נראה לי שאת לא ממש מאמינה בכוחו של עם ישראל
אני מאד מאמין. אני חושב שהוא עם שמחפש את דרכו. לאו דווקא דרכם של הרבנים. אבל יש בעם הזה מספיק כוחות המחפשים את האמת.

באופן כללי, אין לי סימפטיה גדולה למי שמפעיל אלימות. אני יודע שאנשי חוות גלעד גזלו לא מעט אדמות משכניהם, בחסות כביכול התורה. הם אמרו לי זאת בעצמם. אין לי גם סימפטיה גדולה לגזלה. יחד עם זאת, האלימות שהמדינה מפעילה כלפי אזרחיה היא עוברת כל גבול, ואני חושב שכאן היא בהחלט עברה את הגבול. הפתרון אינו תג-מחיר שיזמו הקיצונים שבנו, אלא פעילות דמוקרטית.
קיצונים יודעים רק אלימות, ומסכנים את כולנו, ואת עם ישראל באופן כללי.

לעניין שחיתות ומלחמה – מסכים גם מסכים. הן בצד הישראלי והן בצד הפלסטיני (ולראיה, ע"ע אהוד ברק).

לגבי ההתנהגות של ישראל כיום:
מסכים. אנו פועלים באגרסיביות ויוצרים רוח מלחמה אצל הפלסטינים.

כשאני מדבר על יצירת אווירת שלום, אני מדבר על דור חדש, שיצמיח כאן רוח של שלום. אני מוצא שהשלום צריך להתחיל אצלנו. בחשיבה שלנו, במנטלות שלנו, בשיח שלנו. ועלינו לעודד את החלקים שוחרי השלום בצד הפלסטיני. כך אני מאמין שניצור חברת-שלום.

החלטת הציבור הישראלי:
ברור שזה נובע ממצב של כיבוש. נכון להיום, ישראל היא הריבון. בידיה הכוח להחליט מה לעשות עם יו"ש.הפלסטינים יכולים להחליט מעכשיו ועד עולם, אך אין להם הכוח לבצע את ההחלטה. ההחלטה הזאת יכולה להתבצע מתוך דיאולוג שלום עם הפלסטינים או מתוך מלחמה וטרור, בהתאם למנטליות של שני העמים. נכון להיום, הישראלים לא החליטו מה הם רוצים מיו"ש (או מעצמם). הפלסטינים לא עזרו לנו להשתכנע שיש לוותר על יו"ש. הם כן הצליחו לשכנע אליטה מתוכנו לוותר על רצועת עזה.

מחכה להמשך הדיון

(אה, ובדיוק כשאני עומד להגיע למנה העיקרית – הציונות בהקשר של קולוניאליזם – הילדים שלי מאד צריכים אותי בעניין חילוץ אטבים משרשראות של אופניים. זה יחכה להמשך, ברשותך)

נתחיל במה שאנו מסכימים עליו.

א. בכך שקיימים כאן עם/קבוצה של אנשים משוללי זכויות דמוקרטיות, ובלי מדינה שתאפשר להם את הזכות להגדרה עצמית. ובכך שההתנהגות שלי כקצין, אינה יכולה להמעיט בגודל הבעיה.
ב. בכך שאני מעניק נקודות זכות לכל מי שעושה דבר מה למען אמונותו, במיוחד אם הוא פועל בצורה דמוקרטית. ואין זה משנה אם הוא פועל נגדי או בעדי

עכשיו, לגבי נקודות המחלוקת:

קולוניאליזם:
קלוניאליזם היא שיטה שהאירופאים פיתחו כדי להשיג משאבים וסחורות בזול, ולמכור אותן ביוקר באירופה, ובכך להעשיר את המדינה הקולוניאליסטית. השיטה הזאת הוחלפה מאוחר יותר בגלובליזם, הלגיטמי יותר. אינני רואה שום קשר בין הקולוניאליזם לכיבוש יש"ע. כשכבשנו את יש"ע, חזרנו לארץ אבות. שילה, אלוני ממרא, עלי הם ישובים בתנ"ך, בהם התנהלו אבותינו. בשומרון ויהודה התנהלו רוב סיפורי התנ"ך הארץ-ישראלים. אין דין אלג'יריה, שלצרפתים לא היה אליה שום קשר, לדין יהודה ושומרון. הסיבה לכיבוש, הוא חזרה לארץ אבות. זאת למיטב ידעתי, היתה התחושה בקרב רוב הציבור לאחר מלחמת שש הימים. ולכן אנו נקראים מתנחלים. אנו נוחלים ארץ אבות.

