אז מי אתה יהודי – מי עוד כתב את התורה?

מי עוד כתב את התורה?

לפני שנה כתבתי פוסט על מקור חג הפסח, על פי ספר מלכים, עזרה ונחמיה וספר דברי הימים. אז טענתי, שבדומה לממצאים של חוקרי המקרא, התורה נכתבה בסוף ימי בית ראשון, ובתחילת בית שני. הראתי שאותם כותבים שתוארו בספרים אלו, נמנים על כהני בית המקדש. וציינתי, כי למלאכת הרכבת התורה, חברו עוד שתי קבוצות.

את ההשערה שאני מציע כאן לא בניתי בזכות קריאת דבריהם של חוקרי המקרא. זאת למרות ששמעתי על ממצאיהם. מקור ההשערה שלי הוא בקריאה אישית מרובה מאד בתנ"ך, בניסיון ליישב סתירות בין קטעי התנ"ך השונים, ובהבנה בפוליטיקה. אין זה מאמר אקדמי, אלא יותר תיאור המסקנות שאליהן הגעתי. לשם יצירת מאמר ראוי מבחינה מחקרית יש צורך ביריעה רחבה יותר. אני מקווה כי בעתיד, אוכל לפרוש כזאת יריעה.

למרות שאני אישית מאמין בקב"ה, וחושב כי התורה לא יכלה להיות תורה משפיעה כל כך, מבלי שהקב"ה היה מעורב בה, אני עדיין מרגיש שאת הספר כתבו בני אדם. ואם נבין כיצד נכתב הספר הזה, שמהווה את התשתית המכוננת של עם ישראל, נדע טוב יותר לאן דרכנו מועדות. אתם כמובן מוזמנים לבקר את טענותיי, להראות היכן אינני מבסס את עצמי כראוי, ולסתור את ההשערה שלי בעדויות ממקורות אחרים.

בפוסט הנוכחי, אני רוצה לנסות ולחשוף בפניכם את אחת הקבוצות הנוספות. קבוצה שעיצבה את העם היהודי, ואת המחשבה המודרנית, אולי אף יותר מאשר הפילוסופים היוונים.

אחת השאלות שאנו צריכים לשאול, בעניין זה, הוא מדוע אין להסתפק רק בקבוצה אחת כתבה את התורה. האם התורה אינה כתובה מקשה אחת? חוקרי המקרא כבר זיהו ארבע קבוצות כותבות שונות. אני רואה שתי אידאות נפרדות. שתי אידאות שיש בינהן התנגשות. ואת ההתנהגשות הזאת, אנסה להציג בפוסט הנוכחי.

הרמז הראשון לקבוצה נוספת, בעלת האידאה השונה, ניתן למצוא, להערכתי, בדמויות שאישרו את משנה התורה. להזכירנו, חלקיהו הכהן מוצא בבית המקדש ספר תורה, שלא היה ידוע עליו לפני כן. כאשר יאשיהו, מלך יהודה, שומע על ספר התורה שנמצא, הוא מבקש משלוחיו לדרוש מאלוהים מידע על הספר:

ויהי כשמע המלך, את-דברי ספר התורה, ויקרע, את בגדיו.  ויצו המלך את חלקיה הכהן ואת אחיקם בן-שפן ואת עכבור בן מיכיה ואת שפן-הספר, ואת עשיה עבד-המלך, לאמר. לכו דרשו את ה' בעדי ובעד העם, ובעד כל יהודה, על-דברי הספר הנמצא, הזה. (מלכים ב', כ"ב, י"א – י"ג)

החבורה הולכת אל חולדה הנביאה, אשתו של נכדו של חרחס שומר הבגדים (שר בממשלו של יאושיהו?). וחולדה מאשרת את הספר, בסגנון נביאי קלאסי (כלומר, בסגנון עצבני וחורבני. ללמדך, שנביאי ישראל, נטו לנבואות זעם):

ותאמר אליהם, כה-אמר ה' אלהי ישראל.  אמרו לאיש, אשר שלח אתכם אלי.   כה אמר ה', הנני מביא רעה אל המקום הזה ועל ישביו, את כל-דברי הספר, אשר קרא מלך יהודה. תחת אשר עזבוני, ויקטרו לאלהים אחרים, למען הכעיסני, בכל מעשה ידיהם. ונצתה חמתי במקום הזה, ולא תכבה. (שם, שם, ט"ו – י"ז).

