא באמת יכולים להתנתק מזה, אנחנו מדינה שכ"כ תלויה במדינות אחרות.
    ואין מה לעשות נורא מרתיח אותי לקרוא דברים בלי פרופורציות על המדינה שאני כ"כ אוהבת…למרות כל הדברים הלא טובים שיש בה וצריכים לשפר אותם.
    🙂

    Reply
  19. טל ירון

    ג'סיקה,

    זה נראה לי סיפור מעניין להבין מדוע ישראלים/יהודים תוקפים את מדינת ישראל או מציגים אותה באור אפל.
    יש בחור בשם עמי קאופמן (Ami Kaufman), שכתב כתבה קשה על ישראל בהפנטינגטון-פוסט (בלוג מאד משפיע).
    יהיה מעניין לברר מדוע הוא מעדיף את דרך התיאור הזה.

    ג'סיקה, או מישהו אחר. האם תוכלו לראיין אותו, ולהבין ממנו מדוע הוא חושב כך?

    מי שישלח את הראיון, אפרסמו כאן בבלוג, תחת ציון שם המראיין 🙂

    מה דעתכם?

    כתבה: http://www.huffingtonpost.com/ami-kaufman/i-cant-tell-you-what-this_b_524286.html
    פרופיל בפייסבוק: http://www.facebook.com/#!/profile.php?id=625914099&ref=mf

    Reply
  20. רביב נאוה

    יש לי הרושם שהדיון ב"תדמיתה של ישראל" משמש פעם אחר פעם להסטה של הנושא. בסיפור הנוכחי אין שום דבר שקשור לתדמיתה של ישראל בעולם, הוא תלוי כולו במעשים שישראל עשתה ועושה באופן עצמאי וריבוני.
    מדינת ישראל בחרה לבצע את החיסולים מתוך השיקולים שלה, בית-משפט ישראלי קבע שהחיסולים לא חוקיים וקצין ישראלי החליט להפר את הפסיקה. עיתון ישראלי פרסם את זה ושירותי הביטחון הישראלים ובית-משפט, שוב ישראלי, החליטו לאסור את הפרסום. העיסוק ב"מה כותבם עלינו בחו"ל" נובע (אם יש לו בכלל הצדקה כלשהי) מזה שבארץ אסור לכתוב על זה.

    ודבר נוסף, למרות שיש לי הרבה הסתייגויות מפעילות של ארגונים שמתרכזים ב"חשיפת מעשיה של ישראל" במדינות ובמדיה זרים, הפרשה האחרונה מלמדת שהם כנראה צודקים, לפחות בחלק מהזמן.  בארץ יש השתקה. היחס לארגונים כמו "שוברים שתיקה", ארגון פטריוטי שרצה לעורר שיח פנים ישראלי, ועכשיו הדרך שבה מושתקת התקשורת מראים שהדרך היחידה לכפות דיון פנימי, היא להתחיל אותו בחוץ.

    Reply
  21. רוני סגולי

    אני גם חושב שהדיון כעת על תדמיתה של ישראל והצגתה בחו"ל הוא משום סטייה מן הנושא, אך סטייה מרעננת שכן אין לנו מידע נוסף בנושא המדובר.
    אני מכיר רבים משוברים שתיקה, אני עצמי פעיל בתנועה שנקראת "לוחמים לשלום", אנחנו מואשמים תדירות בהשחרת פניה של המדינה בפני גורמים בחו"ל. אני יכול לומר בכנות בשמי ובשם רבים מחברי, שאנחנו עושים זאת מתוך אהבה למדינה ותחושת פטריוטיות. הביקורת על גופים כמו שוברים שתיקה ואחרים היא כמו הדרישה לסגור את נושא האלימות במשפחה בתוך המשפחה, לא להוציא כלום החוצה.
    אני חושב שלהיפך, הדיון והביקורת רק מראים את המדינה שלנו כמקום בו מותר להתבטא ולבקר, והשתקתם (כמו במקרה של ענת) נותנים תמונה הפוכה.
    ומקרה לא כל כך ישן, זוכרים את קו 300? זוכרים איך ניסו להשתיק את חדשות בזמנו?

