הי איתמר,

אם אכן בשלטון היו האנשים הכי חכמים, אז כבר היה אפשר לדבר על כך. אך אני בטוח שאם תבדוק את חברי הכנסת ורבים אחרים במנגנון הבירוקרטי, לא תמצא שם את מאורות הדור. סביר להניח שתמצא שם אנשים פוליטיים שלמדו לאחוז בכוח ולשמר אותו. בגלל הצורך להשיג כסף רב להיבחר לכנסת (לצורך מסעי בחירות), סביר להניח גם שתמצא שם אנשים יותר מושחתים. ולכן אינני בטוח שניתן לסמוך על חוכמת חברי הכנסת.

גם אם לכנסת היו נבחרים רק בעלי IQ מעל 145 (בכל זאת, בוודאי ניתן למצוא 120 כאלו בישראל), עדיין יש להיזהר מכך מאד.
ג'ון סטיוארט מיל מזהיר מפני שלטון בירוקרטי מוצלח מידי. שילטון כזה שבו ישלטו אנשים חכמים ומוצליחים, יהפוך לשלטון מחשבות. ברגע שהכוח הפוליטי בידהם, ההגה של המדינה והיכולת להשתמש במשאבי הציבור, הם ילמדו מהר מאד לשלוט בנו (הפחות חכמים).

הסיבה לכך שלהמון יש לפעמים, בתנאים מסויימים יכולת לקבל החלטות טובות יותר מקבוצה קטנה של חכמים, מוצגת בספר הזה:
http://en.wikipedia.org/wiki/The_Wisdom_of_Crowds

תתחדש.
אני לא אפלטוני, אבל אתה חייב להודות במשהו :
אם תבנה התפלגות דימיונות של "טיב יכולת קבלת החלטות" בציבור, היא תתפלג בצורה כזו שיהיה מיעוט ממש חכם, רוב ממוצע ומיעוט של טמבלים.
הפוליטקאים הם המנהלים שלנו,הם עובדים בשבילנו, ובמשרה הזו אני רוצה את הטובים ביותר – לא את הממוצע (שילטון הרוב).

הדמוקרטיה היא סוג של פשרה הכי פיירית, אבל לא המצב שמוביל לתוצאות הכי טובות. בדמוקרטיה אתה אומר שלכולם יש זכות להשמיע קול, כי כולם משלמים את המחיר ומרוויחים וההחלטות הפוליטיות.

אני היתי רוצה לראות קמפיינים פוליטים שמתבססים על עקרונות. אדם שיגיד לי מה העקרונות המובלים אותו, ושאני יכול להיות בטוח שאלה העקרונות שיובילו אותו בכל ההחלטות שהוא מקבל. במצב הזה אני מוכן לתת לו את הכוח שלי ולקבל את ההחלטות שלו מתוך אמונה שהוא יודע דברים שאני לא ולו יש יותר ניסיון פוליטי ממני.

[...] מגיע לי מזל טוב! פתחתי בלוג חדש ועצמאי על תבנית וורד-פרס. [...]