או בעצם, מדוע ילדי העובדים הזרים הם אתגר ציוני ממדרגה ראשונה.
הארגון למען ילדי העובדים הזרים הוציא את הסרטון הבא:
אני חושב שהסרטון מציג רק את קצה הבעיה.
אם נבין את הבעיה, נראה שמי שמסכן את הציונות אינם אותם ילדים, אלא מערכת גדולה שפועלת במדינת ישראל, וחותרת תחת עקרונות היהדות והציונות. מערכת שעושקת עובדים, פוגעת במרקם התרבותי-חברתי של מדינת ישראל, ויוצרת חוסר כבוד כלפי המדינה. לדעתי יש צורך לפעול על פי ערכי החסד של היהדות, ולמנוע את גרוש אותם ילדים. הילדים הללו אינם האיום האמיתי על הדמוגרפיה היהודית או על ערכי היהדות. האיום האמיתי נמצא בתוכנו. במערכת שיוצרת את הבעיה. כשנבין כיצד פועלת המערכת, נבין כיצד עלינו לפעול.
כדי שנבין מדוע המערכת היא שמהווה איום על ערכי היהדות חשוב להבין קודם מה הם עיקרי היהדות. על פי הנביאים מהות היהדות, אינה בבנית בית המקדש, או ג' תפילות ביום, או שמירת השבת. (ראו ישעיהו, א', י' – י"ז) . עיקר היהדות, ומילוי רצון השם, נמצא בעשיית צדק, משפט וחסד. כמעט כל הנביאים חזרו על כך. בורא העולם, מעוניין בשלושת אלו: צדק, משפט וחסד. כל השאר נספחים לעיקר.
כה אמר ה', אל יתהלל חכם בחכמתו, ואל יתהלל הגיבור בגבורתו; אל יתהלל עשיר בעושרו. כי אם-בזאת יתהלל המתהלל, השכל וידוע אותי, כי אני ה', עושה חסד משפט וצדקה בארץ: כי באלה חפצתי, נאום ה'. (ירמיהו ט', כ"ב – כ"ג)
ומה הקשר בין יהדות לציונות? נו טוב…
כדי להבין כיצד פועלת המערכת ומדוע המערכת גורמת למדינת ישראל להיות אנטי-יהודית, ואנטי-ציונית, יש לקרוא את סיכום הדוחות של מרכז המחקר והמידע של הכנסת. כל האמור להלן מבוסס על שני מחקרים שערך גלעד נתן, מטעם מרכז המחקר והמידע של הכנסת, עמודים 44 -60, שמופיעים במסמכים שאספו הארגונים למען ילדי העובדים הזרים.
זה מתחיל כך:
(אם אתם מבינים יותר טוב איך פועלת המערכת, אנא שפרו את המידע בדף הזה, באקו-ויקי)
על פי החלטת הממשלה יש לכ-40 חברות קבלן אישור להביא עובדים (בדוחות החברות נקראות "תאגידים"). לכל חברה כזאת ישנה מכסת עובדים אותה היא יכולה לייבא. על פי החוק, אסור לחברות קבלן הללו לגבות מהעובדים דמי תיווך העולים על כ- 3000 ש"ח. בפועל, המתווכים בארצות המוצא, והחברה מקבלים כ – 5,000$ – 20,000$ מכל עובד, עבור הזכות לעבוד בישראל. פי 6 עד פי 27 מהמותר! גם כשהעובד מגיע לארץ הוא אינו מקבל שכר על פי החוק. שכר עובד לשעה, על פי הדוחות הללו, נע סביב 13.5 ש"ח לשעה. הרבה פחות משכר המינימום המותר. גם סכומים שחברות הקבלן אמורות להפריש לטובת העובד ולשלם לעובד בסוף שהייתו, אינם משולמים. כך נוצר מצב, שכל עובד זר, הוא מכרה זהב עבור קבלן העסקה. כנראה שלחלק לא מבוטל מהכנסת העובד מגיעה לידי חברת הקבלן, וכך גם הסכום האגדי שהוא משלם עבור הזכות לעבוד בארץ. רק מהתשלום על הזכות, זוכות חברות הקבלן ללמעלה מרבע מיליארד דולר בשנה!