    Reply
  22. גלעד ישראלי

    גם פעם היו שהלכו לגורמים חיצוניים ודיברו איתם כדי שילחצו על הגורמים בישראל לנהוג כך או אחרת. קראו להם מתיוונים. הם קראו ליוונים שבסופו של דבר השתלטו פה על הארץ.
    אתם יכולים לא להסכים עם הדרך של האגף הימני במדינה ואף להילחם על כך בכל האמצעים הדמוקרטיים. אך אסור לכם לנסות לכפות את דרככם באמצעות גורמים חיצוניים. מדינתנו היא עצמאית וזה לא לגיטימי לנסות לשנות את ההחלטות כאן באמצעות גורמים חיצוניים. זה יוצר, בפועל, איבוד של הריבונות הישראלית. אתם מערבים גורמים זרים והופכים את מדינתנו למדינה שמוכרחת לפעול כך או אחרת או במילים אחרות אתם מאבדים את עצמאות מדינת ישראל. פגיעה בריבונות הישראלית היא פגיעה בישראל.

    אני מאמין לכם שאתם מעוניינים בטובת המדינה, אך השחרת פני המדינה בפני גורמים בחו"ל אינה דרך לגיטימית.

    Reply
  23. ג'סיקה

    אכן סטיית מהנושא וכמו שרוני אומר סטייה מרעננת, כמה אפשר לבחוש נושא שאין לנו מידע עליו ורק לדבר בספקולציות?

    אז ככה רוני, אני בעד לשבור שתיקה, אני בעד להוציא את הכביסה המלוכלכת מהשק ולהתמודד איתה.רק ככה נפתור
    רק ככה באמת נוכל לתקן.
    אני לא ממש מומחית בפעילות של ארגון שוברים שתיקה לכן קצת קשה לי להגיד מה אני חושבת ספציפית עליהם.
    אני רק חושבת שיש דרך להוציא את זה ,יש דרך לבקר את המדינה
    יש ארגונים שעושים את זה בצורה טובה ויש כאלה שפשוט מזיקים יותר ממה שמנסים לעזור למרות שטוענים שעושים את זה לטובת המדינה

    Reply
  24. טל ירון Post author

    רוני ונווה,

    להערכתי, הדיון על הוצאת הכביסה המלוכלכת הוא חלק מהנושא. חלק מהביקורת על הפעילות של קם ובלאו, וכן על המגינים על קם, היא שהם חושפים את קלונה של ישראל בעולם. וההביקורת הזאת בעצם גורמת להעדר דיון, בגלל חששות הישראלים.

    אני מבין את הצורך של אירגונים כאלו לגנות את ישראל בעיני העולם. בהעדר יכולת להשפיע מבפנים, ארגונים מסויימים פועלים כדי להשיג השפעה על ישראל, על ידי לחץ בין-לאומי. הבעיה שהלחץ הזה יוצר לישראל תדמית רעה מאד, וגורם לישראל להתגונן יותר ויותר.
    כתוצאה מכך תושבי ישראל רואים בגופים הללו גיס חמישי, ואינם מוכנים להקשיב לטענותיהם. מטבעה של ביקורת שהיא אינה יוצרת פתרונות קונסטרוקטיבים ו/או פותחת דרכי השפעה יעילים.

    אגב, למיטב הכרותי עם "לוחמים לשלום", אין הארגון נמנה על אותם ארגונים. זהו ארגון שכן מציע פתרון קונסטורקטיבי, והוא אינו עוסק בביקורת בינ"ל על ישראל.

    הניסיון שלי, בתחומי המקצועי, וכן ניסיוני הדמוקרטי, מלמד אותי שהדרך הטובה ביותר להשפיע ולשנות, היא לקבל את האחר, להיכנס איתו לדיון שיוויוני. חקירה משותפת, אמיתית וכנה, היא כלי השינוי המשפיע ביותר שאני מכיר (ספר מומלץ הוא Motivtional Interview של רולניק ומילנר). הדבר נכון להערכתי גם לאירגונים ומוסדות, כל עוד הדיון נערך גם מחוץ למוסד. כלומר, יצירת דיון אפקטיבי חופשי, אמיתי, הוא לדעתי כלי השיכנוע והשינוי הטוב ביותר. הדיון אינו מאיים על המערכת באופן קיצוני. הוא חלק אינטגרלי מהמערכת. הוא גם מעלה בקלות פתרונות טובים יותר לפתרון הבעיות. הוא קונסטוקטיבי, מחכים וגורם למערכת להשתפר.

    אני חושש שביקורת בחו"ל יותר פוגעת ביכולת השינוי של ישראל, מאשר פותרת את הבעיה.

    מה דעתכם?

