(התנצלות בפני הקוראים: הפוסט נכתב בלחץ של זמן. אני מניחש שיש כאן שגיאות כתיב רבות ושגיאות הגהה. אבל היה חשוב לי להגיב בזמן המועט שיש לי. אחרת אוכל להגיב רק בתחילת שבוע הבא. עמכם הסליחה על חוסר ההגהה)
קודם כל אינני יודע אם לצחוק או לבכות.
אני צוחק ומאושר, כיוון שגילתי שנושא פילוספי כל כך עמוק כמו תורת הידיעה, מעורר עניין ואמוציות כה רבות. למה זה גורם לי להיות מאושר, כי לפילוסופיה יש תפקיד גדול מאד בשינוי תהליכים חברתיים עמוקים. לוק, מונטסקיה, רוסו, מיל ואחרים עיצבו את הדמוקרטיה המודרנית-ליברלית שלנו. זרם הפילוספיים הטיבעיים של המאה ה-17, הוא זה שיצר את המדע. אנשי הגות ופיילוסופים אחרים עיצבו את המרקסיזם, את הציונות ותנועות רבות אחרות.
אם חפצי חיים אנו, לפילוסופיה יש תפקיד חשוב ביכולת שלנו לחשוב על המציאות שלנו מחדש. והרי ברור ונהיר לכולנו שעגלת מדינת ישראל תקועה עמוק בבוץ. אני חושב שאיבדנו הן את דרכה של הציונות, הן את דרכה של הראיה החברתית שאפיינה את מקימי הציונות. משהו לא עובד. ולפילוסופיה, כשהיא נעשת מתוך עניין וחקירה, יש את הכלים לבחון את המציאות שלנו מחדש ולהציע פתרונות חדשים ודרכים חדשות.
אני שמח, כי אתם, כולכם, שנמצאים כאן בבלוגוספירה, מגיבים, קוראים וכותבים שייכים לאינטלגנציה של מדינת ישראל. מי שקורא בלוגים, כותב ומגיב, אינו כלל הציבור שרואה טלויזיה ושומע רדיו עד אובדן הכרה. ומי שמכיר את דרכן של אינטלגנציות, יודע שיש להן כוח משפיע עצום על העם בו הם נמצאות. לא סתם סטאלין טיפל באינטלגנציות שלו בטיהורים. הוא ידע ממה הוא צריך להיזהר יותר מכל. מהצבא ומהאינטלגנציה.
ואם הנושאים הפילוסופים הללו, שהם נושאים די כבדים מענינים כאן מספיק אנשים, אני כולי תקווה, שהם ישמשו לנו בסיס לחשיבה מחודשת על המציאות בה אנו חיים. הדיון אולי לא נראה קשור להווית היום יום שלנו. אבל נושא תורת הידיעה יכול לפתוח בפנינו כלים להבין כיצד מחפשים אמת (אם יש אמת), וכיצד מובילים אותנו, וכיצד אנו יכולים לחשוף כחברה את האמת (אם היא אכן קיימת).
אני מאושר, כי רוח הביקורתיות היתה כאן גדולה.
חלקכם ביקרתם את הידע שלי, חלקם את הטענה שלי, וחלקכם אפילו הסכמתם. ביקורת היא בסיס לחקירה האנושית. בלעדיה, איננו יכולים להשתנות. אנו עלילוים להסתאב מחשבתית.
תחי הביקורת! תחי המחשבה!
אני עצוב כי בימים הקרובים לא יהיה לי מספיק זמן לענות לביקורת להסכמות, כפי שהיה ראוי ורצוי. היום יש לי יום די צפוף, ומחר אני ביום לימודים מלא. בשישי ושבת, אני עסוק ברכיבת אופנים , הכנות לשבת וכמובן בשמירת השבת. כך שתשובות רציניות יותר אוכל לתת רק בשבוע הבא (וגם אז יהיו מגבלות זמן).
ובכל זאת תגובות
עכשיו כמה תגובות ראשוניות בכל זאת.
נתחיל מדובי שטוען כי הוא "טמבל" ושהוא לא קרא ספר פילוסופיה. ואני טוען שכדי להגות בפילוסופיה, אינך צריך לקרוא הרבה ספרים. מספיק שתהיה פתוח לשיח ביקורתי, תנסה להשתמש בשכלך ובחושייך, ושתהיה מוכן להשתנות. ודובי עושה עבודה נפלאה.
דובי אכן מבין את דבריי נכון, ומראה שכל מה שאני יכול לדעת זה את החוקים כפי שהם נגלים לי בתוך עולמי. דובי מבקש לבקר גישה זאת, ולהראות שאנו נופלים לעולם של פיקציה שאינך יכול לסמוך על כלום בו, ובמיוחד על טענות של פיקציות אחרות (קרי, אנשים אחרים).