מכאן אולי נוכל ללמוד שכדי לקבל אישור לספר, נזקקו המלך והכהן הגדול, לאישור נביאה. מה זה אומר? האם לנביאים היה יד בכתיבת ספר התורה שנמצא? מדוע לא יכלו להסתפק באישור של המלך ושל הכהנים?

המשך הפרק יכול להסביר זאת. באותו הזמן, היו כהני ה', קבוצה אחת מתוך קבוצות רבות של כהנים שסיפקו את תאוות הפולחן של העם. בהמשך הפרק מצויין שבמהפכה של יאשיהו סולקו הרבה מאד אמונות שהיו מקובלות על אנשי יהודה. בינהם היו: הבעל והאשרה, והבמות, שמש, ירח, מזלות, המולך, סוסים ומרכבות לשמש, עשתורת, כמוש, מילכם, האשרים, ואמונת קברים (שם, כ"ג,  ד' – כ'). וכל הכהנים הללו בעלי השפעה זהה, ואין מי שיכריע לכאן ולכאן. ולכן כנראה נזקקו כהני ירושלים לעזרת הנביאים, כדי ליצור קואלציית הסכמה רחבה יותר.

ואכן אנו רואים בהמשך, שחולדה אינה הנביאה היחידה המאשרת. מי שמאשרים ונותנים לגיטימציה לספר התורה הם הנביאים, כהני ה' וזיקני העם:

וישלח, המלך, ויאספו אליו, כל זקני יהודה וירושלים.   ויעל המלך בית ה' וכל איש יהודה וכל יושבי ירושלים איתו, והכוהנים והנביאים, וכל העם, למקטון ועד גדול. ויקרא באוזניהם, את כל דברי ספר הברית, הנמצא, בבית ה'.  (שם, כ"ג, א' – ב')

אבל לא תמיד ראו הנביאים והכהנים זה את תורתו של זה באהדה.

אולי הדוגמה הבולטת לכך, היא אמרתו של ישעיהו, שהתנבא כ 120 שנים לפני מהפכת יאשיהו.

שמעו דבר ה', קציני סדום. האזינו תורת אלוהינו, עם עמורה.  למה לי רוב זבחיכם יאמר ה', שבעתי עולות אילים וחלב מריאים. ודם פרים וכבשים ועתודים, לא חפצתי.   כי תבואו, ליראות פניי, מי ביקש זאת מידכם, רמוס חצריי.  לא תוסיפו, הביא מנחת שוא קטורת תועבה היא, לי. חודש ושבת קרוא מקרא, לא אוכל אוון ועצרה.   חודשיכם ומועדיכם שנאה נפשי, היו עליי לטורח. נלאיתי, נשוא.  ובפרישכם כפיכם, אעלים עיניי מכם גם כי תרבו תפילה, אינני שומע.  ידיכם, דמים מלאו.   רחצו, היזכו הסירו רוע מעלליכם, מנגד עיניי.  חדלו, הרע.  למדו היטב דרשו משפט, אשרו חמוץ. שפטו יתום, ריבו אלמנה. (ישעיהו, א', י' – י"ז)

בפסוקים של ישעיהו, יש התקפה קשה על המנהגים המונהגים בידי כהני בית המקדש. ישעיהו מבטל את עבודת הקורבנות, את חגי ישראל, קידוש החודש, ואת השבת. ואפילו את התפילות. והוא ממשיך ומציין, כי עיקר עבודת השם, היא דעת לעשות משפט. משפט שיחזיר את הצדק, ויגן על החלשים. הוא דורש מעם ישראל, ללמוד לעשות משפט.

אצל חלק גדול מהנביאים, עשיית משפט צדק, היא העיקר. לצד הצדק, הם מוסיפים גם את החסד, אך כדבר מישני לצדק.