    Reply
  25. רוני סגולי

    אני וגם החברים שלי בודאי נגד השחרת פני המדינה. הכוונה אינה ללכת ולהוציא את דבתה רעה.
    אנחנו גם מוצאים את עצמנו מבקרים את המדינה מבפנים, אך לפעמים מגנים עליה כשאנחנו נמצאים בחו"ל כי אנחנו ישראלים, וכי אנחנו נשאלים שם לגבי מה שקורה כאן.
    ראו כניסה בבלוג שלנו ממישהי שעברה חוויה שכזו.
    http://blog.combatantsforpeace.org/2010/03/blog-post.html
    וגם משהו שאני כתבתי בבלוג שלנו לאחר נסיעה לאירלנד
    http://cfpireland.blogspot.com/2009/04/version1.html
    אך אני חושב שבמציאות הפוליטית של היום חייבים להפעיל לחץ על הממשלה שלנו, ועל הממשל הפלסטיני, ולצורך כך יש להעזר בגורמי חוץ, וכל מי שיעזור, אנחנו לבד לא נצא מהפלונטר הזה.
    קל להציג זאת כהתייוונות, והשחרת פני המדינה, אך זה כלל לא כך, לפחות לא במקרים בהם אני מעורב.
    דרך אגב הימין הקיצוני, עם כל ההתייפיפות שלו, משתף פעולה עם גורמי חוץ בדיוק באותה מידה. הם ממומנים על ידי גורמי חוץ. מליונרים כמו מוסקוביץ' שלא גרים פה מיישבים שכונות במזרח העיר, ואגודות נוצריות קיצוניות מממנות פעילות ימין. אך כל זה ויכוח ממש שונה, ומצטער שהעליתי אותו, אך לא יכולתי להתאפק.

    Reply
  26. טל ירון Post author

    רוני, תודה על המידע.
    לכן אני חושב שהארגון שלכם, פועל בהחלט על פי קודים רצויים בחברה הישראלית.

    Reply
  27. ד"ר אוֹרי אמיתי

    גלעד (72) –

    כתבת: "גם פעם היו שהלכו לגורמים חיצוניים ודיברו איתם כדי שילחצו על הגורמים בישראל לנהוג כך או אחרת. קראו להם מתיוונים. הם קראו ליוונים שבסופו של דבר השתלטו פה על הארץ."
    סליחה על הבוטות, אבל מבחינת העובדות יש כאן שגיאה גסה. היוונים השתלטו על הארץ בסוף שנות ה-30 של המאה הרביעית לפני הספירה, בהנהגתו של אלכסנדר מקדון. הם לא הוזמנו על-ידי מתיוונים, או על-ידי אף אחד אחר, אלא הסתערו על האימפריא הפרסית וכבשו אותה בסערה.
    דבריך מתאימים במידת מה לסכסוך בין חוניו וישוע (בניו של שמעון הצדיק השני), זה הנזכר בספר מקבים ב. הם מתאימים גם לסכסוך בין הורקנוס לאריסטובולוס, שהסתיים בכיבוש ירושלם בידי פומפיוס, ובדיעבד בשלטון רומי ישיר בארץ. המשותף לשני המקרים הוא שיש כאן ריב אחים – לא במובן הכללי אלא בין שני אחים ממש. במקרה הראשון יש קשר לשאלת ההתיוונות (אם כי אל לנו לקבל את ההצגה המגמתית של מק"ב כפשוטה), בשני ממש לא.

    ***

    ג'סיקה (68) –

    העירו כאן לפני, ובצדק, שהסיבה היחידה שהחדשות הללו נפוצות בעולם היא שבארץ אסור לדבר עליהן בקול. לולי הצא"פ השערורייתי, הדבר לא היה עולה כלל לכותרות, כשם שלא עלה כשהתפרסמה הכתבה המקורית בהארץ.
    אם נצליח בדרישה שלנו לדיון חופשי בארץ, בעברית, נוכל לכבס הרבה יותר בגדים צואים בלי לשתף את כל העולם.
    כך אני מבקש לישׂם את דברי בן-גוריון במקרה שלנו.

    ***

    ג'וי (66) –

    ציינת בעצמך את פרשיית וענונו, ולא בכדי. הגוף האחראי על מתקני הכותנה בדימונה – הממונה על הבטחון במערכת הבטחון (מלמ"ב) – הוא גם הגוף האחראי על הצנזורא הצבאית. זה הגוף בעל היכולת המיידית להפעיל את התקנות לשעת חירום – תקנות בריטיות משנת 1945 שבכוחן להשעות את כל מוסדות המדינה. למען הסר ספק, מדובר בכלי רשמי שבכוחו לבטל את כל שאר החוקים ולכונן כאן משטר חלופי (ולאנשים הללו, נזכיר שוב, יש ביד אחת אפשרות להשתיק את התקשורת וביד השניה נשק גרעיני).

