דניאל,

מסכים עם הכל. רק הייתי מחזק, את הצורך לתנאי מינימום ולתנאים סוציאלים, הדומים לתנאיו של אזרח ישראלי.

לגבי העדר יחס מחייב בין המעסיק לעובד. מוכן ללכת איתך בנושא זה, כרגע

טל,
הבעיה איננה עם העובדים הזרים שמגיעים לעבוד כאן. הבעיה היא עם כמות העבודות שבורחות לארצות שלהם, כי כאן עולה יותר מדי להעסיק פועל.

אני לא חושב שצריך להגביל פלסטינאי לעבודות בניין וחקלאות בלבד. מגיע להם להתפרנס בכל תחום שהם רוצים ויכולים, ובכל שכר שהם מוכנים לעבוד תמורתו.

בנושא הפגיעה בכבודם של העובדים הזרים/הפלסטינאים, או תנאים שנראים לנו "ניצול", הרי שזה כמעט תמיד נובע מיחס אסימטרי שאנחנו נותנים למעסיקים, מתוקף מעמד חוקי רעוע לעובדים האלה.

אם העובדים האלה היו כאן באישור, והיו יכולים להיות כאן בלי קשר למעסיק שלהם, המעסיקים לא היו מתייחסים אליהם בצורה שונה במיוחד מלעובד ישראלי.

יונתן -
עם איזה חלק אתה לא מסכים?

שלום יונתן,

אז מה לדעתך הולך בשטחים?

דניאל – נראה לי שאין לך מושג מה הולך בשטחים…

שלום דניאל,

עם הפיסקא הראשונה אני בהחלט מסכים.

עם הפסקא השניה, כבר מתחילה להיות לי מחלוקת. ראה את כל העובדים הזרים בישראל. ישנו שכר מינימום עבורם, והנה הם עדיין מגיעים ממרחק עצום בעשרות אלפיהם. הסיבה היא שחלק גדול מהישראלים לא מוכן לעבוד בעבודות שעובדים הזרים. הערבים הפלסטינאים, בהחלט מוכנים לעבוד בחקלאות, בבניין ובמקומות אחרים.

אין לי שנאה למי שיש לו כסף. אני חושב שאם אדם משיג את כספו, בגלל יוזמתו וחריצותו, יהיה זה אות לברכה בעיניי. הבעיה היא עם סוג מסויים של מעסיקים, שחושב שאם הוא משלם לאנשים, זה מאפשר לו לרדות בנפשם. לצערי פגשתי לא מעטים מאלו.

המצב מחמיר עוד יותר,כשמדובר באינטראקציה בין יהודים לערבים. יש מעבידים יהודים נהדרים, ואנושיים. אבל יש כאלו שאולי מפחד, או תפיסה סטראיוטופית, יש להם תחושה שהדרך היחידה לשלוט בערבים היא על ידי התייחסות אליהם כאל כלבים. לא כולם כאלה. יש רבים שנותנים יחס טוב. אבל יש יותר מידי שמתייחסים לערבי באדנות מיותרת.

אגב, אחד הפתרונות לבעיה הזאת, היא שערבי ישראלי או ערבי פלסטיני יהיה קבלן או מנהל העבודה. כך למעשה הקבלן או מנהל העבודה שמשופשף בעבודה עם יהודים, יוצר עם היהודים כימיה טובה, בעוד הפועל הפשוט בא פחות באינטראקציה. כמובן שהיה עדיף, לו כולו הינו יודעים להתנהג במידת הכבוד של אברהם אבינו. בכך יש לנו מה ללמוד מהערבים.

הפלסטינים עניים הודות למנהיגים הרקובים שלהם, והמנהיגים הרקובים שלנו.
השוק החופשי היה מוציא אותם מהר מכל מהעוני שלהם, ולראייה – הפסקת העבודה שלהם כאן, והגבלת הסחר החופשי על ידי מחסומי צה'ל, הביא אותם בחזרה לעוני שכמוהו לא ידעו מעולם.

שכר מינימום אצל הפלסטינים שהיה זהה לשכר מינימום אצל עובדים ישראלים, לא היה מביא לשיפור תנאי הפלסטינים. הוא היה מביא להרעה. הוא היה מביא לכך שאין כבר שום תמריץ להעסיק פלסטיני, וכל העובדים הללו היו נשארים מובטלים. בדיוק כמו שהם עכשיו.

קל להאשים את המעסיקים. תמיד קל לשנוא את מי שיש לו יותר כסף ממך, על אחת כמה וכמה כשאתה צריך לספק לו משהו שהוא רוצה תמורת הכסף שלו, במקום לקחת אותו בכוח.
קצת יותר קשה להבין שכל חוק שיכריח את המעסיק ה"מרושע" לשלם לפלסטיני ה"מסכן" מעבר למחיר השוק שלו, רק יביא לאבטלה אצל הפלסטינים.

אבטלה שכיום אנחנו כופים עליהם, כשאנחנו משתמשים במחסומים הבטחוניים שלנו עבור הרבה מאוד צרכים כלכליים.