לפני שנמשיך, רק תיקון קטן. אינני יודע שמה שאני חווה זאת פיקציה. אני רק יודע שאינני יכול לדעת אם זה פיקציה ומציאות. הדרך היחידה שלי להתמודד היא לבחון כל דבר באמצעות חושי ושיכלי. והאין זאת הדרך שבה לימודונו מדע? אל תסמוך על אמורתיהם של אחרים, אלא לך ובדוק בעצמך? אני חושב שזה בסיס החשיבה המדעית. להיות ביקורתי ולנסות לבנות תיאוריות שעובדות. ללא המחשבה הזאת לא הינו יוצאים מימי הסכולסטים לתקופה המדעית.
ודובי, שנכנס מבקר, אך יצא מחזק, בעצם נותן לנו את הכלים לבחור בין "בעלי ידע" שונים.
אני חיי בחברה דתית, שטוענת שהידע של חכמיה הוא האמת. יש להם ספרות מצויינת שמסבירה מדוע הם המחזיקים באמת ושאר חכמי העולם טועים ('ספר הכוזרי' הוא בעיני הבסיס לטענת הרבנים). לעומתם יש את חכמי מדעי הטבע שטוענים כי חכמי הדת טועים. בתוך חכמי מדעי החברה והרוח שי רבגוניות של קהילות חכמים, שכל אחד מהן טוענת שיהא החכמה, היא מחזיקת האמת.
ואיך אדע או תדעו מי מקהילות החכמים צודקת? האם הדרך היא פשוט להתחנך על בירכי אותם חכמים, ולהגיד, כמו שרבים מאד אומרים שהחכמים צודקים כי הם אמרו לי שהם צודקים?
הדרך היחידה לבדוק זאת, על פי מה שדובי אמר (ובעצם קאנט, פופר ואחרים גם אמרו), שהדרך היחידה לברר מי מהחכמים צודק, הוא לבחון את התיאוריה שלהם. לראות אם היא מסתדרת עם המציאות, כפי שאנו חווים אותה. ולעולם לא להסתמך באופן עיוור על דיברי חכמים.
רצוי כמובן ללמוד מהם, אבל גם חשוב לשמור על יכולת ביקורת, ובדיקה עצמאית. הייתי רוצה להמשיך לפתח את הנושא, אבל זמני להבוקר נגמר. אשתדל לפרט יותר בהמשך.
ובזמן המצומצם שנשאר לי זה מוביל אותי לביקורת שהועלתה נגדי.
קודם כל אודה ואתוודה. הפוסט הקודם נכתב במהירות, ולא ציפיתי לכל כך הרבה תגובות או קוראים. אודה ואתוודה גם שלא עברתי הכשרה פילוסופית מסודרת כמו רבים ממבקרי שלמדו פילוסופיה בצורה מסודרת. אני הגעתי מתחום המדע והשאלה שעיננה אותי היא הלוגיקה של החקירה המדעית. למדתי בקורסים של התוכנית להיסטוריה ופילוספיה של המדע (שהפכה בינתיים למדע חברה וכנולוגיה). התוכנית לא הכשירה בצורה יסודית ,ובעיקר הפנתה אותנו לספרות קונסטרוקטוביסטית. כדי להשלים את הידע למדתי בעצמי מקריאת ספרים רבים.
וברור לי שהפרשנות שלי לאותם כתבים תהיה שונה מהפרשנות של הזרמים העיקריים בפילוסופיה. ההבדל הזה מאד ברור, בעיקר מפני שכשאני קורא, אינני יכול לקרוא ספרי פרשנות, אלא אני קורא על פי רוב את כתבי הפילוסופים עצמם. תלמידי תואר ראשון לפילוסופיה, על פי רוב אינם קוראים את כתבי הפילוסופים עצמם, ומקבלים את הידע לעוס במידה רבה על ידי מוריהם, שקיבלהו לעוס מידי מוריהם. הפעמים שהלומדים פילוסופיה באמת קוראים את ספרי ההוגים עצמם היא מועטה.
יש לי לכך מפר עדויות. אני מחזיק בספרייתי כבר במשך שלוש שנים את ספריהם של קאנט, מיל, מונטסקויה ולוק. הספרים הושאלו מהספריה לפילוסופיה. אלו הספרים היחדים שיש בספריה או חלק מעותקים בודדים. במשל אותם שלוש שנים אף אחד לא בא לבקש את הספרים הללו.
כשקראתי את Logic of scientific discovery של פופר, וסיפרתי על כך ליוסף אגסי שניסה להנחות אותי ללא הצלחה, הוא ציין בפני שקראתי יותר משקראו רוב המומחים לפופר (והוא נחשב לאחד המומחים הגדולים בעולם לפופר).
את הרושם הזה קיבלתי שוב ושוב משיחות עם תלמידי מחקר.
אז נכון, הפרשנות שלי אינה דומה לפרשנות של האחרים… אבל האין זאת מהות החקירה הפילוסופית והמדעית? לברר בעצמך, ולדון עם ההוגים עצמם?