    נכון, כאן עוד לא ארגנטינא. אבל אם נשתוק עכשיו, המצב עלול להדרדר. את אולי אינך חוששת לנהל את הדיון כאן. אני מתאר לעצמי שטל נמצא בלחץ מסויים. אני יודע שאני פחדתי ממש בזמן פרשיית ג'ק טייטל, לילות ללא שינה והכל.

    Reply
  28. גלעד ישראלי

    לא התכוונתי לפלישה הראשונית של היוונים לארץ, אלא לסכסוכים הפנימיים במהלך השנים שאחריה. במלחמות החשמונאים, הם נלחמו בכוחות שהביאו היוונים עקב קריאות המתיוונים. אבל כבר לפני התקוממות החשמונאים המתיוונים עודדו את השלטון היווני להתערב כמה שיותר בנעשה ולדאוג לתרבות היוונית להתפשט בארץ תוך כדי כפייה דתית.
    אינני שולט בהיסטוריה הזו ברמה מספקת, אך כך זכור לי. קראתי פעם את ספרי המקבים ואולי גם משם נטועה בי המחשבה שהמתיוונים קראו ליוונים בשלב כלשהו (לא בפלישה הראשונה).

    בכל מקרה, תודה על התיקון. אם יש לך הערה על מה שאמרתי מבחינה היסטורית אשמח לשמוע, דבריך לא היו בוטים כלל אלא רק החכימו (אם כי לא כדאי שנרחיב יותר מעוד הערה אחת כי זו סטייה רבה מהדיון).

    Reply
  29. ד"ר אוֹרי אמיתי

    גלעד –

    בלי להסחף לפרטי-פרטים: המקור המרכזי, כמעט היחיד, להדרדרות שהובילה לפיצוץ (בחוגים סגורים אני קורא לזה פשוט "חנוכה") הוא ספר מקבים ב. מקבים א מוסיף עוד אי-אילו פרטים (אם כי אינו מעוניין בכל מה שלא קשור לבית-חשמונאי), ור' יוסף בן-מתתיהו מוסיף מעט מאד משלו (וגם טעויות) על שני ספרי מקבים. זהו, בערך.
    שני ספרי מקבים מנסים להציג תמונה של יהודים "טובים" נגד "מתיוונים", אך משניהם ברור למדי שהמניעים היו אחרים: תאוות שלטון, תאוות בצע, אגו מנופח. כרגיל.

    היו רגעים במהלך חנוכה בהם סיעה מתיוונת קיצונית (בראשות מנלאוס) שהיתה נצורה בחקרא הזעיקה עזרה של שליטים סלווקים (יוונים) אלו ואחרים. מול זה יש לזכור שגם האחים המקבים הזעיקו עזרת חוץ כל אימת שהתאפשר. כך כרת יהודה המקבי עצמו ברית עם הרומאים (הוא היה היהודי הראשון שקיים מגעים רשמיים עם רומא; כל מי שהתחיל ממגעים כאלה סופו שנכבש ושועבד). כך הפך יונתן אחיו למפקד צבא סלווקי לכל דבר. כך קיבל שמעון אחיהם סמכויות רשמיות מטעם המלך דמטריוס.

    השימוש הנהוג כיום במונח "מתיוונים" נולד מתוך אלפיים שנה של צנזורא רבנית על סיפור המקבים, ובדורות האחרונים מתוך הצורך הרגעי של הציונות המודרנית למצוא לעצמה גיבורי-צבא.

    Reply
  30. Pingback: ריכוז פרטים על פרשת ענת קם « מאסף

  31. אלה

    ומה תאמר עכשיו – משנחשפה הפרשה?

    כעת משהתבררה הפרשה, ידוע שהעיתונאי שנמצא כעת (אולי ברח) באנגליה,
    מחזיק באמתחתו אלפי מסמכים סודיים ביותר שנגנבו מלשכת אלוף פיקוד מרכז.
    מסמכים שכל רשות ביון, ובפרט של האויב היו שמחים מאד לנכס לעצמן.

    החיילת לשעבר ענת קם, ישבה במשך לילות רבים וצילמה וצרבה לדיסק, אלפיים
    מסמכים צבאיים סודיים וסודיים ביותר והם כולם תחת אחזקתו של אורי בלאו.

    המסמכים כוללים התנהלות צה"ל במצבים שונים. פריסת כוחות צבא בעת שיגרה
    וחירום. סדרי כוח אדם ותוכניות מבצעיות מתוכננות של הצבא לעתיד וכן עוד
    נחלי עמודים שהגעתם לידיים עויינות מסכנות באופן הכי מוחשי את חייהם
    של חיילי צה"ל ואזרחים רבים.