כתוצאה מדמי התיווך, חברות הקבלן מפיקות רווח אופטימלי כאשר עובדים מעוסקים פרק זמן קצר ככל האפשר, ומוחזרים לארצם. כך הן גם מרוויחות יותר דמי תיווך. מדיניות זאת יוצרת את מדיניות "הדלת המסתובבת", והיא בעצם מנצלת את העובדים בצורה לא הוגנת .
העובדים נפגעים ממדיניות זאת. בתי משפחותיהם ממושכנים כדי להבטיח שיוכלו לשלם את דמי התיווך הענקיים. ולכן יש לעובדים אינטרס להגדיל ככל הניתן את השהות בארץ ולהתנתק מהקבלן. ומכאן נוצרים למעשה "העובדים הזרים הבלתי חוקיים". חברות הקבלן מנסות לכן לקשור את העובד אליהן, באמצעות החזקת חלק מכספו, או החרמת הדרכון. אך העובדים, מוצאים לא פעם דרכים להערים על חברות הקבלן.
דוחות המחקר של גלעד נתן, מראים כי הסיבה העיקרית ליצירת עובדים זרים בלתי חוקיים, היא דמי התיווך המופרזים שלוקחים המתווכים וחברות הקבלן המיבאות את העובדים.
הרשויות עצמן, כושלות בפיקוח יעיל על הקבלנים ועל המעסיקים. למרות שהמדינה יכולה לקחת מכל אחד מהקבלנים את רשיונו בכל רגע, מעולם לא בוטל רישיון יבוא עובדים, זאת על אף שברור כי החברות גובות דמי תיווך אסורים.
יתכן שחוסר הפיקוח נוצר מאי הקצאת כוח אדם מספיק, אבל יכול להיות גם שהסיבה לכך היא שחיתות. כיוון שהעסק מגלגל סכומי כסף גדולים, ומערכת הפיקוח היא קטנה, ניתן בקלות יחסית לשחד את המערכת (כמו במקרה הזה). אדם שהכרתי שניסה לשכור פעם עובד זר, טען בפני כי המערכת מאד מושחתת. כך שמנגנון ממשלתי לא מפוקח ולא מבוקר מספיק, עלול להוות בעצמו בסיס להתפתחות שחיתות, ולהכשלת מדיניות הממשלה.
המנגנון הזה יוצר שיתוף פעולה מעניין בין הקבלנים לממשלה. כדי למקסם את רווחי חברות הקבלן, יש צורך במכסות, יש צורך בגירוש, ויש צורך בהגדלת כמות האשרות. החיבור הזה בין הון לשלטון עלול ליצור את אחת התופעות האכזריות בפולטיקה הישראלית, ובסופו של דבר ליצור חברות נצלניות, שבהן העובדים הזרים מנוצלים, מבלי שתהיה להם אפשרות להשתכרות הוגנת.
כך שלמעשה, ילדי העובדים הזרים, הוא רק קצה קצהו של מנגנון נצלני לא מרוסן. מנגנון לא אנושי, לא יהודי ובטח ובטח לא ציוני.
מה אפשר לעשות כדי לפתור את הבעיה? אני מציע שיש לבחון קודם את המנגנון שיוצר את התופעה הבעייתית הזאת. לאחר שנבין את המערכת מספיק טוב, נוכל לחפש אלטרנטיבות אפשריות לשיטה. הקיימת. כף נפעל בצורה קונסטרוקטיבית. אני מקווה כי בתקופה הקרובה יוכלו הוגעים בדבר, וכל מי שיש להם עניין בדבר, לבחון סוגיה זאת באמצעות אקלי. אם הפתרון יהיה סביר וטוב, אולי תתגבש סביבו קואלציה רחבה מספיק, שתוכל ליצור שדולה ליישום הפתרון.
ואז נוכל לשנות את המערכת, כך ששוב תעמוד מדינת ישראל בעקרונות הציונים-יהודיים של צדק, משפט וחסד, ובא לציון גואל 🙂
אני מסכים ששיטת הכבילה היא שיטה מזעזעת, שיוצרת תנאי עבדות דה פאקטו.
אני מסכים גם שהיא הסיבה המרכזית למספר הגדול של העובדים הזרים הלא-חוקיים בארץ.
אבל בעיית מהגרי עבודה, ובעיית ילדי מהגרי עבודה, תהיה כל עוד לא תהיה שום דרך הגיונית להתאזרח בישראל.
אם ישראל רוצה להביא לכאן מהגרי עבודה, היא צריכה להכיר בזה שחלקם ירצו להישאר כאן – ולתת להם את האפשרות הזו. מהגרי עבודה הם לא סחורה, הם בני אדם שיש להם גם רצונות משלהם, וצריך לקחת את זה בחשבון.
נדב,
לא הבנתי. מדוע שאדם שבא לעבוד כאן כעובד זר, יהיה זכאי להישאר כאזרח. למיטב ידעתי כל מדינה זכאית להחליט מי יהיה אזרח ומי לא. מה הטעם המוסרי לדעתך לאפשר לכל אחד להיות אזרח ישראלי?
האם זה שקיבלתי אשרת עבודה בארה"ב, אומרת אוטומטית שאני גם אהיה אזרח אמריקאי? לא מבין את הטעם לכך. אשמח להסבר.
זה לא מה שהוא אמר.
במדינות שהיינו רוצים להידמות להם יש תהליך – יכול להיות מתירני או מחמיר – אבל בכולם יש תהליך בו אתה תוכל להפוך לאזרח.
פה אין.
בריטניה למשל מאוד מחמירה. ארה"ב באמצע ויוון מקילה.
אבל בכולן ובעוד הרבה מדינות את יודע שיש אפשר ויודע מה צריך לעשות כדי לקבל אזרחות. פה אין וזהו.
יונתן, גם אם אין הליך כזה. איזה צידוק מוסרי יש לאיפשור אזרחות. האם תוכלו להאיר את עיניי בנושא?
כי אין סיבה שאם לא יוכל לבחור את החברה אליה הוא משתייך ואת המדינה בה הוא חבר. כמובן שגם לצד השני יש זכות לבחות אותו וצריך להגיע להסכמה הדדית.
יפה אמרת יונתן,
ובתנאי שלאזרחי המדינה הקיימים תהיה יכולת לבחור את מי לקבל אליהם. כך מקובל בארה"ב, שוויץ, וכמעט כל מדינה שאני מכיר.
זה תפקיד האזרחים (דרך נציגיהם, כפי שהדבר בא לידי ביטוי כיום), להחליט את מי הם רוצים לקבל. בארה"ב רוצים לקבל בעלי השכלה גבוה, דוברי אנגלית, ואנשים שיכולים לתרום לכלכלה האמריקאית. בשוויץ, אזרחי הקומונה צריכים לאשר את האזרחות, ובישראל, אתה צריך להיות יהודי.
למיטב הבנתי, אזרחי ישראל, אינם מעוניינים כרגע לקבל כאלו שאינם יהודים.אני מעריך שמבחינתנו היהודים הסיבה לכך היא סיבה של רוב הדרוש להתקיימות. האם אתה מוצא בכך פגם?
לא,
כי בישראל אין חוקי הגירה. יש את חוק השבות וחוק הכניסה לישראל. האחד מפלה מראש והשני אומר ששר הפנים קובע את מדיניות ההגירה באמצעות תקנות (כלומר ללא דיון בכנסת).
כך שהאזרחים לא החליטו – הם החליטו שמישהו אחר יחליט בשבילם.
יונתן,
חוק השבות, הוא הקריטיריונים שקבעו חברי הכנסת, כקריטריון הכניסה לישראל.
בארצות הגברית, כדי להתקבל עליך להיות בעל הכנסה, משכיל וכיוב' – גם זה חוק מפלה. החלום של ארה"ב הוא כסף והצלחה. אצלנו הקריטיריון הוא שאתה יהודי. ברור שחוקי קבלה הם מפלים. כל מדינה, זכאית לדעתי לקבוע לעצמה את צביונה. אינני רואה את ההבדל בין הפליה על פי כסף ומעמד, להפליה על בסיס לאום/דת. אולי תצליח להראות לי את ההבדל, שאינני מבחין בו?
לגבי חוק הכניסה לישראל. במידה גדולה חברי הכנסת מסמיכים את הממשלה לעשות דברים בשמם. במיוחד שהעניין קשור לנושאים פרטיקולרים. הרי חוקים נועדו לתת מסגרת לפעילות המדינית, ולא לעסוק בנושאים פרטיקולרים. חברי הכנסת הסמיכו את השר לבחון כל מקרה לגופו. נראה סביר בהחלט (כל עוד, יכולים חברי הכנסת להתערב במידת הצורך פעם בשיקולי השר).
אז זהו, שהם לא יכולים להתערב.
ונראה לי שזו הסמכה קצת רחבה מידי. מה היית אומר אם הכנסת הייתה מבטלת את ועחו"ב ואומרת שהממשלה תעשה מה שהיא רוצה בעינייני ביטחון?
הי יונתן,
עיקר הדיון כאן אינו בשאלה האיזון בין הכנסת לממשלה. אלא בשאלת מתן האזרחות. עדיין לא הבנתי ממך או מנדב, מדוע על מדינת ישראל, מבחינה מוסרית לתת לעובדים זרים, אזרחות.
לגבי יחסי הכוח בין הכנסת לממשלה. באופן כללי, הכנסת אמורה לעסוק בחוקים ארוכי טווח, ולא בשאלות פרטניות. נראה לי שכל עוד השר אינו חורג מרוח האמונה של הקואליציה, חברי הכנסת לא יתנגדו. אך כאשר תהיה חריגה, כפי שהיה כשינוי היתה אחראית על משרד הפנים, תהיה התמרמרות, וניתן יהיה להגביל את צעדי השר. אבל זה לא העניין בו אנו עוסקים. העיקר הוא הליגטמיות המוסרית של מתן אזרחות לשאינו יהודי.
לא אמרתי מעולם שעל המדינה לתת אזרחות לעובדים זרים באופן גורף.
אלא שבמציאות בה אנשים שאינם אזרחים הומנו על ידי המדינה לשהות ארוכה בתחומה – צריך להיות הליך בו הם יכולים לקבל אזרחות. כל התייחסות אחרת היא החפצה של אותם אנשים – טובים רק לעבוד בשבילנו.
לגבי הילדים – מי שגדל כאן מספיק שנים (ולגבי ילדים גם 3 שנים זה מספיק) – ישראל היא המולדת שלו ולכן צריך להעניק לו אזרחות.
הי יונתן,
אני רוצה להבין. כלומר על פי גישתך, אם נזמין אנשים לשנתיים, ונדאג שיעזבו לאחר שנתיים. וכמובן נדאג למצוא דרך שההגעה לכאן לא תעלה כמעט דבר (כך שיוכלו להנות מהרווח הכלכלי של עבודתם כאן), אז אין צידוק למתן אזרחות.
אני לא מצליח להבין את הצידוק המוסרי שאתה מציג. יש הסכמי שכר. יש חוזה. על פי החוזה, אדם מגיע לכאן כדי לעבוד שנתיים, ואז הולך. זה הסכם התעסוקה בין האדם למדינה שמקבלת אותו. אם הוא מפר את ההסכם, הרי הוא פורע חוק. ועל כך יש להעניש, למיטב ידעתי, ולא לצ'פר.
כמובן שיש עניינים הומנטיריים, ועל כך צריכה להיות וועדה דמוקרטית שיכולה לדון במקרה. אבל עבור הרוב הגדול, זה צריך להיות פרק זמן קצוב.
ויותר חשוב לי מלהבין את הצידוק המוסרי, חשוב לי לנסות להבין מה גורם לך להשקיע כל כך הרבה ממרצך לטובת הנושא. הרי צריך שם להיות משהו מאד ברור, שיגרום לאדם לעבוד כל כך הרבה.
חג שמח,
טל
Pingback: מבט פילוסופי » Blog Archive » עצרת למען ילדי העובדים הזרים