ובכל זאת, אני בטוח שהידע שלי חסר, וחלק מהביקורת שוהטחה נגד ידעותי , הוא אכן במקום, ואכן ראוי. הביקורת הזאת, היא היא הבסיס לבניית הידע הציבורי שלנו. בלעדיה, לא יתכן קיום של דיון פילוספי.
אם אתה מפרש את ספרי הפילוסופיה כמו שאתה מפרש את מה שאני כתבתי, אז הבעיה אצלך גדולה משחשבתי. באופן ספציפי, אין זה סביר שכל אדם ישווה את תגליותיהם של מדענים לדברים שהוא חווה במציאות משום שמה שכל אדם לבדו חווה נופל תחת עדות אנקדוטלית, בעוד שלחוקרים יש גישה לגוף נתונים הרבה יותר גדול. אין זה אומר שאני מאמין לכל מה שמדען אומר, אבל כשחוקר אחד אומר משהו, וחוקר אחר בודק את זה בעצמו ומגלה שהראשון צדק, ואיש אינו מעלה ביקורת שנראית על פניה רצינית על ממצאי המחקר הראשון, יש לי סיבה טובה להאמין לדברי החוקרים, וזו בלי שאדע דבר וחצי דבר בעצמי על נושא הדיון.
דובי,
תרשה לי להתעלם מהשורה הראשונה. זה סוג של תרבות דיון שאינני רוצה לקחת בה חלק.
עכשיו לגבי העניין עצמו, שהזכרת.
אני חושש שאינך יורד לסוף הבעיה. נשאלת השאלה: מדוע עלי להאמין לחכמי מדעי הטבע, יותר מאשר לחכמי הדת? אם תסתכל על הגמרא, תראה שגם שם יש ראיות ומובאות, ומהימנות. מה ההבדל בינהם? אני חושב שאם תנסה לענות על השאלה הזאת, נוכל להבין את הבעיה שבפניה אנו עומדים.
כרגע התשובה שענית לי היא, שאני סומך עליהם כי אני סומך עליהם. לא הסברת לי מדוע.
בכבוד רב,
טל
טל,
אני באמת לא מסוגל להגיב לטקסט הזה, ולו רק בגלל המשפט הזה:
"ההבדל הזה מאד ברור, בעיקר מפני שכשאני קורא, אינני יכול לקרוא ספרי פרשנות, אלא אני קורא על פי רוב את כתבי הפילוסופים עצמם. תלמידי תואר ראשון לפילוסופיה, על פי רוב אינם קוראים את כתבי הפילוסופים עצמם, ומקבלים את הידע לעוס במידה רבה על ידי מוריהם, שקיבלהו לעוס מידי מוריהם. הפעמים שהלומדים פילוסופיה באמת קוראים את ספרי ההוגים עצמם היא מועטה" – ואת זה אתה אומר על סמך מה, לעזאזל? בוא תראה את כרטיס ההשאלות שלי ושל שלושה אנשים רנדומליים שעשו איתי את התואר, ותראה איזה ספרים הם הוציאו מהספריה. בוא אתן לך את הסילבוסים שלנו ותראה כמה "ספרי פרשנות" אנחנו קוראים וכמה את הכתבים עצמם. בוא אתן לך את הבחינות שעשינו, את העבודות שהגשנו, את התנאים של הביבליוגרפיה שלהם. בוא תסתכל על הספרייה שלי, ותראה כמה ספרים של פילוסופים יש בה, וכמה ספרי פרשנות. האמירה הזו שלך היא שקרית וחסרת ביסוס, ונדמה לי שראוי שתחזור בך ממנה.
ועוד משהו, טל, לגבי המורים שלי שקיבלו חומר לעוס מהמורים שלהם: זו אמירה מתנשאת בצורה בלתי רגילה, לטעון שמי שהקדישו את חייהם ללימוד נושא מסוים יודעים עליו פחות ולא טרחו לקרוא את הכתבים המקוריים. ולא רק מתנשאת, אלא גם לא נכונה. כי בוודאי לא דיברת על פרופ' אביטל וולמן, מומחית בעלת שם עולמי לתומס אקווינס ופורצת דרך בתחום האפרפר של פילוסופיית ימי הביניים. ובטח לא דיברת על פרופ' דוד הד, שעבודתו בתחום האתיקה הרפואית הייתה מהפכנית וחדשנית לדעת מומחים רבים. או לד"ר מאיר בוזגלו, מומחה בעל שם עולמי לפילוסופיה אנליטית. אולי כיוונת בדבריך לפרופ' יעקב גולומב, שעבודותיו בתחום האקזיסטנציאליזם עוררו סערה רבה ומיצבו אותו כאחד המומחים הגדולים בעולם בתחום.
כל אחד מהמרצים שהיו לי בתואר הראשון, ולא מעטים מהמתרגלים (ביניהם גם רן ברץ, שעבודתו בתחום הפילוסופיה היוונית על פרמנידס ערערה מומחים רבים עוד לפני שהושלמה) אמרו דברים מקוריים, חדשניים ורבי מעוף, שלא נאמרו לפניהם ושנתפשו כפורצי דרך.
מה חבל, טל, שאתה ממשיך באותו הקו האנטי-אינטלקטואלי שנקטת בו גם לפני שנה. שמה שהופך, בעיניך, את האנשים שהקדישו את חייהם ללימוד התחומים שאתה כותב עליהם בחוסר דיוק בולט לבלתי ראויים לדון בנושאים הללו זה העובדה שהם הקדישו את חייהם ללימוד אנשים. עם כל הכבוד לאוטו-דידקטיה, טל, אתה לא אוחז יחידי בלפיד החכמה, התבונה וההבנה. אם לא הייתי יודע טוב יותר, הייתי אפילו אומר שמדובר בגישה מעט… הממ, פוסט מודרנית.
נמרוד, בוא נבדוק דברים.
אציין שזאת הערכה שלי. אבל בוא נבדוק אותה:
מדוע הספר של מיל – System of logic נמצא אצלי שלוש שנים, ואין לו דורש (למרות שהוא העותק היחדי?), מדוע ביקורת התבונה הטהורה של קאנט נמצא אצלי כל כך הרבה זמן (למרות שי רק שני עותקים בספריה), ואף אחד לא ביקש אותו? מדוע על סמניית ההשאלה שלו יש רק שתי חתימו (שאחת מהן שלי), והספר הוא נמצא בספריה כנראה למעלה מעשר שנים?
מדוע יש כל כך הרבה ספרות משנית שמסכמת את ספרי הפילוסופים? אם קריאת כל כך פשוטה, מדוע צריך מישהו שיפשט אותם ויקל את הקריאה שלהם?
עכשיו תגיד לי אתה. כמה ספרי פילוסופים מקוריים קראת מהתחלה ועד הסוף, או לפחות 70% מהספר? גם אני קיבלתי קטעי קריאה מספרי פילוסופים, אבל יש הבדל עצום בין קריאת חלק קטן מקריאת כל הספר.
תגיד לי מדוע, פרופ' אגסי אמר לי שכשקראתי את Logic of scientific discovery, שקראתי יותר מאשר רוב המומחים קראו? הבחור היה תלמיד של פופר, ונחשב לאחד הפופריינים המובילים בעולם. האם הוא לא ידע על מה הוא מדבר?
אמרת לי היכן שהוא, שאתה מבין את הוסרל. האם קראת אחד מספריו, מההתחלה עד הסוף? אל תראה בזאת התקפה. אלא שאלה אמיתית, שבא לברר את הנקודה.
אין לי ספק שמי שהוא מומחה בתחום, בוודאי קרא את החומר הראשוני בתחומו. אבל האם הוא קרא גם מספיק ספרים ראשוניים בתחומים שאינם תחום ההתמחות שלו?
אתה טוען שאני נוקט בגישה אנטי-אינטלקטואלית, ואני חושב שבדיוק בגישה הביקורתית והאינלטקטואלית אני בוחר.
אנו אוהבים לחיות על מיתוסים, ואני אוהב לבחון את המיתוסים הללו. אני אוהב לערער עליהם, כאשר אני מרגיש שיש צדק בכך.
עכשיו בא נשאר ברמת הדיון האינטלקטואלי והביקורתי. בוא ננסה לברר את הסוגיה, האם אכן אנשי אקדמיה קוראים את הפילוסופיים הראשונים העיקריים, או שרובם קוראים פרשנות?
לגבי system of logic, התשובה היא שמדובר בספר שלא מציע כל תובנה חדשה. מאותה הסיבה שכשקוראים על מוסר תועלתני לא קוראים את הגיוני המוסר של יום, אין למיל מה לחדש בתחום, והוא עושה טעויות רבות. ככלל, זה פשוט לא ספר חשוב.
לגבי ביקורת התבונה הטהורה, הסיבה שלא משאילים את הספר היא פשוטה: קונים אותו. אני לא מכיר סטודנט אחד שלמד איתי שלא רכש עותק של הספר. לא זו אף זו – גם ביקורת כוח השיפוט והנחות יסוד למטאפיסיקה של המידות הם מסוג הספרים שקונים. אני מציע שתבדוק באקדמון כמה עותקים מהספרים הללו נמכרים מדי שנה. או אולי עדיף שאתן לך לדבר עם כמה חברים שיש לי במאגנס.
אבל באופן כללי בהרבה, לגבי עדויות אנקדוטליות כמו אלו שאתה מביא, מעניין אותי לדעת איך איש שבא מתחום המדעים מביא ראיה ניצחת כל כך מן החרוב, ומסתמך עליה כדי לומר – בצורה שהיא מתנשאת ושקרית – שמי שקרא כמה ספרים רנדומליים ללא כל הדרכה יודע ומבין טוב יותר ממי שהקדיש את מרצו וזמנו ללימוד הנושא מפיהם של אנשים שהקדישו את חייהם אליו. מאוד לא מדעי מצדך.
"עכשיו תגיד לי אתה. כמה ספרי פילוסופים מקוריים קראת מהתחלה ועד הסוף, או לפחות 70% מהספר?" – מעולם לא ספרתי. על המדף מולי יש ארבעים ספרי פילוסופים, את כולם קראתי. בכרטיס הקורא שלי בספריה מופיעים בהיסטוריה עוד כשלושים. אם נוסיף על זה את הספרים שקראתי לפני האוניברסיטה ואת הספרים שבבית הוריי, אני מניח שנעבור את המאה.
"אמרת לי היכן שהוא, שאתה מבין את הוסרל. האם קראת אחד מספריו, מההתחלה עד הסוף? " – בוודאי, הגיונות קרטזיאניים היה קריאת חובה בשביל הקורס בפילוסופיה קונטיננטלית, והוא שוכב על המדף לידי. כמוהו גם הוויה וזמן של היידגר, אלא שאותו השאלתי מהספריה.
"מדוע יש כל כך הרבה ספרות משנית שמסכמת את ספרי הפילוסופים? אם קריאת כל כך פשוטה, מדוע צריך מישהו שיפשט אותם ויקל את הקריאה שלהם?" – לא טענתי שקריאתם פשוטה. נהפוך הוא, אתה זה שטוען שאתה יכול פשוט לפתוח ולקרוא אותם ולהסתמך על מה שאתה מבין מתוכם יותר ממי שלמד את הנושא באופן מסודר. טענתי שקוראים אותם בלימודי התואר – זה ממש לא הופך אותם לספרות יפה.
"עכשיו בא נשאר ברמת הדיון האינטלקטואלי והביקורתי. בוא ננסה לברר את הסוגיה, האם אכן אנשי אקדמיה קוראים את הפילוסופיים הראשונים העיקריים, או שרובם קוראים פרשנות?" – רובם, טל, כותבים פרשנות.
לגבי ביקורת בונה, אוסיף על דבריך.
גם אם אתה מאמין לקהילת חכמים מסוימת- אתה לא תבין את כוונתם ואמרותיהם, אם לא תנסה לבקר אותם ולהקשות על אמרותיהם.
רבים בחברה הדתית אומרים שהם מאמינים בחכמיהם, אך הם עושים זאת מתוך הליכה עיוורת ללא ביקורת. אך אני, לדוגמא, מאמין ביהדות כי זה הדבר שנראה לי נכון ולא כי החכמים אמרו.
אתן לך דוגמא: הרמב"ם כותב על כך שיש אנשים שמאמינים לדברי חז"ל בגמרא ואומרים שכל מה שהם אומרים באמת קרה. חלק ממה שחז"ל אומרים הם דברים שלא הגיוניים ולא טבעיים בכלל, אך הם מאמינים לחז"ל ואומרים שזה באמת קרה.
לאמונה כזאת עיוורת בחז"ל אפשר להגיע רק ע"י 'כיבוי' חוש הביקורת.
אם היו מבקרים את חז"ל היו אומרים שדברים אלו אינם אפשריים. מכאן ישנה קבוצה שסברה שחז"ל אמרו שטויות.
אך קבוצה שלישית הראתה שחז"ל אמרו בפירוש שפעמים רבות דבריהם הם חידות ומשלים. ומקרים שחז"ל מספרים לא באמת קרו, אלא חז"ל באים לומר לנו מסר בעמצאות סיפור.
הקבוצה הראשונה שהאמינה ללא חוש ביקורת בעצם לא הבינה את המסר של חז"ל. כל מה שהיא הבינה זה סיפור שהוא חסר מטרה וחסר טעם כשמבינים אותו כפשוטו, כסתם סיפור היסטורי.
בדת הדרוזית, לאנשים אסור לקרוא וללמוד על הדת. יש רק מעטים שיודעים ושומרים בסוד. השאר פשוט מקיימים את הדת.
בשאר הדתות, לא קיים איסור ללמוד אך גם לא עודדו את זה. במקרים רבים, כבנצרות לדוגמא, גם היה עידוד שהאוכלוסיה תהיה אנלפבתית ולא תדע מה כתוב בברית החדשה.
היהדות היא הדת היחידה בה יש מצווה ללמוד. ללמוד את כל הרבדים ביהדות. כמה שיותר להעמיק.
לימוד הוא לא שינון בע"פ כמו תוכי. למידה עוברת דרך הבנה והפנמה של הדברים. הבנה עמוקה ונכונה יכולה לבוא אך ורק עם חוש ביקורת.
לצערי, ישנם דתיים שאינם מבינים זאת. שחושבים שאסור להטיל ספק ולחקור ולבקר. אך יש גם דתיים שכן מבינים זאת ורואים שע"י הקושיות שהם העלו, הספקות והביקורת הם מבינים הבנה יותר עמוקה של היהדות. כי לולא שהיו מעלים את השאלות- לא היו מגיעים לתשובות.
בקיצור, אנו מגיעים לליל הסדר שבו אמרו חז"ל לעודד את הילדים כבר מגיל קטן לשאול שאלות. לשאול, לבקר ולחקור. עוד ועוד. בלי סוף…
נמרוד,
(גלעד, תשובה בהמשך)
קודם כל, נראה על פי זה שקראת ספרי פילוסופיה עוד לפני האוניברסיטה, ועדותך שקראת למעלה ממאה ספרים, כי אתה חובב פילוסופיה אמיתי. עכשיו אני מציע שבמקום להתנגח אחד בשני, בא נהנה מהידע שיש לשנינו. אשמח לכל ביקורת ממך, ואשמח אם נוכל לברר נקודות, גם את אתה מניח שהידע שלי אינו משתווה לשלך.
לפני שאברר נקודה מאד חשובה עמך, אנסה להסביר מה יתרון לי על אלו שעברו הכשרה מסודרת בפילוסופיה. אין ספק שברוחב הידיעה הפילוסופית, עולים אנשים שלמדו פילוסופיה בצורה מסודרת, לאין ערוך עלי. בהמשך לביקורתך, ניסתי להבין מדוע אני רואה את המציאות בצורה כה שונה מרוב הפילוסופים שאיתם באתי במגע.
ההבדל נעוץ במקום ממנו באתי. אני באתי מהפרקטיקה של המדע. עשיתי מחקר מדעי בביוכימיה ובניורוביוכימיה. וכאשר התחילו להתעורר אצלי השאלות כיצד פועלת הלוגיקה של החקירה המדעית, הגעתי לחקירה הפילוסופית, מתוך ראיה של אדם שחקר והתנסה בעצמו בחקירה מדעית. וכאשר קראתי את כל אחד מהפילוסופים שקראתי, שעסקו בידיעה, באתי מתוך העולם של מי שחווה בעצמו את החקירה המדעית. היו לי כלים לבחון ולהבין האם לפילוסופים שקראתי יש יכולת להסביר את הדרך בה עובד המדע. עם הזמן, גם ניחשפתי לתהליכי ידע אחרים, כמו עולם הידע התורני, והדרך בו נבנה בו הידע. בזמן לימוד בתוכנית להיסטוריה ופליוסופיה של המדע, נחשפתי לספרות קונסטרוקטוביסטית (תומס קוהן, לאטור ונוספים) שגילתה לי את הרובדים החברתיים של המדע. במידה רבה הסכמתי עם התובנות שהם הביאו, אבל ידעתי גם שהם אינם מסבירים את הלוגיקה של המדע, והתמונה שהם מציירים אינה מלאה.
לכן כל הפרשנות שלי לספרי הפילוסופים השונים היא מתוך ראיה של פרקטיקן. אני חושב שבכך אני די חריג. נכון שיש פילוסופים שהיו גם מדענים, אך הם אינם רבים. נדמה לי שפילוסופים שעוסקים באפיסטמולוגיה, ולא חקרו במעבדה, ולא חיו בעולם המדע, יתקשו לבחון את התאמתות ניבוייהם.
אינני עורך תחרות, ואינני מבקש להיות טוב מהם או גרוע מהם. שמחתי להעזר בפילוסופים תיאורתיים של הידעה, ואשמח להמשיך לדון איתך, במיוחד לאור הידע הרב שכנראה יש לך. אל תראה אותנו כמתנגשים, אלא כחברותות לדיונים מעניינים.
ועכשיו שאלה שסיקרנה אותי, לגבי הוסרל. נראה שיש כאן בעיה מתודית חמורה, שהיתה דורשת ביקורת חריפה על הוסרל. אולי אינני מודע לביקורת הזאת. הבעיה הזאת גם קשורה לבעיית הכלוב, שעליה נראה שאנו מתווכחים. אנא ממך עיין בסעיף 60 של הגיונות קרטזיינים ("תוצאות מטאפיזיות של פיענוח ההתנסות בזר").
הוסרל מגיע למסקנה כי קיים עולם אובייקטיבי אחד, זמן אוביקטיבי אחד וטבע אחד. והוא מסיק זאת בתהליך שנראה לי תמוהה. הוא שואל "כלום יכולני להעלות על הדעת שקיימים ריבוי מונדות נפרדים, כלומר כאלו שאינם שרויים בשותפות, שכל אחד מכונן את עולמו שלו, כלומר שני עולמות נפרדים זה מזה, שני מרחבים אינסופיים ושני מרחבי-זמנים? ברור לגמרי שאין להעלות זאת על הדעת: שדבר מעין זה הוא אבסורד".
מדוע זה אבסורד? מדוע הוא פותר שאלה כל כך מסובכת בתשובה שנראת חמקנית. והאם יש לדעתך דרך לדעת שהמונודות האחרות או "האני" האחרים, נמצאים באותו עולם שאני חווה?