    מטבע הדברים, סוכנויות ריגול ירצו מאד לתפוס את אורי בלאו ולסחוט ממנו
    את החומר עד כמה שניתן. האיש מסתובב באנגליה ובישראל חוששים לארוע חטיפה
    ומעבר המסמכים הללו לעיניים עויינות.

    בהסכם סודי שערך השב"כ עם בלאו, סוכם שהוא יעביר את כל החומרים שבידו
    חזרה לצבא ובזה ינקה את עצמו בעבירות פליליות שהיה צריך להשפט עליהם
    (איסור החזקת חומר סודי ברשותך). אבל בלאו רימה את השב"כ והעביר רק 50
    מכתבים מתוך 2000 כשהוא טוען שזה כל מה שיש בידו. רק תפיסתה של המרגלת
    ענת קם חשפה בפני השב"כ שמדובר ב-2000 מסמכים שהיא מסרה לאורי בלאו
    ואז השב"כ מיהר לבדוק הסכם נוסף עם בלאו באמצעות עו"ד כדי לנסות ולהציל
    את יתרת החומרים תמורת אותו הסכם חיסיון שהיה להם, למרות שבלאו כבר שיקר.
    אבל בלאו לא הסכים להסכם נוסף והוא משוטט לו באנגליה עם קופה ענקית
    של מסמכים שמסכנים חיילים ואזרחים בישראל.

    וכאם פניה אישית לקוראים שנוטים מידי פעם לסמפט ולחבב את השמאל. תקלטו,
    השמאל "היפה" של ישראל הוא היום האויב מספר אחד של המדינה. הוא פועל
    בכל החזיתות כדי לפגוע בנו ולא בוחל בשיטות הכי פליליות שאפשר. כך יכולה
    בחורה ישראלית, חיילת צעירה וחביבה, שהורעלה בשמאלניות, לשבת בלילות
    ולגנוב חומרים צבאיים מסווגים ביותר כדי לפגוע בישראל.
    כך יכול עיתונאי ישראלי שמאלני הכותב מאמרי שיטנה בעיתון ישראלי שהפך
    לפינת השמאל, לשמור באמתחתו מגה פצצה שיכולה להתפוצץ לכל אחד מאיתנו ישר
    בפנים ולגרום כאן למוות ושכול. והם אנשים רגילים, חיילת ועיתונאי ולא
    פלסטינאים מכוסים במסכות. האוייב ממש כאן בתוכינו.

    זה השמאל! ראו הוזהרתם.

    Reply
  32. רוני סגולי

    אלה
    התחלתי להגיב והחלטתי לא לעשות זאת אלא להסתפק בשני משפטים
    אני לא מסכים עם מה שענת עשתה, זה אסור, זה מסוכן. ההתמרמרות פה הייתה על כך שחשוד הועלם ואיפול הוטל בצורה גורפת, וזה לא מתאים לתקופתנו.
    ומשפט שני, מעניין איך מסיקה את המסקנות שלך, כאילו שכעת חשפת את האוייב שבתוכנו. 'זה השמאל! ראו הוזהרתם'. לא שווה את ההתייחסות. שיהיה לך יום טוב

    Reply
  33. גלעד ישראלי

    רוני,
    אולי זה הזמן להודות שהצבא וצו איסור הפרסום לא היו כל כך מופרכים כמו שחשבנו?! שאולי יש דברים מעבר למה שידענו והצבא לא רצה שיתפרסמו המון מסמכים סודיים החשובים לביטחון המדינה. מסמכים שלא רק אומרים שצה"ל לא יישם לגמרי את פסיקת בג"ץ שאינם מהווים איום לביטחון המדינה, אלא מסמכים שפרסומם יסכן את ביטחון המדינה. דברים שלא ידענו עד כה.
    נראה לי שהשמאל הישראלי הוליך שולל רבים מאיתנו למחשבה שאנו חיים בדיקטטורה המשתיקה ומעלימה אזרחים תמימים מסיבות שאינם קבילות, כאשר המצב כלל אינו כזה. הלקח שניתן ללמוד הוא לא לשפוט על דבר כל כך מעורפל ולא ידוע. גדולתו של אדם נמדדת לפעמים בהודאה "לא יודע".

    Reply
  34. רוני סגולי

    גלעד
    בבקשה, אל תדבר על השמאל הישראלי ככלל. כל אחד מאיתנו מדבר בשם עצמו, ואיננו קולקטיב שחורש בלילות מזימות איך לפגוע במדינה.
    אני מודה שהעובדות בהן היא מואשמת שונות בצורה משמעותית משחשבתי.
    אני חושב שהיא שגתה בגדול. אני לא רוצה להמשיך בהערכות על סמך השערות, כמו לדוגמה למה היא במעצר בית כשהחשדות כל כך כבדים.
    אך אני עדיין חושב שבשנת 2010 אי אפשר להעלים אנשים, ולא כתבות, במחי יד של צנזור. הייתה עוד איזה שהיא כתבה שכולנו התייחסנו אליה בהתחלה ותוך כדי קריאה היא נעלמה, ובה לא היו סודות המדינה.
    דרך אגב הייתי מתגייס באותה נחישות להגן גם על מישהו מהימין, שהיה מואשם והסיפור שלו היה מואפל, אין כאן עניין של שמאל או ימין אלא חרדה לדמוקרטיה.

    Reply
  35. ג'סיקה

    אני מסכימה עם רוני למרות שהדעות הפוליטיות שלנו די שונות
    היתה סיבה לזה שתמיד נמנעתי מלדבר על כמה קם היתה פושעת או חפה מפשע.פשוט לא ידענו את הסיבות למאסר,לא ידענו איזה חומר היא גנבה,לא ידענו כלום.
    כעת התמונה מתבררת לכולם,ואין כאן שום ספק שאם מה שטוענים עכשיו שהיא עשתה זה נכון הנושא הוא חמור מאוד.
    כל זה לא מצדיק בשום פנים ואופן את הקרקס שעברנו במדינה בזמן האחרון.

    בקשר לצו איסור הפרסום:
    אנחנו מדינה דמוקרטית וכמדינה דמוקרטית אנחנו לא יכולים להעלים אנשים.
    אני חושבת שצנזורה היא טובה כל עוד היא אפקטיבית לנושא אליה היא קשורה, ברגע שכל העולם מדבר עלינו ולנו אסור לפרסםנ הצו איזור פרסום מיצה את עצמו וחייבים להוריד אותו
    ומה שקרה זה גם דבר חמור שמסכן אותנו כמדינה דמוקרטית.

    בקשר לשמאלנים:
    כמו שאני לא רוצה שיכללו אותי בתוך קבוצה ימנית פנטית, אין סיבה שאני אעשה הכללה שכל השמאלנים רוצים לרעת המדינה. זה אינפנטילי לחשוב דבר כזה!

    Reply
  36. אלה

    כשלא קוראים את כל הערותי עד תומם – אודה אם לא תתייגו אותי.

    כפי שטענתי , עדין רב הנסתר על הנגלה.
    מה שנחשף מעורר חלחלה ודאגה. יש אנשים "חשובים וחושבים" (בעיני עצמם)שתלך המדינה לעזעזל העיקר שאנחנו

    נחשוף את ערוותו של צ.ה.ל.הללויה כמה טהור אני.

    אין מדינה המקפידה כמונו על מוסר וטוהר הנשק ובדיקה עצמית אבל גם אין מדינה המאוימת כמו מדינת ישראל.

    "בחכמה תעשה לך מלחמה"….ומאידך זיל גמור (פרקי אבות)

    Reply
  37. טל ירון Post author

    אלה,
    בימים הבאים לא אוכל להגיב הרבה. אני מבין את הזעזוע.
    אבל אסור לנו להכליל. אני מתנחל. אני עובד המון עם אנשי שמאל וגם כאלו שנחשבים שמאל רדיקלי. הימין צייר את השמאל כפושע. יש המון מהם שהם אנשי עקרונות, אכפתיים, פטריוטים, חיוביים. אנשים מדהימימים. כבר שנתיים אני עושה בתוך השמאל, ונחשף לאנשים מדהימים, אחד אחד, בעלי עקרונות שעושים לא פחות מחבריי המתנחלים למען ארץ ישראל (רק שדעותיהם הפוכות). בגלל העבודה, אינני יודע עוד מה ענת עשתה. אבל כאלו שממש פונים נגד ישראל, הם קצוות קטנים ומאד שוליים.

    בעת איום (מדומה לדעתי), אנו ישר מכלילים ומקצינים. מציע להירגע ולשפוט כל אדם על מעשיו ודבריו, ולא חס ושלום ציבור שלם.

    באהבת עם ישראל ושותפיו,

    טל

    Reply
  38. אלה

    אל תטעו ואל תתבלבלו: לפרשה הזו אין שום קשר לחופש העיתונות, למרות שהחשודה העיקרית הייתה עיתונאית ולמרות שהמסמכים הגיעו לעיתון. קודם כל, קם לא הייתה עיתונאית בזמן שירותה הצבאי, כך שברור שאת מעשיה הנטענים היא לא עשתה כעיתונאית.