כך הוא הדבר אצל עמוס, נביא הכתב הראשון, שניבא כ- 10 עד 30 שנים לפני ישעיהו וכנראה השפיע על ישעיהו:

שנאתי מאסתי, חגיכם. ולא אריח, בעצרותיכם.  כי אם תעלו לי עולות ומנחותיכם, לא ארצה. ושלם מריאיכם, לא אביט. הסר מעליי, המון שיריך. וזמרת נבליך, לא אשמע. ייגל כמים, משפט. וצדקה, כנחל איתן. (עמוס, ה', כ"א – כ"ד)

הנביאים מדברים רבות על "צדקה", אך מהתבוננות בהרבה מאד קטעים, אני מוצא כי ההקשר אינו הצדקה של ימינו, אלא צדק. גם כאן עמוס אומר כי הקב"ה אינו מעוניין בחגים, בקורבנות ובתפילות. הוא מעוניין במשפט וצדק.

וכך גם אצל הושע, שהתנבא בתקופה של עמוס וישיעהו, אלא שעמוס גם מתחיל להוסיף את החסד:

זרעו לכם לצדקה קצרו לפי-חסד, נירו לכם ניר; ועת, לדרוש את ה', עד-יבוא, ויורה צדק לכם.  חרשתם רשע, עולתה קצרתם, אכלתם פרי כחש כי בטחת בדרכך, ברב גיבורייך. (הושע, י', י"ב- י"ג)

גם הושע אומר שעיקר עבודת השם, היא צדק, חסד ומלחמה ברשעות ובשקר.

מיכה, שהיה הצעיר מבין ארבעת הנביאים הכותבים הראשונים, גם הוא דיבר על מלחמה בעוול (ראו פרקים ב, וג'). בפרק ו', שיש לי תחושה שהוא אינו שייך לחלקים הראשוניים, כיוון שיש לו שונות סיגנונית, מופיע המשפט הזה שמדבר על משפט וחסד:

הגיד לך אדם, מה טוב. ומה ה'  דורש ממך, כי אם עשות משפט ואהבת חסד, והצנע לכת, עם אלוהיך. (מיכה, ו', ח')

גישה שניתן לראות אחר כך היטב אצל ירמיהו.

כשמונים עד מאה שנים לאחר מכן, כאשר צפניה וירימהו מתנבאים, אנו שוב רואים את עניין הצדק והמשפט כרכיב חשוב בתורת הנביאים הללו.

צפניה שמתנבא בתקופה יאשיהו, אינו מתרשם ממהפכת יאושיהו, והיא אינה משאירה עליו רושם. נהפוך הוא. הוא רואה בשופטים, ובכהנים ובנביאים (האחרים), אליטה מושחתת.

גם הוא מציין את המאבק בשחיתות, כתועבת השם, ואת הצדק כעיקר פועלו:

לא שמעה בקול, לא לקחה מוסר. ב-ה' לא בטחה, אל אלוהיה לא קרבה. שריה בקרבה, אריות שואגים. שופטיה זאבי ערב, לא גרמו לבוקר.   נביאיה, פוחזים, אנשי, בוגדות. כוהניה, חיללו-קודש, חמסו, תורה. ה' צדיק בקרבה, לא יעשה עוולה. בבוקר בבוקר משפטו ייתן לאור, לא נעדר, ולא יודע עוול, בושת. (צפניה, ג', א' – ה')

וירימיהו שמתנבא בימי יאשיהו ואל תוך גלות בבל מסכם את כל הדברים הללו אל המשפט החזק הבא:

כה אמר ה', אל יתהלל חכם בחכמתו, ואל יתהלל הגיבור, בגבורתו; אל יתהלל עשיר, בעושרו.  כי אם בזאת יתהלל המתהלל, השכל וידוע אותי כי אני ה', עושה חסד משפט וצדקה בארץ:  כי באלה חפצתי, נאום ה'. (ירימיהו, ט', כ"ב – כ"ג)

כלומר, עיקר עבודת השם, אינה בית המקדש, או תפילות, או כל דבר אחר שאנו חושבים עליו היום כיהדות. עיקר עבודת השם, על פי הנביאים הללו, היא חיפוש הצדק, עשיית משפט צדק, והתנהגות בחסד. ואילו יהיה עלינו לחפש מיהו יהודי, הרי היה עלינו לומר, איש רודף צדק. שנאמר "צדק צדק, תרדוף, למען תחיה וירשת את-הארץ, אשר ה' אלוהיך נותן לך". (דברים ט"ז, כ')

בפוסטים הבאים (שיעודכנו בע"ה, במהלך חול המועד) ננסה להבין איך הלכו והתחברו הנביאים והכהנים.

Facebook Comments

10 thoughts on “אז מי אתה יהודי – מי עוד כתב את התורה?