אני מניח שדיין וחבריו ברפ"י ומפא"י הניחו שניתן יהיה להשיג שלום בארץ ביחד עם הפלסטינים. שהפלסטינים רק יראו את יופי בלוריתנו, וירצו לחיות תחת צילנו לעולם ועד. אבל לא כך התפתחו הדברים, והקונפליקט הלך וגדש.

כך שכיום אנו אכן בקונפליקט בין הפלסטינים לבינינו, ולמעשה גם בינינו לבין עצמנו.

הציבור הישראלי לא החליט עדיין מה לעשות עם יו"ש. מצד אחד ברורים לחלק מהציבור הבעיה של זכויות אדם, ומצד שני חלק גדול מהציבור דבק בנחלת אבותיו. וכמו כן, נראה כי הפלסטינים, אם רק ניתן להם מדינה משלהם, יהפכו את יו"ש לקן צרעות, בדומה לעזה. חלק מאיתנו (בכללם יהושפט הרכבי ובוגי עילון), מערכים כי הפלסטינים אינם מעוניינים בסיום הסיכסוך, אלא בסיום מדינת ישראל.

כך שנכון להרגע הקונפליקט תרם הסתיים.
כאזרח וקצין במילואים, אמשיך להתנהג כמיטב יכולתי על פי קודיי מוסר דמוקרטיים, עד שהציבור הישראלי יחליט מה לעשות ביו"ש. אינני רואה בישיבתנו ביו"ש קולוניאליזם. כפי שציינתי בתחילה, השימוש במילה קולוניאליזם מתאים אולי לאירופאים שאינם מבינים את המתרחש כאן, אך לא לישראלים שיודעים שלא הוצאנו שום רווח כספי מיו"ש, אלא להפך, רק הפסדנו.

דמוקרטיה ישירה:
באופן אישי, הפתרון שאני מציע למצב שונה מכל הנאמר לעיל. כשאני מנסה להבין את מקורות הסיכסוך, אני מוצא שני מקורות עיקריים. הראשון הוא חוסר היכולת שלנו לקבל את הפלסטינים, וחוסר שיוויון ההזדמנויות. התיחסנו אליהם בזלזול. פגענו בכבודם בכל מחסום אפשרי. לא נתנו להם חופש ביטוי בכנסת, לאחר שכבשנו את יש"ע. הדבר הוביל למרמור עז, שעליו רכבו פוליטיקאים מחרחרי מלחמה מהצד הפלסטיני. וזה מוביל לסיבה השניה לסכסוך. אש"פ: אש"פ נולד מתוך מלחמה ומאבק. הפולטקאים שלו למדו לדבר רק מלחמה. הם צריכים את המלחמה כדי להתקיים, וכדי להצדיק את קיומם. הם כ"כ מושחתים, שרק מאבק מתמיד בישראל יכול לכסות על ערוותם המוסרית, בפני בני עמם. זאת הסיבה שהפת"ח קרס תוך כמה ימים אל מול החמאס. במצב הזה, לא יכול הציבור הפלסטיני לפתח דרכי שלום. המנהיגים שלו, רואים במלחמה חזות הכל.

ולכן הפתרון שאני מציע הוא אחר ומורכב יותר. הוא פונה במידה מסויימת אל פתרון הקנטונים והדמוקרטיה הישירה בשוויץ, אך הוא עדיין לא גמור. אני עדיין לא יודע מה יהיה בדיוק אותו פתרון. אני יודע שיהיו בו כמה אלמנטים, אך אינני יודע איך הם ישתלבו. אחד האלמנטים נועד לטפל בבעיה שיצרה את הסכסוך. יהיה עלינו לחזק את המוסר הישראלי. על פי ההמוסר שנמצא בתנ"ך, עלינו לתת לגר יחס שווה. עלינו להמשיך להיות חברה יצרנית וחדשנית, ובמקביל, לשלב את האוכלוסיה הערבית-ישראלית ואולי את הפלסטינית בצורה שווה בתוכנו. עלינו לייבש את מקור השנאה, ולהצמיח מקור לשיתוף פעולה. כבר כיום ניתן לראות בפועל כי האוכלוסיה הערבית-ישראלית משתלבת יותר ויותר בחברה הישראלית. לפעמים כשאני רואה ערבים ברעננה ובכפר-סבא, הם נראים לי חלק מהחברה הישראלית. עלינו לאפשר את המשך השתלבותם בחברה, ולאפשר להם שיוויון הזדמנויות, וכבוד תרבותי.

מצד שני עלינו לדאוג לצמיחתה של פוליטקת שלום אצל הפלסטינים. לדמוקרטיה ישירה, בסגנון השוויצרי יש יכולת מוכחת לעשות זאת (בשוויץ קיימים ארבעה עמים שונים ושתי דתות. בעבר כולם נלחמו, ועם הזמן הם התאחדו, בזכות האוטנומיה והדמוקרטיה של כל קנטון). הייתי רוצה לבחון יותר לעומק את האפשרות להחיל בא"י/פלסטינה דמוקרטיה ישירה כחלק מהפתרון אותו אני מחפש.

היכן תחלוק עלי?

כיצד אתה מאמין שניתן להגיע לסיום הסיכסוך?

יום טוב,
טל

כך שאני לגמרי מעריך את המחויבות האישית שלך לערכים, ואני מאמין שאתה בהחלט אדם יוצא דופן וראוי להערכה. אבל הסיטואציה, מה לעשות, היא בלתי מוסרית בעליל. אני משוכנע שבאלג'יר היו גם קצינים ישרים וצרפתים הוגנים, אבל זה לא שינה את העובדה שהם היו כובשים, וככאלה בלתי-מוסריים.

שני נ.ב.
1. גם אני תומך בדמוקרטיה ישירה.
2. אם אני זוכר נכון, השתתפתי בשתי הפגנות חשובות בשנות השבעים והשמונים. אחת – נגד כניסת יהודים לבית הדסה בחברון, והאחרת – נגד הקמת קדומים… מקווה שלא תחזיק את זה נגדי, אבל אני עדיין מאמין שהיה עדיף שקדומים לא היתה קמה, ושכל מפעל ההתיישבות בי"שע לא היה מתרחש מעולם.

אם יורשה לי להיכנס לדיון בינך לבין חוד (השעה מאוחרת ואני תמיד מחפש הקלה מחישובי קינטיקה כימית :X)- אתה בוטח יותר במי שדומה לך. הזר, זה שהוא בעל תרבות והיסטוריה שונים ממך ולכן, להרגשתך, אינו נמצא איתך באותה סירה או לכל הפחות לא במחוייבות שלך, יראה כפחות מבטיח בתור משענת לשעת צרה.

הנטינגטון עושה יופי של הסבר בנוגע לעניין הזה ב"התנגשות הציוויליזציות".

תודה על המידע על יגוסלביה. נוצרים ומוסלמים לא מסתדרים בד"כ טוב ביחד.

חוד, מדוע לדעתך, תרבות, היסטוריה משותפת יביטיחו שיש סיכוי שאותו אדם ישתף איתי פעולה במלחמה, יותר מאשר מי שאין לו את אותם מנהגים או היסטוריה כמוני? יש רעיון?

השתייכות לקבוצה באופן כללי, וללאום באופן פרטי ( פעם אלה היו שבטים, דתות, אידאולוגיות ועוד ) היא דילמת אסיר אכזרית. אם אתה יותר אוניברסלי, טווח שיתוף הפעולה גדל במידה עצומה ואתו השגשוג. אבל אם פורצת מלחמה, אתה ושושלתך נרמסים. והמלחמה היא סירנה שלטסטוסטרון שלנו קשה לאטום את אוזניו אליה לאורך זמן, והיא תמיד מגיעה, בדרך כלל במהלך חייו של אדם – כך היה עד כה בהיסטוריה.

מכיון שכך, הבדלים קטנים בין אנשים נעשים משמעותיים מאוד. אם בעלה של אחותי הוא בן לאום שונה ממני, האם אני יכול להפקיד את חיי בידיו ? מה אם הוא גדל בשכונה שלי, אבל אמו מחזיקה בדת אחרת ? משל למה הדבר דומה, למטפס הרים שבודק את אחיזת היד הבאה. האם על הבליטה שמימין יש קצת יותר חול ? האם זו שמשמאל נראית קצת רופפת ?

הכוח הישראלי הוא לא העניין פה. השאלה אינה האם "ישראל מוכנה לשלוח גדוד מג"ב לרסק לכפר את העצמות" אלא "כמה זמן ישראל תהיה מוכנה לשלוח גדוד מג"ב לרסק לכפר את העצמות". הקרב כאן אינו קרב של כוח, אלא של פסיכולוגיה- מי יכול להחזיק יותר זמן במאבק וכרגע: לא ראיתי שהפלשתינים מבצעים מחוות או נלחצים על ידי ארה"ב…

לעניין יגוסלביה- אני חושב שפיצוח התעלומה נתון על ידי שני גורמים:
א. חלק מהקבוצות האתניות הן מוסלמיות וחלק נוצריות, כך שחלקן נוטרות טינה לאחרות על מעמדן המועדף בתקופת הכיבוש העות'מאני.
ב. ב"הנתגשות הציווליזציות" הנטינגטון מראה שאחרי איבוד של אמונה אחת, אמונה אחרת מתעוררת (אותו הדבר גם ב"אנטומיה של הפאשיזם"): אם עד אותו שלב הדבק היה הקומוניזם, ברגע שהוא מת העמים השונים היו צריכים להחיות מסגרות חברה אחרות.