    שנית, לחופש העיתונות – כמו לכל זכות יסוד בכל מדינה דמוקרטית – יש גבולות. חופש העיתונות אינו עילה לעבור על החוק, הוא אינו עילה לפרסם לשון הרע והוא אינו עילה לחשוף סודות מדינה. עיתונאי אינו רשאי לגנוב מסמכים והוא אינו רשאי להחזיק במסמכים מסווגים. אם עיתון חושב שצו איסור פרסום או הוראה של הצנזורה פוגעים בו – יש לו דרך אחת ויחידה: בית המשפט. הוא אינו רשאי לפרסם מה שנאסר כחוק לפרסמו. נקודה, סימן קריאה.
    מחלקה ראשונה – יואב יצחק

    Reply
  39. ד"ר אוֹרי אמיתי

    בנקודה אחת אני מסכים לגמרי עם אלה: חופש העיתונות כאן הוא עניין משני.
    שני עניינים חשובים עומדים לפנינו:

    א) האם אנחנו מוכנים לסבול העלמה של אזרחים בידי השירותים החשאיים?
    ב) האם אנחנו מוכנים לסבול התעלמות של ראשי הצבא מהוראות בג"צ?

    אפשר להשיב על השאלות ב"כן", ב"לא", או להציע גוונים של אפור. אבל אלה השאלות המרכזיות כאן.

    Reply
  40. אורח

    אם הייתי יודע איך לסתום לכם את הפה ולהפסיק להיות קורבנות של המילים שלכם, של הידע של הריגוש שבהתפלפלות, כי אנו כה קטנים בעולם, ואתם מבינכם, היהירים שבחבורה מחליטים ושופטים לפה כזה נוח ולשם כשזה נוח, מלומדי פיזיקה אתם יודעים, ומי מכם שישים את עצמו הכי גבוה, לו תהיה הדרך הארוכה ביותר ליפול, וסביר שלא ישרוד את הנפילה.
    אין לצפות מן העם למעורבות של ממש בעשייה הפוליטית, מערכת המשטר אמורה לאפשר לאזרח הפשוט, באופן מפתיע אך מדהים, פשוט לחיות את חייו, אם יבר בדרך של עשייה פוליטית חברתית, זה שלו, אל נא תשפטו. המציאות שלנו מוכיחה כי הדמוקרטיה היא רק ריקושט משטרי לאותם ימים חשוכים תחת שלטונות יחיד, היא איננה מערכת אידאולוגית היוצקת לחיינו ערכים ודברים שאנו יכולים להישען עליהם כשאנו מאבדים את היציבה.
    היא מאפשרת לאזרחים לשקוע באפטיות, ולאבד את הערכיות, אנו נהיים חברה בירוקרטית ומכוערת, ואין מחוייבות אחד כלפי השני, כמה מכם ואני שואל בכנות, כשאתם יושבים בבית וכותבים "פטריוטיות" כמה מכם מרימים מבט אל אדם שזקוק לעזרה, כמה מכם מפנים מבט כשהומלס מבקש כמה שקלים, כמה מכם זועמים על החינוך שהילדים שלכם זוכים לו, כמה מכם לא מרגישים רק אכפתיות כלפי העם הזה אלא גם מיישמים אותה? אני שוארל כי נמאס, באמת נמאס מלבטוש את ענת קם, איש מפה לא נולד עם הזכות לשפוט, ועל אחת כמה וכמה בדיון האינטרנטי העקר הזה, אם זו מדינת חוק, וזו שאלה מהותית, מה אתם מטריים את עצמכם בשאלה האם היא בסדר לא בסדר, אשמה לא אשמה. היא ראתה לנכון לעשות מה שעשתה וכנראה שבמציאות שלה זה היה הדבר הכי נכון שהיא יכלה להוציא מעצמה, כי אם אני טועה אז כנראה שהיא הייתה עושה משהו אחר. מי אתם שתשפטו? הא? לעזאזל?
    כמה כעס זה מעלה בי, ואני כואב על זה, כיט התרשמתי בתחילה, באמת, אך המשחק המלוכלך הזה שבו האליטה האינטקטואלית יושבת רופסת מול המסך ומקלידה מילים ברעבתנות של יוהרה, גם אני במשחק הזה אני יודע, גם אני מנסה להוכיח אתכם על האמת שלי, אך שוב רבאק מי אתם שתשפטו? במה אתם שונים? כמה מכם עמדו בפני החלטות שכאלה? אתם הרי לא יודעים מה עבר לה בראש נכון?
    לא הגיע הזמן לרדת ממנה? אם היא צריכה לשלם מחיר כלשהו בעוון מעשיה, לא אנו נחליט מהו.
    כאלה מוחות חחכמים מתעסקים בדברים כל כך לא מכובדים, באמת שפל המדרגה. ובואתה רוח שתהיה שבת שלום לכולם, מי ייתן ותצליחו לא להגיב לכעס שבפוסט ותסתכלו רגע לעצמם בעיניים ותירגעו.

