אני מאוד ממליץ לך לקרוא לפחות את הערך על "קהילות מדומיינות" בויקיפדיה, תיאוריה מעולה של בנדיקט אנדרסון ומאוד רלוונטית לדיון הזה, כפי שכתב עומר. בהמשך אני ממליץ על היכרות עם הגישה של עמנואל וולרשטיין, הבוחנת את החברה האנושית כולה כמערכת אחת אי-שוויונית.
בסיפה של דבריך הבאת ציטוטים של יהודים המביעים פחד מן השלטון, חבל שלא איזנת באמצעות ציטוטים המזכירים גם את החשש מהיעדרו של שלטון, כמו זה של רבי חנינא סגן הכהנים שאמר: "הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו."
ומעל הכל – שמורה ומקודשת זכותך לאהוב ולהעדיף ולהפלות לטובה את העם היהודי על פני כל שאר בני האדם, ממש כשם שעומדת ושרירה זכותך להעדיף את בני משפחתך על פני זרים.
ואולם, גם לזכות זו יש לשים גבול וסייג – כשאתי אלון גונבת למען אחיה האהוב – כאן נחצה הקו האדום. כשאדם מפליא את מכותיו ומרעיב את ילדיו על מנת להיטיב את החינוך שלהם – מתוך אהבה אליהם – כאן נחצה הקו האדום שמחייב את התערבות נציגי החוק, נציגי החברה, שיפקיעו את "החופש" שלו לפגוע או "לחנך" את ילדיו כראות עיניו.

בכדור הארץ, בו אין דין עולמי ואין דיין עולמי, מדינות-הלאום חופשיות להלכה ולמעשה "לאהוב" את אזרחיהן (ואת משאבי הטבע שלהן) לפי הבנתן ויכולתן, ואין גורם אחראי המייצג את החברה האנושית שרשאי לפסוק האם מותרים הדברים או לא. לבני האדם אין קו אדום.
וברור, כמובן, שאף קו אדום שייקבע איננו קדוש או נכון, וכל קו ראוי לבחינה ולהרהור ולערעור ולשינוי, אבל היעדרו המוחלט של קו אדום מינימלי הוא החולי החמור ביותר של החברה האנושית בעידן הנוכחי.

לליטאים, לאוונגליסטים, לקפיטליסטים ולבודהיסטים, לאתיאיסטים ולליברמנים ולפועלי הבניין מרומניה – אין משהו שפוגע יותר בכולנו מהחולי הזה ממש.

אני ממליץ, כמובן, על רעיונות הפדרליזם העולמי כתרופה היחידה למצב אנרכיסטי זה.

אגב, זה רק מחזק את מידע נוסף שיש לי בנושא הלאומיות:

יש קשר הדוק בין הכתב ללאומיות. הכתב מאפשר ליצור תודעה משותפת, הדרושה ללאומיות. עד 1908 אסרה האימפריה העותמנית להשתמש בדפוס (מאותה סיבה שעד היום ספר התורה נכתב ביד – קודש). כתוצאה מכך לא יכלה להתפתח תודעה משותפת כלל עותומנית. לעומת זאת, לנוצרים ניתנה האפשרות להדפיס. ולכן הם היו נושאיה של הלאומיות הפאן-ערבית. רק בשנות ה-50, כשהדפוס התחיל לתפוס תאוצה, התורממה גם האידואולוגיה הלאומית הפאן-ערבית, ולאחר מכן, הכלל איסלאמית.

גלנר! איש גדול. צריכה לרענן את הידע שלי בספריו. אנדרסון, כנראה צריך להוסיף לרשימת הקריאה שלי.

אם אני לוקח את תיאוריית "היחידות החברתיות", אז הייתי אומר, שככל שמרכזי הכוח מצליחים לאחד טוב יותר את הקהילות הללו, כך מתחזקת הקבוצה הגדולה או הלאום? אני משער שהדרך לעשות זאת היא על ידי תקשורת המונים, שבונה תודעה לאומית.

4. אם כך, מדוע לאומים או עמים יוצרים באלקניזציה? בבלקאן, נראה שללאומיות יש כוח אדיר, גם לאחר 600 שנים של כיבוש עות'ומני, ונסיון האחדה כושל של קונגרס וינה. איך אתה מסביר את הכוח האדיר הזה, אם זה מיתוס? במיוחד לאור 5. הרי היה עליהם להתבולל. האימפריה העותמונית לא קידמה לאומיות. צכוסלובקיה או יגוסליביה ז"ל, בוודאי ניסו ליצור מיתוס לאומי משותף. מדוע הם התפרקו בכל זאת?

3. מה שבעיני הוא לב הטיעון של גלנר הוא זה:
"יחידות חברתיות" קיימות במספר מישורים – כלכלית, תרבותית, לשונית, דתית, גיאוגרפית, אתנית, פוליטית, וגו'.
המצב הטרום-לאומי הוא שאין חפיפה רבה בין המישורים הללו.
המיתוס הלאומי הוא שיש "לאום" שהוא אחיד בכל המישורים הללו. זה כמעט תמיד שקר גס – והכי קל לראות שאין חפיפה בין היחידות הפוליטיות לבין כל השאר. התגובה הלאומית להתנגשות של המיתוס במציאות היא לנסות ו"לתקן" את המציאות – כלומר, לבנות גג פוליטי אחד לקהילה הלאומית (הדימיונית). תוך כדי כך הלאומיות "מיישרת את הנוף" ויוצרת את האחדות שאותה היא דמיינה.
4. תמיד היו קבוצות שקראו לעצמן "עם". (או, לכל הפחות, שהשליטים והסופרים כינו בשם "עם"). בעולם העתיק לא היתה יומרה להתאים את הגבולות המדיניים לגבולות אתניים או לשוניים. ובוודאי שלא אשליה כאילו הגבולות של היחידות האתניות והלשוניות (או התרבותיות, או הדתיות) הללו חופפים.

5. כמובן שיותר קל לבנות יתוס לאומי במקום כמו האיים הבריטיים – שבו הגבולות הפיסיים ברורים כל כך. ועדיין, תקופה ארוכה ניסו מלכי אנגליה להיות גם מלכי צרפת…

ובעניין סוגיית הלאום, יש לי בשבילך נושא מעניין: להלן שוויצרים, לאום אחד? אולי. יש קנטונים צרפתים, גרמנים, אחד איטלקי ואיזה אחד שדובר רומנש. לא יודעת אם יש משהו שמאחד את כולם (אולי חוץ מזה שהכל שם נסגר ב-19:00). מצד שני, הם גם לא מאוחדים (פרט לשפה) עם מדינות המקור שלהם (קרי, גרמניה, צרפת ואיטליה). אז?

בברכת שבת שלום,
ניצן.

כלאומר, הלאום הוא הרחבת האגו שלי. מערך ההזדהות שלי. ככל שאפתח כלים להרחיב את האגו, כך ילך ויגדל מערך ההתחשבות שלי. וואו!

כלאומר הכלי הטיפולי הוא הרחבת האגו כדי להכיר תרבויות אחרות, אנשים אחרים. בנוסף ניתן להקטין את מירכוז האגו על ידי צניעות, עבודת מידות שתקטין את השפעת היצרים האנוכיים.

אתון, תודה רבה! נתת לי המון חומר למחשבה.

שוב ושוב, תודה!

לגבי מה קדם למה:
בדוגמא של גרמניה והציונות, אנו רואים שיש תשתית יציבה של היסטוריה ותרבות, שצריכה קצת דחיפה ממשלתית או של אליטות, כדי להתגבש (ובמקרה הגרמני, גם מלחמה עם צרפת).

בדוגמה האמריקאית, זה נראה יצירה לגמרי של הממשל.
אמריקאים מחונכים במערכת החינוך על המייפלאור ושינגטון החלום האמריקאי והחרות, גם אם הוריהם הגיעו מויאטנם.

בבריה"מ היתה גם האחדה של השפה, אך נראה ששם לא צלחה ההאחדה… מעניין למה.

במקרה הפלסטיני, גם על פי היסטוריונים פוסט ציונים, די ברור שלא היה כאן עם לפני הגעת הציונות (יש כאלו שינסו לטעון שהיתה התגבשות עממית ב-1830 – 1840 בזמן שלטונו של מוחמד עלי באשא). תושבי האימפריה העותמנית, היו ערבים, ללא יחוד אזורי. לכן ערפאת בזמנו ניסה לטעון שהפלסטינים הם צאצאצי היבוסים, כדי לגבשם כעם, בעל היסטוריה יחודית.

לסיכום טענתי:
כדאי שיהיה רקע היסטוריה-תרבותי-לשוני, אך זה חובה, כדי ליצור עם. במיוחד כאשר יש אידאל חזק שלמענו כולם עובדים (כמו במקרה האמריקאי).

לגבי שימור היחידות הקטנות:
כאחד שמאמין בדמוקרטיה ישירה, ברור לי שחברה דמוקרטית צריכה לקום על בסיס אירגוני יסוד קטנים, שבהן לאדם יש משמעות והשפעה. האירגונים הללו יכולים להיות קהילה שכונתית, אירגון חברתי וכיוב'. ברור מכאן שצריכות להיות רמות ביניים כמו עיר, מחוז, מדינה, איחוד מדינות…

טוב, יש דברים שעבור אחרים הם קלים

לגבי NonZero, נשמע ספר שמכוון לתכלית. האם הבנתי נכון?

נ.ב- חג עצמאות שמח!