לבסוף לגבי מיל. שוב בעיניים של פרקטיקן, מיל עושה עובדה מצוינת. הוא מסביר הרבה תהליכים מחקריים ואת הגיונם. הטעות היחידה שאני מוצא, היא בהנחת היסוד שלו (שמשותפת לריאליסטים מודרנים רבים), שלטבע יש חוקים אטומיסטיים, שבבודדנו אותם בצורה נכונה, נמצא את חוקי היסוד מהם נגזרים שאר חוקי הטבע. אני חושב שזאת טעות, כיוון שכבר הראנו כי אין לנו אפשרות לדעת את הדבר כשלעצמו. מדוע לדעתך מיל "עושה טעויות רבות".
הי גלעד,
מה גבולות הספק שאתה מוכן להטיל בנכונות דברי החכמים?
אם יש קבוצת חכמים אחרת שמראה שהתנ"ך נכתב בסוף בית ראשון, ורוב סיפורי התנ"ך, כולל התורה, לא התקיימו, האם תבדוק את טענת החכמים האחרים, או שתפסול אותה על הסף, כיוון שהיא אינה תואמת לתפיסת עולמך?
מה הכלים שלך לבחור בין שתי קבוצות החכמים?
בגדול, לכל אדם יש השקפת עולם שהוא מגבש בחייו. השקפת עולם זו לא זזה מצד לצד כמו פינג פונג עם כל ראיה לצד כלשהו. בשביל לשנות דעה כה מהותית בחיי, יהיה צריך הרבה הוכחות וגם תשובות לסתירות בצד השני.
אני שומע מדי פעם גם את הצד השני. השאלות שהוא מעלה הם לפעמים נכונות, אך התשובות שגויות. לפעמים הם יוצאים מהנחות (כמו ההנחה שנבואה לא יכולה להיות ולכן חייבים להיות שתי כותבים לישעיהו) שגויות שמובילות לתשובות שגויות.
אין לי בעיה לשמוע את הצד השני ואני לא אוטם את אוזניי למשמע דבריהם. דעתי היא שהקבוצה הראשונה קולעת יותר לאמת מאשר הקבוצה השנייה.
הי גלעד,
אני מסכים איתך שלא בקלות אנו מחליפים תפיסות עולם. לשם כך נדרשות הרבה ראיות. כמו כן אני מסכים שלפעמים הנחות שגויות מובילות לתוצאות שגויות. אין לנו אלא להמשיך ולהתכתב ולבדוק הנחות וראיות 🙂
טל,
"לכן כל הפרשנות שלי לספרי הפילוסופים השונים היא מתוך ראיה של פרקטיקן. אני חושב שבכך אני די חריג. נכון שיש פילוסופים שהיו גם מדענים, אך הם אינם רבים." – הא? אריסטו, פיתגוראס, מימונידס, אל-פראבי, דקארט, לייבניץ, הוסרל, פרגה, מימון, ראסל – וזו רק רשימה חלקית, off the top of my head.
"נדמה לי שפילוסופים שעוסקים באפיסטמולוגיה, ולא חקרו במעבדה, ולא חיו בעולם המדע, יתקשו לבחון את התאמתות ניבוייהם" – אני מציע לך לקרוא את אידאליזם, מדע ואגדה של עדי צמח כדי להבין למה מה שאמרת עכשיו הוא נורא לא נכון.
"הוסרל מגיע למסקנה כי קיים עולם אובייקטיבי אחד, זמן אוביקטיבי אחד וטבע אחד. והוא מסיק זאת בתהליך שנראה לי תמוהה. הוא שואל "כלום יכולני להעלות על הדעת שקיימים ריבוי מונדות נפרדים, כלומר כאלו שאינם שרויים בשותפות, שכל אחד מכונן את עולמו שלו, כלומר שני עולמות נפרדים זה מזה, שני מרחבים אינסופיים ושני מרחבי-זמנים? ברור לגמרי שאין להעלות זאת על הדעת: שדבר מעין זה הוא אבסורד"." – הוא עוקץ את לייבניץ, שטען בעת ובעונה אחת שההכרה היא מונדה נטולת חלונות שכל עיסוקה הוא בתפישת עצמה, ושאנחנו חיים בטוב מבין העולמות האפשריים – עולם אחד, אם כן. בדרך, הוא עושה שימוש בטיעון הפרמנידי – אם ישנו מרחב אינסופי, הרי שמעצם הגדרתו הוא נמצא בכלל המרחב. אם כך, איך אפשר לזהות מרחב נוסף, אינסופי? הרי דבר לא יכול להפריד ביניהם, כי המרחב האינסופי תופס את כלל המרחב. אם אתה יכול להצביע על מקום שבו לא נמצא המרחב האחד, הרי שאינו אינסופי. אין פה טעות מתודולוגית כמו שיש פה ניסיון לא מוצלח במיוחד לעקיצה, ושוב – הנחות אונטולוגיות שאפשר או לא לקבל, כמו כמעט כל טיעון מטאפיסי.
"לבסוף לגבי מיל. שוב בעיניים של פרקטיקן, מיל עושה עובדה מצוינת. הוא מסביר הרבה תהליכים מחקריים ואת הגיונם. הטעות היחידה שאני מוצא, היא בהנחת היסוד שלו (שמשותפת לריאליסטים מודרנים רבים), שלטבע יש חוקים אטומיסטיים, שבבודדנו אותם בצורה נכונה, נמצא את חוקי היסוד מהם נגזרים שאר חוקי הטבע. אני חושב שזאת טעות, כיוון שכבר הראנו כי אין לנו אפשרות לדעת את הדבר כשלעצמו. מדוע לדעתך מיל "עושה טעויות רבות"." – מפני שהוא עושה.
מה שלום אגסי ? 🙂 למדתי אצלו "מבוא לפילוסופיה חדשה" ( לקחתי את הקורס ארבע פעמים אצל ארבעה מורים שונים, ברביעי עברתי ) וחיבבתי אותו על שום שבשיעוריו היה סוקר פילוסוף של העת החדשה ( דקארט ואילך ) ולאחר הסקירה תמיד היה אומר "והוא טעה" בהדגשה ונדמה לי שגם בהנאה, וממשיך לפרט את הטעויות ואת תרומתו של אותו פילוסוף. פילוסופים ממעטים לומר על דבר כלשהו בפילוסופיה שהוא טעות 🙂 בדרך כלל אומרים "זה בעייתי" או משהו דומה.
הי,
ראיתי אותו לאחרונה לפני שנה וחצי בכנס. הוא היה נראה שובב ועוקצני כתמיד.
עיקר המחולקת בינינו היתה סביב ה"טועה" הזה….
אלא אם אדם שקרן, סביר להניח יותר שהוא ראה ראיה חלקית, ולא "טועה". אבל זה ויכוח אחר.
נמרוד,
ענית לשאלתי:מדוע לדעתך מיל "עושה טעויות רבות"."
את התשובה הבאה: – "מפני שהוא עושה."
זה נראה לך דיון פילוסופי?
בעיניי לא כל כך.
האשמת אותי בקצרנות ובאי דיוק. אבל אני חושש שכשאני שואל אותך, אתה אפילו לא עושה את זה. אתה עונה תשובות שלא נידרשת בשבלהם פילוסופיה.
נראה לי שבאופן כללי יש מורת רוח של קורא, שמצפה לקרוא דברים מבוססים. לא חייבים לבטל את כל הגישות שנוהגות כדי לחזק גישה שלך. אפשר להגיד שלמרות שאין לך הרבה ידע אקדמי בהשוואה למרצים וכו בנושא פילוסופיה אתה עדין מעלה שאלות מעניינות ומציע בלוג פילוסופי נחמד שנעים לקרוא. אישית הבלוג שלך מוצא חן בעיני ואודה שאפילו משעשע לקרוא את ההתנגחויות בתגובות.
אבל ככל שתהיה פחות התנשאות (ונדמה שהיא אינה מבוססת) – יהיה נעים יותר.
אשמח אם הביקורת תתרום במשהו לשינוי הגישה ובהצלחה.
טל
עוד משהו – אני מאוד אוהבת בלוגים, ואני סטודנטית ומרשה לעצמי להגדיר את עצמי אינטליגנציה – אבל (גמו שכתבתי בבלוג שלי) גם מאוווד נהנית לראות טלויזיה לשמוע רדיו וכו. סתם דוגמא להצהרות כוללניות ומשוללות בסיס שעלולות לעצבן קוראים….
טל, רב תודות על שתי ההערות… אשתדל להיות תלמיד שקדן 🙂
וואו, לגבי הטלוויזה, אני חייב להגיד שאני באמת אצטרך לעבוד על עצמי…. בשבילי לפחות, היא היתה גורם מפריע מאד. מרגע שהצלחתי להתשחרר ממנה, החיים נראו אחרת לגמרי 🙂
אבל טוב, יתכן שזה המקרה שלי…
🙂
ההערה על הטלויזיה התייחסה למה שאמרת: שקהל הבלוגרים אינו כלל קהל צופי הטלויזיה.
סתם ככה כמו שגלעד ישראלי כותב הרבה, לכל דבר יש צד טוב וצד רע, אני נהנית לראות טלויזיה- אבל לא טוב להתמכר. יש בה דברים טובים ויש פחות.
יש הרבה שרואים טלויזיה ומתוכם גם אנשים אינטליגנטיים ומתוכם גם בלתי אינטליגנטיים בעליל… לכן אולי לא כדאי להתייחס אל צופי הטלויזיה כאל ציבור מסוים וכן אל כותבי הבלוגים, פשוט כי זאת הכללה יותר מידי גדולה.