    Reply
  41. טל ירון Post author

    אורח יקר שלום,

    האם מישהו סתם לך את הפה כאן?
    האם מישהו עצר מישהו מלכתוב? אני היחידי שיכול למחוק כאן תגובות, ובמשך שבעת ימי הפרשה לא מחקתי תגובה אחת. למה אתה רוצהלהשתיק אחרים? הנה הבמה פתוחה לפניך. בוא והסבר את דבריך.
    נכון שיש כאן רוב לאנשי שמאל. אבל התבטאו כאו לא מעט אנשי ימין. כולם דנו עם כולם, בדיון מכבד.

    אז מדוע אתה מבקש להשתיק?

    בנוסף, הדמוקרטיה אינה מטרה. היא אמצעי להשיג חופש בתוך חברה בטוחה.
    כל אדם יעשה על פי הבנתו, ואם הבנתו מובילה אותו לעזור לזולת, אז בוודאי ובוודאי שהוא מוזמן לעשות זאת. זה היתרון שלה. היא אינה כופה על אף איש.

    לגבי התרומה. אני ושב שארמתי זאת. אני מתנחל שגר בישוב מדהים שיש בו אנשי עשיה ותרומה וחסד מדהימים. בשנתיים האחורנות אני פעיל מאד ביחד עם אנשי דמוקרטיה, שרובם נחשבים לאנשי שמאל.
    בניגוד לסטראוטיפ, שאתה מציג, וגם אני האמנתי בו פעם, התפלאתי לראות כמה אנרגיה אנשי שמאל משקיעים בפעילות חברתית. לא פחות מידידי וחברי בהתנחלות/התישבות בה אני גר.

    באהבת ישראל ושותפיו,

    טל

    Reply
  42. ד"ר אוֹרי אמיתי

    אורח –
    בתור הזמנה להרגע, לא השתכנעתי…

    האם אתה "אורח" מתגובה 20? אם כן או לא, אתה מוזמן לבדוק את הקישורים שהעליתי בתגובה 23. אוסיף כמה מילים:
    המקרה אז היה של מתנחל חרדי שהודה בכמה נסיונות לרצח ובמעשׂה רצח אחד שיתכן שלא ביצע. הוא הועלם על-ידי השב"כ. כיון שאני שׂמאלני, נעבעך, הייתי אמור לשׂמוח על פעולת השב"כ. אבל בעצם חרדתי מאד. חרדתי על המדינה שלי ועל עתידה. על כן שני הטורים שקישרתי אליהם. אנא האמן לי, שילמתי מחיר אישי עבורם, שבאותו זמן היה כבד למדי.
    טל ירון, שבאכסניא שלו אנו מסתופפים עכשיו, עשׂה בדיוק אותו הדבר. אכפת לנו. עובדה.

    כן, אני נותן מידי פעם כסף לצדקה, אם כי אני משתדל לתת לרוב למנגנים ולא לקבצנים סתם.
    אני מודאג מאד מאד ממצב החינוך, ופועל כמיטב יכולתי לשפר את מה שאני יכול (אנא בדוק את הקישור תחת השם שלי; חלק גדול מהמאמצים מרוכז שם).

    ואני לא שופט את ענת קם, לא קורא לה בוגדת, גם לא מציע אותה לפרס ישׂראל. בית משפט ישפוט אותה. אני מקוה שמי שת/ישב בדין ת/יהיה חכמ/ה יותר ממי שהוציא/ה ואף המשיכ/ה את צו-איסור-פרסום בפרשייה העגומה הזו.

    Reply
  43. רמבש

    מפלטו של הנבל הוא "שלטון החוק".

    כאמור אין קשר בין ליברליזם לדמוקרטיה אלא קשר אינטרינזי לפוסטודרניזם.
    מערכת בתי המשפט, בהגדרה מערכת אנליטית, אשר איננה מחפשת צדק טיבעי אלה הכרעה ע"פ פרשנות פורמלית של החוק.
    בעידן הסובייקטיביזם (ביקורתיות) ושקיעת המערכות (סמכותיות) השומרות לדוגמא על זכויות הפרט כגון זכות החיים לטובת מערכת פורמלית, ענת קם יכולה להרגיש בטוחה.

    Reply

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *