‫תגובות לפוסט: "בלוגים ותפקידם החברתי"‬

‫מאת: טל ירון‬

‫טל ירון‬ — Tue, 21 Jul 2009 04:08:24 +0000

שלום דובי,
אני חושב שיש צדק בדבריך. אולי כשאבשיל עם הרעיונות שלי, אוכל להגיע למצב שלך. בינתיים, אני חושב בקול רם, כשאני מייצר רעיונות. לא תמיד אני מסכים עם עצמי, ולא תמיד הרעיונות שלי מגובשים מספיק. אני חושב שיש משהו שגוי בחשיבה הקונבנציונלית, ולכן אני "מעורר מהומות". להבנתי, הבלוג שלך יותר מינסטרים ממני, ומתבסס על מסורות אינטלקטואליות מקובלות הרבה יותר.

בכל מקרה, תודה על העצה

‫מאת: דובי‬

‫דובי‬ — Tue, 21 Jul 2009 03:24:11 +0000

רק רציתי לציין שאת מירב הכניסות שלי אני מקבל לא כתוצאה מויכוחים עם אנשים, אלא דווקא כשאנשים מקשרים אלי כי הם מסכימים עם מה שאני אומר ורוצים להוסיף משהו משלהם. אולי תנסה לכתוב פוסטים כאלה.

‫מאת: לאן הלכה כיכר העיר? | יהודית, דמוקרטית, ישירה‬

‫לאן הלכה כיכר העיר? | יהודית, דמוקרטית, ישירה‬ — Mon, 20 Jul 2009 22:57:41 +0000

[...] שיש. לאחרונה השתתפתי בדיון אצל טל ירון על בלוגים ותפקידם החברתי, נושׂא שכבר דשו בו לא מעט בעבר. העיסוק בפרשת [...]

‫מאת: טל ירון‬

‫טל ירון‬ — Sun, 19 Jul 2009 05:36:52 +0000

הי אורי,

אכן, אני נזכר עכשיו, שללא הבלוג שלך או של יונית, לא היינו נפגשים. ובעצם, גם הבלוג של מקס הזועם, והבלוג של ירדן, והבלוג של אתון עיוורת… כל אלו איפשרו לי להכיר אנשים מדהימים, שבלעדי הבלוג, לא הייתי פוגש. ועם חלקם, אנו אכן מקדמים את המפכה.

לגבי הבלוגים הלואמיים-ימניים, אני מסכים איתך במאה אחוז. אני עדיין מקווה לפתח אותם. יש לי מזימות בעניין הזה, אני מקווה כי הקב"ה יאפשר לי לעזור.

שיהיה שבוע טוב, חברי הטוב. אני מקווה מאד שיתאפשר לנו להיפגש בקרוב פגישה לא-וירטואלית

‫מאת: ד"ר אוֹרי אמיתי‬

‫ד"ר אוֹרי אמיתי‬ — Thu, 16 Jul 2009 09:09:50 +0000

תגובה באיחור יותר מאופנתי -

ראשית לכל, צריך לזכור שבלוגים הם בסך הכל כלי אחד מתוך מגוון רחב של כלים ברשת, המאפשרים לאנשים להביע דעה וליצור קשר. אין טעם לדבר על "מהפכה באמצעות בלוגים" לעומת "מהפכה באמצעות פייסבוק". יש טעם לדבר על "מהפכה (גם) באמצעות האינטרנט".

לבלוגים יש כל מיני שימושים. בתחום יצירת הקשר, למשל, אביא כדוגמא אותך ואותי. נפגשנו לראשונה, כנראה, אצל יונית. משם הגעת לבלוג שלי, ומשם הכל התגלגל הלאה. על אף שרוב התקשורת בינינו עדיין כתובה, ולצערי לא יוצא להתראות יותר מדי, בכל זאת אני גאה ושׂמח למנות אותך בין חברי היקרים. איפה וכיצד היינו מכירים ללא בלוגים?

עוד עניין – בלוג הוא במה מצויינת להביע דעה, להבין כיצד להתנסח, לקבל ביקורת ולנהל דיון, לשכלל רעיונות. כתבת בטור: "בימין, יש הרבה פחות מודעות טכנולוגית, יש מחסור ניכר ביכולות רטוריות וביכולות שיכנוע…". הדברים שלובים זה בזה. יותר בלוגים דתיים-לאומיים ישכללו את יכולת הטיעון ואת טיבו, ויאפשרו דיון. כמה טוב יהיה אם במקום להתוכח כל היום אחד עם השני נוכל אנו, השׂמאלנים, להתוכח עם מישהו שדעותיו שונות באופן מהותי? ואולי אפילו נצליח להגיע לאי-אילו תובנות והסכמות חדשות מתוך הדיון? לא בלתי-אפשרי.

לסיום – הרבה למדתי מהעיסוק בשבועיים האחרונים בפרשת דרורי-ביטון-נוגה. לא רק שסייעתי באופן ממשי להגברת המודעות לעניין, גם הפכתי למעין שליח ציבור בזעיר אנפין. הבלוג העניק לי אפשרות לפרסם דיווח רשמים מהדיון בעליון, עוד באותו יום. מילא שהדיווח זכה למספר ביקורים גבוה ביותר. הגיבו לו אנשים שחיים בחו"ל, שסתם לא יכלו להגיע לדיון – אבל כאלה שגילו עניין רב במתרחש.

בקיצור, לא צריך לתלות יותר מדי בבלוגים דוקא, אבל אין ספק שהם כלי שימושי ביותר במהפכה.

‫מאת: טל ירון‬

‫טל ירון‬ — Tue, 30 Jun 2009 17:48:54 +0000

ניצן,

אני כל כך מסכים איתך, שאנו צריכים להיות שלמים עם עצמנו. אני גם חושב שבסוף, החביבות והעניניות ישרתו אותנו בצורה טובה. תראה, איך שנינו מכירים את חוד, ואני בטוח שעוד כמה בלוגרים משותפים. יתכן מאד, שכשנצטרך, יהיה לקבוצת הבלוגרים שמכירה אחד את השני, כיף לשתף פעולה, כפי שטל גלילי אמר. ואני חושב שגם נבנה מידע טוב יותר ובדוק יותר. בוא נמשיך כך

יונתן,
תודה על המחמאה
הגרף מציין ביקורים, ולא יוניקים. היוניקים קצת יותר נמוכים (בערך %20 – 15% פחות).
לשם השוואה, הבלוג של הני, שיש לו חשיפה גם בנענע, מקבל כ- 100 ביקורים ביום בממוצע.

‫מאת: יונתן שחם‬

‫יונתן שחם‬ — Tue, 30 Jun 2009 11:14:05 +0000

טל – אחלה פוסט.

בנוגע לגרף – הוא סופר ביקורים או מבקרים (unique visitors per day)?

‫מאת: ניצן‬

‫ניצן‬ — Mon, 29 Jun 2009 17:51:56 +0000

גם אני ראיתי בבלוג שלי שבפעמים בהן שפכתי דמגוגיה ושנאה בנדיבות לב זכיתי לקפיצה בביקורים, אך את סדרת המאמרים המנומקת על פתרון לסכסוך הפלשתיני אני חושב שראו 5 אנשים (וזה מניחוש, כי בדרך כלל רק חוד התער הגיב).
אולם אני חושב שבסופו של דבר עלינו להיות שלמים עם עצמנו- מאמרים דמגוגים ונוטפי שנאה אינם מסבים לי באופן אישי אושר ואני חש שכל פעם בו אני כותב מאמר ברוח זו, מדובר במעידה נוראית. עלינו לזכור שאנו עדיין במעבר בין העידן השלישי לרביעי ולכן דמגוגיה וסיסמאות זוכות לבמה נרחבת ולא דווקא מאמרים מנומקים ורציניים.