אכן יש לנו דרך ארוכה לעשות. אבל יהיה עלינו לעשות אותה, כדי לחיות כל קהילות ישראל ביחד, בשלווה, בשגשוג ובאהבה.
אני חושב שכל הדברים שאנו עושים, בסוף יתרמו לזה. דבר תלוי בדבר. תרבות דמוקרטית עמוקה, תביא איתה תרבות דיון, ותרבות דיון תביא קהילות להגיע לפעולה משותפת ביחד.

הבה נמשיך בכך

כל עוד מדובר בבגירים, העושׂים מה שעושׂים בפרטיות ו***בהסכמה מלאה*** – אין זה מענייננו כלל.

ענה טל יפה על הקושיא שלך. גם אני מצטרף לקביעה: כל עוד מדובר בבגירים, העושׂים מה שעושׂים בפרטיות ו***בהסכמה מלאה*** – אין זה מענייני כלל.
לגבי גילאים: כמה פרטים מחוק העונשין (סעיפים 345-6) :

מעל גיל 18 הכל מותר, אלא אם כן יש מצב של ניצול מרות ביחסי עבודה או בשירות, או הבטחת שווא לנישׂואין תוך התחזות כפנוי למרות היותו נשׂוי.
בגילאי 16-18 בעקרון הכל מותר, אלא אם כן יש יחסי תלות, מרות, או הבטחת שווא לנישׂואין (שאז העסק הופך לבעילה אסורה בהסכמה).
בגילאי 14-16: כל יחסי מין הם בעילה אסורה בהסכמה, אפילו אם כולם אוהבים, מרוצים, הגיעו לסיפוקם המלא ואין להם שום תלונה בעולם.
14 ומטה: כל יחסי מין הם בגדר אונס, אפילו אם וגו'.

בעיני כל זה בגדר הסביר. העונשים המירביים הקבועים בחוק יוצרים הבדלות נוספות. אם תרצה לברר פרטים, הכל כאן: http://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%A7_%D7%94%D7%A2%D7%95%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9F

שיקול דעת הוא באמת סוגיה בעייתית. יש כאלו שיוכלו לטעון, ששיקול דעת של מרבית האוכלוסיה פגום. ראיה ברורה לכך היא תרבות הצריכה. לכן לדעתי, הדרך היחידה להגיע להסכמה סביב מי הוא בעל שיקול דעת חסר, ומי בעל שיקול דעת מספיק, זה עניין לדיון ציבורי, ולהגעה להסכמה רחבה.

אתה יכול לנסות לטעון שלהומו-סקסואליים אין שיקול דעת מספיק. אבל נראה לי שרוב הציבור פשוט לא יקבל זאת. מה גם שרואים שהומוסקסואליים מתפקדים בדיוק כמו גברים הטרוסקסואליים (ולפעמים אף יותר טוב).

לגבי בני נוער – למעשה שיקול הדעת של חלקים גדולים מקרב בני הנוער ואף בני ה-20 עדיין לוקה מאד. לראיה, הם מעורבים הרבה יותר בתאונות דרכים. אבל כאן יש שיקול נוסף, של השליחה לצבא. נער שנותנים לו להגן על המדינה, זכאי שיהיה בעל זכויות מלאות.
יש מדינות שמתחילות לתת זכויות החלטה רק מגיל 21. באתונה, מושבעים יכלו להיות רק מגיל 30.

הומוסקסואליות לעומת פדופיליה. אתה מביע חשש שבעתיד גם פדופיליה תוכר כחוקית ו"בסדר" מבחינה חברתית.
כמו שאמרתי, הומוסקסואליות נתפשת כשגויה רק כלפי אלוהים, בין אדם לחברו אין שום בעיה איתה.
פדופיליה היא אסורה מכיוון שהתפישה היא שאנחנו פוגעים בקטין. מכיוון שהמבוגר הוא בעל יותר אמצעים שכליים וגופניים והילד עוד לא מבין, הם לא יכולים לקיים יחסים שווים והיחס תמיד פוגע באחד הצדדים.
כלומר, מין בין בוגר לקטין לא יכול להיות בהסכמה לפי התפיסה הפסיכולוגית הקיימת. מתקיימת פה פגיעה בקטין – לכן בניגוד לאיסור על יחסים חד מיניים, פה מדובר באיסור שבין האדם לחברו ולכן אין סיבה שנוכל להשליח מהאחד לשני.

נ.ב- נתקלתי לפני כמה ימים במודל שהוצע ליקום ובעצם לכל דבר (Theory of Everything) בשם מודל קוגנטיבי-תאורטי של היקום (CTMU). על אף שעדיין לא עברתי עליה או הצלחתי להבין את כולה היא נראת מעניינת ולכן חשבתי לשתף אותך. מקווה שתמצא בה עניין .
http://www.ctmu.org/

לפני שאלך עם הניסוי המחשבתי שלך, אומר שאני מאמין בתורת הנביאים. תורת הנביאים אומרת שהבסיס להכל הם צדק, משפט וחסד. בנביאים וגם בתורה מושג הצדק והמשפט, הם יסוד החברה והמוסר. על פיהם אני הולך, ועל פי עקרון זה אני בוחן את התרגיל המחשבתי שהצעת.

באופן בסיסי, אכן לא נראה שיש בעיה של צדק בהומסקסואליות (יש בעיה בסוג מסויים של הומוסקסואליות, אבל על כך אני מקווה להרחיב בפוסט נפרד). כל אדם מבחירה אישית מחליט מה יעשה בחדר המיטות, ואין לשום אדם זכות להתערב בענייניו.

אבל כאשר מדובר באדם בן 50, המעוניין לקיים יחסי מין עם קטין כן מתעוררת בעיה. קטין ושוטה נחשבים אנשים שאינם בשלים עדיין לקבל החלטות גורליות. מתוך הניסיון, אנו רואים כי קל להניע אותם לעשות מעשים שיפגעו בהם בטווח הרחוק. גם התורה אוסרת לסמוך על קטינים ושוטים. לכן, באם נחזור למבחן, אין כאן שני אנשים שמקבלים החלטות עצמאיות, אלא אדם אחד שכופה בפועל את דעתו על אדם אחר, שאינו יכול להתנגד לו.
יתכן שבעתיד נגלה שאדם צעיר בן 12 יכול לקבל החלטות אחראיות, ואז נוריד את הגיל של קטינות לגיל 12 (לא נראה סביר) . מצד שני, יתכן שנגלה שאנשים עם IQ מתחת ל100, אינם בשלים לקבל החלטות, ולכן ננסה להעלות את הגיל. בכל מקרה, בסוף הפסיקה תהיה מורכבת מגורמים רבים, שינסו למצוא היכן עומד הצדק.

אינני רואה צורך לבחון על העתיד המורכב. כל שעלינו לעשות, הוא לחפש את הצדק. הצדק אמור להיות ניצחי.