  1. Pingback: מבט פילוסופי » Blog Archive » פוסט לפסח – או החג שלא היה של היה

  2. ניצן

    טל,

    האם יהודי מסתכם לתוך איש צדק? והאם הנביאים, אותם ענקי רוח (בדרך כלל זעם :P) טענו שהקורבנות הם שוליים או לחילופין שהקורבנות הם לא חשובים כשידיי המקריבים מכוסות בדם חפים מפשע? ההפשטה כאן שאתה עושה ליהדות לעקרונות צדק וחסד, עקרונות שיש לתהות מה הם, נראת לי מעט קיצונית מדי גם אם אני מסכים איתך בעניין שהקרבת הקורבנות אינה "עיקר" תורת ישראל.

    מצד שני, יש עוד דברים רבים שמרכיבים את היהודי, שמגדירים אותו כמי שהוא- התורה מגישה מערך מצוות, תקנות וחוקים למען האדם המעוניין להיות יהודי ועבד ה' ראוי ובעניין זה אמליץ, אם עדיין לא קראת, על מורה הנבוכים לרמב"ם, בעיקר הפרקים האחרונים בחלק ג' של הספר העוסקים בטעמים כלליים למצוות, בין השאר גם לעניין קורבנות, צדק ומשפט.

    בברכת חג שמח לך ולכל בית ישראל,
    ניצן.

    Reply
  3. טל ירון Post author

    שלום ניצן,
    באופן כללי, ניתן לומר על הנביאים שהיו מאד קיצוניים. אליהו שרף את שליחי המלך, רק בגלל שלא התייחסו אליו מספיק בכבוד. רוב נבואות הנביאים עוסקות בחורבן והשמדה. מיעוטן בצעדים קונסטרוקטיבים. לא סתם היו כאלו שקישור בין ירמיהו, נביא הזעם הגדול, לישיעיהו ליבוביץ', נביא הזעם המודרני, על פי חלק מעם ישראל. גם עמוס, וגם ירימיהו רבו עם כל מה שזז. ישיעהו שנא נשים מפורכסות. לא בדיוק האנשים הכי חביבים. נראה לי שקצת שילוב עם כהנים לא הזיק לתורה הנביאית.

    אשמח לקרוא את הרמב"ם. מכול גדולי ישראל הראשונים, הוא נראה לי הקרוב ביותר לתפיסת עולמי.

    חג שמח לך ולכל עם ישראל.

    Reply
  4. ניצן

    בהחלט מהבחינה של תורה רציונאלית תמצא אצלו הרבה במשותף; על השפה העתיקה במקצת בה הוא מתנסח (התקופה בה הפילוסופיה הייתה בדמותו וצלמו של אריסטו) יש הרבה יופי ואמת בדרך החשיבה וההסבר שלו.

    Reply
  5. ניצן

    ברמב"ם נתקלתי במהלך הלימודים של "מחשבת ישראל" ומשם המשכתי לקרוא וללמוד בעצמי. שנינו, אני חושב, אוטודידקטים ולכן ללמוד משהו במסגרת עצמאית לא אמור להישמע מוזר.

    Reply
  6. דני

    שלום טל וחג שמח,
    בעיניין הרמב"ם ושורש התורה, הרמב"ם במורה נבוכים שואל מה שאל משה (רבנו) מאלהים בזמן כתיבת לוחות הברית.
    לפי הרמב"ם התורה נותנת את התשובה לבקשתו של משה רבנו – את פני לא תראה… כי לא יראני אדם חי. משה רבנו ביקש להבין ולדעת את אלהים והבריאה והתשובה הייתה – את אחורי – את הצורה או התבנית של הדברים את זה תוכל לדעת, את שאר הידע וההבנה לא תוכל.
    עשרת הדיברות והתורה נבנו על ההבנה הבסיסית של הבריאה, זו נתנה למשה מאלהים. שאר חוקי התורה נגזרים מהבנה זו ומבוססים על מיטב הידע המדעי לאותה תקופה. זהו לדעתי מקור היהדות, הבסיס. אני איש מדע, כמות התאוריות והטעויות שעשיתי מדהימה. המדע הוא אולי הכלי הטוב ביותר שיש לנו לחקר האמת אבל הוא מושתת על בני אדם ואלה עושים טעויות.
    התוצאה היא שגם בתורה יש לא מעט טעויות וגם בדרכו של עם ישראל לאורך התנ"ך אנו רואים בעיות רבות.
    בעיקרון, כיוון שהתורה מבוססת על תבנית שמקורה באלהים גם עם הדרך רצופה טעויות הכיוון תמיד יהיה נכון.
    עם ישראל הורכב מגרעין קטן של מאמינים (משה ואחר כך בני לוי, הנביאים…), גרעין גדול יותר של בני ישראל שלא ממש הבינו על מה מדובר אבל סגדו לאל הלאומי של אבות אבותיהם יחד עם אלים נוספים, וערב רב שהאמין בשאר האלים.
    התנ"ך מראה כיצד לטעמי המיעוט הקטן שמבין את המונוטאיזם נכשל במהלך בית ראשון ליצור את העם היהודי.
    ליהדות נכנסים הרבה מאוד אלמנטים פגאניים ודוגמא טובה לכך היא סיפור הבריאה (כנגד מעשה בראשית), טו באב ועודתכסים ומנהגים שונים שקבוצת הנביאים נאלצת להתפשר עליהם בכדי להשאיר את העם כעם.
    משה הוא הנביא הראשון שנאלץ להתפשר והפשרה היא ביצירת הכהונה.
    היהדות והיהודים כעם באמת שונה נוצרים בגלות – מי שנשאר מאמין באל אחד ושמר על המסורות והמנהגים נהיה יהודי.
    אני כרגע בארה"ב, היום אקיים סדר פסח, כולם עובדים כרגיל, אין היסטריה של קניות, ברוב המקומות יש חמץ ואין שום אווירת חג.
    יהיה מאוד קל להיות חלק מהעדר הכללי ולהעלם בתוכו.
    לכן יהודי הוא לא רק אדם רודף צדק, או כפי שאני מבין את פרוש המילה ישראל – עומד\נלחם על האמת.
    יהודי הוא גם אדם ששומר על לפחות חלק מהמצוות.
    אין מה לעשות, חלק גדול מהתקסים שמלווים אותנו נועדו פשוט ליצור עם, במיוחד כשאין יהודים אחרים מסביבך יש חשיבות לדברים בסיסיים כמו הנחת תפיליו, קבלת שבת וכד'. אתה יודע שאני נוסע בשבת ולא מניח כיפה על הראש ובכל זאת יש תכסים שחייבים לקיים בשביל להישאר יהודי.
    השאלה הגדולה היא מה ועד כמה.
    בסיכומו של דבר הזמן עושה את שלו, מי שרוצה לעזוב את היהדות עוזב ומי שנלחם להישאר ישאר.
    מבחינתי אדם שמעוניין להישאר יהודי הוא יהודי.
    אחת הבעיות הגדולות בארץ היא שיש שתי קבוצות חדשות בעם – אחת שאיננה מעוניינת יותר במנהגים ובדת (שלמעשה מגדירה אותנו כיהודים) והשניה שפוסלת את כל מי שלא מדקדק בכל המצוות…
    כל עוד שני הקטבים האלה לא ילמדו לחיות ולקבל זה את זה מבלי רצון לכפות את עצמם על השני, ותוך התחשבות במסורת שלנו כעם, מלחמת הדת תמשיך.
    חג שמח
    דני

    Reply
  7. טל ירון

    קודם כל חגשמח דני. מקווה שעבר עליכם סדר יפה. האם עשיתם אותו לבד? או ביחד עם עוד אנשים?

    אני מקבל את דבריך. כיום אני חושב שיש טעם גם לחיפוש הצדק, וגם לסמלים ולמנהגים. כל עוד נשמר האיזון הנכון. כך שהמסורתיות אינה מחניקה את חיפוש האמת.
    בעניין הזה, הרב שאני קרוב אליו ביותר הוא הרב קוק. שמחבר בין העולמות. שאומר שאין חיפוש אמת בלי מעשי המצוות, ואין מצוות בלי חיפוש האמת. הרב קוק נותן מקום מרכזי בתורת הגאולה שלו למדע ולעולם החילוני. לא כ"חמורי משיח" כמו שתיאר רכילבסקי, אלא כמובילי תהליך הגאולה.

    חג פסח שמח דני לך ולכל המשפחה

    Reply
  8. Pingback: nclegalquestions.com

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *